מאת: יוסי איזק – כתב אחינו
לחזור בתשובה זו מטלה ענקית. איך עושים את זה?
"דבר ראשון צריך לדעת שתשובה אמיתית מתחילה מתהליך מסודר ומבוסס. גדולי המוסר תמיד היו מזהירים את תלמידיהם שלא "לקפוץ לשמים". מי שקופץ למעלה סופו שייפול חזרה ארצה תוך כדי ספיגת חבטה עזה. הדרך הנכונה בתשובה היא כמו טיפוס על סולם – שלב אחר שלב, בתהליך הדרגתי התואם את כוחותיו ואת דרגתו האמיתית של האדם".
ממה מתחילים?
"החכמה היא להתחיל מדבר מציאותי שהוא בתחום יכולותיו של האדם. ההתעלמות מעקרון יסודי הפילה בעלי תשובה רבים. צריך לזכור שכאשר אדם יוצא לדרך חדשה יש לו בהתחלה התלהבות מרובה. אבל מה קורה כאשר ההתלהבות דועכת? מה יחזיק אותו אז? החכמה היא לתפוס דבר שאדם יהיה מסוגל לעמוד בו גם בחלוף ההתלהבות הראשונית".
אבל איך אפשר להסתפק בדבר כה קטן, הרי התשובה צריכה לשנות את כל אופיו של האדם?
"צריך להבדיל בין שאיפה לבין ביצוע. מבחינת השאיפה וודאי שאדם צריך לשאוף לתקן את כל מעשיו ולהגיע למדרגה הגבוהה ביותר. הבעיה היא שמי שמסתפק בשאיפה הכללית הזאת אך אינו מתרגם אותה לתוכנית פעולה מסודרת עלול למצוא את עצמו חופן רוח. לכן, לצד ההתעלות והתרוממות שאדם חווה למשל בימי ראש השנה ויום כיפור ומעשרת ימי תשובה כשבידו "קבלה" מוגדרת, דהיינו החלטה מעשית, ריאלית וברת ביצוע עליה הוא ישקיע את כוחותיו בתקופה הקרובה. לאחר שאדם יפנים ויתרגל לדרגה החדשה שרכש לעצמו בדרך זו, רק אז יחתור הלאה לדרגה הבאה".
אדם שחוזר בתשובה אבל יודע שגדולים הסיכויים שבהמשך הוא ישוב לסורו. האם יש ערך לתשובה שלו?
"חז"ל אומרים שאדם העובר עברה מתוך מטרה שלאחר מכן יחזור בתשובה ובכך יתחמק מהעונשים הצפויים לו משמים לא יניחו לו לחזור בתשובה. אבל כל זה רק ביחס למי שנוקט בדרך זו כחלק ממדיניות ערמומית ומכוונת. לעומת זאת אדם שחוזר בלב שלם ומגיע לחרטה כנה על מעשיו השלילים הרי שברגע זה חזרתו שלמה ומתקבלת לרצון. העובדה שהוא בשר ודם וקיים חשש שהיצר עוד יצליח חלילה להפילו באחת ממצודותיו הרבות איננה גורעת מערך התשובה שלו. נהפוך הוא, ככל שלהט התשובה יתגבר בקרבו ויביאנו למעשים טובים יותר משתפר הסיכוי שתשובתו תכה שורשים ושוב לא יגלוש באותה מידה לפסים השליליים".
הרב שלמה רוזנשטיין
מה מושך כל כך את כל היהודים אל אותו יום נורא ונכבד: "יום הכיפורים", מה גורם להם להתאחד בבית הכנסת באווירה רצינית ואחראית, דוקא בחג שהוא כל כך לא "חגיגי"? אין סעודות, אין סוכה, אין מצה ואין סופגניה, ובכל זאת מצוי יום הכיפורים כחג שסביבו קונצנזוס רחב ביותר, שביתה כללית ממלאכה והתכנסות המונית בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
הייתי מבין, אילו החליטו כל היהודים לחגוג את אחד החגים שבהם ישנם מנהגי שמחה רבים, חוויה משפחתית, או סממנים של חגיגיות כלשהי. אבל יום כיפור? צום? תענית? שעות ארוכות בבית הכנסת? מדוע כל יהודי באשר הוא, מהקיבוץ של השומר הצעיר דרך התרמילן בהודו ועד אותו אחד שמצא את דרכו לאיסלנד והתיישב שם, מחפשים להתחבר ליום הזה, לציין אותו בשביתת מלאכה מוחלטת ואפילו בצום ובתפילה בבית הכנסת.
אין זה אלא שיום זה טומן בחובו משמעויות עכשוויות עמוקות, המתאימות לכל דור ודור ולכל אדם באשר הוא, וכאשר מתחבר הדבר עם היות אותו אדם יהודי, הרי שנוצר כאן הצירוף המעניין והמרתק שתוצאתו ציון "יום הכיפורים".
ואכן, התפיסה התורנית אודות יום הכיפורים מבהירה די והותר על מה ולמה זכה יום זה בבכורה.
"חג הפסח" הוא מועד החירות של עם ישראל ויום היותו לעם בעל עצמאות לאומית.
"חג השבועות" העניק הצדקה לקיום העם הזה כעם, על ידי נתינת התורה והפיכתה לסוד קיומו.
אולם, הנה כבר לאחר שני חגים אלו, מגיע יום הכיפורים הראשון בהיסטוריה, ומביא בכנפיו בשורה של "סליחה". הוי אומר, שכבר מיד לאחר בחירת העם וקיומו ונתינת ההצדקה לקיומו, נזקק העם לסליחה, עקב בגידה ופגיעה בתפקיד ובייעוד.
מוחקים את העבר – מתחילים מחדש
וכאן, ניצב יום הכיפורים כחג החגים והמוביל שביניהם.
כאן בא ואומר בורא העולם כי הוא מוכן בתנאים מסוימים למחוק את העבר ולהתחיל מההתחלה!!!!
הוא מוכן לבוא מיד לאחר יום הכיפורים ולהציב מחדש כביכול את בחירת העם ואת הענקת ההצדקה – התורה, לניסיון נוסף שיבחן את מידת עמידותו של העם במטלות.כך מבהיר זאת גדול ההוגים היהודיים בעת האחרונה הרב ד"ר שמשון רפאל הירש:
"יום הכיפורים הוסיף את העדות ההיסטורית על הגדולה שבכל האמיתות, כי לא רק פעם אחת בלבד יעניק ה' את הקיום וימסור את התפקיד לקיום, אלא הוא מוכן בכל עת להעניק קיום מחדש, אפילו אבדה זכותו מחמת המעילה בתפקיד עם חידוש הברית הישנה שהופרה הוא מוכן "לקבור" את העבר ולפתוח עתיד חדש. "פסח" הוא המועד של נס הבריאה הלאומית, "שבועות" הביא את העובדה שהיא תנאי לקיום היהודי. ואילו "יום הכיפורים", הוא המועד של נס כל הניסים, נס המחייה של תוצאות העבר, נס חידוש הקיום שכבר נגזרה עליו כלייה. יום הכיפורים הוא מועד הכפרה, מועד התחייה הרוחנית המוסרית והחברתית, בחסד ה' הכל יכול… ולפיכך לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים…"
לכל אחד יש סיכוי
לא פלא להבין כי כל אדם שואף בכל ליבו להתקשר לעוצמתו של יום הכיפורים. כי אכן זה הוא היום שאומר ומודיע קבל עם ועולם, כי לא דחה ה' איש מישראל לעולמים, ומוכן הוא לקבל כל מי ששייך לאותו מעמד היסטורי בהר סיני, אשר קבע כי יהודי בן לעם הנבחר הוא. לא פלא שרבים מתחברים ליום זה ושואפים ליטול בו חלק.
אולם גם מעבר לכך, ישנה משמעות חינוכית ליום הכיפורים בהקשר זה. אנו שואפים תדיר בחיי היומיום למושג הסליחה, אנו זקוקים למושג זה בחיינו – ויודעים אנו היטב כי ללא סליחה וללא כפרה לא נוכל להתקיים בין אדם לחבירו, ואיש את רעהו חיים בלעו. כאשר יש חג שהוא כולו סמל לסליחה ולמחילה, אנו רוצים להיות קרובים וקשורים לחג זה, ישנה הזדהות בלתי רגילה של כל אדם עם מושגי החג, ועם החינוך שהוא מקנה לנו בענייני הסליחה.
עלינו לנצל אפוא גם מבחינה חינוכית את המועד המופלא "יום הכיפורים", להעניק לעצמינו את המודעות הפנימית למשמעות ה"סליחה", ה"הבלגה", ה"כפרה" וה"התחלה מחדש", בכל תחומי החיים, הן במה שנוגע לאדם כלפי עצמו, והן במה שנוגע ליחסי האדם כלפי זולתו. עלינו להבהיר לעצמינו כי רק בדרך זו יהיה קיום לעולם, כפי שלמדנו מדרכי הבורא אשר תיכן והכין יום זה מתוך הכרה כי בלעדי יום זה לא יוציא העם את שנתו הראשונה בשלום.
גמר חתימה טובה.
נלקח מאתר אחינו