הרב שיושב בבני ברק ויודע בדיוק מה הולך במשרדי משטרת רומניה

הצדיקים שולטים על מערכות השמים והארץ בכח התורה. מובא בספרים הקדושים מחכמי ישראל, שצדיקים הלומדים תורה לשמה, יכולים לשלוט בטבע ושליטתם מעל מערכות הטבע! באופן כזה, צדיק יכול לגזור רפואה בריאות פרנסה ואפילו גם ראינו שחכמי הגמרא יכלו גם להחיות מתים!, מדהים.

הכח והסמכות שניתנו לגדולי התורה אינם רק הלכתיים. אכן ניתנה ביד גדולי ישראל סמכויות הלכתיות רבות, הם קובעים מתי יהיה לנו שנה עם שני חודשי אדר, הם גם יקבעו בכל דור מתחדש מה מותר ומה אסור לעשות בשבת עם התפתחות הטכנולוגיה, אלא שעל ידי קביעה זו בכוחם לשנות את מערכות הטבע והבריאה. הן בהלכה והן בטבעי העולם

הרב שנתקע ברומניה

אני מכיר יהודי, יליד רומניה, שרצה לעלות עם בני משפחתו ארצה. הוא שמע שהשלטונות נותנים, ביתר קלות, אשרות יציאה לרבנים. לפיכך, על אף שהיה בן תשע עשרה בלבד, הוא הצהיר כי הוא מוסמך לרבנות. אלא שהתוצאה היתה הפוכה משציפה. השלטונות נתנו אשרות לכל בני משפחתו מלבדו. הם טענו שיש צורך שישארו רבנים ברומניה. וכך הוא נותר שם לבדו, תקוע, חודש אחר חודש, ולא ידע מה ביכולתו לעשות. היה לו גיס, תושב בני ברק שהלך כמעט כל יום לצדיק הדור דאז הלא הוא הרב ישעיהו קרליץ המכונה ה"חזון איש". וביקש ממנו שיפעל למען שחרורו.

יום אחד פנה ה"חזון איש" אל גיסו של הבחור שנתקע ברומניה, ואמר לו: דע לך כי הדרכון של גיסך כבר מוכן במשטרה כבר למעלה מחודש. אך ישנה בעיה, הם מחפשים אותו כדי למסור לו את הדרכון, אבל הוא רואה שהמשטרה מחפשת אחריו ובורח ממנה… שלח לו הודעה שלא יפחד, אלא יגיע למשטרה כדי לקחת את הדרכון"…

האיש הזדרז להודיע לגיסו את תוכן דברי ה"חזון איש". ואכן כאשר הבחור הגיע למשטרה, אמרו לו: "היכן היית? אנחנו מחפשים אותך כבר כמה ימים כדי לתת לך את הפספורט"…

ואני שואל: מהיכן אמור ה"חזון איש" לדעת שהפספורט של אותו יהודי כבר מוכן? האם יש לו קשר סמוי במשטרת רומניה?! אלא שזה כח התורה!

"שצווה בורא עולם על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם"!

 

 

 כוחם של גדולי ישראל

רבי שלום שבדרון סיפר לי שכשהיו באים אל הרב מבעלז, ומספרים לו על חולה, הוא היה מתאים לכל איבר את המצווה השייכת לו, ואומר לפונים: "אם כואב לחולה איבר פלוני, תלמדו היטב את הלכות מצוה פלונית. למשל אם כואב לו עיניים שילמדו את מצוות שמירת העיניים, אם כואב השיניים שילמדו את מצוות והלכות אכילה כשרה ודיבורים כשרים, וכן הלאה על זה הדרך, וכשכל בני המשפחה ילמדו את ההלכות, תהיה רפואה לאותו איבר חולה!".

זהו כח התורה שפועל ביולוגית על גוף האדם – חיות האיברים נקבעת לפי התורה.

סיפר לי יהודי שגר בשכונת רוממה בירושלים, שבשנת תשל"ז (1977), בהיותו בחור ישיבה, הוא סבל מבעיות גב קשות. לאחר כל מיני ניסיונות טיפול שלא עזרו במאומה, הוא הלך להתיעץ עם רופא מומחה, שקבע כי עליו לעבור ניתוח בחוט השדרה באופן דחוף ביותר, והעניין דחוף ומסכן נפשות. הרופא המומחה הציע לבצע את הניתוח בעצמו, באופן פרטי, תמורת סכום לא מבוטל של עשרת אלפים דולר!

הפגישה נערכה בשעת ערב מאוחרת בקליניקה של הרופא באחד מבתי החולים בירושלים. הבחור שמע את הבשורה הקשה, והחליט לנסוע באופן מידי לצדיק הדור באותו זמן הרב יעקב ישראל קנייבסקי המכונה ה'סטייפלר' (על שם עיירת הולדתו) ולשטוח בפניו את הדברים. בסמיכות לשעה שתים עשרה בלילה, הגיע הבחור לסטייפלר, וחזר בפניו על דברי הרופא. "ניתוח דחוף, פיקוח נפש"… הסטייפלר שמע את הדברים ואמר: "סע עכשיו חזרה לירושלים, ותאמר לרופא: 'לא ניתוח, לא דחוף ולא סכנת נפשות!.' מה שכן דחוף הם עשרת אלפי הדולר שהוא צריך כדי לצאת לטיול בחוץ לארץ עם אשתו… את זה הוא רוצה לעשות על הגב שלך… אבל בכל מה שנוגע לניתוח, אפשר להמתין עוד חצי שנה ולראות מה יהיה המצב".

הבחור היה המום "איך אמצא עכשיו רכב הנוסע לירושלים? וגם אם אמצא רכב, מן הסתם הרופא כבר לא ימצא בבית החולים. וגם אם אמצא אותו, איך אעז לומר לו דברים כה חריפים?!".

אך הסטייפלר האיץ בו: "וכי אין לך אמונת חכמים?!".

הבחור צעד לעבר התחנה בתקוה לתפוס את האוטובוס האחרון, כאשר לפתע עצרה לידו מכונית ונהגה הציע לו טרמפ לירושלים… כשהגיעו לכניסה לעיר, שאל אותו הנהג להיכן הוא צריך להגיע, ובאורח פלא התברר כי גם פניו מועדות לאותו כיוון. וכך הוא הביא את הבחור עד פתח בית החולים. הבחור שאל את האחיות, האם הרופא עדין נמצא בבית החולים, והופתע לשמוע כי במקרה התבצע ניתוח דחוף, שהרופא היה חייב להיות נוכח בו, ובעוד דקות ספורות הוא אמור לצאת מחדר הניתוחים.

בשעה שלוש לפנות בוקר, יצא הרופא מחדר הניתוח, ונדהם לראות את הפציינט שלו יושב וממתין. "מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?" שאל בפליאה.

הבחור אזר אומץ, וחזר באזני הרופא על דברי הסטייפלר מילה במילה. הרופא היה המום, טפח על ראשו וקרא: "אוי ואבוי לי, אוי ואבוי לי, חזור בבקשה לסטייפלר, ואמור לו כי אני מבטיח שלא אעשה זאת שוב. ולהבא אשתדל לקבל החלטות נכונות, אך ורק מתוך שיקול דעת מקצועי, ולא מתוך נגיעות אישיות"…

 

(מתוך הספר 'אריה שאג')