בחג השבועות יורד שפע רוחני על העולם

בחג השבועות יורד שפע רוחני על העולם

 

אלפי שנים כבר חלפו מאז קיבלנו את התורה הקדושה במעמד הר סיני, בבוקרו של חג השבועות.

מאז ועד עתה, מדי שנה חוגג עם ישראל בשמחה גדולה את חג השבועות, ושמח על קבלת התורה.

אבל השמחה הגדולה היא לא רק על כך שקיבלנו את התורה לפני אלפי שנים, אלא על כך שגם השנה

אנחנו מקבלים אותה מחדש. בכל שנה ושנה, בחג השבועות, יש תהליך רוחני שבו יורד מחדש השפע

של התורה לעולם הזה, וכל יהודי יכול לשאוב ממנו מלוא חופניים, כדי להצליח בלימוד התורה.

אני תמיד חושב על זה בליל שבועות, אני לומד עם הילדים שלי, ילד צעיר בן תשע או עשר,

באמצע השנה כשאתה רוצה ללמוד איתו תורה, הוא מתחיל בשמחה, אבל אחרי רבע שעה

או חצי שעה הוא כבר מתעייף ורוצה ללכת לשחק. אתה מרגיש ש'נגמרה לו הבטריה'.

אבל בחג השבועות זה לא כך. אתה יכול ללמוד עם הילד שלוש וארבע שעות והוא לומד בשמחה

ובהתלהבות. גם אנשים מבוגרים, רבים מהם מתקשים ללמוד ברצף באמצע השנה, ובחג השבועות

פתאום הם לומדים בשמחה ובהתלהבות עד אור הבוקר, והם לא מרגישים איך שהזמן עובר במהירות.

איך זה קורה?

זה קורה כי בחג השבועות יורד השפע העצום של קבלת התורה. צריך רק לפתוח ספר וללמוד,

והקדוש ברוך הוא מצידו כבר נותן לנו שכל וחשק ללמוד תורה.

זה מה שאנחנו צריכים לדעת לפני החג. זה מה שאנחנו צריכים לדעת גם במהלך החג עצמו.

 

שבת שלום וחג שמח לכל בית ישראל.

הנשק הקטלני שיש לך בפה

משה ויטמן

אם היו אומרים לך שיש לך כלי נשק בידיים, בעצם – לא בידיים – בשפתיים, היית פוטר זאת בתנועת ביטול. אם היו אומרים לך שיש לך כלי נשק שיכול גם להשמיד ולהרוס אך גם משמש לבנייה וליצירה, היית ממש מלגלג…

הרשה לי לגלות לך: לכל אחד ואחת מאיתנו, ישנו בגוף כלי עוצמתי אחד שאם נשתמש בו נכון "כמו שצריך" הוא זה שיבנה לנו את כל החיים, אך אם נשתמש בו בצורה הפוכה – הוא יכול ממש להרוס את חיינו. מהו הכלי הזה?

הפה שלנו. או, ליתר דיוק – המילים שלנו.

רוצה לדעת מה ולמה? אתה מוזמן לקרוא:

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" הכריז דוד המלך בספר תהילים ולימד אותנו פרק חשוב בחיים – צרות רבות יכולות לבוא עלינו בגלל הפה והלשון שלנו. כדי לשמור על עצמנו מהצרות הללו אנו צריכים להשתדל בכיוון אחד – לשמור על הפה והלשון.

אנחנו מכירים את המושג "שמירה" ויודעים כי משהו שיש עליו איום או סכנה צריך לשמור עליו. אנחנו שומרים על הרכב שלא ייגנב ולכן ננעל אותו, אנחנו שומרים על הילד שלא ירוץ לכביש ולכן ניתן לו יד, אלו ועוד רבים הם דברים שנמצאים בסיכון כזה או אחר ולכן צריכים לשמור עליהם, האם הפה שלנו נמצא בסיכון? מה מתכוון דוד המלך כשהוא רוצה שנשמור על הפה?

לא צריך להיות חכם גדול או בעל ניסיון חיים עשיר מדי כדי לדעת את התשובה: כן. הפה שלנו בהחלט נמצא בסיכון. סיכון לא מכיוונו של אף אדם אחר, איום ממשי מתוכנו.

לא את הכול מוציאים!
מחשבות רבות עוברות לנו בראש, תחושות מגוונות וחזקות מפעפעות בנו במהלך כל יום, פעם אנו מרגישים שמחה גדולה שמכניסה אותנו להתרגשות ופעם כעס אדיר שמאיים לשטוף את כל העולם, פעם אנחנו שונאים מישהו ופעם אנחנו ממש אוהבים אותו, לעיתים אנו רוצים "לחנך" את הנהג ברכב ממולנו שעקף אותנו בצורה ממש לא מנומסת ולעיתים אנו מאוד מתוסכלים ומחפשים דרך לפרוק את זה. הדרך הזו היא – הפה שלנו. המילים שלנו.

מהרגשות הללו אנחנו צריכים לשמור מכל משמר על הפה שלנו. אם רגשות של כעס יתפרצו בצורה של קללות וניבולי פה, אם רגשות של שנאה ימצאו את ביטוים המילולי בהלבנת פנים, לשון הרע ורכילות, אם הרצון המאוד גדול שלנו להשיג משהו ימצא את דרכו החוצה בדיבורי שקרים ורמאות, אנחנו ממש בצרות.

לא צריך להרחיק לכת כדי להבין מהן הצרות. הן מגיעות אלינו מיידית מהפה שלנו. הדיון שהפך לוויכוח, הוויכוח שהפך למריבה והמריבה שהפכה לסכסוך הן הצרות שמגיעות עלינו כשאנו לא מתנהגים בחכמה ושומרים מכל משמר על פינו.

בואו ניזכר – כמה ריבים, סכסוכים, וויכוחים ופגיעות היו נמנעים אם אחד הצדדים היה 'טיפ טיפה' מבליג, שומר על פיו ולשונו ולא "מוציא את כל מה שיושב לו על הלב" בצורה שעלתה לו באותו רגע בראש? לא מעט… על זה בדיוק אמר דוד המלך "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

גם אם אתה נמצא כבר בתוך מריבה. ריב בין בני זוג, ריב בין שכנים, בין הורים לילדים או בין אחים – בואו נזכור את הכלל החשוב הזה, שיעזור לנו למצוא את הדרך והסיכוי לשלום ושלווה בחיינו. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

לא רק נשק – גם כלי ברכה
לא רק כלי נשק הוא הפה, אלא גם כלי חשוב ביותר שיכול להשפיע ברכה וישועה לחיינו. דברים גדולים ביותר ביהדות, נמצאים תחת כוחו של הפה והלשון. הנה שניים מהם:

תפילה. התפילה היא הקשר הישיר שלנו עם בורא עולם. בתפילות ובברכות אנו פונים בלשון נוכח (אתה) לבורא עולם ומדברים אליו ישירות, מבקשים ממנו את בקשותינו ומביעים את משאלותינו. אין עוד אומה בעולם הפונה ישירות לאלוקים חוץ מבני העם היהודי והזכות העצומה והנפלאה הזו נמסרה למילים שלנו. אנחנו אומרים בפה את התפילה ובכך מקיימים את מצוות התפילה מחד גיסא ומביאים עלינו שפע עצום של ברכה וישועה בכל העניינים מאידך גיסא.

הדבר השני הוא – תורה. לימוד התורה, סם החיים של העם היהודי, המצווה שעליה נאמר "תלמוד תורה כנגד כולם" כלומר – היא שקולה כנגד כל המצוות, עליה אמר הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" וכל המעלות והברכות נובעים לעם היהודי רק בזכות לימוד התורה ולומדי התורה. המצווה הנפלאה הזו נמסרה בידיים המסורות של – פינו. אנחנו מדברים את דיבורי התורה ומוציאים בפינו את מה שנכתב ונאמר בתורה הקדושה, והמילים האלו החולפות במיתרי הקול שלנו ובוקעות דרך חלל פינו הן מילותיו ודבריו של הקדוש ברוך הוא. הוא אמר את התורה וכשאנו אומרים אותה, אנחנו מביעים בפינו את דיבורי הקדוש ברוך הוא. האפשר לתאר איך דבר קדוש כל כך החולף בתוך פינו משפיע עלינו?