אתה כל הזמן נופל ברשת של היצר הרע?

יעקב לוסטיג

 

יואב גילה את הקדוש ברוך הוא בגיל 16. הוא הצטרף לשיעור תורה פעמיים בשבוע, התחיל להניח תפילין ולשמור שבת, מקפיד יותר על כשרות ומשתדל בכל כוחו לשמור מצוות. הוא עדיין לומד מה מותר ומה אסור, הוא רק בן 17, והוא עושה את המסלול הזה כמעט לבדו. ההורים לא הכי מתלהבים מהכיוון החדש שהוא מאמץ לעצמו, החברים בכלל לא מבינים מה עובר עליו והדודות בודקות אותו בכל פעם בעין בוחנת כדי לבדוק אם הוא עדיין שפוי, ואם הוא לא מתכוון מחר לרקוד על גגות של מכוניות בטבורה של העיר.

יואב לא נבהל מהקשיים האלו. הוא מבין שכדי להתקדם בחיים הוא צריך עמוד שדרה חזק. הוא יודע שהדרך שהוא בחר בה היא הדרך הנכונה, וזה שכל הסביבה שלו חושבת אחרת, לא הופך את האמת לפחות ברורה.

אבל יש משהו שכן מפריע לו. היצר הרע. על כולם הוא יכול להתגבר, אבל כשהיצר הרע מתגנב בשקט ללב שלו, הוא אפילו לא שם לב לכך שהוא אפשר לפורץ המרושע הזה לעשות בו שמות. פתאום הוא תופס את עצמו בעיצומו של מעשה אסור, פתאום הוא באמצע סרט לא צנוע, קורא ספר לא ראוי, או אפילו בשיחה עם חבר טוב מדבר לשון הרע 'עסיסי'. הוא לא מצליח להפסיק, חייב לראות את הסרט עד הסוף, חייב להשלים את מעשה העבירה. הוא קצת מנסה להתגבר ונופל, מתייאש. "היצר הרע חזק ממני", הוא חושב, וממשיך להידרדר במדרון התלול.

כשהוא מסיים את העבירה, כשהוא משלים את הפעולה האסורה, מגיעה התחושה המזופתת הזאת. ההרגשה הרעה שפוקדת אותו תמיד אחרי שהוא עובר עבירה, אחרי שהוא חוטא לפני הקדוש ברוך הוא.

הוא מתחיל לייסר את עצמו, "למה עשיתי כך וכך, למה נפלתי כמו איזה אפס מאופס, נכנעתי ליצר הרע, לא הצלחתי לנצח אותו. מה שווה כל התורה שלי, מה שוות המצוות שאני שומר, מה כל ההצגה הזאת שאני משחק אותה דתי, אולי עדיף להוריד את הכיפה ולגלח את הפאות. ממילא אני לא מצליח לשמור על הקדושה שלי, לא יכול לשמור על העיניים, לא יכול להימנע מלדבר לשון הרע. מה אני שווה בכלל? כלום! כלום! כלום וחצי!!!".

אז מה באמת צריך לעשות כדי לא ליפול שוב ושוב לרגלי היצר הרע? מה עושים כשזה כבר כן קורה? ואיך אפשר להימנע מהחולשה הזאת שאנחנו מרגישים בכל פעם שהוא מגיע אלינו בהתקפה מדוקדקת ומחושבת, מפיל אותנו אחרי קרב קצר או ארוך, ומוציא לנו את החשק להיאבק בכלל בפעם הבאה?

יש הרבה תשובות לשאלה הזאת, אבל יש תשובה אחת שהיא הבסיס להכל.

הסיבה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם היא כדי להיטיב לברואיו. הקב"ה הוא טוב, ורצונו לעשות טוב לאחרים, ולשם כך הוא ברא את האנשים, כדי שיוכל להיטיב עמהם.

תשאלו למה הוא לא עושה לנו רק טוב? והתשובה היא שאם היה עושה לנו רק טוב, היינו מרגישים בושה, לא היינו שמחים בכל הטוב הזה. כתוב בפסוק בנביא יחזקאל, שהמלאכים מכסים את פניהם בכנפיים שלהם, ומסבירים הצדיקים שהם מכסים את הפנים פשוט כי הם מתביישים מרוב השפע והטוב שהקדוש ברוך הוא משפיע עליהם.

לכן ברא הקדוש ברוך הוא את היצר הרע. הוא נלחם בנו, אנחנו משלמים מחירים כואבים לפעמים כדי לקיים את מצוות ה'. אנחנו מוותרים על הנאות שונות כי הן אסורות על פי התורה, אנחנו מחזרים אחרי מצוות התורה, משלמים כסף ברכישת ציצית, תפילין, לולב, מצה ועוד ועוד, אנחנו נמנעים מלעבוד בשבת, גם כשזה לא קל.

עכשיו, אחרי כל המאמץ הגדול הזה, מגיע לנו שכר. כשהקדוש ברוך יכניס אותנו לגן עדן, וישפיע עלינו טוב בשפע עצום, אנחנו כבר לא נתבייש. לא נצטרך לכסות אתה פנים. אנחנו לא נאכל לחם חסד, אלא נקבל משכורת שמגיעה לנו ביושר!

אחרי כל ההקדמה הזאת, עדיין יש לך שאלות למה קשה לך להילחם ביצר הרע? הרי כל הסיבה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם זה כדי שאנחנו נילחם ביצר הרע.

נכון, במלחמה יש גם אבדות. במלחמה תמיד משלמים מחיר. לפעמים אנחנו נופלים, והיעד שלנו הוא לצמצם את מספר הנפילות. להקפיד לשמור על מגמה של התחזקות ועלייה. שהנפילות תהיינה קטנות יותר, כואבות פחות, ונדירות יותר.

אם נפלת זה לא אומר שאתה אפס. זה אומר שאתה בן אדם, וזה אומר שאתה עדיין לא מספיק מיומן בתורת הלחימה. אז תתאמן! תתחזק! תחפש איפה הנקודה החלשה שדרכה תקף אותך היצר הרע, תסגור את הפרצות ותתחזק. אם אתה רואה שהסמארטפון שלך מכניס אותך פעם אחר פעם למצבים שאינם תואמים בדיוק את רצון ה' יתברך, תעבור לטלפון קצת פחות 'חכם'. אפשר לעשות גם חסימות שונות על הטלפון החכם. אם אתה רואה שבילוי עם חברים מסוימים יכול להוביל אותך למעשים לא רצויים, אתה יכול לשמור קצת מרחק מהם. לא חייבים להחליף את החברים, אבל אפשר לעשות הפרדת כוחות, להיפגש רק עם אחד מהם בכל פעם, או לפגוש אותם בתוך הבית, אפילו להזמין אותם לשיעור תורה קצר.

והכי חשוב, לשמור על הראש למעלה. היצר הרע הוא זה ששותל לנו בלב את המחשבות של הכניעה. את ההיגיון המטופש הזה שאם אנחנו לא מצליחים להימנע מלדבר לשון הרע, אולי עדיף שנזרוק את הכיפה ונחזור לחלל שבת חלילה וחס. וכי בגלל שהפרת את מצוותו של הקדוש ברוך הוא מספר פעמים, זה אומר שאתה צריך למרוד בו לחלוטין ולהפסיק לשמוע בקולו בכל התחומים? איזה מין היגיון מעוות זה!

ולסיום אזכיר נקודה נוספת וחשובה מאוד. אחת הבעיות הגדולות של יואב, שאתו התחלנו את המאמר הזה, היא שהוא עושה את כל העבודה הקשה הזאת לבדו, בלי שום רב או מדריך שינחה אותו ויעודד אותו בשעות מצוקה.

כל חוזר בתשובה, ובפרט בחורים צעירים, חייב שיהיה לו מדריך, מישהו שיש לו ניסיון בתחום, ויכול לעזור לו לקבל פרופורציות, מה יותר חשוב, על מה אפשר לוותר בינתיים, איך אפשר להסתדר עם ההורים גם אם הם לא כל כך אוהבים את הצעד שאתה עושה.

המדריך הזה יפתור לך הרבה מהספקות, ויעזור לך לשמוח בדרך שלך.

בורא עולם לא רוצה ממך שתהיה צדיק גמור בדקה אחת

הרב שלום ארוש: אני רוצה לומר משהו לאנשים שבכלל עכשיו אין להם שום קשר לתורה, ולא יודעים בכלל. רוצים להתחזק אבל מרגישים מאוד מאוד רחוקים.
יש פתגם שאומרים: 'דרך של מאה מיל מתחילה בצעד אחד'.
בורא עולם לא רוצה ממך עכשיו שאתה תהיה צדיק גמור בדקה אחת. אלא את הרצון, הוא רוצה שתאמר: 'אני רוצה ללכת בדרך טובה'. תתחיל לאט לאט ללמוד, להתקרב, כבר בורא עולם שמח בך ובמעשים שלך. אפילו שאתה מתקדם לאט. אף אחד לא רץ אחריך. זה דבר ראשון שבאמת חשוב מאד.
צריך לדעת שתכלית הטוב זה להתקרב להקב"ה, זה התכלית. אם הטוב זה סתם שתיהנה בעולם הזה ולא יקרב אותך לתכלית, זה לא טוב.
מה זה טוב? זה שיש לך עושר ואת כל התענוגות של העולם, ואין לך קשר עם בורא עולם, אז יש לך טוב? אין לך שום טוב. כי העולם הזה הוא כלה ואבוד, הוא סתם עובר, כהרף עין. לא יישאר מזה כלום. וגם אם אדם כן יהנה בעולם הזה זה עדיין כלום. על אחת כמה וכמה כשהוא גם לא נהנה בעולם הזה, אז בכלל…
הטוב היחידי והאמיתי זה רק להתקרב לבורא עולם. באמת אני כל הזמן אומר אני נהנה מהחיים, נהנה מהתפילה, נהנה מהתורה, נהנה מקיום המצוות, נהנה משבתות וחגים, ואני עושה חיים, אני כל הזמן אומר את זה לתלמידים שלי.
כשאדם נכשל יש בזה הרבה לימוד להתקרב לקדוש ברוך הוא. דבר ראשון כשאדם נכשל זה מזכיר לו שהוא כלום, שהוא אפס, כי אדם חושב שהוא חשוב מאוד וראוי לכבוד גדול…

…חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר יראת שמים זה בידיים שלנו, וזה לא משהו שהקדוש ברוך הוא קובע לנו. אז אם יראת שמים זה בידיים שלנו, למה צריך להתפלל שבורא עולם יחזיר אותנו בתשובה? אנחנו הרי אומרים: "החזירנו בתשובה שלמה לפניך".
מה אנחנו צריכים להתפלל "ריבונו של עולם, תחזיר אותנו בתשובה! תזכה אותנו שנתגבר על היצר הרע שלנו!". בשביל מה אנחנו מתפללים על זה? הרי יש לך בחירה, נכון? אז תבחר להתגבר על היצר הרע!
לפני שאסביר את התשובה לשאלה, אני רוצה לומר הסבר נפלא ששמעתי: רבו של רבי ומורי הרב יהודה זאב ליבוביץ היה רבי יהודה לייב אשלג, המכונה 'בעל הסולם', על שם פירוש הסולם, שחיבר לזוהר הקדוש.
'בעל הסולם' הסביר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", בפירוש נפלא מאד. הוא אומר, כשאתה בא להתפלל לבורא עולם ומבקש שיעזור לך עם פרנסה עם בריאות עם בנים וכו', הכל בידי שמים, ירצו יתנו לך, לא ירצו לא יתנו לך, אפילו שבקשת.
"חוץ מיראת שמים". אם תבקש מהקדוש ברוך הוא "תן לי יראת שמים". את התפילה הזאת הוא חייב לקבל. זה לא בידי שמים להחליט אם לקבל את התפילה הזאת או לא. היא חייבת להתקבל ולהתגשם.
בכל אופן לשאלה ששאלתי, אם יש לנו בחירה מה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש מבורא עולם? אלא צריכים לדעת היטב היטב שבאמת יש לנו בחירה, אבל אנו צריכים לדעת שאנחנו מוגבלים אנחנו רק בני אדם יש לנו יצר הרע.
יש גמרא במסכת 'קידושין' שאומרת שכל יום מתגבר היצר הרע על האדם, ואם השם יתברך לא עוזר לו הוא לא יכול להתגבר עליו. האדם צריך להתפלל להקב"ה, תעזור לי להתגבר על היצר הרע שלי. לכן, זה שיש לנו בחירה, הבחירה זה רק מצד הרצון, מה אני רוצה? רוצה חס וחלילה לעשות רע או רוצה לעשות טוב. הרצון ביד שלנו, אבל אנחנו צריכים עזרה מהקדוש ברוך הוא שנוכל לנצח את היצר הרע.

מתוך ראיון שהעניק הרב ארוש לקובי אפללו מ'הידברות'.

פעם היית משוקץ ותועבה, והיום אתה אהוב ונחמד קרוב וידיד

יעקב לוסטיג

תהליך החזרה בתשובה הוא אחד התהליכים הקשים ביותר שיכול אדם לעבור עלי אדמות. אדם שהיה רגיל לעשות ככל העולה על רוחו, לבלות עם חברים אל תוך הלילה ולאכול מכל הבא ליד, צריך פתאום להתחיל לחשב כל צעד שהוא עושה.

לפני שאוכלים צריך לטיול ידיים, ולאחר כמן לברך. צריך לשמור על העיניים כדי לא לראות דברים אסורים, לשמור על הפה שלא לדבר דיבורים אסורים, ואפילו על המחשבות צריך להיזהר כדי שלא לחשוב מחשבות אסורת ואפילו שלוש פעמים ביום צריך להתייצב בבית הכנסת לתפילה.

החוזר בתשובה מקריב לקדוש ברוך הוא לא רק את המעשים שלו, לא רק את ההרגלים ואת המעמד החברתי, אלא גם את הרצונות הכמוסים והמאוויים הנסתרים ביותר. הכל מעתה יתבצע רק לפי ההלכה.

זה לא קל.

אבל לפעמים בעלי התשובה הולכים צעד אחד רחוק מדי, הם נופלים לעצבות ולצער גדול בגלל מה שעשו בעבר. "איך אני יכול לשמוח ולצחוק כשאני יודע מה עשיתי לפני שנתיים או שלוש", הם חושבים לעצמם, וכאן מגיעה הטעות הגדולה והחמורה!

בואו וראו מה אומר על זה הרמב"ם הקדוש, בהלכות תשובה שכתב בספרו הגדול 'היד החזקה':
בספרו מכנה הרמב"ם את בעל התשובה בתואר אהוב ונחמד לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם.. כן, זה משפט המחץ: אהוב ונחמד לפני הבורא. ואווו

קבלו את הציטוט המלא ששווה זהב: "ואל ידמה אדם בעל תשובה, שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם את טעם החטא ופירש (התרחק) ממנו וכבש יצרו.

"אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו – כלומר מעלתן (של בעלי התשובה) גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם. מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

וכשהרמב"ם מסביר לנן שבעל התשובה הוא אהוב, הוא מדגיש גם את המעמד המפחיד שבו בעל התשובה היה בעבר: שנוא , משוקץ ומתועב לפני האלוקים.
הנה הקטע של הרמב"ם שכל בעל תשובה חייב לשנן אותן ולזכור אותן בעל פה: "אמש היה זה (החוטא) שנאוי לפני המקום (לפני הקדוש ברוך הוא) משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום (אחרי שחזר בתשובה) הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

ועוד כותב לנו הרמב"ם הקדוש במתק לשונו: "כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה (החוטא) מובדל מה' אלוקי ישראל, שנאמר 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם', צועק (מתפלל) ואינו נענה שנאמר 'כי תרבו תפלה וגו', ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו' – והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם', צועק (מתפלל) ונענה מיד, שנאמר 'והיה טרם יקראו ואני אענה', ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר 'כי כבר רצה האלוקים את מעשיך', ולא עוד אלא שמתאווים להם שנאמר 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'.

אז מה אומר לנו הרמב"ם? שאפילו מי שאתמול היה חוטא ברמה כזאת שהתפילה שלו לא היתה נשמעת, המצוות שלו לא התקבלו ברצון לפני ה', בגלל שהוא היה חוטא משוקץ ומתועב – היום הוא כבר אהוב וחביב ורצוי לפני ה', התפילה שלו נשמעת במהירות והמצוות שלו רצויות לפני ה'. למה?? כי הוא חזר בתשובה!

ועוד אומר הרמב"ם הקדוש, מילים שאנו צריכים לחרוט על לוח ליבנו ולזכור אותן לנצח: "בעלי תשובה, דרכן להיות שפלים וענווים ביותר, אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת. וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו או להזכיר דברים וענינים הדומין להם, כדי להזכירו מה עשה. הכל אסור, ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה שנאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'.

לסיכום: כל עוד החוזר בתשובה מתבייש במעשיו הראשונים, ואינו מתגאה בעבירות שעשה, אז באמת אין לו סיבה להתבייש כי הקדוש ברוך הוא אוהב אותו ורוצה בו, ומעלתו גדולה אפילו מזו של צדיקים גמורים כמו שאמרו חכמנו זכרונם לברכה, וכמו שביאר הרמב"ם. אבל צריך רק להיזהר שלא להתרברב בעבירות שעשינו לפני שחזרנו בתשובה, כי מי שעושה כך, יש לו סיבה טובה להתבייש במעשיו הראשונים.

נזכור אם כן תמיד, חזרה בתשובה אמיתית מביאה את האדם לדרגות נעלות שאי אפשר לתאר.

הקשר העתיק בין המוזיקה ליהדות

אבידור רענן

שיחה על מוזיקה ושירה עם הרב ברוך צ'ייט, ראש ישיבת 'מערבא', מלחין מוזיקה חסידית ויהודית מפורסם. שירו הנודע "גשר צר מאד" חצה גבולות ונודע בכל החברה הישראלית

מי לא אוהב לשמוע איזה שיר יפה? להיט שחורך את הרדיו? אבל האם יש מקום למוזיקה ושירה גם לפי היהדות? איזה שירים מותר לשמוע ולשיר? לצורך השאלות האלה, התכנסו עם הרב ברוך צ'ייט, מוסיקאי ידוע שהוא גם ראש ישיבת מערבא, וביקשנו לשמוע ממנו על המוזיקה ביהדות

מה מקומה של המוזיקה והשירה ביהדות? שאלנו את הרב צ'ייט.

"למוזיקה יש מקום של כבוד ביהדות, כבר מראשיתה, שהרי השפה של הנשמה זו המוזיקה. כבר כשאנחנו מסתכלים על עבודת ה' שהייתה בבית המקדש, אנחנו רואים את החשיבות שנודעה לשירה ביהדות. מה יותר חשוב מהשירה של הלוויים בתוך בית המקדש? זה היה השיא של עבודת ה'. כמו כן, כתוב בכמה מקומות בחז"ל, שנביא לא יכול לקבל נבואה עד שהוא מגיע לשיא של שמחה, ובשביל להיכנס לשמחה – צריך את השירה. אז ברור אם כן שלשירה יש כח גדול ביהדות. רואים גם בשטח כיצד השירה והמוזיקה, בבית הכנסת למשל, פועלות לטובה על המאזין. גם בעבר וגם כיום, כולם מבינים כמה חשובה היא השירה והמוזיקה ביהדות".

ישנו הבדל בין המוזיקה היהודית למוזיקה הכללית? המשכנו לשאול.

"אין ערך למוזיקה יהודית שאדם יוצר מתוך הנשמה, 'דברים היוצאים מהלב – נכנסים אל הלב'. באשר לשירים ממקומות אחרים, פעם ישבתי עם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, והוא אמר לי, שמה שיכול להיות אסור מבחינת המוזיקה – זה רק המילים, למשל – מילים שהן בעייתיות מבחינת צניעות או דברים כאלה, או שהמילים או המנגינה מעלות אסוציאציה בה המאזין חושב על דברים שלא מתאימים ל"בן תורה". אבל למשל, מוזיקה קלאסית, אפילו שהיא גויית, אין בה איזה איסור או פגיעה באדם. כל אדם יוכל לשמוע לפי המנגינה והמקצב מה השיר מעורר בו, ולבד כבר יוכל לדעת אם מדובר מנגינה טובה שאין בעיה לשמוע, או משהו שכדאי לוותר על ההאזנה לו.

"אנחנו יודעים שיש מוזיקה שאדם שומע ויכול להיכנס ממנה לרגש שהוא מאד טוב, להרגשה מיוחדת בלבו, שאני חושב שאין אפילו משהו שקרוב לזה מבחינת הקשר לה' והדבקות שלו בקב"ה על ידי המנגינה או השיר הזה. כשיש מילים קדושות לשיר, המנגינה שמלווה אותו מהווה את הפירוש של המילים, כעוד דרך שאני יכול קצת יותר להיכנס על ידיה לפירוש של המילים. ולכן, כדי להתחבר לרגש של התורה והמצוות, ניתן לשמוע שירים שיעוררו אותנו לדביקות בקב"ה, ואז אנחנו עושים מהמוזיקה כלי נהדר שאין כמוהו.

"בהקשר לכך, אני רוצה לספר שבישיבת סלבודקא היו לומדים ספרי "מוסר" בהתפעלות, כלומר – באותו זמן של לימוד המוסר, הלומד לקח איזה קטע מחז"ל, מאמר כלשהו, וחזר עליו שוב ושוב, כמו מדיטציה, עם שירה ומנגינה – וכך זה נכנס לו  לנשמה. זה שהוא חזר על זה שוב ושוב במנגינה מיוחדת, עורר את הלב והנשמה שלו, והאמרה עליה חזר הפכה להיות חלק ממנו".

יש מקום לשירה או למוזיקה בעולם הישיבות?

"לא רק שיש מקום, אלא זה אפילו חלק מהותי מכל אחד מהלומדים, ובכלל – מכל יהודי, כי זה מחבר אותו רגשית למצוות ולתורה. לדעתי, כדי שהכל לא יהיה חס וחלילה יבש, השירה והשמחה חייבות ללוות את הלימוד, כמו שכתוב בחז"ל שלא טוב שאדם עושה משהו טוב בלי שמחה. אפילו הרבינו בחיי כותב שהשמחה של המצווה – יותר חשובה מהמצווה עצמה. אז רואים מכך שלא רק שהמעשים צריכים להיעשות, אלא עליהם להיות מלווים בשמחה. ב'ספר החינוך' כתוב עוד, שכל המעשים והמצוות תכליתם הוא הקשר עם הקב"ה. אם אדם עושה מצוה כמו רובוט, אז בוא נגיד שהוא יחסית עשה את המצוה, אבל למעשה הוא לא קיים את ה'תכלית' של הדבר. אדם שיכול לעשות כל פעולה בכל מצווה ולחשוב על ה', אך עושה את הפעולה וחושב על דברים אחרים ולא על הקב"ה – העיקר אצלו חסר מן הספר. אבא שלי, שהיה ראש ישיבת 'חפץ חיים', היה תמיד אומר: כתוב 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום', אדם צריך ליהנות מקיום המצוות".

כאן חייבים לציין שהרב צ'ייט, שכאמור מכהן כראש ישיבת מערבא, מכנס בכל יום חמישי בלילה את כל התלמידים לחדר האוכל בישיבה, ושם נערך במשך מספר שעות ערב ניגונים ומוזיקה. בליווי הרב צ'ייט ואף התלמידים. כולם יחד מנגנים ושרים, והתלמידים מספרים שמדובר בערבים שאינם נשכחים מהם גם אחרים שנים רבות.

"לסיום", אומר לנו הרב צ'ייט, "אברך אתכם שנזכה לעורר אהבת ה' דרך הדבקות. זה מה שנותן את התענוג במצוות ובעבודת ה'".

מהי הדרך הנכונה ביותר והבטוחה ביותר לחזרה בתשובה ?

 

"מהי הדרך הנכונה ביותר והבטוחה ביותר?" שאלה זאת אני נשאל שוב ושוב על ידי צעירים המעוניינים לחזור בתשובה ולהתחזק ביהדות, אומר לנו הרב שמואל הורביץ והוא ממשיך: רבים גם מתלבטים אולי אני חייב קודם לנקות את עצמי מהעוונות והחטאים ורק אח"כ להתקדם?

אין לי הרבה כללים אבל יש לי נסיון של שנים רבות ובעיקר, יש לי הדרכה והכוונה ממה שקבלתי מגדולי התורה .
כאן מתחיל סיפור הביצה והתרנגולת, מה קודם למה.

הגאון רבי אליעזר שך שהיה אחד מענקי הדור ונפטר לפני כמה שנים, אמר כי אין להתעסק כלל בעבר אלא רק בהווה ובעתיד. כוונתו היא כך: לפעמים אדם משוכנע שקודם כל עליו "לנקות" את עברו ורק אחר כך יוכל להתחיל ללמוד תורה, אך האמת היא שכל זמן שהוא לא התחיל ללמוד תורה הוא כל הזמן ימשיך "להתלכלך" לכן צריך קודם כל ללמוד תורה, לבנות את עצמיך ואחר כך הנפש מעצמה תתנקה מחטאי העבר.

ההמלצה השניה היא פשוטה תורה תורה ועוד פעם תורה. ככל שהאדם יתקדם בלימוד התורה הוא יתקדם בצעדי ענק ביהדות, התורה היא סם החיים של הנשמה, ורק מי שטועם את טעמה מצליח לרפא את גופו ונפשו.

וכתוצאה מכך, אני ממליץ בחום לכל מי שיכול , להצטרף ללימוד בישיבה. זה המקום האולטמיטבי.

המקום בו מקבלים חינוך לחיים על פי תורה זה בישיבה. לא ניתן בכלל להשוואות בין לימוד חד פעמי ואפילו יומי לבין חיים מלאים במסגרת של תורה. אדם שרוצה לחזור בתשובה אמיתית חייב ללמוד איך לחיות ע"פ התורה, ואת זה ניתן להשיג בישיבה קדושה..

מוסיף הרב שמואל: אני חייב לספר לכם סיפור: יום אחד לפני כמה שנים, נכנס יהודי כבן חמישים לישיבה ובקש להתקבל כתלמיד מן המנין. התגובה הראשונית מצד הישיבה היתה ספקנית, כי הישיבה היתה מורכבת מגילאים צעירים יותר. אך מיודעינו לא וויתר. הוא סיפר כי הוא משמש בתפקיד בכיר בעיריה באחת הערים הגדולות בישראל. נפשו חשקה בתורה על כן הוא בא לישיבה. האיש בסופו של דבר נשאר מספר שנים בישיבה וכיום הוא רב בישראל. אין לי ספק שאם הוא לא היה מתעקש ללמוד מספר שנים בישיבה הוא לא היה מגיע לדרגתו כרב שכונה.

אמנם המקרה הזה הוא פרטי לאותו אדם ולמצבו המשפחתי, שהתאפשר לו התנתקות של מספר שנים מהעבודה ולהקדיש עצמו לישיבה. אך כשמדובר בנער צעיר אשר אין לו עולפרנסה וודאי שעליו לעשות הכל כדי להגיע לישיבה ולבסס את החזרה בתשובה ככזו שתהפוך אותו לבן תורה אמיתי בעזרת ד'.

אם הנך מעוניין בשיחה אישית איתי אשמח לסייע 052-7622506

 

גם הרב נתי וינגרטן מישיבת "נזר יהושע" ממליץ בחום לכל בעל תשובה להצטרף ולטעום טעם לימוד בישיבה והוא מספר לנו על החייל ביחידה קרבית שגיא.                              

                                                                                                                                      
לשגיא, חייל ביחידה קרבית מובחרת, היה במשך כמה חודשים בהליך חזרה בתשובה . היו לו ימים יפים בהם הניח תפילין התפלל ואף למד תורה, אבל היו לו ימים אחרים בהם הוא ממש חש מנותק מכל דבר שבקדושה. חברים משכו אותו לכל מיני דברים שנגדו את כל מה שהיה ידוע לו על רצון ד', הוא חש שאין לו כוחות רוחניים מספיקים כדי להתמודד מול הפיתויים ונגרר אחרי החברה.

שגיא הרגיש סתירה פנימית בנפשו, לקראת סוף השרות הוא הבין שהגיע הזמן להחליט. הוא ישב מול המחשב והקליד ב"גוגל" ישיבה, כך הוא הגיע לישיבה אצלנו.

עברו עליו מספר ימים לא קלים עד שהוא נקלט בתוך הישיבה, כיום הוא התלמיד הטוב ביותר בכיתה הגבוהה בישיבה. הוא חש שלמות וקביעות בנפשו דרכו ברורה לו, בתורה הוא חפץ.

ההסבר לכך פשוט, אומר הרב נתי, חזרה בתשובה היא יציאה לדרך חדשה – דרך התורה! אי אפשר ללכת באותה הדרך בלי להשקיע במרכיב העיקרי שהיא התורה הקדושה, כשהולכים בדרך שבנויה רק מהתלהבות באופן טבעי התלהבות הולכת ופוחתת עם הזמן. לכן גם לא נראה אנשים רבים שחוזרים בתשובה בצורה שמתבססת רק על קיום מצוות מתוך מצב רוח מרומם.

בישיבה אתה לומד תורה, נמצא באווירה של חיי תורה, וזוכה ליציבות שיכולה להבטיח הליכה בטוחה בדרך אבות דרך התורה!

הרב נתי מוסיף: לפעמים מי שמתחיל בהליך חזרה בתשובה, נמצא לפעמים"באורות גבוהים" בכל מה שקשור ליהדות. התפילה באה לך מעומק הלב, ואת המצוות קל לך לקיים. אבל צריך לחשוב על היום הבא, על השלב בו ה"אורות" כבים, איך נמשיך באותה דרך.,
וכשאדם נמצא בבית היוצר לעולם היהודי – הישיבה הוא מבטיח לעצמו עלייה רוחנית גבוהה.

עם הרב נתי וינגרטן ניתן לשוחח בטל' 052-7622507

ניתן כמובן גם לפנות לצוות האתר שיחת חינם: 1-800-20-18-19    

או לשאול שאלה במדור הרב של האינטרנט כאן באתר                                                                

"אני רוצה, אבל מאיפה אתחיל"?

משה ויטמן
"יש לי שלושה תארים, אז למה הם לא רוצים"?
זהו. שנים ארוכות של למידה, שינון, חזרה מבחנים ועבודות, הגיעו לקיצן. מיקי הפך באירוע רב רושם להקראות "ד"ר מיקי" ומהיום הוא רופא מומחה באורתופדיה לכל דבר. כבר למחרת, פתח מיקי את הקליניקה הפרטית עליה חלם בשנות הלימודים הארוכות והחל להמתין לפציינטים שיתחילו למלאות את פנקס התורים החדש… יום עבר ועוד יום ואפילו עוד שבוע וחודש ומיקי, סליחה, ד"ר מיקי, המשיך להמתין ולצפות לפונים שיבואו והם, למרבה צערו, ממש לא התכוונו לעשות זאת. "מה חסר לי" שאל מיקי את עצמו בייאוש, "יש לי שלושה תארים, למדתי במקומות הכי נחשבים, למדתי ואני יודע המון, מדוע הם לא רוצים לבוא אלי"? את המסקנה לקח לו עוד קצת זמן להפנים – כל הידע שבעולם לא שווה הרבה בלי התנסות מעשית.
מה צריך יותר: חכמה או מעשים?
את המסקנה החכמה הזו קובעים לנו חכמים במסכת אבות, בצורה חדה יותר, בקשר לכל בנייה או התקדמות יהודית שלנו. "כל שמעשיו מרובים מחכמתו – חכמתו מתקיימת. כל שחכמתו מרובה ממעשיו – אין חכמתו מתקיימת"- קובע נחרצות רבי יהודה במשנה במסכת אבות. כל זמן שהעולם היהודי שלך יתמצה בידע ואפילו הרבה ידע, בתחושות, בהבנות, בתכנונים או בשאיפות וחלומות – זה מאוד יפה אבל זה לא יתקיים. כלומר: זה לא יחזיק מעמד. הערך האמיתי של כל הידע יגיע רק אם תתמיד בהתקדמות מעשית. רק אם תבטא בהתנסות מעשית את הערכים היהודיים שלך. בלי זה, גם החכמה עצמה תלך ותיעלם עם הזמן.
יותר מעשים מחכמה? איך זה ייתכן?
אבל רגע, שמת לב לנוסח של המשנה: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו"? איך ייתכן שאדם יבצע מעבר למה שידוע לו? האם זה הגיוני לדרוש שהמעשים שלנו בפועל יהיו רבים יותר מהידע שלנו? את התשובה המפתיעה לך מספק רבנו יונה, אחד מגדולי דור הראשונים (לפני כ900 שנה) בספרו "שערי תשובה". לדבריו, זה ייתכן רק בסיטואציה אחת. אם האדם מקבל על עצמו בצורה חזקה ויציבה קבלה מעשית ביחס לעתיד, נחשב לו הדבר כאילו כבר היום, בעת הקבלה, קיים בפועל את כל המעשים וממילא ייתכן שגם אם הוא לא יודע עדיין איך בדיוק צריך לקיים את תוכניתו וההלכות אינן ברורות לו, הוא ירשום בקורות חייו מעשים שהם גדולים כמותית מחכמתו… המסקנה: עלינו לפתוח את עולמנו היהודי בקבלה עתידית חזקה, שגם אם עדיין צריך להתקדם כדי לקיים אותה, כבר כבשנו את העולם.
מה בין צעד "אחד" לצעד "ראשון"?
לכן, בואו נשנס את מוחנו ונחשוב תכל'ס.: מהו הצעד הראשון בו אנו רוצים לפתוח בכיוון מעשי וביצועי של התקדמות יהודית אמיתית. צעד ראשון אמרנו. "ראשון" ולא "אחד". אם אנו לא רוצים צעד בודד יחידי, אלא צעד שהוא קטן מספיק כדי שיתאים לנו בנקודת הזמן הנוכחית, אך שיהווה פתח והמשך לבאות עלינו לטובה, כדאי שיהיה זה צעד "ראשון" כזה שאחריו יבואו שני ושלישי ועוד… מה זה אומר מעשית? שהקבלה שנקבל צריכה אמנם להיות קטנה או אפילו מזערית כדי שאכן נוכל לעמוד בה וליישם אותה בעקביות, אך עליה להיות בעלת מאפיין משמעותי נוסף: להיות בעלת משמעות מספיק רבה עבורנו כדי שתקדם אותנו באמת הלאה…
צעדים קטנים, זהירים, אך משמעותיים

שמת לב פעם לילד קטן שעושה את צעדיו הראשונים בעולם? ראית כמה שבריריים הם הצעדים ובאיזו קלות הוא יכול למצוא את עצמו משתטח על הקרקע? כך אלו הצעדים הראשונים, צעדים שאם הם לא מצליחים אין עדיין בכוחו של הילד להחליף אותם באחרים והוא מוצא את עצמו מאבד את שיווי המשקל ונופל בבום. רק כשהוא יגדל, הוא יוכל למצוא בעצמו את היכולות לאזן את עצמו בצעדים מאזנים כשיקרה והוא יאבד לרגע את שיווי המשקל. הצעדים הראשונים הם משמעותיים מאוד גם בגלל השבריריות שלהם. אי אפשר לקחת משהו גדול מדי או קטן אך שולי מדי שישאיר אותנו חסרי כל אם חלילה נאבד את שווי המשקל… לכן, ההמלצה ברורה: תעשה צעד קטן, אבל בעל משמעות רחבה. כזה, שיביא בעקבותיו את הצעדים הבאים לטובה.
רוצה להתחיל? 4 היסודות שאתה חייב להכיר!
רוצה להתחיל במשהו מעשי? הרשה לנו להמליץ בפניך על 4 היסודות היהודיים, שעל פי הנוסחה של גדולי הרבנים יספקו לך את הכלים הייחודיים להתקדמות בקצב שלך ביהדות, יחד עם היותם משמעותיים ביותר בשדרוג החיבור הרוחני של העם היהודי. רשום לפניך: תפילין, ציצית, שבת וכשרות. אלו הם 4 הדברים, שמצד אחד אינם דורשים ממך מהפכות חיים מהותיות ( כמובן שכל אחד מהם ניתן ליישם אותו בהדרגה בפני עצמו) אך בכוחם להניע אותך קדימה בתקשורת עם פנימיותך הרוחנית והתחושות הרוחניות שלך. מתאים?