בעיירה שבה נולדתי בפולין התרחש מעשה מופלא, וסבי היה מספר זאת פעמים רבות

בעיירה שבה נולדתי בפולין התרחש מעשה מופלא, וסבי היה מספר זאת פעמים רבות הכובעים

 

בעיירה שבה נולדתי בפולין התרחש מעשה מופלא הקשור למצוות צדקה, וסבי היה מספר זאת

פעמים רבות כדי לחזק בליבותינו את האמונה הטהורה בבורא עולם. ידוע-ידעו כל עניי העיירה

ונצרכיה שכאשר ידפקו על דלתו של יהודי פלוני יכניס האיש ההוא את מלוא חופנו בסל המטבעות שלו

וכל מה שיעלה בידו ימסר לאותו אביון.

כך נהג בקביעות עם כל נכא-רוח שעמד על סף ביתו ופשט ידו לצדקה. ויהי הדבר לפלא.

מה ראה על ככה לפזר את כספו לצדקה הרבה יותר ממה שנתחייב על פי דין?

הלכו אנשי העיירה לברר את סיבת הדבר, ומצאו שמעשה שהיה כך היה:

היהודי ההוא היה איש תם וישר-דרך שנקלע לבעיות קשות בפרנסת ביתו. בעצת אשתו הגיע אל אחד האדמו"רים

וביקש עצה וישועה. הרב יאמר לו שישלח ידו במסחר, ויצא לשוק על מנת למכור את סחורתו.

'במה הרבי מציע לי לעסוק'? – שאל היהודי. 'במסחר בכובעים', השיב הרבי.

ללא אומר ודברים אסף היהודי התם את שארית כספו, מכר כל מטלטליו ורכש כובעים ורבים ושכר עגלה

שתסיעו לירד השוק הגדול על מנת שיוכל למכור את הסחורה. עומד מיודעינו בשוק עם כובעיו,

ואין איש מתעניין בסחורתו. כך עוברות שעה ועוד שעה וכל הכובעים עדיין ברשותו. אגורה אחת לא נכנסה לכיסו.

בהגיע זמן מנחה עזב האיש את כל כובעיו במקומם ואץ-רץ לחפש לו מנין לתפילה. בשובו אל הדוכן עם הכובעים

גילה שהגשם שירד זה-עתה הרטיב את כל הסחורה בצורה כזו שאי אפשר כבר למכור ולו כובע אחד.

גם עגלה לנסוע לביתו לא מצא, כי הרוכלים פנו כבר איש לביתו.

בלית ברירה, וביודעו שאין לו מה לחפש ביריד, שרך את דרכו לפרשת דרכים על מנת למצוא עגלה

שתסיעה ולביתו וכשנזכר בעולליו הממתינים לו בבית, והוא חוזר בידיים ריקניות, נקשו שינו זו לזו.

בעודו ניצב בפרשת הדרכים נשמעת לפתע קריאה של גוי המבקש לראות את הסחורה המוצעת למכירה.

הגוי חיטט בין הכובעים עד שאחד מכובעי הפרווה מצא חן בעיניו וביקש לקנותו.

בעודו מושיט את היד לכיסו כדי לשלם את הכסף ליהודי, נדהם להיווכח שהארנק לא נמצא במקום,

וכנראה אבד או נגנב ממנו. לאחר שחיפש וחיפש ולא מצא את הארנק, ביקש מהיהודי שימתין לו עד שילך לביתו

ויביא עימו את הכסף. מיודענו הינהן ראשו לאות הסכמה, אך הודיע לגוי מראש שהוא ממתין לו רק עד שתבוא עגלה

הנוסעת לעירו. זמן ההמתנה התארך והגוי לא חזר. בינתיים הגיעה העגלה המיוחלת והיהודי נסע לביתו.

בהיכנסו הביתה החל לפרוק בבושת פנים את מטען הכובעים מהעגלה. והנה, משהרים את אחד הכובעים,

הוא מגלה… ארנק. האשה פותחת אותו ומתוכו מנצנצת מרגלית יקרה.

בעל הבית מרים את האבן ומפיו פורצת זעקת שמחה.

בידיו היה אוצר ענק ששוויו הון תועפות וממנו אפשר להתפרנס במשך שנים רבות.

מה התברר? ברגע שהגוי התכופף כדי לחפש את הכובע המתאים לו, נפל הארנק עם המרגלית הטובה מכיסו.

במקרה זה לא חלה על היהודי מצות השבת אבידה גם מצד קידוש ה', כיון שלא ידע מי הוא הגוי.

ברכתו של הרבי התקיימה במלואה. מה שברור הוא שאם לא היה היהודי מתאמץ ללכת לתפילת מנחה בעיצומו של היריד,

לא היתה מזדמנת לפניו מציאה שכזו, שכן אז לא היו הכובעים מתרטבים והוא היה נשאר בשוק עד סוף היום,

מצליח למכור כמה כובעים, ושב לביתו עם כמה אגורות, ותו לא.

ידע יהודי זה להעריך ולהוקיר את החסד הגדול שעשה עימו האלוקים, ולאחר שהתעשר היה מחלק צדקה

ביד נדיבה וכל עני שהתדפק על דלת ביתו קיבל מלוא חופניים מטבעות כסף.

 

(מתוך הספר 'מצוות בשמחה'  בעריכת הרב משה מיכאל צורן )

למה נשכו נחשים את גופו של המת?

למה נשכו נחשים את גופו של המת?

יעקב לוסטיג

זה קרה לפני כעשר שנים. אחד מעובדי החברה קדישא, הגיע לבית מדרשו של הצדיק

רבי שמואל הלוי ואזנר זכר צדיק לברכה, ושאלה בפיו: "כבוד הרב", פתח הקברן את שאלתו:

"לפני זמן קצר סיימנו לקבור מת בבית עלמין באזור, ומיד אחרי שסיימנו את הקבורה שמתי לב

שארנק עם סכום כסף גדול מאוד שהיה בכיסי נפל ככל הנראה בתוך הקבר, ונשאר שם עם המת".

השאלה של הקברן היתה כמובן האם מותר לו לפתוח את הקבר כדי להוציא את הארנק שלו.

הרב ואזנר חכך בדעתו, פתח ספרים העוסקים בנושא, ולאחר שהתעמק בצדדים השונים של השאלה,

השיב לקברן שהוא יכול לפתוח את הקבר, אחרי שיבקש סליחה מחילה מהנפטר, ובתנאי שיעשה זאת

בהקדם, לפני שיתחילו בשרו של המת להרקיב, ויהיה בכך ביזיון גדול למת.

הקברן שמח לשמוע את התשובה, ומיהר להציל את כספו. לאחר שביקש סליחה ומחילה מהנפטר, החל

לחפור מחדש את הקבר, יחד עם חבריו הקברנים שעזרו לו, בתקווה שאכן ימצא את הכסף הרב שאיבד בתוך הקבר.

כשסיימו להוציא את העפר, הרימו הקברנים את האריחים המכסים את הנפטר, וקפצו לאחוריהם בבבהלה.

שלושה נחשים גדולים התרוצצו בקבר ונכרכו סביב גופו של המת, כשהם נושכים ומכישים אותו שוב ושוב,

עד זוב דם. הקברנים מיהרו לכסות את הדבר בחזרה ושבו אל הרב ואזנר כדי לספר לו את אשר אירע.

הרב שמע את הסיפור, ומיד ביקש לדעת מה שמו של הנפטר. כששמע מי הוא המת, מיהר להשיב:

"הכרתי את האיש הזה, הוא היה מלווה כספים תמורת ריבית, למרות שבתורה כתוב במפורש אסור

לעשות זאת, וחכמנו זכרונם לברכה ביארו שעונשו של המלווה בריבית חמור כל כך, עד שהוא לא יקום

בתחיית המתים. "בוודאי אתם שואלים למה הוא נענש דווקא בנחשים שנושכים את בשרו", המשיך הרב,

"והתשובה היא שבתורה נקראת הריבית נשך. כתוב "לא תשיך", וחכמנו זכרונם לברכה מסבירים שהריבית

נקראת נשך כי היא כמו נחש שנושך את האדם בעקביו, והארס צף ועולה עד שמגיע למוחו והורג אותו. כך

גם הריבית, היא מתחיל בסכום קטן, אבל היא גדלה ועולה עד שהיא קוברת את הלווה שאינו מצליח להחזיר את החוב.

"האיש הזה זלזל באיסור הזה", חתם הרב את דבריו, "הוא הלווה בריבית למרות שהזהירו אותו ואמרו לו שזה אסור,

ולכן הוא נענש בעונש זה שנחשים נושכים את בשרו".