מאת: יעקב לוסטיג
מכירים את הבובה המפורסמת של הבמבה? ה'בובמבה' היו מכנים אותה בעבר. אם לא ידעתם, נגלה את אוזנכם מי הוא האבא שלה: אברהם זמורה (47) התראיין לערוץ הידברות וסיפר את סיפורו המרתק.
בילדותו לא הכיר זמורה יותר מדי את היהדות. הוא ידע שהוא יהודי, והיה ברור לו שיהודי מתחתן רק עם יהודייה. אבל מעבר לכך ההיכרות שלו עם היהדות היתה קלושה מאוד. מוסקבה לא היתה מקום מתאים לקיום המצוות וללימוד התורה, תחת שלטונם האכזרי של הקומוניסטים שראו בלימודי דת ובקיום מצוות כהכרזת מרד בתורת הקומוניזם.
מגיל שנתיים כבר היה זמורה מצייר. הציורים המדהימים שלו סללו לו את הדרך לבית ספר לאומנות, שם הפך את התחביב למקצוע של ממש. הוא התקדם והשתפר, ובהמשך שירת בחיל האוויר הרוסי, כשגם שם הצליח לעסוק בציור, בין היתר כשצייר קוקפיטים של מיג 23, לחבריו הטייסים.
השינוי החל כשעלה זמורה לארץ: "ברוסיה כבר ביקרתי בבית הכנסת הגדול במוסקבה, ופעם אפילו שוחחתי עם החזן שהתגורר לא רחוק מאתנו", הוא מספר ומציין שמדי שנה היה אוכל מצות בפסח. הסבתא שהיתה דוברת אידיש שוטפת השתדלה לשמור מעט מצוות גם בתנאים הבלתי אפשריים, והצליחה להעביר לנכדיה מעט מן המעט של מסורת יהודית.
כשעלו לארץ כבר היה זמורה נשוי ואב לתינוק בן מספר שבועות. הוא התארח עם רעייתו בביתם של קרובי משפחה, חרדים – ליטאיים. שם החל זמורה ללמוד קצת יותר על היהדות, הכיר מושגים כמו שמירת שבת, השגחה על כשרות המאכלים, הקפדה על דיבור נקי מלשון הרע ורכילות ועוד.
"כשאתה מקיים מצוות באופן מכאני בגלל שאתה מכבד את המשפחה המארחת, כפי שעשיתי אז, זה לא כמו שאתה עושה זאת מהבנה פנימית שלך", הוא מתאר את ההבדל בין המצוות שקיים אז לבין המצוות שהוא מקיים היום.
"לחבוש כיפה ולגדל זקן זה מאוד קל", מוסיף זמורה, "אבל רציתי להתחיל מבפנים החוצה. אני צריך להבין למה אני עושה את זה, ומרגיש צורך פנימי ברור בכך. עד לא מזמן לא חבשתי כיפה, היא היתה רק בכיס, אבל היום אני כבר הולך איתה. בשבילי זו אחריות. אני לא רוצה שיראו אותי עושה דברים לא נכונים, וזה יכתים את כל הדתיים".
אבל השינוי היותר מפתיע הגיע דווקא בחייו העסקיים של זמורה. לאחר שהפך לדמות מבוקשת מאוד בעולם האנימיציה והאיורים, בזכות היצירות הנהדרות שלו המוכרות לכל ילד ישראל, כמו איורי הבמבה וה'ציטוס, החליט זמורה להקדיש את זמנו דווקא לאיור סיפורי צדיקים.
"אני מקבל מהספרים האלה הנאה כל כך גדולה, שאפילו אם אני מפסיד קצת כסף – הנפש שלי ממש שמחה. הסיפוק כל כך גדול, כך שזה מכסה את הכל. כסף זה לא הכל. אני מחפש מצב שבו אהנה ממה שאני עושה. וממה שנהנים – תמיד אפשר להרוויח. היו לי הרבה הצעות רווחיות ומשתלמות, אבל לא. אני לא מוכן לעשות הכל בשביל כסף".