כבר שבע שנים שאני כאן בתוך קופסת גפרורים, מרותק למיטה ומחובר למכונת הנשמה
ב'בית רבקה' בפתח תקוה, שוכב אלון פז, ללא ניע שבע שנים רצופות •
לאחר שנפגע בתאונת דרכים בעקבותיה נותר משותק בכל גופו, גילה את
אור התורה וכולו אומר שירת האמונה • הרב יהושע חשין נכנס לבקרו ויצא נפעם *
הנשמה לך והגוף שלך
ב'בית רבקה' בית החולים הסיעודי בפתח תקווה, במחלקה ו' 1 חדר מספר 13, שוכב
ללא נוע כמעט, זה שבע שנים רצופות, בחור צעיר, הוא מוקף מבקרים שונים העולים
אליו לשהות במחיצתו, בעיקר מתושבי השכונה הסמוכה שרואים זכות סייע ולהקל עליו.
בין הבאים רבנים ידועי שם, אחרים נכנסים שומעים ומתפעמים.
אלון פז, נפגע בהיותו בן 33 מתאונת דרכים קשה. רכבו נתקע בקיר בטון. הוא אושפז,
טופל ושוחרר לביתו. הכאבים והתופעות של הימים והשבועות שלאחר השחרור יוחסו
מצדו לטראומת הפגיעה. אך משחש לפתע בקושי מצמית של הנשימה, הוחש לבית
החולים, שם גילו שאחת החוליות שנפגעה פגעה בסרעפת פגיעה קשה מאוד. הרופאים
נבהלו, הוא הוזעק לחדר הניתוח על אתר, חייו ניצלו אך גופו שותק כולו. הוא רותק למיטה,
נדרש למכשיר קבוע של אספקת חמצן.
יום יום שעה שעה, זה שבע שנים רצופות, רואה אלון את אותו מראה משמים, קירות,
חלון מרובע פתוח לפיר בית האבות, רק בקו אלכסוני הוא יכול לראות צוהר לרקיע שמשנה
את גווניו במחזוריות השנה, זוהי התנועה היחידה בעולמו של אלון.
הידיים, הרגליים, אלו שאמורים לנייד אותנו, להניע אותנו למקומות בהם נפשנו איוותה ללכת,
אלו שמצייתים לנו כדי להשיג את מבוקשנו, אלו שמנגישים עבורנו את העולם, שמנגישים אותנו
אליו – שני זוגות אברים אלו, הינם עבור אלון, שרוולי כלי דם דוממים שמספקים לו צורך
בפיזיותרפיה מתמדת, אחרת הם יכוסו בפצעי לחץ מכאיבים, שגם כך ניבטים מכפות ידיו
הספוגיות, שאילולא המשחות היו הכיבים מתפרצים בהם חס ושלום.
תנוחות הגוף נדרשות לשינוי מתמיד, אבל לא, אין די במשיכה או הטיה כפי שאנו רגילים
לעשות אינסטינקטיבית אין ספור פעמים ביום, עבור אלון הטיית הראש, תנוחת הישיבה,
זווית הרגליים, מהווים מקור 'לא אכזב' של כאב מוקרן, הוא חושק שפתיים ומבקש ממי
שסועד אותו לעשות זאת עבורו.
שעה שעה, יום יום, שבוע בשבוע, חודש בחודשו, שנה אחר שנה, שבע שנים, שבע שנים
תמימות, של מעגל חיים המצטמצם למחשבה ודיבור ללא ניע ותזוזה.
אלון: אדם שקורה לו משהו הכי קטן, מיד אומר או זועק: 'למה בורא עולם, למה דווקא אני,
למה זה מגיע לי, מה עשיתי?' אני לא זוכר שאמרתי מאז התאונה ועד היום 'למה?!' אדם
ששואל 'למה', זה מעיד על חוסר אמונה בבורא עולם. יש רק מילה אחת שאמרתי ואני אומר
גם היום: תודה! תודה בורא עולם! אם זה מה שבחרת בשבילי, מי אני שאבוא ואתלונן ואבכה
ואכעס עליך, רק אתה יודע מה הכי טוב בשבילי, נסתרים דרכך ונפלאים מעשיך, אין עוד מלבדך
אבא שבשמים, הקדוש ברוך הוא, הכל לטובה!
כבר שבע שנים שאני כאן בתוך קופסת גפרורים, מרותק למיטה ומחובר למכונת הנשמה, לא
רואהאדמה ולא רואה שמים, זה אני והקירות, אבל אני יודע שאני לא מפסיד שום דבר בחוץ.
אני יודע שכל מה שיש בחוץ זה גשמיות, תאוות, הבל הבלים, אני שוכב לי בחדר ומתבודד
עם בורא עולם, מדבר אליו (אלון עוצם עיניים ומדבר מעומק הלב), מבקש ומתפלל עליי על
כל בני משפחתי, ועל כל עם ישראל, אני יודע שכאשר יגיע יומי עד מאה ועשרים אני אקבל פי
אלף, פי מליון ממה שקיבלתי כאן בעולם הזה. אני כאן בחדר, לא מפסיד שום דבר, נהפוך
הוא אני במצב הזה לא ממסכנות, זו זכות! לכפר על עוונותי ועוונות עם ישראל, מה יותר טוב מזה?!…
אלון פז, לא נלאה במלחמתו את הבשר והדם. הוא מבקש באצילות ובעדינות של בן תורה
ממי שסועד אותו להסיט, להזיז, לעסות מעט, עבורו החמה לא שקעה מעולם, נפשו שקעה
בתהום היגון רב כים, הוא שופע חיוניות כמו האדם המאושר עלי תבל.
אנו יודעים שגם אנשים בריאים מתקשים לפעמים להירדם בלילות ממחשבות טורדות, הם קמים
ומסתובבים, מה הנך מרגיש 'על משכבך בלילות', איך אפשר להעביר שבע שנים על מיטה אחת?
אלון: כאן ממיטתי, אני ממליך את הקדוש ברוך הוא בכל לילה ובכל יום על גופי ונשמתי,
על כל העיר שאני נמצא בה, על כל ארץ ישראל הקדושה, על כל העולם הגדול המופלא
והנפלא הזה ועל כל היקום העצום הזה כי הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
הוא ברא והוא יוצר את הכל. הוא אחד ואין שני לו, אחד יחיד ומיוחד ריבון העולמים
הוא שברא ואחראי על הכל – הוא יכול לעשות בי ככל העולה על רוחו, מי ומה אני
שאתנגד לו? אני סומך על כל החלטותיו ועל כל מעשיו בהחלטיות.
אנו אומרים כל בוקר 'כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך', נדמה שקשה
לראות את הדברים בחוש כפי שניתן להיווכח כאן בחדר כששומעים זאת ממך,
משהו בדימוי של 'קופסת הגפרורים' ממחיש את המצב של הנשמה של כולנו,
כלואה בתוך גוף חומרי, אבל האמת שהגוף הוא המוגבל, היא, הנשמה, מרחפת
בעולם שאין לו מיצרים וגבולות, קשורה בבורא יתברך עצמו מלא כל היקום כבודו.
אלון: (בהבעה של כיסופים ובטחון יצוק) אני יודע שהמלך קיים! אני יודע שהמלך קיים!
אני מרגיש את זה, חי את זה במוחש ממש. ממשיך: יש מאמר חז"ל 'איזהו עשיר השמח
בחלקו', אני שמח בחלקי. עשי"ר ראשי תיבות – עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, לי אין ידיים
ורגליים, הן לא פעילות, אבל יש לי את החלק הראשון עיניים, שיניים – ע"ש, לכאורה זה
נשמע משהו זניח ע"ש, אבל האמת שלאותיות י"ר יש גם את ראשי התיבות 'יצר הרע',
אני נותרתי עם הע"ש בלבד, אבל אין לי את הי"ר – את היצר הרע… זכיתי בעקבות
התאונה לדבר היקר מכל, לחיות את הקדוש ברוך הוא. בזכות ידידי מסור ר' אברהם
אבורוס אני מעביר את זמני בלימוד התורה, אני מודה לו מקרב לב. אני מוקף חברים,
וזוכה לביקור של רבנים מפורסמים, אני מעסיק את עצמי בתורה ותפילה רוב הזמן…
איזה מסר היית רוצה להעביר לציבור מתך נקודת הראות שלך במצבך
אלון: תדעו להעריך, תדעו להודות על כל הדברים שאתם אפילו לא מרגישים שהנכם
עושים, פעולות פשוטות של גירוד כשמגרד, לחיצה על כפתור, אצלכם זה אוטומטי,
אתם מרימים את הכוס, כמה גידים הפעלתם מול מסת הכובד, אפילו לא הרגשתם,
אני לא יכול לעשות זאת. תעמדו מול החלון, תביטו החוצה, קחו שאיפת אוויר, תגידו
לבורא עולם, תודה. תודה שאתם יכולים לנשום בכוחות עצמכם, לראות שמיים כאוות
נפשכם, לראות ירח וכוכבים, להביט אל העננים, לראות ציפורים, לראות אדמה, להשקיף
על עצים, להריח פרחים חיים, לראות את נפלאות הבריאה, זה לא מובן מאליו!! תעריכו
את מה שבורא עולמים נתן לכם, עליכם להיות מאושרים שהחיים יפים, שבורא עולמים
אוהב אתכם, למה הוא נתן לכם אם הוא לא אוהב אתכם אישית. תעצרו את מרוץ החיים
לכמה דקות כדי לחשוב על כך, לי יש מלאי של זמן כדי לעשות זאת גם מתוך מצבי
המוגבל, אתם, כאנשים בני חורין, תתנו לכך לפחות כמה דקות ביום. תביטו על המתנה
שקיבלתם ואתם מקבלים כל רגע, ותסלחו למי שהכעיס אתכם, כמו אדם מאושר שמרבה
לסלוח. אתם תמהרו לבקש סליחה אם פגעתם.
לאלון יש חלומות ותקוות, כמי שחי את הבטחון בקדוש ברוך הוא, כמי שיכול לנסיון המתמשך
של הקשיים והייסורים, הוא מקבל את מצבו באהבה, אך בוטח ומתפלל כל העת ומקווה לטוב.
ויש לו חלום…
אלון: יש לי חלום, שבעזרת חברים, אקווה מאוד שיתממש, נאמר לי על ידי הצוותים הרפואיים
שאני יכול לעבור לבית משלי, ולהעתיק את מכונת ההנשמה אתי יחד, אני חולם להנשא, לזכות
לילדים, אני מייחל לרכוש בית כאן בשכונת 'שעריה', שרבים מתושביה אימצו אותי לחבר ולבן
השכונה, אני רוצה להשאר בחברתם, בחלומות יפים אני רואה את עצמי לצד אשתי יושב ליד
שולחן שבת, עם ילדים, זה החלום שלי, זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לאחל לעצמי… אינני
בועט בייסורים, אך יחד עם זאת מתפלל לבורא עולם שאזכה להגשים את החלום הזה, אני
מוכן להסתער על האתגר, וקווה לעזרתו יתברך.
להיות 'איש פשוט'
מי ייתן שימלאו משאלותייך, שתזכה לספר את הכל בלשון עבר – הן לא ייפלא מד' דבר וידו
לא תקצר. יצאנו מהמפגש מחוזקים ובאמונה, ר' אלון אנו אומרים לך 'אתה מחייב את כולנו',
אם במצב שלך אתה כל כך חי אמונה, קיום מצוות, אזי מה נאמר אנו שנכנעים מפני כל קושי קטן.
אני שמי 'אלון פז' – הוא מגיב – א. פ. ראשי תיבות של שמי כראשי תיבות 'איש פשוט'…
בריאות איתנה ושלמה, הקדוש ברוך הוא ימלא משאלותיך לטובה.
(ערוך מתוך כתבה יתד השבוע, ערב יוה"כ תשע"ח)
