נראה שמשנה לשנה הולכות ומתמעטות התופעות שהיו מסימני ההיכר של הימים שלפני פורים – קולות הנפץ המבעיתים של הדינמיט ושאר חומרי המשחית למיניהם. האכיפה המחמירה בשנים האחרונות, לצד השפעת ההורים והמחנכים וההסברה המקיפה בנושא, תרמו לצמצום התופעה, אם כי עדיין לא הביאו למיגורה.
הרב יצחק זילברשטיין סיפר לאחרונה סיפור מפחיד שאתם חייבים לקרוא:
בציבור החרדי, עולם השידוכים ההיכרות והחתונה, בין החתן לכלה מתחיל אצל ה"שדכן", תפקידו להציע להורי המיועד/ת את הצעתו, ולהעביר את האינפורמציה לשני הצדדים, וכאשר המשפחות קרי: הורי החתן והכלה שבעי רצון מהנתונים שמועברים אליהם ע"י השדכן, מתקדמים לשלב הבא בו החתן והכלה נפגשים מספר פגישות ומוצאים את המשותף ביניהם, וברצונם יתקדמו לשלב הבא ויקימו בית נוסף בעם ישראל
מספר הרב זילברשטיין: "מעשה נורא הגיע אלי בימים אלה, ממשפחה שהציעו לה בחור מצוין, מתמיד וירא שמים, שהיה לו שם טוב של אדם איכותי ומצויין. הבעיה הייתה שלאותו בחור יש כמה אחים שהתחתנו כבר, ואצל כולם התגלו צרות מצרות שונות, שלא ניתן אפילו להעלות על הכתב. ומשכך באו בני משפחת הבת ושאלו אותי האם יש מה לחשוב ולברר על ההצעה הזו, או שאולי לאור מה שקורה עם אחי החתן שפקדו אותם צרות לאחר החתונה, יש לחשוש מהצרות הללו, שכן כל בר דעת יכול היה לראות שמדובר בקללה הרובצת על המשפחה הזו, ומי יודע איזו קללה תרבוץ גם על החתן המוצע לה…
"כשהתחלתי לברר אודות משפחת החתן המוצעת התגלה לדאבוני פרט מדאיג מאוד, ומה התברר? אביו של הבחור היה אחד המפיצים הגדולים של כל סוגי חומרי הנפץ לפורים, הדינמיט, חזיזים, ושאר מוצרים מתפוצצים המחרידים ומבהילים את כל שומעיהם, ובבניין שבו התגורר, הייתה אשה זקנה, שהפיצוצים הללו הרעידו את ליבה וגרמו לה לחרדות מרובות. היא ביקשה והתחננה אליו שיפסיק למכור את הדינמיט, אבל הוא לא לקח אותה ברצינות רבה מידי והמשיך למכור לכל החפץ. יום אחד, כאשר נשמע בבנין פיצוץ עז כתוצאה מהתפוצצותה של דינמיט, קמה הזקנה ההיא וקיללה את המשפחה! ומאז לא פוסקות הצרות שם, פשוט מפחיד מה שקללה אחת של אדם כאוב אחד יכולה לגרום, אפילו שאנחנו לא יודעים מה הם חשבונותיו של בורא עולם, אבל בסיפור זה נראה שהקללה פעלה את פעולתה.
"אמרתי לבני המשפחה ההיא", ממשיך הרב זילברשטיין לספר. שיש לעשות כל מאמץ על מנת להביא עשרה אנשים לקברה של אותה זקנה ולבקש ממנה סליחה ומחילה, ורק אז אפשר יהיה להמשיך עם הצעתו של אותו 'שדכן', אבל כל עוד לא יעשו זאת אכן יש לחשוש מהקללה. גם הצעתי להם לערוך 'תיקון קללה' עם הנוסח המיוחד המצוי בסידוריהם של גדולי הספרדים.
"בכל אופן, למדנו מכאן את גודל העוון של אותם נערים פוחזים המבעירים את הדינמיט ברחובות הערים בימים שלפני חג הפורים ובחג הפורים עצמו, החשיבות העיקרית בדברים היא להוכיח איזה אסונות נוראיים עלולים חלילה להתרחש כתוצאה משימוש בחומר הנפץ של הילדים בפורים. כיום כאשר סמוך לבתים יש בלוני גז ופריטים נוספים העלולים להידלק ולבעור תוך חלקיקי שניות, הדבר חמור שבעתיים.
"באיזמיר שבטורקיה כבר לא משתמשים היהודים בדינמיט מזה למעלה ממאה וחמישים שנה, אבל ספק גדול אם גם הוותיקים שבין ותיקי הקהילה ההיא יודעים את הסיבה ואת המקור לכך. מבדיקה קצרה על מקורות המנהג שלא להשתמש בדינמיט ניתן לקרוא בספרו של הצדיק המקובל רבי חיים פלאג'י וכך הוא כותב בלשונו המיוחדת:
"כי קנה השריפה הם כלי מוות ומביאים דאגה וצער, ולפעמים באים לידי מריבה על ידי פיצוץ של קנה שריפה, אפילו לא יהיה בתוכו דבר שיכול להביא לידי מוות, שהוא נקרא בטורקית שאשימה וקרוש'ס (ובתרגום לעברית: דינמיט) ולמרות שאין הוא גורם למוות, עם כל זה, קול הרעש וההפחדה לבד כשהוא שולחו בפתע פתאום מביא רעדה וחלחלה על האדם ומתפחד"
"'וכן אירע בעירנו איזמיר, לפני בערך מאה שנה, הייתה שריפה גדולה ונשרפו כל בתי העיר ולא נשאר כי אם בית אחד, וזה קרה בגלל שבחתונתו של גוי אחד, זרקו מאלו הניירות כרוכות וקשורות מאבק שריפה עולים ויורדים הנקראים פיגיקס (סוג של נפצים) ונפל אחד מהם על בית אחד, ועל ידי זה היה השריפה בכל העיר. וגם מאלו החומרים האחרים שלכאורה לא מסוכנים, היה מקרה שזרקו לכיוון הארץ וחזר ועלה לעיני בני אדם היושבים שם וכמעט שהתעוורו. ועוד אירע שנדלק המצנפת והכובע של אשה אחת וכפסע היה בינה ובין המוות."
"'לכן, מסיים הרב פלאג'י, גזירה גזרתי, שבשום עת וזמן לא יוכלו להטיל מאלו הדברים, וגם גזרתי לכל בעלי החנויות שלא יוכלו למכור מאלו הדברים'.
"הרבה שנים לפני שהתפוצצו החומרים הללו ברחובותינו כבר אסרו רבני העיר איזמיר את השימוש בדינמיט 'שלא יוכלו להשתמש בהם בשום עת וזמן', וגם על בעלי החנויות הוטל איסור חמור בענין. ומסיים שם: 'ולשומעים יונעם, ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בחוקי חורב שניתנו בקולות וברקים".
"אנחנו קוראים את דבריו של הרב פלאג'י " – מסיים הרב זילברשטיין את דבריו – "ונדהמים לראות עד כמה הם אקטואליים גם לימינו!"