פעם אני אוהב ופעם אני שונא

אבידור רענן

בימי האדם, ישנם ימים המוגדרים "ימי אהבה", בהם הכול זורח ומאיר וכל עשייה מניבה פרי. מרגע שאנו פוקחים את העיניים העולם מחייך אלינו. פתאום נראה את אותם שאינם נכללים בין אהובינו ואוהבינו באור רך יותר, מקרב ומפייס. חובות שהיו חייבים לנו כבר מספר שנים, בדיוק ביום זה יפַרעו, והכול ממש נראה וורוד. דומה כי כל דיבור על התמודדות לקוח מסיפור דמיוני הזוי.

יחד עם זאת, ישנם גם ימים אחרים הנקראים "ימי שנאה". בימים אלו הכול נראה שחור. אנו קמים בבוקר עם בחילות והולכים לישון עם כאבי ראש. במשך היום אנו פוגשים את האנשים הכי מרגיזים בחיינו, שהגדילו להכעיסנו דווקא ביום זה. בדיוק בזמן בו אנו כל כך מאוכזבים מעצמנו ומהסובבים אותנו, נזכר מנהל הבנק להתקשר ולהתריע שכדאי לנו למהר לכסות את האוברדרפט, ודווקא היום, שהוא יום קבלת המשכורת האמורה לפתור את הבעיה, הודיע לפתע הבוס היקר על איחורה ביומיים. הכול הולך ברגל שמאל. גם אותם דברים שהתחלנו לעשות וחשבנו שייטיבו עימנו, עולים על שירטון. בימים אלו אנו מתמודדים מול מציאות חיינו, ועם יכולתנו האישית לשרוד בעולם ולהישאר בריאים בנפשנו.

בנקודה זו מחלחל בארסיות הייאוש, והורס בנפשנו כל חלקה טובה. כאן הוא המקום לשנן לעצמנו ללא הרף ש"אין יאוש בעולם כלל". כיצד? על ידי שנזכור שימים אלו חולפים, וכפי שבאו כך ילכו. נקבל מכך כוח ונצליח לעבור אותם בשלום.

נוכל אף לנצל את אותם ימים קשים להבנה שהקב"ה נתן לנו גם ימים כאלה, בהם הכל הולך הפוך, על מנת שנכיר בכך שאנו רק בשר ודם ואיננו כל יכולים. כך יקל עלינו להתחזק באמונה שהקב"ה הוא זה שמנהל את חיינו (ולא אנחנו, כפי שנדמה לנו). מהבנה זו מתיירא היצר הרע מאד, משום שהוא יודע שכאשר אנו מבינים שגם לימים אלו יש משמעות, ואנו מנצלים אותם להתחזק בביטחון ואמונה, הוא קרוב להפסיד איתנו במאבק.