כאשר שני אנשים אוהבים איש את רעהו, הם יכולים לשהות יחדיו אפילו
במקום צר כחור המחט. אבל כאשר הם שונאים זה את זה, אין די בכל חלל
העולם כולו כדי להכיל את שניהם!
ירושלים העתיקה שבימי בית המקדש, לא היתה רחבת ממדים כירושלים של ימינו.
כל השכונות החדשות שהוקמו במהלך המאה שנים האחרונות לא היו קימות באותה
תקופה. חרף זאת, הכילה עיר הקודש את רבבות עולי הרגל, מבלי שמאן דהו יחוש
בצפיפות ובלא שאדם יאמר לחברו "צר לי המקום שאלין בירושלים".
רבי שלמה בן יהודה אבן גבירול זצ"ל כותב בספרו מבחר פנינים:
"אין נקב המחט צר לשני אוהבים, ואין רוחב העולם מכיל שני שונאים".
כאשר שני אנשים אוהבים איש את רעהו, הם יכולים לשהות יחדיו אפילו במקום צר
כחור המחט. אבל כאשר שנים שונאים זה את זה, אין די בכל חלל העולם כולו כדי
להכיל את שניהם! אגדה נושנה מספרת על יהודי שנסחף לאי בודד והקים על אדמתו
הצרה שני בתי כנסיות. לארח זמן, כשחילצו את האיש מהאי השומם אליו נקלע, שאלו
אותו לשם מה היה לו צורך בשני בתי כנסיות.
"מה השאלה?!" השיב הלה בבטחה, "בית כנסת אחד דרוש לי ללימוד ולתפילה,
ואילו בית הכנסת השני הוא המקום אשר בו כף רגלי לא תדרוך לעולם!"…
ישנם אנשים שלעולם אינם מרצים בחייהם ותרים תמיד אחר סיבות לקטטות, תלונות
וטענות. הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר באחת מדרשותיו, על אדם שנסע ברכבת,
ובמשך כל זמן הנסיעה בכה והתאונן: "אוי כמה שאני רעב! אוי כמה שאני רעב!"
כך חלפה שעה ארוכה של נסיעה מלווה בטרוניות וביבבות, עד שאחד הנוסעים שנפשו
נקעה מההתאוננויות הבלתי פוסקות, שלף מאמתחתו דבר מאכל והגיש לאיש המורעב.
הלה נטל את המזון, הכניס אותו לפיו ולעס בחיפזון ובתאבון רב, אולם בכך לא בא הקץ
לתואנותיו. "אוי כמה שהייתי רעב! אוי כמה שהייתי רעב!" בקעו מפיו היללות במשך כל
הנסיעה, עד שהרכבת הגיעה למחוז חפצה…
היוצא מן הדברים, כי אדם המחפש סיבות לבכי ולטענות, ימצא תמיד על מה לבכות ועל
מה להתאונן. ברם, באי ירושלים ידעו להודות לה' על רוב חסדיו וטובותיו. ברוך ה' השמש
זורחת, ברוך ה' אני עדין נושם, ממילא אין כל סיבה להתלונן!
גדולי הצדיקים אומרים, שכאשר אדם מדבר רק טוב – יהיה לו טוב, וכאשר אדם מדב
ר לא טוב – יהיה לו לא טוב!
כאשר אדם עוצר לרגע ממרוץ החיים השוטף ומתבונן קמעא ברוב הניסים והנפלאות
שה' יתברך עשה לאבותינו ועושה לנו, הוא מבין ומפנים כי באמת אין לו כל עילה לבוא
בטענות ומענות, אלא רק להלל ולהודות על רוב החסד והטובה שהקב"ה משפיע עליו כל ימיו.
מתוך הספר אבות ובנים על מסכת אבות
