כאשר שני אנשים אוהבים איש את רעהו, הם יכולים לשהות יחדיו אפילו במקום צר כחור המחט

כאשר שני אנשים אוהבים איש את רעהו, הם יכולים לשהות יחדיו אפילו

במקום צר כחור המחט. אבל כאשר הם שונאים זה את זה, אין די בכל חלל

העולם כולו כדי להכיל את שניהם!

 

ירושלים העתיקה שבימי בית המקדש, לא היתה רחבת ממדים כירושלים של ימינו.

כל השכונות החדשות שהוקמו במהלך המאה שנים האחרונות לא היו קימות באותה

תקופה. חרף זאת, הכילה עיר הקודש את רבבות עולי הרגל, מבלי שמאן דהו יחוש

בצפיפות ובלא שאדם יאמר לחברו "צר לי המקום שאלין בירושלים".

רבי שלמה בן יהודה אבן גבירול זצ"ל כותב בספרו מבחר פנינים:

"אין נקב המחט צר לשני אוהבים, ואין רוחב העולם מכיל שני שונאים".

כאשר שני אנשים אוהבים איש את רעהו, הם יכולים לשהות יחדיו אפילו במקום צר

כחור המחט. אבל כאשר שנים שונאים זה את זה, אין די בכל חלל העולם כולו כדי

להכיל את שניהם! אגדה נושנה מספרת על יהודי שנסחף לאי בודד והקים על אדמתו

הצרה שני בתי כנסיות. לארח זמן, כשחילצו את האיש מהאי השומם אליו נקלע, שאלו

אותו לשם מה היה לו צורך בשני בתי כנסיות.

"מה השאלה?!" השיב הלה בבטחה, "בית כנסת אחד דרוש לי ללימוד ולתפילה,

ואילו בית הכנסת השני הוא המקום אשר בו כף רגלי לא תדרוך לעולם!"…

ישנם אנשים שלעולם אינם מרצים בחייהם ותרים תמיד אחר סיבות לקטטות, תלונות

וטענות. הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר באחת מדרשותיו, על אדם שנסע ברכבת,

ובמשך כל זמן הנסיעה בכה והתאונן: "אוי כמה שאני רעב! אוי כמה שאני רעב!"

כך חלפה שעה ארוכה של נסיעה מלווה בטרוניות וביבבות, עד שאחד הנוסעים שנפשו

נקעה מההתאוננויות הבלתי פוסקות, שלף מאמתחתו דבר מאכל והגיש לאיש המורעב.

הלה נטל את המזון, הכניס אותו לפיו ולעס בחיפזון ובתאבון רב, אולם בכך לא בא הקץ

לתואנותיו. "אוי כמה שהייתי רעב! אוי כמה שהייתי רעב!" בקעו מפיו היללות במשך כל

הנסיעה, עד שהרכבת הגיעה למחוז חפצה…

היוצא מן הדברים, כי אדם המחפש סיבות לבכי ולטענות, ימצא תמיד על מה לבכות ועל

מה להתאונן. ברם, באי ירושלים ידעו להודות לה' על רוב חסדיו וטובותיו. ברוך ה' השמש

זורחת, ברוך ה' אני עדין נושם, ממילא אין כל סיבה להתלונן!

גדולי הצדיקים אומרים, שכאשר אדם מדבר רק טוב – יהיה לו טוב, וכאשר אדם מדב

ר לא טוב – יהיה לו לא טוב!

כאשר אדם עוצר לרגע ממרוץ החיים השוטף ומתבונן קמעא ברוב הניסים והנפלאות

שה' יתברך עשה לאבותינו ועושה לנו, הוא מבין ומפנים כי באמת אין לו כל עילה לבוא

בטענות ומענות, אלא רק להלל ולהודות על רוב החסד והטובה שהקב"ה משפיע עליו כל ימיו.

 

מתוך הספר אבות ובנים על מסכת אבות

חשבו שימצאו ברכב גופה ומצאו אותי חיה ולא רק זה אלא ללא פגע

שאלה

לכבוד הרב שלום,

לפני כשנה עברתי תאונת דרכים וניצלתי ממש בנס. היו בטוחים שיימצאו בתוך הרכב לא נעים לומר גופה ובחסדי ה' לא רק שמצאו אותי חיה אלא גם ללא פגע. בעוד כשבוע יחול היום שבו קרתה התאונה, ורציתי לשאול איך אפשר להודות לה' ביום הזה?

איזה הנהגה נכונה אפשר לקבל על עצמי לתאריך הזה בכל שנה ושנה. קראתי שכשהרמב"ם הגיע לארץ ישראל הוא עשה את אותו יום ג' בסיוון יום טוב לעצמו ולכל דורותיו. ואמרה שזה בשבילו יום משתה ושמחה. אז מה באמת ראוי לעשות? אולי לצום ואולי דווקא סעודת הודיה? לומר מזמורי תודה? לתת צדקה? האם יש מקורות הלכתיים שמדברים על כך- על יום שאירע לאדם נס פרטי.

תודה רבה!!

 

תשובה

שלום וברכה

תודה לקל שחייך ניתנו לך במתנה וזכית לצאת מתאונה קשה כל כך ללא פגע.

התפעלתי לראות שאת זוכרת את הנס וחשה רצון עז להודות להקב"ה על כך שאת עומדת על רגליך, כפי שאת מתארת הוא דבר בהחלט לא מובן מאליו. למען האמת העובדה שאנחנו קמים כל בוקר או נושמים כל רגע, הוא מחסדי ה' וכולל הפעלת מערכות מתוחכמות מאד בו זמנית, ואינו דבר המובן מאליו.

נס הוא מלשון דגל, או מלשון הכתוב 'נס להתנוסס', כלומר דבר האמור להגביה את האדם כלפי מעלה, לעלות ולהתעלות.

בכל פעם שאת עוברת ליד מקום התאונה לברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'.

אך העיקר הוא קבלה טובה להתחזק בו, חשוב שהקבלה תהיה קלה וקטנה, וכדאי שתהיה בנושא התפילה.

חשוב שהקבלה תהיה התקדמות קטנה וקלה מהמצב שבו את נמצאת היום. למשל אם קורה לפעמים שלא יוצא להתפלל כל יום קבלי על עצמך להקפיד לומר את ברכות השחר בכל מחיר להשתדל לומר במתינות. אם את מקפידה על כך אולי קבלי על עצמך להתפלל שמונה עשרה בכל יום. או משהו דומה.

חשוב שפעם בשבוע אולי בשבת תקדישי מעט זמן להתבונן יותר בתפילה שקיבלת על עצמך.

בכל מקרה חובה שתאמרי בלי נדר לפני קבלת הקבלה.

בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א