פניו של הקבלן הארמני היו נפולות: 'הקרשים של הרב אלישיב, הרסו לי את הכנסייה'…

פניו של הקבלן הארמני היו נפולות: 'הקרשים של הרב אלישיב, הרסו לי את הכנסייה'…

 

הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של שכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק,

וחתנו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק לברכה, מספר את הסיפור

ששמע מפיו של הרב אפרים הולצברג, שהיה מבאי ביתו של חמיו, הרב אלישיב

זצ"ל. "קבלתי תקציב מהמועצה הדתית בירושלים לעשות טיח חדש בית מדרשו

של אלישיב", מספר הרב הולצברג. הבניין שבו שוכן בית המדרש 'תפארת בחורים',

עומד על תילו זה למעלה ממאה שנים, והיה זקוק מאד לשיפוץ, ולכן ניגשנו מיד

לביצוע העבודות. "התקציב שקיבלנו לא היה גדול, ולכן חיפשנו  קבלן שיסכים

לבצע את העבודה במחיר זה. לאחר מאמצים רבים חתמתי חוזה עם גוי ממוצא

ארמני, בשם ניקולאי, קבלן מעולה ובעל נסיון מוכח. "ואכן, הקבלן לא אכזב. הוא

הרים פיגומים ליד בית המדרש, והניח עליהם קרשים חדשים ומבריקים, דבר נדיר

לכשעצמו, כי בדרך כלל משתמשים בעבודה כזו בקרשים ישנים ומאובקים, ובכך

הוכיח לנו את המצוינות שלו בעבודה. "הבניין חוזק ושופץ בבדק- בית יסודי. במהלך

השיפוצים התברר שהחומר בו השתמשו בעת הבניה לפני למעלה ממאה שנה, היה

חלש במיוחד. הפעם חיזקו את הבנין במלט חזק ומשופר. בתוך זמן קצר סיים הקבלן

את העבודות לשביעות רצונם של כל הגורמים. חלפו מספר ימים, והקבלן ניקולאי פוגש

אותי ואומר לי: 'אפרים, עם הקרשים שבהם השתמשתי לבנות את בית המדרש של הרב

אלישיב אני בונה עתה כנסייה גדולה בהר הזיתים'… "הגוי אמר את הדברים בהתרסה,

וכביכול הטיח בנו : 'אתם רואים, אין הבדל בין בית המדרש שלכם לבין בית הכנסייה של

הנוצרים'… חלילה וחס.

 

"למשמע הדברים הזדעזעתי; הקרשים ששימשו לבנית בית המדרש, ישמשו עתה להקמתה של כנסייה?!

 

"עברו עוד מספר שבועות, ונפגשתי שוב עם הקבלן הארמני ופניו היו נפולות. כששאלתי

אותו מה קרה, השיב: 'הקרשים של הרב אלישיב, הרסו לי את הכנסייה'…". "התברר

שהקמתה של הכנסייה בוצעה בצורה בלתי חוקית. הקבלן גייס עשרות פועלים שיעבדו

רק בימי שישי ושבת, זמנים שבהם פקחי העיריה אינם מצויים בשטח, כידוע. וכך בשישי

ושבת אחד סיימו את הקמת השלד של הקומה הראשונה. "ביום ראשון שלאחר מכן הגיע

הפקח, ומצא במקום כומר נוצרי לבוש שחורים, חרש אילם. הפקח שאל את הכומר למה

בונים ללא רישיון, והחרש -אילם הוציא מפיו קטעי מילים לא ברורות, כדרכו של חרש אילם.

"הפקח, שלא ידע על מומו של הכומר, התפלא על התשובה המקוטעת, אך פנה והלך לדרכו.

"בשישי ושבת שלאחר מכן הסתימה קומת השלד השניה, וביום ראשון הגיע הפקח,

ופגש שוב את הכומר ההוא, שוב ענה הוא לו בצורה מוזרה, וכך גם בשבוע השלישי.

"סגנון התשובה של הכומר, הרגיז מאד את הפקח, שהחליט לפנות ישירות אל ראש

העיריה, ולספר לו על הבניה הלא חוקית ועל התשובות הלא מובנות של הכומר…".

"כל הסיפור הזה", אומר הרב הלצברג, "התרחש בשנים בהן כיהן כראש העיריה מי שהיה

ידוע כאוהד נוצרים שהשתדל למצוא חן בעיניהם כדי להגביר את התיירות בירושלים. אבל

הזלזול ברשויות הכעיס אפילו אותו, והוא הורה להרוס לחלוטין את כל השלד בן שלש הקומות…".

 

(מעובד מתוך הגדה של פסח  – חישוקי חמד)

עוקץ של 200 אלף שקל, חריגות בניה, ויכוחי שכנים וסוף מתוק ומפתיע במיוחד

הרב אשר קובלסקי

בחיי היום יום, יש סביבנו קבוצות רבות של אנשים, מכל מיני סוגים. יש את המצליחנים, יש את הנכשלים, יש את הזריזים ויש גם עצלנים. יש מוערכים יותר ומוערכים פחות, ויש קבוצה נוספת, מוצלחת במיוחד, קוראים לה קבוצת 'הפרוטקציונרים'.
זה זן מיוחד של אנשים, שהכל מסתדר להם כמעט מעצמו: הם מוצאים עבודה בקלות, יש להם חברים בכל מקום משפיע, הם מסודרים במוסדות החינוך, וגם בבית הכנסת מתקבלים בכבוד. הדובדבן שבקצפת, הוא כשהם מקבלים דו"ח תנועה או דו"ח חניה. הם אפילו לא מתרגשים, רק שולחים אותו לאיש הקשר, וברגע אחד הדו"ח איננו. בקיצור, פרוטקציונרים…
בשמים, אין הרבה פרוטקציונרים. הכל שוים, נידונים לפי מעשיהם וזוכים לפי זכויותיהם. אבל יש דווקא קבוצה אחת, קבוצת עילית מיוחדת, שחבריה פרוטקציונרים גם בשמים. מוחקים להם דו"חות, סוגרים להם תיקים, מעבירים הלאה את חטאיהם. פרוטקציונרים של ממש, אבל בשמים – במקום בו הכי כדאי להיות פרוטקציונר…
איך נכנסים לקבוצה הזו? זה אפשרי לכל שם משפחה, מכל ארץ מוצא, ובכל מצב כלכלי. קבוצת הפרוטקציונרים בשמים הינה קבוצת הוותרנים. אלה שמבליגים, שמוותרים, שלא עומדים על שלהם, שיודעים לוותר על הזכויות המגיעות להם…

זוהי קבוצת הפרוטקציונרים בשמי מעל. הסכיתו ושמעו לגילוים של חכמי ישראל: אדם המוותר על המגיע לו ומעביר הלאה פגיעות שנעשו כנגדו, גם בשמים מעבירים הלאה את חטאיו, מדלגים על חטאיו בקלילות ועוברים לדון בזכויותיו…

רגע, זה יתכן? הרי אדם נידון בכל יום? הרי בשמים לא מפספסים אף ראיה או דיבור שלנו, ועוקבים בדריכות אחרי מעשינו.. נכון, רק אם גם אנחנו כאלה שעומדים ומדקדקים במה שנעשה כנגדנו. אבל אם אנחנו וותרנים, עברנו למחלקת הפרוטקציונרים, אלה שמחליקים את חטאיהם באלגנטיות…

אחד הכלים היעילים ביותר להרבות בשלום ובאחווה, הוא לאמץ את הגישה הוותרנית, להחליט על הצטרפות לקבוצת הפרוטקציונרים, לקבוע בלבנו כי אנחנו בורחים מכל מחלוקת ומעדיפים עליה את השלום, גם אם נצטרך לוותר…
בפעם הבאה שמישהו יעקוף אותנו בתור, ינצל אותנו שלא כדין, יחסום לנו את האור או האויר או אפילו יתמקם לנו בחניה – נוכל לעמוד עליו בכל חומר הדין ולהיות צודקים, אבל הרבה יותר כדאי להיות חכמים:
לוותר, להבליג, לעבור הלאה. אולי לרגע נראה חלשים בעיני הסביבה, אך ברגע הבא ייפתחו למעלה כל ספרי חובותינו, ויימחקו עמודים שלמים בלי הינד עפעף. אז אולי ההוא יתמקם שוב בחניה, ונכון לגמרי שהוא פגע בי כל כך עד כדי שברור שלא אסייע לו, ואולי החדר שהשכן יוסיף יסתיר לי את האור – אבל הרבה יותר כדאי מכל אלה הוא להפוך לפרוטקציונר!

פרוטקציונר בעיריה מוחקים לו דו"חות חניה. פרוטקציונר במשטרה מוחקים לו עבירות תנועה. פרוטקציונר בחיים – מוחקים לו את כל פשעיו, ברגע אחד של ויתור בגבורה!
מהיום, אני פרוטקציונר!

 

איך מרויחים 20,000 שקל?

את הסיפור הבא שמעתי מהרב אליעזר טורק, הסיפור מוכר לו מכלי ראשון, בהיות ושלושת הצדדים שבו הינם תושבי השכונה בה הוא גר ומוכרים היטב. וזה דבר המעשה:

על גג בנין בשכונה, עמדו בשעת בוקר שטופת שמש שני שכנים, והתווכחו בעוז ובכל תוקף. קול הצעקות שביניהם הגיע לאוזני מטיילי הבוקר ברחוב, שלא הבינו על מה המהומה. רק כשאחד השכנים עלה גם הוא על הגג להבין בשל מה הסער הגדול הזה, התבררה התמונה לאשורה…

ארבעה שכנים בנו בצוותא את הגג המשותף. הארבעה שכרו קבלן מפורסם, אשר סיים את מלאכתו לאשורה כדת וכדין. אמש הגיע הקבלן לבקש את כספו, תוך שהוא מבקש חמשת אלפים שקלים בגין בניית קיר נוסף…
השכנים הביטו זה בזה, במבט נבוך ולא מבין. ראובן טוען כי שמעון הזמין את הקיר, ושמעון טוען כי אין לו כל עניין בקיר, ובהכרח כי דווקא ראובן הוא שהזמין את הקיר. שני הצדדים הסכימו כי ידעו שהקיר ייבנה – הוי אומר מישהו הזמין את בניית הקיר, אך מי הזמין את בניית הקיר?

הויכוח הלך והתלהט, לא נראה ששני הצדדים עשויים להגיע להסכמה. הטונים הלכו ועלו, ואל הויכוח על מימון הקיר התווספו טענות ישנות על עגלות בחדר המדרגות, טרוניות על רעש בזמן הבניה, צל שנלקח ואור שאיננו… הויכוח גלש כבר לפסים אישיים, אש המחלוקת כבר ליחכה בשולי הבנין…

ואז, יצא מביתו שכן שלישי, שותף גם הוא לפרויקט הבניה, אך היה ברור כי אין לו קשר לקיר המריבה, שכן הקיר נבנה רחוק ממנו. עם זאת, ביקש השכן להקשיב לטענות הצדדים, שנשמעו בלהט רב ובטונים עצבניים במיוחד…

השכן האצילי הקשיב בתשומת לב, ובהבזק של רגע פסק את פסוקו: 'אל נא אחיי תרעו, כי אנשים אחים אנחנו, ושמרנו על האחדות בבנין שלנו בהקפדה יתירה. לא נאה ולא יאה שאחרי שסיימנו פרויקט בניה משותף נתחיל להתווכח ולריב, הן המחלוקת הורסת כל חלקה טובה… הרי נותרתי חייב לקבלן 15,000 ש"ח בגין העבודה שלי, אעגל לו את הסכום כלפי מעלה ל-20,000 שקל, ואספוג את עלות הקיר, ובא לציון גואל ולבנין שלנו ישובו השלום והשלווה.'
השכנים האזינו לדבריו, ונפרדו ממנו בתחושות הערכה עמוקות. השכן לא עשה עסק גדול מדי מהסיפור, אלא רשם שיק בסך 20,000 שקלים והגישו לקבלן. 'הנה, 15,000 שקלים בגין העבודה שלי, ועוד 5,000 שקלים עבור בניית הקיר', אמר בפשטות, הקבלן הודה לו בחום, אסף את פועליו וכליו ועזב את הזירה…

שבוע ועוד שבוע חולף אך השיק לא נמשך מחשבון הבנק. גם חודש וחודשיים חלפו, ואחרי יותר מחודשיים התקשר מיודענו השכן לקבלן, ושאל מדוע לא הופקד השיק. 'אינני יודע', משך הקבלן בכתפיו, 'אני העברתי את השיק לפועל הערבי שעבד עמי באותה עת בגין חובי אליו, ומבחינתי החוב נפרע. מדוע הפועל הערבי לא משך את השיק? אין לי מושג, האמת שהוא כבר לא עובד אתי מאז…'
אחרי מספר ימים נקלע השכן לסניף הבנק שלו, ושם גילה את דבר התעלומה: התברר, כי הפועל הערבי חומד הממון, ניסה להוסיף אפס בסכום השיק, בניסיון להעלות את סכום השיק ל-200,000 שקלים. אלא שהוא כנראה חלש בזיופים, ועובדי הבנק עלו עד מהרה על התרמית. כשראה הפועל הערבי כי כלתה אליו הרעה, קרע את השיק לנוכח עיני הפקיד הנדהם, והותיר את קרעיו על דלפק הבנק…
לא רק שהוא לא שילם את חמשת אלפי השקלים, אותו שכן זכה גם במתנה בסך 15,000 שקלים. אך יותר מכל זה, הוא זכה בזכות נצחית להשכין שלום בבנין מגוריו, לוותר מעצמו ולהקדיש מממונו כדי למנוע מחלוקת!