קבלו את הסגולה שהופכת עולמות ופותחת את כל השערים

מאת: מוטי קורן

בכל תפילה בבית הכנסת היא נאמרת כמה פעמים, וגם בסים הלמוד בציבור או באזכרה

או בכל תפילה מיוחדת היא נאמרת. משפט יקר ערך.

קבלו את הסגולה והאמירה שהופכת עולמות ופותחת את כל השערים.

המילים הן בארמית: "אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

(ובתרגום חופשי: יהא שמו הגדול של הקב"ה מבורך לעולם ולעולמי עולמים)

 

בעת אמירת קדיש בציבור של לפחות 10 אנשים, הציבור עונה ואומר את המילים:

"אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

חכמינו הפליגו מאוד מאוד בשבחה של אמירה זו בעוצמות שכמעט לא מצאנו שנאמרו על משהו אחר.

האמירה הזאת 'קורעת גזר דין' גורמת למחילת עוונות, ופותחת שערי גן עדן.

כך מופיע בתלמוד הבבלי:

"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו [של שבעים שנה]…

רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו…

אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן". (מסכת שבת דף קי"ט ע"ב)

 

אז החלטנו הרגע להתחיל לענות ולכוון, רק מה הכוונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו

בביאור המילים "בכל כוחו" נחלקו גדולי עולם לפני כ 900 שנה.

רש"י ובעלי התוספות. רש"י מפרש שהכוונה לומר "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוונתו,

ובעלי התוספות מפרשים שהכוונה לומר זאת בקול רם.

בעלי התוספות מביאים את דברי ה"פסיקתא": "כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים

יהא שמיה רבא מבורך בקול רם, מבטלים גזירות קשות". (מובא בתוספות שם)

ובזוהר הקדוש נאמר: "לענות בכח חזק אמן יהא שמיא רבא מברך, בכדי שיישבר חילו של הסטרא אחרא,

ויתעלה הקב"ה בכבודו על הכל". (תרגום מארמית של דברי הזוהר בפרשת תרומה, דף קכ"ט ע"ב)

עוד מצאנו כתוב בדברי הזוהר: "בזמן שישראל עונים בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך,

הקב"ה מתמלא רחמים וחיים על הכל". (תרגום מארמית של דברי הזוהר פרשת נח דף ס"ב ע"ב)

הגאון מוילנא זצ"ל לימד אותנו ש"על ידי אמן יהא שמיה רבא ינצלו מחבלי משיח". (הקדמת הגר"א לתיקוני הזוהר)

 

דברים מיוחדים כתב בעל ה"חפץ חיים" רבי ישראל הכהן מראדין זצ"ל על עניין זה, וזה לשונו:

"חוב על כל אחד לילך לבית המדרש עם בניו בכל יום להתפלל שחרית, מנחה וערבית

בציבור דווקא ולענות אמן יהא שמיה רבא, קדושה וברכו, כי על ידי זה מתבטלות בכל יום

כמה וכמה גזירות מישראל כדאיתא במדרשים.

'ואין לשער כמה ישועות היו מביאין לישראל, לו באמת היו מתכנסין כל הקהל בכל עיר אנשים וטף

לבתי מדרשים להתפלל הג' תפילות והיו עונין ברכו ואמן יהא שמיה רבא, קהל גדול בכל יום,

ולא רק מתי מספר, גם התפללו אבינו מלכנו שחרית ומנחה, בוודאי היו ניצולין בזה אלפי אנשים ממוות.

וזכות גדול הוא להמזרזין לזה, דמביאין ישועה על ישראל". (מכתבי החפץ החיים, מכתב ס"ו)

גם לעניית "אמן יהא שמיה רבא" בקדיש שאומרים אחרי לימוד ודרשה של דברי תורה, יש כוח מיוחד,

שכן במדרש נאמר: "בשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהא שמיה רבא, אפילו יש לו שטר גזירות

של מאה שנה, הקב"ה מוחל". (מדרש קהלת רבה פ"ט)

 

במשך דורות רבים ידועה ענין האמירת 'אמן הא שמיה רבא' כדבר נשגב ונורא, ברבים מבתי הכנסת

ובתי המדרש נתלים פלקטים מיוחדים המביאים את דברי כמינו בגודל עניין זה.

אז מעתה קחו עניין זה בידכם ובכל מקום וזמן ששמעתם קדיש, הקשיבו תכוונו ואימרו בקול רם" אמן,

יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא"., ובוודאי תזכו לפעול ישועות גדולות.

 

 

תפילה לשלום בית

תפילה לשלום בית

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ וֵאלוהֵי אֲבותֵינוּ, אדון השלום, מלך שהשלום שלו שתַּשְׁרֶה אהבה ואחווה

שלום ורעות ביני (פב"פ) לבין בעלי (פב"פ) מעתה ועד עולם, והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו

ותצילנו מכל אדם רע ומכל צר ומזיק, וכול היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה

שאינה טובה – הפר ובטל עצתו כדכתיב: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: והסר מאיתנו

כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך אֵל שַׁדַּי בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה

בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצוה למלאכיך לעזור לנו ולסיענו כדכתיב:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

אנא יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול אַל

יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו,

ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות אורה ושמחה מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב:

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: וכן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. וברכני נא בברכה

הכתובה בתורתך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, וקיים בבעלי את הכתוב:

וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: וכן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה,

רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ, אָמֵן כן יהי רצון נצח סלה ועד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ

מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגאֲלִי.

 

3 סגולות לשלום בית:

  1. האישה תתפלל בעת הדלקת הנרות בערב שבת על בעלה וילדיה שיצליחו ויזכו לאור תורה,ושיהיה שלום ואחווה בינה לבין בעלה, כיון שאותה שעה שערי שמים פתוחים לתפלה.
  2. סגולה לביטול מחלוקת ומריבות בין בני הזוג – לחפש אחר הכתובה ולמסור אותה לרבהבקי בדיני כתיבת הכתובה שיבדוק אותה אם אין בה טעות. הרבה בעיות שלום בית נגרמותבגלל כתובה שלא נכתבה כהלכה. (סגולות ישראל)
  3. כשיש מריבה בין בני הזוג, עליהם לבדוק את כל המזוזות שבביתם, וכתב בספר המרדכי:"מובטח אני שכל בית שיש בו מזוזה כהלכתה, אין שד ומזיק יכול לשלוט בו". (מריבות, וויכוחיםואנרגיות שליליות, הם דברים שנגרמים לרוב בשל מזיקים רוחניים שנמצאים בביתו של אדם).
  4. סגולה לחן ולחסד ממרן החיד"א: לומר את התפילה הבאה:"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִםעֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹוקינו. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינוואלוקי אבותינו, שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם,ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו, ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך,ויהיו כל מעשינו לשם שמים, ותצליחנו בלימודנו ובכל מעשה ידינו, אמן כן יהי רצון".
  5. סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהםשנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה" (ספר הסגולות)

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע. החלטתי לשאול אותם…

 

מאת: אוהד אטינגר

שנים ארוכו כבר מטפל הרב אהרן ידלר בסיוע לצעירים שמעוניינים להתחזק ביהדות וזקוקים להכוונה.

אחד מהסיפורים המיוחדים שהוא נתקל בהם הוא על צעיר שגדל בבית מנותק לחלוטין מהיהדות,

וגילה את אור התורה בזכות הברכה על העוגות. וכך מספר לנו הרב ידלר: 

לפני כחודש וחצי התקבלה באתר 'אחינו' שאלה מבחור שביקש קצת הדרכה בנושאי יהדות.

לא מדובר באירוע חריג, שאלות הלכתיות ובקשות הדרכה בנושאים יהודיים מתקבלות באתר בכל

ימות השנה, בקצב הולך ומתגבר. מה שהיה מיוחד בפניה הספציפית הזאת הוא שהפונה,

בחור בן 18 וחצי מירושלים, כבר הפנה ל'אחינו' מספר שאלות בתקופה האחרונה. החלטתי

ליצור קשר עם הבחור, הוא כל כך שמח לדבר איתי, וביקש לדעת עוד ועוד.

"דיברנו, קבענו להיפגש, והיה לי קשה לעמוד בקצב של השאלות שהבחור המטיר עלי. הוא פשוט

היה להוט לדעת, להבין, לשמוע עוד ועוד, להעשיר את הידע שלו. "שאלתי אותו איך הוא הגיע אלינו,

וממתי התחילה ההתעניינות שלו ביהדות. התשובה שקיבלתי הכתה אותי בתדהמה.

"גדלתי בבית שבו לא היה שום קשר לדת", סיפר לי הבחור. "מעולם לא הייתי בבית כנסת,

לא שמרנו שבת ולא יום כיפור. שום דבר… "אבל כשהגיע יום הבר מצוה שלי, אבא שלי לקח אותי

לכותל המערבי, להניח תפילין ולעלות לתורה. "לרגל השמחה הבאנו קצת כיבוד. בקבוקי שתיה

ועוגיות שקנינו במכולת. כמובן שאבא הקפיד שהעוגיות יהיו עם הכשר של הבד"ץ, כי הוא הבין

שכשבאים לכותל ומכבדים יהודים דתיים במשהו לאכול, זה צריך להיות כשר.

"זה לא היה חדש לי. ידעתי שהדתיים מקפידים לאכול כשר, והיה טבעי לחלוטין שבאירוע דתי

מביאים אוכל כשר. "הגענו לכותל, הנחתי תפילין, נתנו לי סידור והבנתי שיש טקסט שאני צריך למלמל.

"מלמלתי. אלא מה? "מה אכפת לי? זה הרי חלק מהטקס. אחרי התפילה, אבא פתח את חבילות העוגיות

וכיבד את הנוכחים לאכול ולשתות. הפעם הופתעתי לחלוטין. בא דתי אחד, עם זקן ופאות,

מאחל לנו 'מזל טוב', לוקח עוגייה, מחזיק ביד ימין, אומר משהו בשפה שאני לא כל כך מבין, ו… אוכל.

חשבתי שהוא תמהוני. אדם מוזר…  ואז מגיע עוד אחד. גם הוא דתי כמובן, ו… לוקח עוגיה,

אומר משהו ואוכל! "שני תמהונים?! "השלישי, הרביעי והחמישי, כולם היו 'תמהוניים'…

הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

"שאלתי אותם… "הם הסתכלו עלי בהפתעה, ואמרו לי "אנחנו מברכים, אתה לא רואה לבד?"….

"שאלתי אותם מה אתם מברכים? מה זה בכלל מברכים? "הם הסבירו לי שלפני שאוכלים עוגייה,

מברכים את הקדוש ברוך הוא שהעניק להם אותה… וגם לפני שהם שותים קולה, או מים, או קפה…

"זה תפס אותי! "הרעיון הזה שצריך להודות לקב"ה על כל דבר קטן, וששום דבר שאנחנו מקבלים

אינו מובן מאליו, פשוט הקסים אותי. "התחלתי להתעניין, אבל קצת התביישתי לשאול יותר מדי שאלות.

"כשהגענו הביתה, התיישבתי על יד המחשב והתחלתי לבדוק מה זה "מברכים". הגעתי לאתר 'אחינו',

ושם קיבלתי את התשובה לכל השאלות. אפילו את נוסח הברכות היה שם, הדפסתי, שמרתי בצד,

וכל פעם כשאכלתי עוגיה הייתי מברך… "אחרי תקופה התחלתי להתעניין גם בדברים נוספים,

מה זה פסח, למה אסור לאכול חמץ. מה זה ראש השנה, מה קשור שופר? למה צריך לתקוע בו…

אני מחפש וכמעט תמיד אני מגיע למרכז הממוחשב של 'אחינו'…  הבנתי שפה יש לי תשובה לכל שאלה.

"בהמשך גיליתי את הקטגוריה "שאל את הרב". אני שולח שאלה, וכעבור יום או יומיים מקבל תשובה

שכבוד הרב כתב במיוחד בשבילי… "הופה! זו כבר רמה אחרת לגמרי. התחלתי לשלוח שאלות,

קיבלתי תשובות מפורטות וענייניות. כך לאורך שלוש שנים, כל פעם שהיה לי רצון לדעת עוד משהו

על יהדות, הייתי בודק מה יש 'לאחינו' לומר על כך. "אם לא הייתי מוצא תשובה מספקת,

הייתי שולח שאלה לרב, ומקבל תשובה! "לכן, כשאתה התקשרתי אלי אני כל כך שמחתי,

כי באמת אני מרגיש שהגיע הזמן שאתקדם בצעדים גדולים ומשמעותיים יותר…".

 

כיפה ו… ישיבה

הרב ידלר מסיים את המונולוג ששמע מפיו של הבחור הצעיר, ומספר כיצד הגיע הסיפור אל סיומו,

לעת עתה לפחות. "כשאני נפגשתי עם הבחור הזה בפעם הראשונה, הוא חבש 'כיפת אירועים'.

כיפה לבנה שמחזיקים בבית רק כדי לחבוש אותה כשבאים להלוויה חלילה, או כשהולכים לבית הכנסת

לתפילת נעילה… "הוא לא היה חובש כיפה ביום יום, למרות שקיים מצוות רבות. בפועל הוא עשה

את כל הדרך לבד, רק בהתכתבות עם רבני 'אחינו'. "כשאני הגעתי, הוא כבר היה בשל להרבה יותר מזה.

בקושי הספקתי לדבר איתו והוא כבר הביע רצון עז להיכנס לישיבה! בחור שהולך בלי כיפה…

"ראיתי שיש על מה לדבר. הוא באמת באמת מוכן לעשות את הצעד הזה. כמובן ששאלתי אותו

מה דעת ההורים שלו, והוא ענה שאבא שלו לא כל כך מתלהב, אבל הוא לא ימנע ממנו לעשות את מה שלבו חפץ.

"חודש וחצי לאחר מכן הבחור כבר היה רשום בישיבה, בינתיים אנחנו עושים אתו עבודת הכנה אינטנסיבית,

משלימים מושגי יסוד שהוא עדיין לא נחשף אליהם, אבל רמת המחויבות שלו וגם הידע שלו בנושאים רבים,

כבר מעמידים אותו במצב שהוא בשל ללמוד בישיבה לצעירים מתחזקים.

"לסיום", אומר הרב ידלר, "זה מדהים לראות איך בחור התחיל עם משהו קטן כל כך,

ובחסדי שמים הוא התחזק עוד ועוד, והכל באופן עצמאי לחלוטין, בלי שמישהו יעזור לו,

בלי שמישהו ידע על כך בכלל. "הוא פשוט היה צמא לרוחניות, ליהדות, חשקה נפשו בקיום התורה ומצוותיה,

והקדוש ברוך הוא הוביל אותו לכתובת הנכונה, כדי שנוכל לעזור לו לממש את רצונו העז. מי כעמך ישראל!".

הבנתי שאני התמהוני

 

ברכת המזון – נוסח אשכנז

ברכת המזון – נוסח אשכנז

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.


בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר
לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן
לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה.
וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.
וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד.
בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

 

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד
לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

 

רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם.
כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה.
שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ
וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ
וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים
לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה
בשמיני עצרת: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶה
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה
וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.


וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.
יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל
יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד
לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.

וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת

יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ.
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד
בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

 

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי.
וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:


בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

ביום טוב: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה

בראש השנה: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בסוכות: הַרָחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.


הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:
הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ:
נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

ברכת המזון

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

לפני הברכה יאמר:

אֲבָרְכָה אֶת אֲדֹנָי בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת
הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֶּר פִּי.
וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי אֲדֹנָי:

זימון:
אם מברכים בזימון המברך אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
המסובים עונים: שָׁמַיִם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא,
וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

סדר ברכת המזון:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.

כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו

אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה

חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ

בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

וּבֵרַכְתָּ אֶת-אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן

מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ

שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ

מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם.

וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה.

יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת

בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ.
זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה.
לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם:

בראש חודש – רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה:
בפסח – חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשבועות – חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשמיני עצרת – שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בראש השנה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים.
בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש: אָמֵן):

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.

קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם

הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ

לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים: הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד

וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר: הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה

קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ

בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ

אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנאמַר אָמֵן:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

ברכת האורח:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל
אַבְרָהָם אָבִינוּ (עָלָיו הַשָּׁלוֹם), כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל
טוּב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:  
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזּאת.
הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ אֲדֹנָי חֵילוֹ וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה.
וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא
וְהִרְהוּר עָוֹן. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא
יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי

הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדרְשֵׁי אֲדֹנָי לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב: נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי

וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם: כָּל-הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:

מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה

לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר אֲדֹנָי: בְּרוּכִים אַתֶּם לַאֲדֹנָי.

עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי. וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטָחוֹ:

אֲדֹנָי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

כמה דברים שכדאי לדעת:

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב.

חשוב לזכור שהברכה נאמרת לפני בורא העולם, ולכן יש לומר אותה במתינות,

ועם מחשבה על המילים שאנחנו מוציאים מהפה. גם כשמתרגלים לברך, צריך

להיזהר שברכה לא תיאמר באופן אוטומטי ובלי מחשבה. אנחנו צריכים לנצל כל

הזדמנות שיש לנו לשבח את בורא העולם, כך אנחנו ממשיכים על עצמנו שפע גדול

משמי מרומים. כמו ילד שמודה להוריו בכל פעם שהם נותנים לו ממתק או משחק,

וכך הוא מגביר אצלם את הרצון לתת לו עוד ועוד. כך גם אנחנו נודה ונשבח את

הקדוש ברוך הוא על מה שהוא כבר נתן לנו, וגם נבקש ממנו עוד ועוד. כי בשונה

מהוריו של אותו ילד שצריכים לשמור על איזון כלכלי, לקדוש ברוך הוא לא חסר בעולמו כלום.

יש לו אוצרות ענקיים, והוא מוכן לתת מהם בחינם למי שמתפלל לפניו ומשתדל לשמור את מצוותיו.

זכור!

הקדוש ברוך הוא מאזין לכל מילה היוצאת מהפה שלנו.

איך מברכים ברכת המזון ספרד ?

ברכת המזון

נוסח ברכת המזון ספרד

ברכת המזון הינה ברכה חשובה ביותר והיא למעשה היחידה מדאורייתא שמברכים על המזון. זוהי למעשה ברכה שהאדם מברך לאחר שאכל ושבע ממזונו ומודה לה' על כך. רק על לחם שנאפה מאחד מחמשת מיני דגן ניתן לברך את ברכת המזון, והם – חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, כוסמין ושיפון. לברכת המזון יש 3 ברכות מהתורה, ועוד ברכה אחת מדרבנן. ברכת "הזן את הכל" שבה מודים על עצם האכילה והשובע, ברכת "על הארץ ועל המזון" בה מודים לה' על הארץ שנתן לנו, וברכה שלישית "בונה ירושלים".וישנם נוסחאות שונות בברכות אלו, נוסח ספרד- עדות המזרח, ואשכנז.

 

ברכת המזון ספרד – הלכות ומנהגים

כל אדם מגיל מצוות מחויב בברכת המזון מהתורה. להלן כמה פרטים בעניינים אלו-

  • על פי דין תורה, אדם מחויב לברך רק אם אכל לחם מחמשת מיני דגן המוזכרים לעיל והגיע לשביעה. אמנם חז"ל קבעו שמי שאכל בכמות מסוימת ("כביצה") יהיה מחויב גם אם לא ממש שבע מהאוכל.
  • ברכת המזון נאמרת רק על לחם שנאפה מחמשת מיני דגן. אם הם טוגנו או בושלו יצא מהם דין לחם ומברכים על מיני מאכל אלו ברכה ראשונה "מזונות" בראש ו"על המחייה" כברכה אחרונה.
  • לפני שמברכים נהוג בכמה קהילות ישראל לעשות "מים אחרונים" שזה בעצם ניקוי הידיים במעט מים, שכן כך היה מקובל בעבר להעביר את הזוהמה מהידיים לאחר האוכל. ישנם גם טעמים קבליים למים אחרונים המובאים בספר הזוהר הקדוש.

 

ברכת המזון ספרדי מלא

  • ברכת המזון לנשים – גם נשים מחויבות בברכה, ולכל הפחות מחויבות בברכת מזון מקוצרת אם הן עסוקות בהנקה ובגידול הילדים באופן שמקשה עליהן לומר את כל הנוסח.
  • ברכת המזון ספרד מקוצר – ישנו נוסח מקוצר לברכת המזון לאנשים מסוימים שניתן להם היתר מיוחד, בהם חולים, זקנים ונשים בהריון שאינם יכולים או שמתקשים בקריאת הנוסח המלא, שכן הוא ארוך.
  • ברכת המזון ספרדי יחיד – אדם שאכל לבדו או עם חבר אחד אינו מחויב בזימון ולמעשה מברך על עצמו. אדם יכול לשמוע מחברו באופן שהוא יכוון לצאת ידי חובה וחברו גם כן יכוון להוציא אותו ידי חובה, ועל פי דין "שומע כעונה" הוא יוצא ידי חובה.

 

אנשים סבורים שברכה נשלפת מפיו של הצדיק בלי כוונה מיוחדת, אך ישנן עניינים רמים בכל פרט בברכה.

אנשים סבורים שברכה נשלפת מפיו של הצדיק מבלי משים ובלי כוונה

מיוחדת, כשלאמיתו של דבר ישנו עניינים רמים בכל פרט ובכל נקודה בברכה.

 

מרן הגאון הצדיק רבי ירוחם לֵייוׇאוׅיץ זצ"ל, משגיח ישיבת מיר, כותב בספרו

'דעת תורה', כי בפרשת 'ויחי' מלמדת אותנו התורה את המושג של 'ברכה'.

בחומש 'בראשית' בפרשת ויחי, מצאנו שיוסף בא ואומר לאביו כיצד להניח את

הידים. בהסתכלות שטחית, הדברים נראים לכאורה כזוטות, מה זה משנה כיצד

בדיוק יניח יעקב את ידיו? אך לא! אנו רואים כאן שבעניין ברכות יש לנעשה

משמעות רבה, ישנם כללים ברורים וסדר מדוקדק כיצד מברכים.

 

יוסף סבר כי מכיון שמנשה הוא הבכור, הרי שמׅסדר הברכה שהיד הימנית

תהיה דווקא על ראשו, כדי שאכן יקבל את הברכה התואמת לו.

 

כיצד פועלת הברכה?

 

מרן רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל, בספרו 'נפש החיים' (שער ב פרק ד) כותב

שהברכה מכינה את התנאים הנדרשים לקבלת השפע. היא מכינה את

העולמות העליונים שיהיו ראויים לקבל את השפע, ולהמשיך אותו אל ראש

המתברך.

 

והנה מנהג ישראל במקומות רבים, שבליל שבת קודש מברכים את הילדים.

היעב"ץ בסידורו (בית מ"ד, סעודה ראשונה) מאריך מאוד בענין מנהג זה,

ומסביר שטעם המנהג לברך דווקא בליל שבת לאחר התפילה, הוא משום

שבזמן זה חלות ההשפעות הטובות של השבת, וראוי אז להמשיכן על הילדים.

 

במיוחד, מציין היעב"ץ, ראוי לברך את הילדים הקטנים, לפי שאין ביכולתם מצד

עצמם להמשיך שפע על ידי מעשיהם הטובים, שהרי צריכים הם להיות ראויים

ומוכנים לקבל את השפע. השפעות טובות אלו יורדות על ידי הגדול המברך אותם,

והן משפיעות מאוד לקטנים שעדיין לא טעמו טעם חטא. ברם, הוא מוסיף, שאנחנו

נוהגים לברך גם את הילדים הגדולים.

 

היעב"ץ מורה גם את אופן הברכה והצורה כיצד לברך; מניחים שתי ידים על ראשי

הילדים, ולא רק יד אחת. כי בדרך זו נהג משה רבינו כשבירך את יהושע, שבירכו

בעין יפה ובשתי ידים (ראה רש"י במדבר כז, כג). כך גם הכהנים שמצווים מן התורה

לברך את ישראל, מצאנו שמברכים את העם בשתי ידים.

 

המלאכים אף הם מברכים את האדם בליל שבת ברכה בשתי ידים. כך מובא

בגמרא (שבת קיט, ב), שהאדם האומר "ויכולו" בליל שבת הרי הוא נעשה

שותף להקב"ה במעשה בראשית, ואותם המלאכים שמלווים אותו תדיר,

מניחים ידיהם על ראשו ומברכים אותו.

 

לכן כותב היעב"ץ שראוי לברך את הילדים בשתי ידים, ושכן היה נוהג אביו

ה'חכם צבי'. והוא מציין שם, שאין לנהוג כאותם אנשים 'חסרי דעת' החושבים

שיש קפידא לברך ביד אחת, וכשמאחלים 'מזל טוב' זה לזה נותנים יד אחת,

וכן כשמברכים בברכת 'שבת שלום' נותנים יד אחת, שכן 'סוד הידים לברכה –

גדול הוא'. והדברים למעלה מהשגתנו!

 

בהקדם כל זאת, שואל היעב"ץ, אם כן? מדוע יעקב אבינו בשעה שבירך את

מנשה ואפרים שִׂכֵּל את ידיו ובירך כל אחד ביד אחת בלבד, הרי ודאי כשבירכם

בעין טובה בירכם?

 

 

אלא, כותב היעב"ץ דבר מופלא:

 

יעקב אבינו ידע היטב כי העדפתו של אפרים על פני מנשה, תקשה מאוד

בעיניו של יוסף, וכפי שאכן היה בסוף, שנאמר 'וירע בעיניו'. ועל כן, על אף

שבודאי ראוי היה שיברך כל אחד בנפרד בשתי ידים, אך אם באמת היה

עושה כן היה עליו להקדים לגמרי את אפרים לפני מנשה, ובזה היה מגביר

את קפידת יוסף על העדפת אפרים, וגם היה מטיל ביניהם קנאה ושנאה.

לכן העדיף לברך את שניהם בבת אחת על ידי שִׂכּוּל הידים, כדי להדגיש

פחות את העדפת אפרים. זה מה שנאמר בפסוק: 'שיכל את ידיו כי מנשה

הבכור', שמכיון שמנשה הבכור, לכך שיכל את ידיו במקום לברך כל אחד בנפרד.

 

ומוסיף רבי יעקב עמדין לכתוב, שדבר זה יש בו גם טעם על פי הסוד. והוא שהקדוש

ברוך-הוא סיבב את הדבר שלא יתברכו בשתי ידים אלא באחת, שמא משום שצפה

יעקב שעתיד לצאת מאחד מהם ירבעם וגדעון.

 

 (קטעים מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')

 

איך הכי טוב לאכול אבטיח

זהו, הקיץ הגיע ועונת האבטיחים כאן. אבטיח

אז למה שלא נפיק את המקסימום מהירוק – האדום הנפלא הזה.

אנחנו מגישים לכם באהבה

10 דרכים איך הכי טוב לאכול אבטיח. ב 2 סרטונים מדהימים.

כמובן שהכי מומלץ שהאבטיח יהיה קריר,

יבוא עם כלי הגשה מתאימים ועם מזלגות או שיפודים שנוכל לנעוץ בפרוסה העסיסית ולאכול בהנאה.

אל תשכחו להכין מראש מפיונים או ניירות טישו כדי לנגב את העסיס הנוזל לכם על הסנטר…

והכי הכי חשוב, כדי שגם תהיה לכם מצוה, אז לפני שאוכלים לא לשכוח לברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

וגם אחרי שסיימתם לאכול, אם אכלתם  חתיכה בגודל של כ 27 גרם, גם מברכים 'ברכה אחרונה':

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:

אז הנה הסרטונים המעניינים איך הכי טוב לאכול אבטיח.

זאת דרך אחת איך לאכול אבטיח:

כאן תמצאו תשע דרכים נוספות איך לאכול אבטיח:

בתיאבון

זהו, הקיץ הגיע ועונת האבטיחים כאן.

אז למה שלא נפיק את המקסימום מהירוק – האדום הנפלא הזה.

אנחנו מגישים לכם באהבה

10 דרכים איך הכי טוב לאכול אבטיח. ב 2 סרטונים מדהימים.

כמובן שהכי מומלץ שהאבטיח יהיה קריר,

יבוא עם כלי הגשה מתאימים ועם מזלגות או שיפודים שנוכל לנעוץ בפרוסה העסיסית ולאכול בהנאה.

אל תשכחו להכין מראש מפיונים או ניירות טישו כדי לנגב את העסיס הנוזל לכם על הסנטר…

והכי הכי חשוב, כדי שגם תהיה לכם מצוה, אז לפני שאוכלים לא לשכוח לברך:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

וגם אחרי שסיימתם לאכול, אם אכלתם  חתיכה בגודל של כ 27 גרם, גם מברכים 'ברכה אחרונה':

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:

נהגי המוניות באילת: "גילינו גן עדן עלי אדמות! חסכנו עבודת חמור והפכנו לבני אדם"

אדם השומר את השבת הקדושה – זוכה שמלאכתו נעשית על ידי אחרים, ומלבד זאת מתברך בכל משלח ידיו. בשבת אין פרנסה ואין עבודה, אך כל הברכות והשפע תלויות בה! כמו שכתוב בשירת 'לכה דודי' "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה"

 

רווח מחילול שבת – אחיזת עיניים

לעיתים סבורים אנשים שדווקא בשבת ישנה הזדמנות להרוויח הרבה יותר מימות החול, אך אין זו אלא טעות. גם אם אדם הצליח לשלשל כסף לכיסו בעקבות חילול שבת, כשיעשה חשבון לאחר מכן, יתברר לו שבסופו של דבר לא הרוויח מאומה.

אני מכיר היטב כמה וכמה נהגי מוניות שחזרו בתשובה שלמה. בהזדמנות אמרו לי במפורש: בשבת הפדיון הוא פי שלושה ופי ארבעה מימות החול, אבל כולנו ראינו בחוש שהכסף כאילו "בורח" – פתאום הגיר מתקלקל, המנוע הולך, או שהאשה צריכה פתאום הרבה כסף… הפסדים לא צפויים שאף אחד לא מבין מנין באו…

כסף שבא מחילול שבת אין בו סימן ברכה. זהו רק דמיון פורח, בסופו של דבר אדם מפסיד את הכסף בעיסקה לא מוצלחת או בהוצאות כספיות שונות ומשונות.

גם אם הוא מצליח להפקיד את סכום הכסף הזה בבנק, ונדמה לו שהכסף כבר שלו והנה-הנה הוא גורף את הרווחים ממנו – הוא יגלה עד מהרה את האמת. לבורא עולם יש דרכים רבות לקחת כסף מאנשים… פתאום יציע לו מישהו להשקיע בבורסה במניה טובה, הוא יתפתה להשקיע את כל הכסף וגם ייקח הלוואה כדי להרוויח עוד, ופתאום המניה תיפול, ומכל הדמיונות לא יישאר כלום…

לפני עשרות שנים היתה באילת שממה רוחנית – שניים וחצי בתי כנסת, שבשניים מהם יש מנין, ובשלישי אף פעם לא… כיום, ברוך השם, המצב השתנה לחלוטין. יש שם יותר מארבעים בתי כנסיות מלאים מפה לפה, ומתקיימים בהם גם שיעורי תורה, ובנוסף לכך תלמוד תורה עם למעלה משש מאות תלמידים וגם בית ספר לבנות!

לפני זמן לא רב, נסעתי כדי לראות מקרוב את המהפך הרוחני שם, ועברתי מבית כנסת אחד למשנהו. תופעה אחת משכה מאוד את תשומת ליבי – הרבה מוניות חנו ליד בתי הכנסת. שאלתי מישהו לפשר הדבר, והוא מיהר להסביר לי: "אלו המוניות של כל נהגי המוניות שחזרו בתשובה… בדרך כלל הם היו עובדים בשבת עד שלוש בלילה, אך כיום בערב שבת, בשעה שלוש אחר הצהרים, הם מפסיקים את עבודתם ושובתים ממלאכה!".

בשלב מסויים הציעו להם כסף, תמורת השכרת המוניות בשבת לנהגים מחללי שבת, אך הם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן. גם המונית שלהם לא תחלל שבת.

כששואלים אותם איך הם מרגישים היום, לעומת מצבם לפני החזרה בתשובה, הם עונים: "גן עדן עלי אדמות! חסכנו מעצמנו עבודת חמור, והפכנו לבני אדם. אנחנו יושבים ביחד עם הילדים סביב שולחן שבת ושרים 'כי אשמרה שבת', 'יום זה לישראל אורה ושמחה'… קודם היה בביתנו יגון ואנחה, קטטות ומריבות, וכעת ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה"…

מדהים לראות, כיצד אנשים יראי שמים שסוגרים בשבת את עסקם, לא רק שיש להם ברכה והצלחה, אלא שהם עוד מצליחים לחסוך כסף לחתן את ילדיהם! יש להם מאה אלף דולר לילד בצד, וביחד עם צד הכלה הם קונים דירה, והבן יכול לשבת ולשקוד על התורה בלי שום דאגות. ואילו אדם שכל ימיו חילל שבת ועבד, מצליח בקושי גדול לתת לבנו עשרת אלפים שקלים ואומר לו: "תסתדר… גם אני הסתדרתי בעצמי"…

 

כי היא מקור הברכה

כשהיה הצדיק, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, שחיבר את ספר ה"חפץ חיים", בן למעלה מתשעים, הוא הגיע לעיר וילנא. באותה תקופה החל תהליך של נשירה מהירה מן היהדות, והיו לא מעט פורצי גדר, שהחלו לפתוח בגלוי את חנויותיהם ביום השבת, והצהירו כי ככל הגויים בית ישראל.

כח ברכותיו של הצדיק מראדין המכונה בפי כל ה'חפץ חיים' היה ידוע ברבים, ומאות אנשים קידמו את פניו, ובקשו לקבל את ברכתו. בין העומדים נראו פה ושם גויים. גם הם כבר שמעו על כך ששטח אדמה שהצדיק עבר בו, החל באורח פלא להוציא יבול פי שניים או פי שלושה מן הרגיל, והיו מתחננים שיעבור דרך שדותיהם. מלבדם היו שם גם יהודים, שלדאבון לב התרחקו משמירת התורה והמצוות, ובכל זאת לא וויתרו על ברכת הרב.

הגיע למקום גביר נכבד, איש עשיר בממונו הגשמי, וקטן ביותר בנכסיו הרוחניים, עד כדי כך שהידרדר לחילול שבת. הוא, כמובן, לא המתין עם כולם בתור. חיש מהר עקף את התור הארוך, סידר את עניבתו ונכנס פנימה.

מישהו הספיק ללחוש לגבאי, שצריך לומר לרב שהעשיר הזה מחלל שבת, רחוק מתורה ומיראה וממש שונא דת, אולם עוד בטרם עשה הגבאי פסיעה אחת כבר היה העשיר בפנים, ולא היה ראוי לביישו לפני הרב, כי גם כאשר רוצים להוכיח את החוטא, צריך להיזהר שלא לפגוע בו, ואם רוצים שהתוכחה תתקבל על לב האדם, צריך להוכיחו בחכמה, שכן דרכה של תוכחה שהיא מתקבלת רק כשהיא נאמרת בכבוד ובאהבה ולא בשנאה.

ה"חפץ חיים" שאל את העשיר לרצונו, והוא השיב לו: "ברכה אני רוצה. יודע אני שברכותיו של הרב מתקבלות".

"למה באת אלי?" – אמר לו ה"חפץ חיים" – "לך למי שגדול ממני".

"כלום יש מישהו גדול יותר מן הרב, שהוא גדול הדור?" – התמלא העשיר פליאה גדולה.

"אכן כן" – אמר ה"חפץ חיים" – "יום שבת קודש. לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה! גש לשבת והיא תברך אותך".

ה"חפץ חיים" חפן את ידי העשיר בידיו, תפס בהן ודמעות חמות זלגו מעיניו כשהמשיך לדבר: "כשהידיים הללו לא תפתחנה חנויות בשבת, לא תסענה בשבת ולא תעשינה מלאכה בשבת – תוכל לקבל את הברכה!".

האיש ניסה להתחמק: "כבוד הרב, אני מבטיח שבעוד שלוש שבתות אפסיק לגמרי את חילולי השבת שלי, אך כעת בלתי אפשרי לעשות זאת. יש לי עסקים מסועפים, הזמנתי סחורות והתחייבתי לאנשים. אם בשבתות הקרובות לא אעבוד – אשבור את האמון שלי והנזק יהיה אדיר. אני נשבע שאחר כך אשמור שבת!".

ענה לעומתו ה"חפץ חיים": "בני, אילו הייתה השבת שלי, יכול הייתי לתת לך אפילו עשר שבתות, ואולי גם שנה, עד שתסתדר, אבל השבת אינה שלי… השבת היא של בורא עולם, רק הוא יכול לאשר לך כאלו חריגות"…

"לכל הפחות בשבת הקרובה. כבר סיכמתי עם כל העובדים" – ניסה שוב האיש, אך ה"חפץ חיים" נותר בשלו: "לך תבקש מהשם יתברך, השבת היא שלו"…

דמעותיו של ה"חפץ חיים" פתחו את ליבו המנוכר של העשיר, והוא נזכר בימי ילדותו בבית הוריו. "מפני מה אתה מאבד במו ידיך את העונג הזה, ומונע אותו ממשפחתך ומילדיך?" – שמע את ה"חפץ חיים" שואל ונאלם דום במבוכה.

לפתע התמלא האיש בעוז ובעוצמה, ואמר נחרצות כי הוא מקבל על עצמו לשמור שבת מכאן ואילך, וה"חפץ חיים" אמר: "אם כך תהיה לך ברכה". תכף לאחר צאתו משם חזר העשיר בתשובה שלמה, והפך ליהודי ירא שמים, שומר שבת כהלכה, ואחד מן התומכים הגדולים בישיבות הגדולות שבוילנא, ובארגוני הצדקה השונים שפעלו בעיר.

במקביל, נתנה בו ברכת השבת את אותותיה – ועושרו הלך וגדל

(מתוך הספר 'משכני אחריך')

 

 

רק באתי לקבל ברכה כמו כולם, אבל ה'בבא סאלי' הורה לפתוח שולחן מיוחד בשבילי, הייתי המום!

הרב ישראל ליוש

 

הצדיקים שבכל דור, אותם חכמי ישראל העצומים שאליהם אנו נושאים את עינינו, נושאים באחריות כבדה וגדולה למעננו, ולוקחים על עצמם את העול הגדול הנדרש ממנהיגי העדה.

הרב שמשון פינקוס אמר פעם שלגדול הדור הנושא את משא העם, ישנם שני תפקידים: הראשון, לשאת את המשא הציבורי על כתפיו, לטפל בענייני הציבור, בנושאים הכלליים השייכים לכלל העם כאחד, גזירות ותקנות ציבור לסוגיהם. ואילו התפקיד השני הוא לשאת על ליבו את משאו של כל יחיד ויחיד, להתייחס לכל פונה, לשמוע את מצוקתו ולהיות לו לאוזן קשבת.

♦ ♦ ♦

אין ספור סיפורים מסופרים על גדולי הדורות, שליבם היה פתוח לצרתם הפרטית של השוחרים לפתחם. ולמרות שהיו עסוקים כל העת בעבודת השם ובבעיות הכלל, ונשאו על כתפם את משא העם, לא נמנעו מלעזור ולתמוך בנזקק הפרטי וביהודי הבודד הנצרך לתמיכתם.

כך גם חינך הרב הקדוש המכונה 'בעל התניא' ז"ל את נכדו רבי מנחם מנדל, שהיה רגיל ללמוד תורה בבית סבו. פעם אחת היה שקוע רבי מנחם מנדל בלימוד, ולא שמע כלל שבנו הקטן פרץ בבכי, והמשיך ללמוד, כאילו לא אירע דבר.

סבו 'בעל התניא' שמע את בכי התינוק מהקומה השניה בה ישב, ירד ונטל את התינוק בזרועו והרגיע אותו. לפתע הבחין רבי מנחם מנדל בסבו הגדול כשהוא מרגיע את בנו, התנצל שהיות שהיה שקוע בלימוד, לא שמע כלל שהתינוק בוכה.

אמר לו הסבא: "וכי חושב אתה שהייתי שקוע בלימוד פחות ממך?! עליך לדעת שכשיהודי בוכה, צריך לשמוע אותו בכל מצב. אף כשאתה באמצע הלימוד, עליך לשים לב לצרתו של יהודי הזקוק לעזרתך. אין שום סיבה בעולם שיכולה לגרום לך שלא לשמוע בכי של יהודי"…

♦ ♦ ♦

שנים רבות לא היו להם ילדים. הם עשו כל מה שיכלו, דרשו ברופאים הטובים ביותר, אך לשווא, כל נסיונותיהם העלו חרס, ועדיין לא נתברכו בפרי בטן. בצר להם, החליטו שהבעל יסע לנתיבות אל ה'בבא סאלי' ז"ל להתברך מפיו, אולי ישמע השם את תפילתו. כשהגיע, אמרו לו בני הבית כי הרב עומד לצאת ברגעים הקרובים לירושלים לכמה ימים, ואף הראו לו את התיקים המוכנים כבר ליד הדלת.

"רק באתי לבקש ברכה!" – התחנן על נפשו – "תנו לי להיכנס לרגע אחד…".

כשהכניסו אותו פרץ בבכי גדול, וביקש מהרב שיברך אותו לישועה. הרב שמע את מצוקתו, ובירר בחביבות את דרכי הפעילות שכבר פעל. הבעל פירט את כל דרכי הפעולה, ואת כל ניסיונות הרפואה שעשו ולא הועילו דבר.

כששמע זאת ה'בבא סאלי', ביקש מבני משפחתו שיערכו שולחן לאורח הנכבד. כמובן שלא שאלו שאלות ומיד עשו כדבריו. השולחן נערך, האורח והרב ישבו לאכול ולשתות, ובני הבית המתינו על מטלטליהם, כשהם מתפלאים על מה ראה הרב לשבת ולאכול עם האורח הלא מוכר, שבסך הכל בא לבקש ברכה לפרי בטן.

הסעודה הסתיימה, ולאחר ברכת המזון בירך אותו הרב, והבטיח לו שלשנה הבאה יחבוק בזרועו בן זכר! בשמחה רבה יצא היהודי מבית הרב, כשהוא מצויד בהבטחה המשמחת, אך לא פחות מכך, היה המום מהארוחה הלא צפויה לה זכה בחברתו של הרב.

כשיצא, העזו בני הבית לשאול את הרב: "מדוע לא ברך הרב את היהודי מיד? לשם מה נזקקנו לעכב את הנסיעה?".

ענה להם הרב: "כששמעתי מהיהודי כמה ניסיונות כבר עשו כדי לזכות בפרי בטן, הבנתי שפתחי הישועה נסגרו בעדם. וחשבתי מה אעשה כדי לפתוח להם מחדש את פתחי הישועה, ואז עלה בדעתי שאם אשבור את מידותיי, ואעכב את נסיעתי לירושלים, ובמקום זאת אארח את היהודי המסכן ואשמח אותו, אף הקב"ה 'ישבר' את מידותיו, וימציא לו ישועה. ורק כאשר הרגשתי ששיברתי די את המידות, ברכתי אותו!"…

מה מברכים על אורז?

שאלה

מה מברכים באכילת אורז? ומה מברכים באכילת עלי גפן ממולאים באורז?

 

תשובה

שלום וברכה

על אורז בני עדות המזרח, מברכים בורא מיני מזונות.

בני עדות אשכנז מברכים על אורז לבן, בכל מקרה בורא מיני מזונות. וכן על אורז מלא שנדבק בבישול, או אורז מלא שבור מברכים בורא מיני מזונות. אך על אורז מלא אחד אחד [הגרגרים לא נדבקו אחד לשני] שנשאר שלם,  מברכים בורא פרי האדמה.

עלי גפן ממלואים באורז, האורז הוא העיקר, ומברכים עליו בורא מיני מזונות.

אולם אם רוב התבשיל אינו אורז, מברכים בורא פרי האדמה.

הדבר מצוי כשמכינים עלי גפן ברוטב ירקות, שהירקות ועלי הגפן הם יותר מהאורז. וכן כשהמילוי מורכב מאורז יחד עם עוד דברים

לסיכום: בעקרון סביר להניח שהברכה תהיה בורא מיני מזונות.

יש לדעת כי המדקדק בפרטי הלכות ברכות מביא שפע רב ועשירות.

וזו הזדמנות לוודא שאכן גם בצורת הכנה אצלכם בבית האורז הוא מזונות, ובכך לזכות לקיום מצוה חשובה זו בדקדוק. ולזכות לשפע רב בעולם הזה ובעולם הבא.

שפע ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

קנה מנגו וזכה באוצר, וגם בברכה

יעקב לוסטיג

 

הרבנית בת שבע קנייבסקי, היתה דמות משפיעה מאוד על רבבות נשים חרדיות ולא חרדיות בארץ ישראל ובעולם כולו. היא היתה רעייתו של גדול הדור הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בתו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק לברכה, ונכדתו של "הרבי של האסירים" הגאון רבי אריה לוין זכר צדיק לברכה.

נשים רבות שמעו מפי הרבנית את הסיפור הבא, שממנו היא השכילה לקחת מוסר השכל חשוב מאוד.

בישיבת 'עץ חיים' בירושלים, היה אברך תלמיד חכם שהיה הוגה בתורה יומם ולילה. הוא היה מחבב מאוד את המצוות, אך במיוחד אהב לברך את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

מתי מברכים את ברכת "שהחיינו"? בחגים ובמועדי ישראל, כשנוטלים לולב בפעם הראשונה בחג הסוכות, כשמדליקים נר חנוכה, וגם כשקוראים את מגילת אסתר.

אבל יש זמן נוסף שבו מברכים שהחיינו: כשאוכלים פרי חדש שעוד לא טעמנו מסוג הפרי הזה בעונת הגידול הנוכחית. בפעם הראשונה בשנה בה אנו אוכלים רימון, נברך עליו שהחיינו, בפעם הראשונה בשנה בה נאכל ענבים, נברך גם עליהם את הברכה הזאת, וכן כל פרי חדש שטרם טעמנו ממנו ומשכמותו בשנה החולפת.

אותו אברך, חיבב כאמור את הברכה המיוחדת הזאת, ולכן היה נכנס אחת למספר ימים לחנות הפירות והירקות של ערבי שהחזיק דוכן בשוק 'מחנה יהודה', הסמוך לישיבת 'עץ חיים' בו הוא למד.

"יש לך פרי חדש"? היה שואל, והערבי היה משתדל תמיד לשמור עבורו פרי חדש, מתוך ידיעה ברורה שהוא יקנה את הפרי כדי לברך עליו ברכת 'שהחיינו', ולא משנה כמה יעלה הפרי.

פעם אחת הגיע היהודי וכהרגלו שאל אם הגיעו פירות חדשים.

"כן, יש לי פרי חדש, מנגו, אבל הפעם מדובר בפרי שהוא באמת יקר, ואני לא חושב שבאמת תרצה לקנות אותו", אמר הערבי במבט מלא רחמים על היהודי העני שמבזבז את כספו עבור ברכה חביבה בעיניו.

היה זה בימים שבהם רק עשירים מופלגים יכלו להרשות לעצמם קניית פירות נדירים, ומנגו בהחלט נחשב אז לפרי נדיר במיוחד.

האברך לא היסס. הוא שולף את ארנקו ושלשל לידי הערבי את מלוא הסכום שביקש עבור הפרי הנדיר.

הערבי נדהם. הוא אפילו קצת כעס על היהודי שמכלה את כספו בעבור ברכה: "בוא ואראה לך משהו, אבל תבטיח לי שלא תספר לאיש", אמר לאברך, "אתה רואה את המרצפת הזאת שנמצאת כאן מאחורי הדלפק? היא נראית תמימה למראה, נכון? אבל שים לב מה קורה כשאני מרים אותה ממקומה, מתחתיה יש סכום כסף גדול במיוחד, עשרות אלפי לירות.

"אתה רואה? אני אדם עשיר, ובכל זאת אני לא מפרגן לעצמי לאכול מנגו. אני לא נוגע בפרי הזה, וקונה ממנו רק כמה יחידות בודדות כדי למכור לעשירים גדולים ממני.

"ואתה? אתה מבזבז את הכסף רק כדי לברכת ברכת "שהחיינו"? זה חוסר אחריות מצדך. יש לך אשה וילדים?".

האברך לא נבהל מהמתקפה של הערבי. הוא גם לא ניסה לשכנע אותו ולהסביר לו כמה חשובה היא ברכת 'שהחיינו' בעיניו ובעיני אשתו וילדיו, עד שהם מוכנים לחסוך בדברים אחרים כדי שיזכו לברך אותה שוב ושוב כל ימות השנה. הוא נפרד מהערבי, והזכיר לו שימשיך לשמור עבורו את הפירות הנדירים, לכשיגיעו, כדי שיוכל לשוב ולברך את הברכה החביבה כל כך.

ימים אחדים עברו, ו… הערבי בעל הדוכן מת פתאום. מוות פתאומי של אדם בריא בשיא כוחו.

שבועות אחדים חלפו, ושלט 'למכירה' נתלה על החנות. היתה זו חנות לא גדולה ולא מטופחת במיוחד, באזור שבאותה העת לא נחשב ליקר במיוחד.

האברך הבין שנקרתה לפניו הזדמנות מיוחדת. הוא לווה כסף מחברים, ומיהר לקנות את החנות. פתח אותה, הרים את המרצפת, שלף את האוצר הכספי ובאותו היום החזיר לחביריו את ההלוואה הכספית, כשהוא נשאר עם סכום כסף גדול בידיו, ועם חנות שאותה יכול היה להשכיר לסוחרים אחרים ולזכות בכנסה חודשית קבועה.

התברר בסופו של דבר, שקנייתו של המנגו הייתה משתלמת במיוחד, והוכח שוב שמי שדבק במצוות ובמעשים טובים מתוך אמונה שלמה בקדוש ברוך הוא הזן ומפרנס את כולנו – אכן זוכה ורואה את ההשגחה הפרטית מאירה לו פנים, ומגלגלת לידיו את שכרו המלא, ועם עודף…

תגידו שלום ללחם

סדר בדיקת חמץ

 

נוהגים להכין מראש עשר חתיכות חמץ, ולהניח במקומות שונים בבית, כדי שבעל הבית ימצא אותם במהלך הבדיקה ויקיים בכך את מצוות ביעור חמץ. 

שימו לב: חשוב מאוד לרשום ברשימה מסודרת את כל עשרת המקומות שבהם הטמנתם חמץ, למקרה שהבודק לא ימצא את כולן, כדי שלא יישאר חלילה חמץ בביתכם במהלך חג הפסח. כמו כן הקפידו לעטוף היטב כל אחת מחתיכות החמץ בנייר או בניילון וכדו', כדי שלא יתפרו פירורי חמץ ברחבי הבית.

 

מי שבודק את החמץ מחזיק בידו נר שעווה ואומר:

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֵׂה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ:

בודקים לאור הנר במקומות שבהם יתכן שיש חמץ, מאחורי המקרר, מתחת לתנור, באזור פינת האוכל, מדפים בחדר הסלון שייתכן שהניחו עליהם חמץ תוך כדי ארוחה והמקומות שילדים נוגעים בהם והיו יכולים לשכוח בהם עוגיה או פרוסת לחם, אם לא בדקתם את כיסי הבגדים עד עכשיו, זה הזמן לבדוק אותם. כמו כן יש לבדוק את המכונית, ולראות שניקיתם או סימנתם "מכור לגוי" את כל המקומות שיתכן וילדים הכניסו בהם חמץ.

כמו כן יש לארגן את כל החמץ שנותר בפינה בבית שלא יתפזר.

עד שמסיימים לבדוק את החמץ אין לדבר בדברים שאינם לצורך הבדיקה.

בסיום הבדיקה צוררים את חתיכות החמץ שנמצאו במהלך הבדיקה בשקית אטומה כדי שלא יתפזר החמץ בבית, ושומרים אותה לשריפה החמץ מחר.

מיד אחרי הבדיקה בבית עוברים לבדוק חמץ ברכב ובמחסן אם יש לכם. אם אתם מקפידים כל השנה שלא לאכול ברכב ושלא להכניס אוכל למחסן, אין צורך לבדוק שם, ובלבד שידוע לכם שהילדים באמת לא אכלו במקומות הללו.

כשמסיימים לבדוק את חמץ, מתכוונים בלב לבטל את כל החמץ שנשאר (אם נשאר) בבית ולא מצאתם אותו, וגם אומרים זאת בפה.

הנוסח המקובל מדורי דורות לביטול החמץ נאמר בשפה הארמית, שפת התלמוד, אבל מי שאינו בקי בשפה זו ואינו יודע את פירוש המילים, יכול לאומרו גם בעברית ובכל שפה אחרת שהוא מבין.

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ, וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

ובעברית: "כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי, שלא ראיתיו, ושלא ביערתי אותו, ושאינני יודע על קיומו, יתבטל, ויהיה הפקר כעפר הארץ".

[pdfviewer width="100%" height="500"]https://ravinternet.org/wp-content/uploads/2016/04/%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%9E%D7%A5.pdf[/pdfviewer]

ב'ערב פסח' – היום האחרון שלפני חג הפסח, משכימים קום להתפלל ולאכול ארוחת בוקר מוקדם, כדי שלא נגיע לאכילת החמץ אחרי סוף זמן אכילת חמץ.

אחרי ארוחת הבוקר לוקחים את החמץ שנותר בבית, ויוצאים לשרוף אותו בחוץ.

יש אומרים: הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וִיהִי נוֹעֲם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

משליכים את החמץ ללהבה בוערת, וממתינים עד שהוא נשרף, ורק לאחר מכן מכוונים בלב שכל החמץ שנשאר ברשותכם ולא מצאתם אותו עד כה, בטל ומבוטל כעפר הארץ.

 

לצד כוונת הלב לבטל את החמץ, יש לומר זאת גם בפה. הנוסח המקובל מדורי דורות הוא בארמית, שפת התלמוד, אבל מי שאינו בקי בשפה הארמית יכול לאומרו בעברית או בכל שפה אחרת שהוא מבין.

הנוסח בארמית: כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

 

ובעברית: כל חמץ ומחמצת שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שאני יודע על קיומו ושאינני יודע על קיומו, שביערתי אותו ושלא ביערתי אותו, יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ.

[pdfviewer width="100%" height="500"]https://ravinternet.org/wp-content/uploads/2016/04/%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%AA-%D7%97%D7%9E%D7%A5.pdf[/pdfviewer]

וכשם שזכינו לבער את החמץ הגשמי, כן נזכה לבטל את החמץ הרוחני, להעביר את כל הרצונות והמחשבות הלא טובות מהלב, ונזכה שיהיה הלב שלנו טהור לעבודת הבורא יתברך.

 

 

בואו לברך על העצים

יעקב לוסטיג

פעם אחת בשנה, במהלך חודש ניסן, מברך היהודי את 'ברכת האילנות'. זוהי ברכה מיוחדת שתיקנו חכמינו זיכרונם לברכה לברך, כדי להודות לבורא העולם על שברא לנו אילנות ועצים טובים ופורחים, שמצמיחים לנו פירות טעימים להחיות בהם את נפשותינו.

• מתי מברכים?

מדי יום בחודש ניסן, מראש חודש ועד היום האחרון בחודש. עם זאת, יש שהקפידו שלא לברך ברכת האילנות בשבת ובחג, ולכן אפשר לברך בימות השבוע, ואפילו בימי 'חול המועד'.

• על מה מברכים?

על שני עצי פרי שנמצאים בשלב הפריחה שלהם. כל אחד יחפש בסביבה הקרובה למקום מגוריו שני עצי פרי, משני מיני פירות שונים, כדי לברך עליהם. רבים נהגו לערוך את הברכה בטקס חגיגי, במסגרתו יוצאים עם כל המשפחה או הקהילה יחד למקום בו גדלים עצי פרי, ומברכים כולם ביחד בקול רם.

• מה מברכים?

בָּרוּךְ אַתָּה אדני אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

לפני מותו הוא נתן הנחיות והזמין גם שיר של שלמה ארצי להלוויה

יעקב לוסטיג

 

לא פעם אנחנו שומעים על אדם כלשהו שמת מוות פתאומי, וימים אחדים קודם לכן הוא ניבא כביכול את מותו. בדרך כלל הדיווחים הללו מגיעים בליווי צילום מסך מהפייסבוק או הווצאפ. רואים שבחורה צעירה 'אתגרה' כביכול את אלוקים, וקראה לו לגרום לתאונה בה היא תמות אם הוא קיים, או סתם מישהו שכתב על עצמו שהוא עומד למות בקרוב.

אחד המקרים המפורסמים שאירוע בתקופה האחרונה היה של אמיר מיימוני ז"ל, איש השב"כ שנפל בעת מילוי תפקידו, כשהוא פועל מסביב לשעון במאמץ לשמור על ביטחון ישראל. מיימוני כתב שבועות אחדים לפני מותו הנחיות כיצד יציינו חבריו את מותו. הוא ביקש שישתו בירה לכבודו, בבר בו אהב לבלות, והזמין גם שיר של שלמה ארצי להלווייתו.

מיימוני כתב את הדברים בבדיחות הדעת, הוא לא חשב שקרוב יום מותו. איש לא חשב על כך. הוא עשה זאת כחלק מהומור שחור שרבים מאתנו נוהגים לנכס לעצמנו, כדי להתמודד עם הפחד מהמוות ומשלל דברים אחרים. אנחנו לוקחים את הדבר המפחיד הזה, והופכים אותו לבדיחה. זה צחוק בריא שמסייע לנו להתגבר ולהמשיך הלאה לרמות החששות והדאגות.

חז"ל נותנים לנו גם הסבר נוסף לדברים מעין אלו ואומרים לנו שלפעמים האדם אינו מרגיש שקרוב יום מותו, אבל המזל שלו מרגיש, הנפש שלו מבינה שהיא קרובה לסיים את תפקידה, ולכן הוא מדבר בהתאם מבלי שיהיה לו הסבר למה הוא אמר את הדברים הללו.

אנחנו לא יודעים מה גרם לאמיר מיימוני ז"ל לכתוב את הדברים, אולי זו סתם היתה בדיחה ואולי באמת מזלו ראה שקרוב יומו. אבל זה כבר לא משנה, מיימוני נפל כאמור בעת מילוי תפקידו, ומקומו בגן עדן מובטח כמו שאמרו חכמנו זכרונם לברכה על הרוגי לוד 'אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם', כי הם מסרו את עצמם להריגה, מתוך מטרה להציל אנשים אחרים.

מה שכן חשוב לנו לדעת זה שאנחנו צריכים להסיק את המסקנות הנכונות, וללמוד לשמור יותר על הפה שלנו. לא פעם אפשר לראות הורים שמאחלים דברים רעים לילדים שלהם, בגלל שהם הכעיסו אותם ולא שמעו בקולם. ברור שההורים לא רוצים שלילד יקרה משהו רע, אלא שהם לא חושבים שמהאמירה הזו אכן יצא משהו רע.

כך גם כשאדם מאחל לעצמו דברים רעים, ומקלל את עצמו "הלוואי שאני ימות", "אינשאללה שיישרף כבר הבית המעצבן שלי", או "יאללה שיגנבו לי כבר את האוטו", הוא לא באמת רוצה שאחד מכל הדברים האלו יקרה במציאות, אבל הקללה עושה רושם בשמים, וגם אם היא לא מתגשמת במלואה, היא מתגשמת באופן חלקי, בדמות נזק קטן שנגרם לבית, או שריטה קלה לרכב.

חכמנו זכרונם לברכה אומרים "ברית כרותה לשפתיים". השפתיים והפה יש להם כח עצום. 'מוות וחיים ביד הלשון' זה לא רק פתגם, זאת מציאות של ממש.

בואו ונתחזק בנושא הזה, ונלמד לאחל לסובבים אותנו וגם לעצמנו, רק דברים טובים, ובעזרת ה' נזכה לחיים טובים וארוכים.

רגע לפני שהאוכל נכנס לפה..

משה ויטמן
חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו בתלמוד הבבלי, ש'אסור לו לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה'. כלומר, לפני שאנחנו אוכלים, שותים ואפילו מריחים עשב ריחני, אנחנו צריכים לברך את בורא העולם, ולהודות לו על האוכל, המשקה או העשב הריחני שהעניק לנו.

הברכה מתחילה תמיד המשפט הבא: "בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם", והמשמעות שלו היא שאנחנו משבחים את בורא העולם, ומזכירים כי הוא מקור הברכה, ממנו מושפעת הברכה אל העולם, לנו ולכל אדם אחר, כי אלמלא בורא העולם היה מעניק לו את הברכה הזאת, לא היינו מקבלים אותה.

לכל ברכה יש גם סיומת, בהתאם לעניין ולמאכל שאנו עתידים לאכול, ובהמשך הכתבה נפרט את הברכות, אבל רגע..

1. תן כבוד לברכה!
אתה אוחז את התפוז ביד, מתכונן לברך עליו בורא פרי העץ, אבל רגע קודם, זכור משהו חשוב: באמירת הברכה אתה מזכיר פעמיים שם שמיים, עליך לעשות זאת בכבוד. איך? על פי ההלכה, חובה שהידיים תהיינה נקיות בעת הזכרת שם שמיים ועליך ליטול ידיים לאחר שהייה בשירותים, אמבטיה וכדומה כדי שתוכל לברך ולהזכיר שם שמיים כשתחפוץ בכך. כמובן, שאין להזכיר שם שמיים ולברך במקומות אלו וגם ליד פחי אשפה, ביוב פתוח וכדומה.

2. זרוק את המסטיק מהפה!
לאחר שווידאת שידיך נקיות, ישנה נקודה חשובה נוספת: מהפסוק "ימלא פי תהילתך" לומדים חז"ל כי על האדם למלאות את פיו במילות הברכה כאשר הוא מברך והמשמעות היא שאסור שיהיה משהו אחר כמו מאכל, מסטיק וכדומה, בחלל הפה בעת הברכה. הבעיה משמעותית יותר, אם התחלת לאכול ורק אז נזכרת לברך, שבמאכל שאין זה מאוס להוציאו עליך להוציאו בעת הברכה כדי שהברכה תיאמר בפה ריק. רק אם הוצאת המאכל מאוסה בעיניך, התירו לך בלית ברירה לברך כאשר המאכל בפה.

3. ברור לך מה צריך לברך?
שים לב: מצד אחד אסור לאכול דבר מאכל בלי ברכה או בלי הברכה הנכונה, מאידך, לא תמיד ברורה לנו הברכה הנכונה אותה עלינו לברך עבור המאכל שאנו מעוניינים לאכול. חשוב לברר את הברכה ורק אז לברך, כדי שחלילה לא תאכל ללא ברכה או תיכשל בברכה לבטלה.
4. אחוז את הפת בעשר אצבעותיך
בעת אמירת הברכה צריך שהמאכל יהיה מוכן לאכילה או המשקה לשתייה. אם הוא עטוף, נמצא במטבח, דורש חימום או כל הכנה אחרת, עשה אותה לפני אמירת הברכה. בנוסף, בעת אמירת ברכת המוציא על לחם ראוי לאחוז אותו בעשר אצבעות. המקור לכך הוא מהפסוק "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ" – פסוק המכיל 10 מילים, כנגד 10 האצבעות…

5. ברך בקול רם!
כשאתה מברך, מאוד חשוב שיענו אחריך "אמן". אם אתה ליד אנשים הקפד לברך בקול רם ולזכות אותם ואותך בעניית "אמן". אבל, שים לב: נפסק להלכה, כי אם הם 'עם ביס בפה' תברך דווקא בשקט, כדי שהם לא יצטרכו לענות "אמן" באמצע האכילה, מפאת הסכנה שבדבר.

6. בירכת? מהר לאכול!
החל מהרגע שבירכת, כל התעכבות בין הברכה לאכילה נחשבת "הפסק" ועליך לאכול בהקדם האפשרי ללא עיכוב וללא התעסקות בדברים אחרים. בתאבון!

מה מברכים??

לכל ברכה יש גם סיומת, בהתאם לעניין ולמאכל שאנו עתידים לאכול.

סדר הברכות נקבע לפי הסיסמה הבאה:  "מגע אש", כלומר: מזונות, גפן עץ, אדמה שהכל.

מתי-יש-מצווה-לאכול-99398819-[Converted]
אם אנחנו אוכלים לחם, כל המזונות האחרים הופכים טפלים אליו ונכללים בתוך הסעודה. לפני שאוכלים לחם נוטלים את שתי הידיים (הפנייה להלכות נטילת ידיים), ומברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָים.

לאחר מכן מנגבים את הידיים במגבת, יושבים ליד השלחן, מחזיקים את הלחם ביד ימים ומברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

כאמור, כשאנו שותים מים או שתייה ממותקת, אוכלים סלטים, דגים בשר וכו' בתוך הסעודה, לא מברכים עליהם ברכה בפני עצמה, כי כל המשקאות והמאכלים טפלים אל הלחם ואל הסעודה. יוצאים מן הכלל הם יין, שעליו מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וכן מאכלים שאינם נאכלים בדרך כלל בתוך הסעודה, כמו תפוח למשל, או וופלה. עליהם מברכים בפני עצמם.

להלן הברכות שמברכים על מאכלים, אם אנו אוכלים אותם בפני עצמם ולא בתוך הסעודה.

על כל תבשיל או מאפה העשוי מ'חמשת מיני דגן' (חטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושבולת שועל), כמו עוגה, דיסה וכדו'. מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

על היין מברכים כאמור: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

מי שאוכל פירות עץ, כמו תפוח, קיווי, אגס, אגוז, אבוקדו או תפוז, מברך: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

מי שאוכל פירות הגדלים על גבי שיחים, כמו עגבניה, בננה, אבטיח וכדו', וכן ירקות מכל הסוגים ומהינים, מברך לפני אכילתם: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

על מוצרים מן החי כמו בשר, ביצים דגים וחלב, או מוצרים מהצומח שאיבדו את הצורה המקורית שלהם כמו רסק עגבניות או פירה – מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ.

מי  שיש לפניו כמה מיני מאכל שמברכים עליהם ברכות שונות, כמו מלפפון עם תפוח, כוס יין ופרוסת עוגה, יברך את הברכות על פי סדר 'מגע אש', כלומר יברך קודם על העוגה ברכת בורא מיני מזונות, לאחר מכן יברך בורא פרי הגפן וישתה מהיין, בהמשך יברך בורא פרי העץ ויאכל מהתפוח, ברכת בורא פרי האדמה ויאכל את המלפפון ואחרונה אחרונה חביבה היא ברכת שהכל נהיה בדברו.

אחרי שמסיים לאכול, מברך 'ברכה אחרונה'.

אם אכל ארוחה מלאה עם לחם, יברך ברכת המזון. אם שתה יין יברך ברכת על הגפן, אם אכל מוצרי מאפה ומזון מחמשת מיני דגן יברך ברכת 'על המחיה',ואם אכל פירות משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל (ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים), יברך ברכת 'על הארץ ועל פרי הארץ'.

 

מי שאכל פירות שאינם משבעת המינים, או אכל ירקות, פרות האדמה, וכן מי שאכל מוצרים מהחי, כמו בשר, ביצים וחלב, או שתה מים וכל משקה אחר (למעט יין), יברך ברכת 'בורא נפשות': בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים.

 

מי שמריח בשמים עם העשב המקורי שלהם, (ולא בשמים כימיים), יברך לפני ההרחה: בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹּנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָֹמִים.

ללוח ברכות מפורט לעיון או להורדה לחץ כאן

מתי-יש-מצווה-לאכול-99398819-[Converted]

ציצית – אפוד המגן הרוחני שלך

 

יעקב לוסטיג

 

מספרים על הגאון מוילנא, שלקראת פטירתו מהעולם הזה, החזיק בידיו את חוטי הציצית שעל בגדו, והחל לבכות בכי מר. שאלוהו תלמידיו: הרב, למה אתה בוכה? הרי מצפה לך שכר גדול בעולם הבא ומפני מה אתה חושש?

אמר להם הגאון רבי אליהו מוילנא, אסביר לכם למה אני בוכה.

היום אני נמצא כאן בעולם הזה, שבו אני יכול לקיים מצוות ולצבור עוד ועוד זכויות. הנה מצוות ציצית, במחיר פעוט אני יכול לקנות ציצית, ללבוש על גופי את הבגד הזה ולקיים בכל רגע מצווה יקרה כל כך שהשכר עליה הוא עצום, בלתי נתפס בשכל האנושי. והנה, בעוד ימים אחדים אני אמות ואפטר מהעולם הזה, ולא אוכל לקיים עוד את המצווה היקרה הזאת. איך לא אבכה?

מצוות ציצית מוזכרת בתורה מספר פעמים, ובאחת מהן היא מובאת באריכות רבה, כשהתורה מצווה אותנו לקשור ציציות בכל בגד שיש בו ארבע כנפות.

אסור ללבוש בגד שיש בו ארבע קצוות ופינות ללא ציצית, למשל אם החלטת לעשות חור במגבת וללבוש אותה עליכם תהיו חייבים להשחיל בה חוטים. בעיקרון חיוב מצוות ציצית חל רק במידה ואנו לובשים בגד של ארבע פינות, ואז מוטלת עלינו החובה להשחיל בו חוטים. עם זאת, בגלל חיבוב המצווה והאהבה שלנו לבורא העולם שנתן לנו את התורה, אנחנו משתדלים ללבוש בכל עת בגד של ארבע כנפות, וכך לקיים בכל רגע נתון את המצווה החשובה – מצוות ציצית.

הציצית הוא שם כולל ל"טלית גדול", ו"טלית קטן". טלית גדול זה הבגד בו מתעטפים היהודים בזמן תפילת שחרית מדי בוקר, ואילו טלית קטן זה בגד של ארבע כנפות הצמוד לגוף, מתחת לחולצה או מעליה, שנשאר איתנו גם אחרי התפילה, במשך כל היום.

המהדרים במצווה מקפידים שחוטי הציצית ישארו גלויים, מעל המכנסיים, כדי לקיים את מה שכתוב בתורה "וראיתם אותו", שנוכל לראות את חוטי הציצית בכל עת, אך אפשר גם להכניס את החוטים מתחת למכנסיים אם אתה מתבייש מהחברים, או אם אתה חושש שחוטי הציצית יתלכלכו במהלך העבודה.

ציצית הנה מצווה שמקיימים ביום, ולא בלילה. וכן היא מצווה של גברים ולא של נשים. ולכן נשים יכולות ללבוש בגד עם ארבע כנפות אפילו אם אין בו ציצית.

כשמתעטפים ב'טלית גדול' מברכים: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית". ועוטפים את הראש יחד עם החלק העליון של הגוף בטלית, כשהפנים מגולות, וארבע הקצוות של הטלית, עם החוטים, מופשלים מעבר לכתף השמאלית, למשך כמה שניות.

לאחר לבישת 'טלית קטן' מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית".

מי שמתעטף בטלית בתפילתו, לא יברך על הציצית הקטנה שלגופו, אלא רק על הטלית הגדולה והברכה חלה גם על הציצית הקטנה.
זכור! הציצית היא אפוד המגן הרוחני שלנו, היא השכפ"ץ שלך! התורה אומרת לנו שמצוות הציצית מסייעת לנו להתגבר על היצר הרע, ולשמור על העיניים שלא יביטו במקומות שאסור להביט, כמו גם על הלב והמוח שלא יחשבו מחשבות שאסור לחשוב. הציצית גם מסייעת לנו לזכור שהקדוש ברוך משגיח עלינו בכל רגע ושנשמרו את המצוות כולן, כמו שכתוב בפרשת ציצית: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי אשר אני נותן לכם".

חז"ל אומרים גם שמצוות הציצית שקולה כנגד כל מצוות התורה האחרות, מרוב חשיבותה הגדולה. חבל להפסיד מצווה גדולה כל כך, שאפשר לקיים אותה בכזאת קלות, ללא השקעה ובלי מאמץ.

וידאו מיוחד על קשירת ציצית:

מעניין לדעת:

מצוות הציצית כוללת בתוכה מצווה נוספת, לקשור את חוטי הציצית עם פתיל שצבעו תכלת. צבע התכלת הוא צבע מיוחד שהיו מפיקים מדג שהיה ידוע בזמן המקרא עד שגלו ישראל מארצם.

כיום יש כמה דעות לגבי צבע התכלת, יש הנוהגים להשתמש בצבעים אלו כדי לצבוע את הפתיל בו הם קושרים את הציציות, אך ברוב הקהילות לא התקבלו הדעות הללו, ונוהגים להשאיר את כל חוטי הציצית בצבע לבן.


בראיון שהעניק לאתר 'אחינו' נשאל העיתונאי צבי יחזקאלי מהיכן היה לו האומץ להתחיל ללבוש ציצית אחרי שכבר היה איש טלוויזיה מפורסם ומוכר, ובעיקר, מהיכן ישאבו הצעירים המתקרבים ליהדות, את האומץ לעשות זאת? 

"אני מציע שכל אחד יקשיב לקולות שבתוך עצמו", השיב יחזקאלי. "כל אחד יקשיב מאיפה באה ההתנגדות, ומאיפה באים החלומות שלו. בדרך כלל אנחנו נגלה שאדם מקבל את הסביבה שלו בהכנעה או שהוא מורד בדווקא והולך נגד הזרם.

"מי שמבין אם החיים ומבין מה המשחק האמיתי בחיים, יודע שהעיקר זה המידות ודרך התורה. בסוף כולם יגיעו לשם, השאלה כמה זמן הם יבזבזו עד אז.

"רבי נחמן אומר שמטבע אחד יכול להסתיר את השמש. אנחנו צריכים פשוט לבדוק את זה ככה. לראות מה המטבע או המטבעות שמסתירים מאתנו את אור התורה, ולטפל בהם. בסופו של דבר הדרך היא העניין בסיפור הזה, ולא רק ההגעה אל היעד".