תפילה לשלום בית

תפילה לשלום בית

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ וֵאלוהֵי אֲבותֵינוּ, אדון השלום, מלך שהשלום שלו שתַּשְׁרֶה אהבה ואחווה

שלום ורעות ביני (פב"פ) לבין בעלי (פב"פ) מעתה ועד עולם, והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו

ותצילנו מכל אדם רע ומכל צר ומזיק, וכול היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה

שאינה טובה – הפר ובטל עצתו כדכתיב: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: והסר מאיתנו

כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך אֵל שַׁדַּי בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה

בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצוה למלאכיך לעזור לנו ולסיענו כדכתיב:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

אנא יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול אַל

יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו,

ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות אורה ושמחה מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב:

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: וכן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. וברכני נא בברכה

הכתובה בתורתך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, וקיים בבעלי את הכתוב:

וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: וכן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה,

רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ, אָמֵן כן יהי רצון נצח סלה ועד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ

מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגאֲלִי.

 

3 סגולות לשלום בית:

  1. האישה תתפלל בעת הדלקת הנרות בערב שבת על בעלה וילדיה שיצליחו ויזכו לאור תורה,ושיהיה שלום ואחווה בינה לבין בעלה, כיון שאותה שעה שערי שמים פתוחים לתפלה.
  2. סגולה לביטול מחלוקת ומריבות בין בני הזוג – לחפש אחר הכתובה ולמסור אותה לרבהבקי בדיני כתיבת הכתובה שיבדוק אותה אם אין בה טעות. הרבה בעיות שלום בית נגרמותבגלל כתובה שלא נכתבה כהלכה. (סגולות ישראל)
  3. כשיש מריבה בין בני הזוג, עליהם לבדוק את כל המזוזות שבביתם, וכתב בספר המרדכי:"מובטח אני שכל בית שיש בו מזוזה כהלכתה, אין שד ומזיק יכול לשלוט בו". (מריבות, וויכוחיםואנרגיות שליליות, הם דברים שנגרמים לרוב בשל מזיקים רוחניים שנמצאים בביתו של אדם).
  4. סגולה לחן ולחסד ממרן החיד"א: לומר את התפילה הבאה:"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִםעֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹוקינו. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינוואלוקי אבותינו, שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם,ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו, ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך,ויהיו כל מעשינו לשם שמים, ותצליחנו בלימודנו ובכל מעשה ידינו, אמן כן יהי רצון".
  5. סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהםשנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה" (ספר הסגולות)

הגיעו לכאן נציגים של מס הכנסה ובקשו שאוציא להם תיקים

הגיעו לכאן נציגים של מס הכנסה ובקשו שאוציא להם תיקים

נספר ספור אחד מני רבים על השגחת ה' עלינו, גם כאשר נדמה לנו שהענינים מתגלגלים שלא לטובתנו:

מעשה ביהודי בעל משפחה של תשע נפשות, שעבד במכון רנטגן. יום אחד נסגר המכון, והוא נותר ללא מקור פרנסה.

חפש עבודה אחרת, פנה לפה ולשם, אך לא מצא מקום עבודה מתאים. בוקר אחד היה בדרכו לראיון

במקום עבודה מבטיח. הוא התאכזב מאד כשהפסיד את האוטובוס, שמשמעות הדבר שהוא עלול להחמיץ

את הראיון. אותו יהודי הצטער על כך מאד, והנה לשמחתו עצר לו טרמפ שנסע לכוון המתאים.

למרות זאת, הוא לא הגיע לאותו ראיון. במקום זה, מצא את עצמו מערב בתאונה קטנה בכביש,

והוא פנה לבית החולים לבדיקות. הוא הרגיש איך העבודה, שחשב אותה למתאימה, מתרחקת ממנו בפעם השניה,

והתחזק באמונה כי הכל מאת ה'. בבית החולים הוכנס האיש לבדיקת רנטגן, ושם נודע לו כי הם מחפשים בדחיפות

עובד חדש למכון הרנטגן לעבודה מידית!

ברגע שקבל מכתב שחרור, נגש להתראין, ועל אתר התקבל לעבודה. אז התברר לו למפרע כי המסלול שעבר:

האוטובוס שברח והתאונה בטרמפ – הם הוו את התכנית ששרטט לו הקב"ה מלכתחלה על מנת שימצא את העבודה הזו,

ויוכל לפרנס את משפחתו בכבוד.

"אני התלוננתי על מזלי הרע, שבמקום להגיע לראיון המתכנן הגעתי לבית החולים, ולא ידעתי שהקב"ה,

מסובב כל הסבות, הוביל אותי אל המטרה הנכספת!" סכם האיש את ספורו. הקב"ה עושה לו חפציו!

אמרו חז"ל (ברכות יד ע"א): "כל המתפלל ואחר יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו,

שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'".

מה הכונה "עושה לו חפציו"?

מפרש המהרש"א (שם): כיון שהקדים להתפלל, הולך הצדק לפניו והוא יצליח במעשה ידיו.

מעשה באיש עסקים שנהל מפעל גדול. מטבע הדברים מתעוררות במפעל כל מיני שאלות שדורשות

את הכרעת המנהל. יש מנכ"ל ומזכירות ופועלים, אבל הוא אחראי על הכל. משום כך רגיל היה,

שמדי בקר, כבר בקומו משנתו, משאירים לו הודעות דחופות שהוא מוכרח להתיחס אליהן.

לפעמים היה הטפול בהן אורך שתי דקות בלבד, אך לפעמים נאלץ להתעכב חצי שעה ואפלו שעה.

מה אפשר לעשות? זו פרנסתו! אי אפשר לזלזל בזה, הרי לעולם יפשט אדם נבלה בשוק ולא יזדקק לבריות…

כשלמד את הגמרא בברכות, וראה הלכה מפרשת בשלחן ערוך (סימן פט סעיף ב), שאסור לאדם לעסוק

בשום דבר לפני התפלה, וחובה עליו להקדים ולהתפלל לפני שיפנה לעסקיו – התעורר לקבל על עצמו

בקבלה גמורה, שהוא אינו עונה לטלפונים ולא מקבל הודעות עד אחרי התפלה.

כבר למחרת בבקר הגיע הנסיון.

על צג הטלפון הופיע מספרו של המנכ"ל. מה יכול לקרות שהוא זקוק לו? הוא הרי נותן לו יד חפשית בכל דבר!

לרגע התפתה לענות, אבל במשנהו החליט: קבלה זו קבלה. אני לא עונה ויהי מה!

הטלפון דמם לרגע, אך מיד אחר כך התעורר שוב לחיים. המנכ"ל התקשר שוב ושוב ושוב. בודאי קרה משהו,

הבין המנהל – ובכל זאת החליט שהוא אינו עונה עד אחרי התפלה. הוא השתיק את הטלפון והתפלל במתינות

כדת וכדין. סים את התפלה, למד את סדר הלמוד הקבוע שלו, ורק כשיצא מבית הכנסת פנה להתקשר בחזרה.

"בוקר טוב. מה קורה?".

"אדוני", מחזיר לו המנכ"ל, "יש לך יותר מזל משכל".

"לא מזל, אלא תפלה. מה הענין?".

"הגיעו לכאן קבוצת נציגים של מס הכנסה ובקשו שאוציא להם תיקים. אמרתי שאינני יכול לפתח את המקום,

זה רק בסמכותו של בעל הבית. הרגעתי אותם שאני אתקשר אליך ומיד תבוא. אבל לא ענית.

במשך ארבעים דקות נסיתי להתקשר, והם המתינו. בסופו של דבר נמאס להם. הם בקשו לראות את חוזה השכירות

של המקום שהיה אצלי, עברו עליו ואמרו: 'טוב, הכל תקין', ונתנו אישור…".

בעל המפעל היה המום. לפני שמונה חדשים ארע לו ספור דומה. גם אז הוא היה לפני התפלה,

אך אז כן הצליחו העובדים להשיגו. הוא רץ למקום, התחנן לאנשי מס הכנסה שיתנו לו ללכת להתפלל,

אך הם לא הרשו לו. הכריחו אותו לשבת אתם ולגמר את הבדיקה, רק כמה דקות לפני חצות הוא הצליח

להשתחרר מהם ו'לחטף' תפלת שחרית… וראה זה פלא, ברגע שקבל על עצמו שלא יתעסק בשום עסק לפני התפלה,

נתן לו הקב"ה נסיון. כשעמד בנסיון, מיד הראה לו הקב"ה כמה הרויח!

"זה לא המזל שלי", אמר למנכ"ל, "זאת התפלה! עם ישראל הם מעל המזל!

אם אדם מקבל על עצמו באמת ובתמים, ה' עוזר לו!".

 

(מתוך הספר 'משכני אחריך')

ברכת המזון – נוסח אשכנז

ברכת המזון – נוסח אשכנז

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.


בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר
לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן
לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה.
וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.
וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד.
בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

 

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד
לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

 

רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם.
כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה.
שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ
וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ
וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים
לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה
בשמיני עצרת: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶה
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה
וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.


וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.
יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל
יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד
לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.

וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת

יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ.
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד
בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

 

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי.
וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:


בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

ביום טוב: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה

בראש השנה: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בסוכות: הַרָחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.


הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:
הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ:
נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

ברכת המזון

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

לפני הברכה יאמר:

אֲבָרְכָה אֶת אֲדֹנָי בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת
הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֶּר פִּי.
וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי אֲדֹנָי:

זימון:
אם מברכים בזימון המברך אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
המסובים עונים: שָׁמַיִם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא,
וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

סדר ברכת המזון:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.

כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו

אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה

חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ

בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

וּבֵרַכְתָּ אֶת-אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן

מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ

שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ

מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם.

וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה.

יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת

בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ.
זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה.
לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם:

בראש חודש – רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה:
בפסח – חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשבועות – חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשמיני עצרת – שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בראש השנה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים.
בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש: אָמֵן):

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.

קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם

הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ

לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים: הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד

וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר: הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה

קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ

בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ

אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנאמַר אָמֵן:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

ברכת האורח:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל
אַבְרָהָם אָבִינוּ (עָלָיו הַשָּׁלוֹם), כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל
טוּב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:  
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזּאת.
הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ אֲדֹנָי חֵילוֹ וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה.
וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא
וְהִרְהוּר עָוֹן. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא
יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי

הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדרְשֵׁי אֲדֹנָי לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב: נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי

וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם: כָּל-הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:

מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה

לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר אֲדֹנָי: בְּרוּכִים אַתֶּם לַאֲדֹנָי.

עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי. וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטָחוֹ:

אֲדֹנָי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

כמה דברים שכדאי לדעת:

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב.

חשוב לזכור שהברכה נאמרת לפני בורא העולם, ולכן יש לומר אותה במתינות,

ועם מחשבה על המילים שאנחנו מוציאים מהפה. גם כשמתרגלים לברך, צריך

להיזהר שברכה לא תיאמר באופן אוטומטי ובלי מחשבה. אנחנו צריכים לנצל כל

הזדמנות שיש לנו לשבח את בורא העולם, כך אנחנו ממשיכים על עצמנו שפע גדול

משמי מרומים. כמו ילד שמודה להוריו בכל פעם שהם נותנים לו ממתק או משחק,

וכך הוא מגביר אצלם את הרצון לתת לו עוד ועוד. כך גם אנחנו נודה ונשבח את

הקדוש ברוך הוא על מה שהוא כבר נתן לנו, וגם נבקש ממנו עוד ועוד. כי בשונה

מהוריו של אותו ילד שצריכים לשמור על איזון כלכלי, לקדוש ברוך הוא לא חסר בעולמו כלום.

יש לו אוצרות ענקיים, והוא מוכן לתת מהם בחינם למי שמתפלל לפניו ומשתדל לשמור את מצוותיו.

זכור!

הקדוש ברוך הוא מאזין לכל מילה היוצאת מהפה שלנו.

איך מברכים ברכת המזון ספרד ?

ברכת המזון

נוסח ברכת המזון ספרד

ברכת המזון הינה ברכה חשובה ביותר והיא למעשה היחידה מדאורייתא שמברכים על המזון. זוהי למעשה ברכה שהאדם מברך לאחר שאכל ושבע ממזונו ומודה לה' על כך. רק על לחם שנאפה מאחד מחמשת מיני דגן ניתן לברך את ברכת המזון, והם – חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, כוסמין ושיפון. לברכת המזון יש 3 ברכות מהתורה, ועוד ברכה אחת מדרבנן. ברכת "הזן את הכל" שבה מודים על עצם האכילה והשובע, ברכת "על הארץ ועל המזון" בה מודים לה' על הארץ שנתן לנו, וברכה שלישית "בונה ירושלים".וישנם נוסחאות שונות בברכות אלו, נוסח ספרד- עדות המזרח, ואשכנז.

 

ברכת המזון ספרד – הלכות ומנהגים

כל אדם מגיל מצוות מחויב בברכת המזון מהתורה. להלן כמה פרטים בעניינים אלו-

  • על פי דין תורה, אדם מחויב לברך רק אם אכל לחם מחמשת מיני דגן המוזכרים לעיל והגיע לשביעה. אמנם חז"ל קבעו שמי שאכל בכמות מסוימת ("כביצה") יהיה מחויב גם אם לא ממש שבע מהאוכל.
  • ברכת המזון נאמרת רק על לחם שנאפה מחמשת מיני דגן. אם הם טוגנו או בושלו יצא מהם דין לחם ומברכים על מיני מאכל אלו ברכה ראשונה "מזונות" בראש ו"על המחייה" כברכה אחרונה.
  • לפני שמברכים נהוג בכמה קהילות ישראל לעשות "מים אחרונים" שזה בעצם ניקוי הידיים במעט מים, שכן כך היה מקובל בעבר להעביר את הזוהמה מהידיים לאחר האוכל. ישנם גם טעמים קבליים למים אחרונים המובאים בספר הזוהר הקדוש.

 

ברכת המזון ספרדי מלא

  • ברכת המזון לנשים – גם נשים מחויבות בברכה, ולכל הפחות מחויבות בברכת מזון מקוצרת אם הן עסוקות בהנקה ובגידול הילדים באופן שמקשה עליהן לומר את כל הנוסח.
  • ברכת המזון ספרד מקוצר – ישנו נוסח מקוצר לברכת המזון לאנשים מסוימים שניתן להם היתר מיוחד, בהם חולים, זקנים ונשים בהריון שאינם יכולים או שמתקשים בקריאת הנוסח המלא, שכן הוא ארוך.
  • ברכת המזון ספרדי יחיד – אדם שאכל לבדו או עם חבר אחד אינו מחויב בזימון ולמעשה מברך על עצמו. אדם יכול לשמוע מחברו באופן שהוא יכוון לצאת ידי חובה וחברו גם כן יכוון להוציא אותו ידי חובה, ועל פי דין "שומע כעונה" הוא יוצא ידי חובה.

 

השאלה של הבת שלי באמצע קילוף הירקות שהכניסה אותי לסבך

השאלה של הבת שלי באמצע קילוף הירקות שהכניסה אותי לסבך

 

יש שיחות עם הילדים שנצרבות לנצח בזיכרון. בתור הורה בעל תשובה, השיחות

האלה הן התחלה של כדור שלג, כזה שמתגלגל במדרון, תופס תאוצה ועלול לדרוס

עוברי אורח תמימים בדרכו רבת העוצמה.

עם הראשון למלכות זו הייתה שיחה אקראית לחלוטין, בדרך חזרה מגן סיגל. שיחה

שהחלה כך: "אמא, אני חושב שהגיע הזמן שתלכי עם כיסוי ראש". בום. כמובן שתגובתי

ההגיונית והמתונה הייתה כמעט להתנגש ברכב שלפניי. האינסטינקט היה להתווכח עם

הקטקט, אבל הוא היה נחוש בדעתו ונימק היטב את משנתו. תארו לכם את הבלגן ואת

מאבקי הפנימי בנושא הרגיש, את השיחות עם בעלי לתוך הלילה בעקבות ההסבר המלומד

מפי בן השלוש וחצי על אימהות צדיקות ולבושן הצנוע. קל זה לא היה. את התוצאה אתם

מכירים. עם השני זו הייתה שיחה אגב שניצל ומג'דרה: "אמא, שתדעי שאם לא היית חוזרת

בתשובה, הייתי אומר לה' שלא להוריד אותי לבטן שלך". בום. השניצל, על אף היותו עסיסי,

נתקע בגרון. ההבנה הייתה אותה הבנה. לילדים שלי יש כלים גדולים משל הוריהם, בעלי

התשובה ההססנים, לחיות תחת שרביטו של הבורא, לחיות בעולמו ללא הסתר.

 

בלי פלפולים

 

עכשיו הגיעה השיחה הזאת, הפעם עם בת השש.

היא: אמא, מה יותר חשוב, תפילה או תורה?

אני, בתגובה, נחתכת מהקולפן בעת מילוי תפקידי כבעלת הפונדק הביתי. הילדה

בת שש. מאיפה היא הביאה שיחה על פילוסופיית השקפה יהודית באמצע היום?

אני: מה זאת אומרת מה יותר חשוב? (קבלו טריק אימהי עתיק – אם אתם נתקעים

עם שאלה ואתם לא יודעים מה לענות, תחזירו את השאלה בחזרה לילדים לביאור

נוסף. כך תרוויחו זמן ובדרך כלל תקבלו הבהרה למה הייתה כוונתם).

היא: מה יותר חשוב? תפילה או תורה?

אני: את מתכוונת למה שרבי נחמן אמר, לעשות מהתורות תפילות? שמעת את זה מאבא?

היא: מה?

אני: לזה את מתכוונת?

היא: לא אמא. מה יותר חשוב? תפילה או תורה?

אני: מה את חושבת?

היא: תורה?

אני: תפילה לא יכולה להתקיים בלי תורה, ותורה לא יכולה להתקיים בלי תפילה.

מתי קוראים בתורה? בתפילה.

היא: די אמא, מה יותר חשוב?

אני: נגיד שאני אומרת תורה. התורה כתובה בספר התורה. הספר יושב בתוך ארון

הקודש בבית הכנסת. אבל בזמן הקורונה למשל, לא יכולנו ללכת לבית הכנסת, והתורה

הייתה צריכה להישאר סגורה בארון. לא קראו בה. היא ישבה וחיכתה. תפילה, לעומת

זאת, יכולנו להתפלל כל הזמן. התפילה לא עצרה. אז מה יותר חשוב?

היא: תורה? לא. תפילה? רגע. מה?

 

אז מה אני עונה? נתקעתי. הילדה שלי צריכה תשובה ניצחת. חד־משמעית.

לא מעניינת אותה תשובת הא בהא תליא מפולפלת. מי כמוני יודעת שהתורה

יכולה להיות הדבר הכי רחוק מהלב. איך אני אמורה להסביר לה? הרי רוב חיי

עברו עליי כשהתורה רחוקה ממני שנות אור וכמה חדרים בבית. סדרת ספרי

התנ"ך בצבע ירוק מנטה, עם פירוש קאסוטו, הייתה תקועה במחסן של אמא

שלי ויצאה לנשום אוויר צח רק יום לפני המבחן. אין לתאר את האימה שמתעוררת

בילדה נטולת זיקה וזיכרון לקראת מבחן שבוודאות כולל את השאלה האלמותית

"מי אמר למי ובאיזה פסוק?". השאלה מעולה ושיטה בטוחה אם בא לך להשניא

את התורה על ילדים חילונים. שאלה פחות מוצלחת אם רוצים שילדים יהודים, מכל

קצוות האמונה וגם כאלו שלא יודעים שקיים דבר כזה ששמו אמונה, יתחברו אליה.

 

ליבי vs תמר

 

אז מה לענות? האם אני אומרת לילדה שלי שהתפילה זה הדבר הכי חשוב שיש?

הרי היא גם מכניסה את ה' יתברך פנימה, ללב, לראש, לדמעות, וגם מוציאה את

הכיסופים מהלב החוצה ומעלה אותם ישירות אל כיסא הכבוד. אם לא התפילה,

באמצע הלילה ברגעי משבר, מתי הייתי תוהה אם מישהו בשמיים מאזין לי? אם

לא הדמעות שזולגות ומורחות את הדיו בסידור, איך בכלל אפשר להרגיש חיבור

אל האבא הקשוב ביותר שיש, זה שברא את התפילה? איך אני אומרת את מחשבותיי

בלי להוריד ולו בפסיק מקדושת התורה?

ואולי התורה, שכתוב בה הכול, מראש ועד סוף, כולל כמיהותיי הפרטיות, היא בעלת

החשיבות הגדולה ביותר? היא הייתה קיימת תתקע"ד דורות לפני שכל העסק נברא.

הכול מתחיל ממנה, מכל אות ופסיק קדושים שהיו כתובים בה באש. פשוט שהיא

החשובה ביותר. כמה יצר הרע יש עליה, לאהוב אותה, להתחבר אליה, לחיות אותה.

כמה זילות יש כלפי הלומדים אותה. כמה העם שלנו הושפל, הובס ונרצח רק כדי

להמשיך ולקיים את שכתוב בה. כמה מסירות נפש, בימים ההם ובזמן הזה, צריך

בשביל לתת לה לעטוף כל צעד בחיינו. ואם היא החשובה, איך אני מחברת אליה

ילדה בת שש עם עיניים גדולות וחומות שבוהות בי כרגע?

 

אני: אהובה, אין תשובה אחת. תורה תלויה בתפילה. אנחנו הופכים את התורה לשלנו

[באמצעות התפילה. והתפילה תלויה בתורה. כי אם לא היה כתוב בתורה על מה ואיך

להתפלל, מה היינו עושים?

היא (בעיניים גדולות, חומות וכרגע גם מעט מיואשות בהבנה שהן לא מקבלות את

התשובה הנכונה): אמא, מה יותר חשוב? אני חייבת תשובה.

אני: תסבירי לי למה? למדתן על זה בכיתה?

היא (צוחקת במבוכה): כי לי קוראים ליבי, והייתה לי שיחה עם ילדה בשם תמר מהכיתה.

היא אמרה שהשם שלה יותר קדוש כי הוא נמצא בפרשה. ואני אמרתי שהשם שלי קדוש

כי הוא בתפילה. אז מה יותר חשוב?

מסתבר שהייתי צריכה לשמוע לעצתי שלי. מהשיחה הזאת יצאתי חומוס. עכשיו אני רק

מתפללת להיות זבוב על הקיר בשיחת המסקנות של ליבי מהתפילה ותמר מהתורה.

('באדיבות 'ערוץ 7)

אחרי חיפושים בחרתי לי בלטה במטבח להתפלל

אחרי חיפושים בחרתי לי בלטה במטבח להתפלל

 

אחד הדברים האהובים עליי הוא להתבונן מהצד ולראות איך אנשים מתחברים

ממקום פנימי שונה אל אותו מקור חיות. יש נשים שפיהן מזמזם תמידית פרקי

תהילים. אני מעריצה אותן, מקנאה בהן. איך אגיד את זה ביראת הקודש הראויה?

אני מבינה את המעלה, מעריכה מאוד, לא מתחברת. הלוואי שליבי היה שם. אבל

מילותיו של דוד המלך זורקות אותי היישר לאזכרות של אבא שלי, שם פגשתי אותן

לראשונה. לרגעים שכל שנה מחדש הזכירו לי שאין לי אבא. תודה, לא צריכה אתכן

כדי לזכור שחלל בקרבי.

יש נשים שהולכות לכותל, בכל מאורע, לכל בקשה. יש נשים שמקדישות את מרצן

לארגון שפרה ופועה. יש שמדליקות נרות לצדיקים או מתפללות שחרית אצל רבי

שמעון. ויש את השליחות החב"דיות שעלו על כולנה. בכולן אני מקנאה. גם אני רוצה

חיבור ישיר, זמין ותמידי אליו יתברך, מעבר לדיבור הפשוט של ילדה עם אין סוף

בקשות ושאלות.

רציתי למסד את היחסים בינינו, אבל היו לי המון מניעות לתפילה. ילדים, עייפות,

לידות, הנקות, לא מחויבת, לא ילדת בית יעקב עם גרסא דינקותא. בלה בלה.

אין סוף תירוצים ולב אחד שיודע את האמת. אני רוצה להתפלל. אני צריכה את

התפילה. אני זקוקה לחיבור. לא חזרתי בתשובה בשביל ללבוש חצאיות ולהתאים

את כיסוי הראש לחולצה. חזרתי כי התגעגעתי, כי אני רוצה להיות קרובה.

נכון, יש אין סוף דרכים להתחבר. אבל משום מה השם מבקש שנתייחד איתו

דרך התפילה במילותיהם של חכמינו ז"ל, ואני די משתדלת לעשות את מבוקשו,

אז למה שדווקא במקרה הנ"ל אחרוג ממנהגי? היה לי המון יצר הרע על התפילה.

לקח לי שנים להתגבר עליו. אני מצליחה בקטנה, אז בבקשה לא לעשות לי עין הרע.

 

מבקשת להיות צינור

 

אחרי חיפושים אחר המקום האידיאלי שבו אוכל להתחבר בניחותא אל השם, נראה לי

הגיוני שהמילים שלי ישוגרו אל החלל שבו אני נמצאת רוב הזמן – במטבח. יש לי בלטה

אחת, בדיוק באמצע, שם אני יושבת על השרפרף ופותחת את הסידור. מיקום מדויק, גם

מוסתר מכולם וגם איפה שכולם מחפשים אותי. מבלטת התפילה שלי אני שומעת אם

אחד הסירים שעל האש זקוק לערבוב או שהתנור מסיים את עבודתו. מהחלון אני רואה

אם משיב הרוח ומוריד הגשם, אם שמש מציצה מאחורי ענן, אם העצים שלי, שעליהם

נשרו מפני הקור הירושלמי, מתחילים להתעורר או ממתינים לט"ו בשבט. אם אני מרחיקה

נדוד בעיניי, על הקיר שמולי הרב אדלשטיין זצ"ל והרבי מלובביץ' ממוסגרים, עסוקים

בחברותא זה עם זה. שומרים עליי, מתקנים את תפילתי. לידם פמוטי השבת שלי מחכים

שאחזור אליהם, בדרך כלל בכמה דקות איחור. כשאני עומדת להתפלל, שתי תמונות

שתלויות על המקרר מלוות אותי בתפילה. בראשונה, אני ואבא שלי. הוא מחייך, מרים

ומחבק אותי, כשאני עטופה במגבת אחרי הבריכה. אחת התמונות היחידות רק של שנינו

יחד. ובתמונה השנייה הבבא סאלי. לא יודעת איך הוא הגיע לשם, מוצא את מקומו מתחת

למגנט של "אמר רבי בנימין". אבל התאהבתי בזה שהוא שם. אולי הוא היה מחובר יותר

וידע לכוון כוונות שמיים, אבל התמונה שלו מזכירה לי שמילות התפילה שלו נמצאות אצלי

בסידור. אם ככה, אפשר לנסות לדבר ולהתמקד בזה שהשם שפתיי יפתח ופי יגיד תהילתו.

כמה שאני אוהבת את המשפט הזה. שם על בלטת התפילה שלי אני מכוונת את כולי

למילותיו המדויקות. מכוונת על כל מילה בטור. על חיוך מדויק בהרצאות. על תשובה

לילד שהתחצף. על שתיקות שנדרשות. במשפט הכי יפה בתפילה אני מבקשת להיות

צינור. כשנחוץ, השם יפתח את שפתיי במקומי, יאמר את דברו. בוודאי מוצא פיו יהיה

חכם, עדין, נכון מכל מה שאי פעם אחלום לומר.

 

שם, על בלטת התפילה שלי, אני מסתכלת על המילים "המלך הקדוש", מנסה לזכור

באיזו יראה אמרתי אותן, כמה ביקשתי, כמה התחננתי באותם ימי תשובה. משתדלת

להחזיר עצמי לאותה תשוקת תשובה.

 

חולמת על שמלת המשיח

 

כאן, על בלטת התפילה שלי, אני מכוונת על הילדים שלי. שהשם ישיב אותם אליו,

יקרבם לעבודתו. אני מבקשת שהלב של ילדיי יבער באמונה שלמה שזו דרך המלך

הרוצה בתשובה. על בלטת התפילה שלי אני מבקשת מחילה. על דברים שבהם

נזכרת שמעדתי, על איפה שנפלתי וטעיתי. כאן אני מנסה בכל כוחי להאמין שספק

ברכות להקל, ואם אני מברכת בשם ומלכות שהשם חנון, סימן שהוא גם סולח.

בכל יום מחדש, על אלף טעויות הוא פותח ברחמים דף חלק.

על הבלטה הזאת הלב שלי נשבר. יותר מדי חולים ברשימה שלי. כאלה שאני

מתפללת עליהם שנים ולא נרפאו. שמות חדשים. אבות, אימהות, ילדים. יותר

מדי, יותר מדי. די השם, תרפא אותם. כולנו זקוקים לראות ניסים גלויים, רחמים

כמו שאנחנו מבינים רחמים.

כאן, בבלטה הירושלמית שלי, אני מבקשת שופרות מהדהדים באוויר הרים צלול

כיין, מבשרים שהגיע מלך האמת. אני מפנטזת שאני רצה לארון, שולפת את שמלת

המשיח ורצה עם הילדים לראות בעיני הבשר ודם קטנות האמונה שלנו את מה

שכולנו מתפללים עליו אלפי שנים.

פה, בבלטת התפילה, אני מתביישת להידחף לתור אחד שבו עומדים הצדיקים

והחסידים. אני זקוקה לזכויות שלהם, נחוצה לי האמונה התמימה שלהם. אני

מגניבה מבט לרב אדלשטיין ויודעת שהצדיקים, כל כך מלאי אהבה הם, שלא

אכפת להם שאני נשענת עליהם, נדחפת בעזות. נהפך הוא, הם גם ייתנו לי לעקוף.

כאן על בלטת התפילה שלי, אני מתחננת להשם. נחנקת מהמחשבה שיסרב

לקבל את מה שליבי צורח. רק שיקשיב. בבקשה, רק תקשיב.

קח את הזכויות שלי ותעביר אותן לילדים. הניסיונות שלהם מוחצים אותי

לאבק, סוחטים את נשימתי. מההתאקלמות בגן ועד גיל הנעורים. זה גדול עליי.

ידי קצרה, אבל ידך הגדולה פתוחה. הם גם ילדים שלך, אבא. בבקשה תן להם

להרגיש שאתה קרוב בעת משבר, עזור להם לבחור נכון. שלח להם זיווגי אמת

טהורים, בעלי לב נקי. שלח לי כלות שיהיו לי כבנות אהובות, חתנים שלא ייקחו

ללב את ההסתלבטויות שלנו בשולחן שבת. תן לי כוחות נפש ואמונה להיות אמא

שמאירה את הדרך שלך באור יקרות כל כך עז שידבק בהם. בבקשה אבא, תזכה

אותי באורך ימים. אפשר לי להזדקן לצד בעלי ולזכות לראות בני בנים לבניי.

כאן, על בלטת התפילה, מודה אני שהוא אלוקיי, שפתח לי פתח כפתחו של אולם

וגילה לי את עולמי. אני לא הבבא סאלי, לא הרב אדלשטיין וגם לא הרבי. אין בי

את עומק כוונות התפילה, את הביטחון והתורה שלהם. אבל כאן, במטבח שלי,

על הבלטה שלי, הלב שלי מתפלל בהיגיון השמור רק לי.

('לקוח מאתר 'בשבע)

האבא מתקשר לכל אחד מהם ואומר: בוא אלי, אני רוצה לתת לך מתנה מיוחדת

האבא מתקשר לכל אחד מהם ואומר: בוא אלי, אני רוצה לתת לך מתנה מיוחדת

 

לצביקה היו שני בנים הוא השקיע בהם הרבה מאוד ונתן להם הכל.

יום אחד הוא החליט לתת להם סכום כסף גדול. הוא מתקשר לכל

אחד מהם ואומר לו: "בוא אלי, אני רוצה לתת לך מתנה מיוחדת".

הבן הגדול והחכם נוסע לאבא. והדרך ארוכה, אבל זה לא מעניין אותו.

כל פסיעה מקרבת אותו אל האבא. כל פסיעה מקרבת אותו אל המתנה,

ויותר ממה שהוא רוצה את המתנה, הוא פשוט רוצה לשמח את האבא.

לכן כל רגע בדרך הארוכה רק מגדיל לו את הגעגועים וההתרגשות.

אבל הבן השני והטיפש נוסע ואומר לעצמו "אני כבר נוסע עשר דקות

ועוד לא קיבלתי את המתנה, אולי אחזור הביתה… אולי אבא בכלל לא

רוצה לתת לי… אם הוא רוצה לתת לי אז למה הוא לא מביא את המתנה

עד אלי… כנראה הוא בכלל לא אוהב אותי ולא רוצה לתת לי…"

כל רגע בדרך מורט לו את העצבים ומתסכל אותו, והוא לבסוף הוא מתייאש

וחוזר לביתו בלי המתנה ועוד כועס על האבא שלדעתו החליט להתעלל בו בחינם.

ויותר ממה שהוא מפסיד בעצמו הוא מצער את האבא צער משולש. דבר ראשון

הוא מצטער מכך שהוא לא יכול להיטיב לבנו, כי זה כל רצונו. דבר שני הוא

מצטער מכך שהבן חושב עליו כאלה מחשבות מטופשות ומעליבות על אביו

שכל כך אוהב אותו. ודבר שלישי הוא מצטער מכך שגידל ילד כל כך טיפש ואטום.

 

משל הזוי, נמשל מצוי

 

אמנם המשל הזה נשמע קצת הזוי, כי איפה אפשר למצוא בן כל כך טיפש.

אבל בנמשל הבן הטיפש הוא מראה של הרבה מאוד אנשים. אפשר לומר

של רוב האנשים לצערנו. כל כך מצוי לשמוע אנשים שאומרים שהם כל כך

מאוכזבים ומיואשים מזה שהם מתפללים ולא נושעים, הם ממש נשברים

מזה וחושבים 'כמה התפללתי, מדוע תפילותי לא נענות… 'ההרגשה הרעה

הזו יכולה להתלבש בכל מיני מחשבות: 'אני לא ראוי', 'ה' לא אוהב אותי',

'ה' לא רוצה לתת לי', 'לא מגיע לי', 'אם הוא רוצה לתת לי למה הוא לא נותן

לי מיד' ועוד, אבל בפועל הכול נובע מחוסר אמונה.

אבל תשאל, מדוע זה חוסר אמונה? הרי הוא כן מאמין בכוח התפילה והוא

כן מאמין שה'  יכו ללתת לו, והראיה לכך שהוא עמד במשך שעות והתפלל.

אז איפה כאן חוסר האמונה?

נקדים על פי דבריו של רבי נחמן שלימד זכות על אלה החולקים עליו ואמר:

הם לא חולקים עלי, הם מציירים לעצמם דמות דמיונית מלאה רוע ועליה הם

חולקים. גם אני מסכים שעל דמות רעה כזאת צריכים לחלוק, אבל זה לא אני.

אם היו יודעים מי אני באמת לא היו חולקים עלי.

כך הוא בענין האמונה. להאמין בה' זה אומר להאמין במידות של ה'.

אין הכוונה לצייר לעצמך דמות דמיונית שיש לה מידות של כעס ואכזריות ובה

להאמין. זו לא אמונה בה', זו אמונה רעה וכוזבת באל אחר. זה ממש כמו הבן

שהתחיל לחשוב מחשבות שקריות על אבא שלו והמחשבות השקריות האלה

הובילו אותו לכעס על האבא ולתסכול מהדרך ולבסוף התייאש לגמרי חזר לביתו,

ציער את אביו והפסיד הכל.

לכן זה חשוב מאוד לדעת שלהאמין בה' זה אומר להאמין שה' אוהב אותך ורוצה

לתת לך ולהאמין שצר לו כשהוא עוד לא נתן לך. אם אתה מאמין בזה, אתה מבין

שהתפילות שלך הן ממש רצון ה'. כי כל רצונו הוא לתת לך, והתפילות שלך הן

הדרך שלך להגיע אליו ולעזור לבורא כביכול להוציא את רצונו מהכוח אל הפועל.

אתה מאמין שמה שהכי ישמח את הבורא זה לתת. אתה מתפלל כדי למנוע צער

מהבורא. זו ממש תפילה על ה' ולא על עצמך.

ואם אתה חזק באמונה הזאת לא ייכנס לך שום פקפוק בדרך, שום מחשבה שלא

רוצים לתת לך. ולכן בוודאי לא שייך שתתייאש או שתישבר כי אתה מרגיש שאתה

מתקדם בכל תפילה ותפילה אל היעד. אתה מתקדם ובונה עוד ועוד כלים בכל בקשה

שלך. כשברור לך שאבא רוצה לתת לך מתנה, אתה תוכל לנסוע שעות וגם ימים ושנים

ולא תפסיק לעולם.

אבל אם אתה לא חזק באמונה שה' אוהב אותך,  ואתה למעשה חושד בה' שהוא

שונא אותך או שסתם מתעלל בך ומונע ממך דברים כי הוא לא באמת רוצה לתת לך.

אז חוץ מזה שזו לא אמונה בה', אלא אמונה באל דמיוני שאתה יצרת בדמיונך, וחוץ

מזה שאתה לא מתפלל לה' אלא לאותו אל מומצא –

חוץ מכל זה יש כאן עוד שתי בעיות יסודיות:

בעיה ראשונה, התפילות שלך הן לא תפילות אלא טרוניות וטענות על ה' למה

הוא לא רוצה לתת לך את מה שאתה רוצה. אתה במלחמה ובוויכוח עם ה' זה

רק מפריד ומנתן אותך מה'. אבל תפילה אמיתית היא חיבור עם ה', הרצון שלך

ושל ה' הוא אחד, הוא רוצה לתת לך ורוצה שתתפלל ממש מתאווה לתפילותיך,

ואתה רוצה לעשות לו נחת ולהרבות בתפילה כדי להתחבר אליו וכדי לעשות לו

תענוג בזה שהוא יוכל לתת לך כמו שהוא רוצה. זה משהו אחר לגמרי.

בעיה שניה כל תפילה ותפילה שלך רק מייאשת אותך ורק מחזקת לך את ה"הבנה"

שלך שה' בעצם שונא אותך. כי הנה התפללת תפילה נוספת ועדיין לא נושעת. כל

תפילה רק מתסכלת אותך יותר. וזה ברור שבמוקדם או במאוחר תעזוב את כל דרך

התפילה, תתייאש, ומי יודע לאיזה מסקנות מעוותות ודרכים רעות אתה מסוגל להגיע.

 

"תודה" משקרת

 

ואותו דבר בענין התודה. למדנו שעל ידי התודה נושעים. למה? כי התודה היא אמונה

מוחלטת שבורא עולם אוהב אותך ואם עד היום הוא לא נותן לך משהו זה ברור לך

ואתה מאמין באמונה שלימה שזה מתוך הכוונה העמוקה ביותר לטובתך.

אבל אם אדם אומר תודה בשביל להיוושע רק בגלל שהוא שמע שתודה היא סגולה –

התודה שלו כולה שקר, כי הוא לא מתכוון לאף מילה. אז איך התודה תושיע אותו?

יוצא שבלי אמונה שלימה שה' אוהב אותך ורוצה לתת לך, האמונה היא לא אמונה,

וגם התפילה והתודה אין להם שום כוח כפי שכבר למדנו בעבר של הכוח של התפילה

והתודה הוא האמונה שבתפילה והאמונה שבתודה.

לכן בני ישראל היקרים, הגיע הזמן להפנים שהאמונה העמוקה והמוחלטת בכך שה'

אוהב כל אחד ואחת מכם אהבת עולם בכל רגע ובכל מה שקורה אתכם בחיים – היא

הבסיס והיסוד לאמונה לתפילה לשמחת חיים ולהצלחה אמיתית בחיים!

 

 

(מתוך העלון 'חוט של חסד' שמות תשפ"א)

10 מצוות שהכי קל בעולם לבצע, ועל כל אחת שכר עצום

10 מצוות שהכי קל בעולם לבצע, ועל כל אחת שכר עצום

ראובן (רוני) פיזנטי |

 

לאדם שנמצא בעולם רחוק משמירת תורה ומצוות ומעוניין להתקרב לבורא יתברך

הדרך כלל לא קלה. היצר הרע אורב בכל פינה, ההורים מרימים גבה, החברים

צוחקים, המכרים חוששים והמצוות נראות קשות ביותר לביצוע וממש כמעט

בלתי אפשריות.

אבל בין כל המצוות האלו, ניתן למצוא גם כאלו שניתן לקיים בפשטות ובקלות רבה,

ללא שום מאמץ וטירחה. כמובן שהן לא באות כתחליף לאחרות, בסופו של דבר כל

יהודי באשר הוא חייב בכל המצוות, אך בהתחשב בקלות בה ניתן לבצע אותן,

בהחלט כדאי לכל יהודי להוסיף אותן.

  1. ציצית –

    אחת המצוות הבסיסיות והחשובות ביהדות. אמנם המצווה הזו נשמעת

    כקשה מאוד, אך זה רק מצד יצר הרע. ניתן לבצע אותה בקלות רבה, אין צורך בשום

    מאמץ. פשוט לובשים בגד מיוחד שאף אחד לא רואה מתחת לבגדים, מרגישים כמו

    עם גופיה ומקיימים ללא כל מאמץ מצווה ששקולה כנגד כל תרי”ג המצוות בכל רגע

    שעובר. הציצית מרמזת על תרי”ג המצוות ויש לה סגולות רבות להתחזקות. כל זה

    בגופיה מיוחדת שעולה כ20 שקלים. בהחלט שווה!

  2. מודה אני ונטילת ידיים –

    בכל בוקר כשקמים, עושים 2 פעולות חשובות שלוקחות

    ביחד פחות מדקה ומשפיעות לנו על כל היום. מודים לבורא שהחזיר לנו את הנשמה

    לאחר הלילה בו הנשמה שהתה מחוץ לגוף באמירת “מודה אני” (הנוסח נמצא בכל

    הסידורים). לאחר מכן נוטלים ידיים 3 פעמים בכל יד לסירוגין (יד ימין, לאחר מכן יד

    שמאל, כך 3 פעמים) ומברכים “על נטילת ידיים” (שוב, הנוסח נמצא בסידורים).

    הנטילה הזו מסלקת מאיתנו את הטומאה שהיתה בנו בלילה, בזמן שהנשמה היתה

    מחוץ לגוף.

  3. לבישת הבגדים –

    רבים לא יודעים זאת, אך ישנה דרך מאוד מסוימת להתלבש.

    ישנן הלכות לנעילת הנעליים, סדר נטילת ציפורניים, הלכות רחצה או התנהגות

    בשירותים ועוד הלכות רבות שהן בעיקרן רק שינוי ההרגלים להרגלים חדשים.

    שווה להתרגל לזה ולקיים מצוות מבלי לשים לב אפילו. ניתן למצוא את ההלכות

    המפורטות ב”שולחן ערוך” או בכל ספר הלכה. בקצרה, כשלובשים בגד או נועלים

    נעליים מתחילים קודם מימין ורק לאחר מכן שמאל. אם יש שרוכים, אז קושרים קודם

    את שמאל דווקא.

  4. גילוח במכונה כשרה –

    היום כמעט כולם מתגלחים במכונה בכל מקרה, אז אם עדיין אין

    לנו, כדאי לקנות מכונת גילוח כשרה (יש איסור חמור להתגלח עם סכיני גילוח) ולהשתדל

    גם עם המכונה לא ללחוץ יותר מדי חזק כך שהסכין לא יגע בעור הפנים כדי להימנע מאיסור

    העברת תער על הזקן. אם אנחנו כבר מתגלחים עם מכונה, נוכל פשוט לכווין לכך שאנו עושים

    זאת לשם מצווה. בנוסף יש הלכות שונות של תספורת, כמו כמה להשאיר מהפאות ואיפה

    בדיוק, איפה מותר להתגלח ואיפה אסור וכו’. רק צריך ללמוד את הדברים ואז זה יהפוך

    להרגל בלי מאמץ.

  5. מאכלים כשרים –

    היום יש את כל המאכלים שרק נרצה בצורה טהורה וכשרה.

    המחירים הם זהים והסופרים נגישים. אז מה בעצם אכפת לנו לקנות כשר? ואם

    ישנה אפשרות לכשרות גבוהה יותר כמו הבד”צים השונים, אנו רק נרוויח מזה.

    צריך לזכור שגם אם אנחנו קונים תמיד מוצר מסוים בכשרות רגילה ובאופן חד

    פעמי יש לנו אפשרות לקנות את המוצר בכשרות גבוהה יותר, זה בהחלט שווה

    את זה. זה לא הופך אותנו לצבועים או לרמאים. זה רק הופך אותנו ליהודים

    שהצליחו להדר בעוד מצווה ועשו צעד נוסף לכיוון ההתקרבות לקדוש ברוך הוא.

  6. לאהוב את הבורא –

    ישנן כמה מצוות שנעשות במחשבה, ועל כן ניתן לקיים אותן

    בכל זמן שהוא ובכל מצב. אחת מהן היא מצוות אהבת הבורא. כל מה שצריך הוא

    לחשוב על החסד העצום שהבורא עשה עימנו, שנתן לנו את החיים ואת כל העולם

    במתנה. המחשבה על כך שאנו אוהבים אותו היא מצווה חשובה מאוד בפני עצמה.

  7. תפילה –

    חז”ל תיקנו לנו 3 תפילות מסודרות בכל יום, אך למצוות התפילה עצמה

    אין כל זמן. ניתן להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא בכל רגע נתון. לא חשוב היכן

    אנו נמצאים ומה אנו עושים, בכל רגע ניתן להתחבר ולדבר עם הבורא, אפילו לדקה,

    ולבקש ממנו את מה שאנו צריכים או להודות לו על מה שנתן לנו. בנוסף אם נאמר

    פעמיים ביום – בבוקר ובערב את קריאת שמע (זה לוקח דקה וחצי בממוצע בקריאה

    איטית) נקיים מצווה חשובה ביותר.

  8. ואהבת לרעך כמוך –אם נעצור לרגע ונחשוב על כך שאנו אוהבים את הזולת כשםשאנו אוהבים את עצמנו, אז קיימנו את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. כמובן שאם נעזורלזולת בכל דרך שהיא, זה יהיה אפילו עוד יותר מהודר.
  9. לימוד תורה –

    למצווה הענקית הזו אין כל שיעור. מספיק שנאמר פסוק כלשהו, או

    איזושהי משנה קצרה כדי לקיים מצווה ענקית. בכל יום ניתן למצוא כמה דקות פנויות

    לצורך לימוד הלכות, משניות או אפילו לשמוע איזשהו דבר תורה ממישהו (לא חסרים

    אתרים שמספקים שיעורי וידאו מרתקים בנושאים שיעניינו אתכם). מחכים בתור

    לאנשהו? במקום להתעצבן בחוסר סבלנות, פשוט שננו פסוק, הלכה או משנה כלשהם

    שאתם זוכרים בעל פה שוב ושוב. אם יש באפשרותכם, ארגנו לכם ספרון קטן בנושא

    שמעניין אתכם בכיס ותשלפו אותו כאשר אתם בטלים ממעשה.

  10. לכווין לשם שמיים –

    הכוונה במצוות היא חלק בלתי נפרד מהן. בעזרת הכוונה אנו

    יכולים להפוך את כל סדר היום שלנו למצוות ללא הפסקה. כשאנו הולכים לעבוד למשל,

    אין בזה שום מצווה. אך אם נחשוב על כך שאנו הולכים לעבוד בכדי שתהיה לנו פרנסה

    לעבודת השם, או כדי לשמח בכסף את האשה והילדים, אנו מקדשים את העבודה שלנו

    והופכים אותה למצווה. בכל דבר גשמי ופשוט שאנו עושים ניתן למצוא את המצווה הטמונה

    בו. כאשר הדברים נעשים לשם שמיים, אותו סדר יום שאנו רגילים אליו הופך להיות לצרורות

    של מצוות בזו אחר זו.

חשוב לציין שכל מצווה חשובה בפני עצמה. אם למשל עוד לא זכינו לשמור שבת כראוי,

ובמשך כל השבת הדלקנו וכיבינו את האור 100 פעמים. עדיין יש לנו אפשרות להימנע

מלהדליק את האור בפעם ה101 וכך נזכה לקיים מצווה.

פעמים רבות אנו מתייאשים וחושבים שאם גם ככה לא הצלחנו לשמור שבת, אז אפשר

לחלל את השבת על ימין ועל שמאל. אך זה כלל לא כך. הדבר דומה לנהג שדרס חס ושלום

אדם, ואז הוא אומר לעצמו שגם ככה הוא כבר דרס מישהו, אז עכשיו הוא יכול לרצוח אנשים

בלי חשבון. זוהי טעות לחשוב כך.

כל מצווה עומדת בפני עצמה וכך גם כל עבירה. לכן חשוב להבין שגם אם אין לנו שום קשר

לשמירת מצוות, מספיק שנברך פעם אחת על מאכל כלשהו שאנו אוכלים, נקנה מוצר אחד

בהכשר מהודר, נניח תפילין רק לדקה או נקיים כל מצווה אחרת שנראית לא חשובה כל כך,

מספיק בזה כדי להרעיד עולמות ולהעביר אותנו ואת כל העולם לכף זכות.

שהשם יזכה את כולנו לקיים מצוות.

 

מתוך אתר https://www.ornaki.org/

 

כשהיתה הטלית מוכנה ניגשה המשלחת של הנשים אל הרב, והגישה לו את הטלית

כשהיתה הטלית מוכנה ניגשה המשלחת של הנשים אל הרב, והגישה לו את הטלית

 

התפילה היא אחת המתנות הנפלאות בהן חנן אותנו בורא עולם.

אומר ה'סבא מקלם' אין צורך להמתין לעולם הבא כדי להגיע לקרבת ה'.

אדם יכול להגיע לכך בעולם הזה השפל. ולא עוד, אלא שכאן הדבר נתון בידו.

ככל שיתאמץ יותר, כך יוכל להגיע לקרבה גבוהה יותר לבורא עולם. וכיצד,

על ידי התפילה. אמנם, אנו מביטים ומייחלים לעתיד, רוצים לעשות רצון ה'

כדי להגיע למדרגות רוחניות בעולם הנצחי, למדרגת "יושבים ועטרותיהם בראשיהם".

לא מכבר נסעתי עם יהודי יקר מאחד הישובים בסביבה. על פי חזותו ושיחו

ניתן להגדירו כבעל תשובה. אמר לי האיש, כבוד הרב, מה אני כבר מבקש

מהקב"ה, יהודי פשוט אני, חפצי הוא לעשות מה שביכולתי לפי הממדים שלי.

איני מהלך בגדולות. אני מבקש מהקב"ה שאוכל לסמן 'וי' על מה שבכוחי לעשות.

שעשיתי את המוטל עלי בימי חלדי עלי אדמות. זו שאיפתי.דברים נאים היוצאים מן

הלב. אך כאמור, בזמן התפילה האדם מתחבר לקב"ה ויכול להגיע לדרגת קירבה נפלאה.

 

השולחן ערוך כותב שאדם יכול להגיע בתפילה לדרגת רוח הקודש.

 

רבותינו אומרים ש'תפילה' מלשון 'פתילה'. מהי פתילה? לוקחים כמה חוטים,

שוזרים אותם יחד, וכך נוצרת פתילה. כך בתפילה, האדם מתחבר לקונו.

כתוב בגמרא, שאם האדם נמצא בדרום – יפנה לצפון. אך אין די בכך. כשכוון

לבו לירושלים, יכוין שנמצא בבית המקדש. לאחר מכן, כשחש שהוא בבית המקדש,

יכוין שנמצא בבית קדשי הקדשים. עתה נראה שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר.

אבל, גם כשטיפס והגיע לדרגות אלו, ישנה דרגה גבוהה עוד יותר, שירגיש

שעומד לפני בורא עולם.

הכוזרי כותב, שאצל החסיד 'הלב של היום' הוא הזמן בו עומד הוא בתפילה לפני בורא עולם.

 

טליתו של בעל ה'טורי זהב' תעיד עליו שלא חשב בתפילתו מחשבות זרות.

 

ישנו ספור מרטיט אודות רבי דוד הלוי, בעל הט"ז. רבי דוד היה רבה של

העיר לבוב שבפולין. נשות העיר הצדקניות שמו לבן לכך שטליתו של הרב

בלויה ומרופטת, מצהיבה מיושן, חברו יחדיו וארגו טלית חדשה, מרהיבה

ביופיה,  ואף בקשו מאחד מצדיקי העיר שיטיל בה ציציות. כשהיתה הטלית

מוכנה ניגשה משלחת נכבדה של הנשים אל הרב, והגישה לו את הטלית

בדחילו ורחימו.

הרב התרגש מאד מדאגתן והודה להן בחום. אך המשיך ואמר בנימת התנצלות,

סלחו נא לי, אל תפגענה, אבל אני חפץ להמשיך להתעטף בטליתי הישנה והדהויה.

וכל כך למה, אחרי מאה ועשרים תבוא טליתי ותעיד עלי לפני כסא הכבוד שמיום

עמדי על דעתי לא עלו בי מחשבות זרות בעת התפילה… מה נאמר ומה נדבר,

איפה אנחנו עומדים, האם יכולים אנו להעיד על עצמנו שלא עלו בנו מחשבות זרות

בתפילה אחת במשך חיינו?

 

מסופר, פעם בא יהודי לבעל התניא והתלונן בפניו שעולות לו מחשבות זרות בעת

התפילה. אמר הרבי, הלוואי והיו אלו מחשבות זרות, מחשבות אלו אינן זרות לך,

הן המחשבות האורגינליות שלך… כמובן שהשאיפה צריכה להיות שהתפילה תהיה

נקיה מכל מחשבה חיצונית. תפילה נטו, ללא כל נספחים וספחים.

מספרים, פעם, כאשר יהודי אחד סיים תפלת שמונה עשרה, ניגש אליו חבירו, לחץ

את ידו בחום ואמר לו, שלום עליכם ידידי, ברוך הבא! התפלא הלה ושאל, הלא לא

חזרתי משום מקום. אמר לו, מה אתה מדבר, הרי חזרת זה עתה מנסיעה ארוכה סביב

הארץ… ביקרת בתל אביב במשרדי מס הכנסה, בירושלים, בבטוח לאומי, בבנק, בקופת

חולים, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה הנופלת על האדם דווקא בזמן תפלת שמונה עשרה.

ובאמת זו אחת מעבודות שמקדש, להתפלל תפילה זכה בלא שתכנסנה ותפלושנה אליה

מחשבות זרות.

 

על מה עלינו להתפלל?  

 

בעצם על כל דבר. כל מה שנצרך לאדם.

לדוגמא, אני מתפלל לפני השיעור שהוא יהיה מוצלח, שתהיה סייעתא דשמיא, שלא תבוא

תקלה על ידי, שלא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור, שלא אומר דבר שאינו הגון,

שישמחו בי שומעי השיעור. אך לא רק על עניני קדושה, תורה ותפילה צריך להתפלל. גם

על פרטים קטנים ביותר בחיי היום יום. על כל דבר פעוט אפשר וראוי להתפלל ולהתחנן.

היה יהודי גדול, ענק שבענקים. רבי פנחס מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב. קדוש עליון, גאון

מפורסם. אמרו עליו שלמד את ספרו של רבנו בחיי, חובות הלבבות, יותר מאלף פעמים.

תפילותיו היו פרק מיוחד בעבודת ה'. כלו דבקות בה' יתברך, עד כדי התפשטות הגשמיות.

פעם שמע העומד לצדו, שבסוף התפילה הוסיף וביקש בתחנונים "שהמשרתת תחזור,

שהמשרתת תחזור". מיד לאחר התפלה הלך אותו יהודי אל תלמידיו המופלגים של רבי

פנחס הבקיאים בקבלה ובתורת הסוד, ושאלם לפשר העניין. סברו שבקבלה ישנו מושג

של 'משרתים'. חשבו ויגעו את מוחם, עיינו בספרים עבי כרס, אך לא הגיעו לכלל הבנה.

משכלו כל הקיצין, לא הייתה ברירה, ניגשו לרבם ואמרו , רבינו , תורה היא וללמוד אנו

צריכים. ילמדנו רבינו מה הסוד של 'להחזיר את המשרתת'.

אמר להם, אין כאן כל סוד. לא מדובר במלאכים, לא בגלגלים, לא בשרפים ולא ביחודים.

הענין הוא פשוט. הרבנית אינה חשה בטוב, ובדיוק בתזמון לא מוצלח הודיעה המשרתת

המסורה שהיא עומדת לעזוב את עבודתה. יש לנו מכך צער גדול. היא כבר עובדת אצלינו

שנים, בקיאה בכל צרכי הבית, יודעת את סדרי העדיפויות של הרבנית. לכן אני מבקש

ומתחנן לפני הקב"ה שיסיענו ויעזרנו שהמשרתת תימלך בדעתה ותחזור. על כל דבר, ולו

הקטן ביותר, אפשר וצריך להתפלל. קל וחומר על דברים חשובים וקריטיים לחיי האדם.

 

(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'מפיק מרגליות')

גם בעיצומו של שייט ביאכטה נתכוונן נכון לתפילה

קריאת שמע

פרק ד' משנה ו'

במשנה הקודמת למדנו מה צריך לעשות הרוכב על חמור והגיע זמן התפילה, באיזו צורה הוא צריך להתפלל, ומתי הוא צריך לרדת להתפלל על הקרקע.

היום נלמד במשנה, שאותה הלכה נאמרה גם על מי שמפליג ונוסע בים או בכרכרה הרתומה לסוסים מהירים.

נראה את לשון המשנה ונסביר:

היה יושב בספינה – מי שיושב בספינה השטה בים, והוא לא יכול לעמוד ולהתפלל לכיוון בית המקדש, בגלל טילטולי הספינה, שחושש שאם יעמוד מיד יפול.

או בקַרוֹן – שהוא יושב בתוך כיכרה הנוסעת במהירות, והוא לא יכול לעמוד, בגלל החשש שיפול,

או באַסְדַא – שהוא יושב על גבי 'רפְסוֹדה' השטה בנהר, וחושש שאם יעמוד ויתפלל כראוי, הוא יפול למים.

יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים – בכל שלשת האופנים הללו, הוא לא צריך להתפלל כשהוא עומד על רגליו, אלא ימשיך לשבת במקומו וכך יתפלל את תפילת העמידה   – תפילת 'שמונה עשרה', ובזמן שהוא מתפלל יחשוב בלבו שהוא עומד ומתפלל בבית קודש הקדשים.

והסיבה שהביאה המשנה דוגמא נוספת ולא הסתפקה בדוגמא שכתובה במשנה הקודמת, ברוכב על החמור,

הוא כדי ללמד, שאפילו שהרוכב על החמור צריך לרדת מהחמור כשיש מי שישמור על חמורו,

ישנם אופנים, שלא רק שהוא לא צריך לרדת להתפלל על הקרקע, אלא מותר לו להתפלל אפילו כשהוא יושב, כמו המפליג בספינה שהוא לא יכול לרדת מהספינה לצורך התפילה והוא גם לא יכול לעמוד על רגליו.

 

הלכה בימינו

v     במשנה למדנו, שהנמצא בתוך ספינה בים או בתוך כרכרה הנוסעת בדרך, יכול להתפלל כשהוא יושב.

באופן זה שהוא יושב בשעת התפילה, ישנם שתי דעות בין פוסקי ההלכה האם הוא צריך לכל הפחות לסובב את פניו לכיוון בית המקדש,

יש הסוברים שגם באופן זה צריך לכוון את פניו לכיוון הראוי, ויש אומרים שבגלל שהוא יכול להתפלל כשהוא יושב,

והוא לא צריך אפילו לעמוד על רגליו, בודאי הוא גם לא צריך לסובב את פניו.

ואפילו אם היושב בספינה יָרַד ליבשה כשעדיין לא עבר זמן התפילה, הוא לא צריך להתפלל שוב פעם בעמידה כראוי.

"מה אעשה?" – שאל עורך הדין את הרב. "אני מאמין מכל הלב שרק הקב"ה יכול להושיע אותי, אבל הבטחתי לו בעבר שיותר לא אבקש ממנו שום בקשה!"

שח הרב שלום שבדרון זצ"ל באחת מדרשותיו: הבה אתאר לכם מהי אמונה

פשוטה המביאה לייחוד ה' מושלם. מעשה זה שמעתי מתלמיד חכם נודע אודות

עו"ד ידוע באנגליה, שהיה שומר תורה ומצוות אך לא היה מהדר במצוות. באחד

הימים הוא מופיע בפני הרב ובפיו שאלה: "נמצא אני בצרה גדולה בעקבות משפט

גדול שמתנהל נגדי, בגין הגנה שהענקתי ללקוח רמאי שהפיל אותי בשקריו, ואינני

רואה מוצא מלבד לפנות לבורא העולם, שהוא היחיד שיכול לחלצני ממיצר במצב

כה מסובך".

מששמע זאת הרב הגיב בחיוב: "מצויין! אם כך תפנה אליו, לאביך שבשמים, ובקש

ממנו רחמים. בוודאי ייעתר לתפילותיך!". השיב לו אותו יהודי: "זו צרתי! אכן מאמין

אני בכל ליבי שהוא היחיד המושיע, אך הבטחתי לו כי יותר לא אבקש ממנו ישועה…

ואיך לא אעמוד בדיבורי?"

משהבחין אותו יהודי כי הרב מתקשה להבינו, פתח לפניו את צפונות ליבו והחל לספר:

"לפני מספר שנים הוזמנתי לאוסטרליה לצרכי עבודה. יצאתי לשהות של ששה-שבעה

חדשים, לקחתי עמי בנסיעתי את בתי היחידה והאהובה שהיתה אז בת שבע שנים.

בהיותינו שם באוסטרליה חלתה לפתע הילדה, ולאחר סדרת בדיקות התברר כי מדובר

במחלה קשה ביותר. מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אבל עברו כמה שבועות ומצבה

הלך ונעשה גרוע יותר ויותר, עד שיום אחד – היה זה בשבת – אמר לי הרופא כי מצבה

קריטי ולא נותרו לה אלא שעתיים-שלוש בלבד לחיות. הייתי מזועזע ונחרד לשמע הבשורה

הנוראה, ולא ידעתי כיצד אוכל להושיע לבתי היחידה. בצר לי נזכרתי כי יש יחיד בעולם שממנו

ניתן לבקש, אפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, והחלטתי ללכת מיד לבית הכנסת.

"הרבה לא ידעתי אודות יהדות, זולת זאת זכרתי, שביום שהייתי בר מצוה לקח אותי אבי לבית

כנסת והנחתי תפילין. לא השתהיתי, והתחלתי לחפש בית כנסת. היתה זו כבר שעת הצהרים,

ואחר זמן מה מצאתי בית כנסת. הוא היה ריק מאדם אך לשמחתי הוא היה פתוח. נכנסתי פנימה,

ובהיות לבי מר עלי פרצתי בבכי עז שנמשך שעתיים ללא הפוגה. בתוך בכיי שאגתי בצעקות:

'רבש"ע, אני מוכרח לבקש ממך דבר, ואני מבטיח לך שיותר לא אבקש עוד משהו!

אני מאמין שרק אתה היחיד שתוכל להושיעיני בעומק צרתי. באתי לבקש ממך שבתי האהובה תישאר בחיים!'.

עוד זמן מה התמוגגתי בבכיי, עד שלפתע חשתי הקלה פושטת בלבי. באותו רגע

גמרתי אומר שמהראוי לחזור לבית החולים ולשאול למצב בתי. בשובי לבית החולים, ליד

מיטת בתי מקדם הרופא את פני: 'דבר פלא מאוד מוזר אירע לנו. היא פקחה את עיניה!'.

הרופא לא היסס וערך לה בדיקה, ובסיומה אמר לי: 'תראה, יש תקוה!'".

למחרת בבוקר כשחזר שוב האב לבית החולים, היא כבר ביקשה מעט מים. כך החל תהליך

מופלא של שיקום הילדה, שכעבור שבועיים כבר ירדה מן המיטה. משהגיעה למצב זה החליטו

מיד לעשות לה בדיקות יסודיות, והתוצאות הדהימו את כולם: נס ופלא! אין שום דבר! הרופאים

השתוממו ממש ואספו את כל רופאי העיר כשהם מציגים בפניהם את הצילומים הראשונים

לעומת הצילומים החדשים, וכולם הפטירו ואמרו שאין זה אלא נס משמים!

סיים עורך הדין את סיפורו ואמר לרב: "עתה הלא שמעת, הבטחתי לה' שלא אבקש יותר,

ואיך אוכל להפר הבטחתי?".

אמר לו הרב: "אין בכך כלום. וכי חושב אתה שה', היחיד מכולם שיכול להושיע, יוותר

מאחור למול תחנוני בניו שיכולים להיוושע רק ממנו? בקש בקשותיך והתחזק במעשיך,

וה' הרחום והחנון ייעתר לך". מששמע כך הלך והתפלל שוב, ואמנם תפילתו הועילה

לו והוא ניצל מן המשפט ויצא זכאי.

(הרב ב' הלחמי, יתד נאמן שמיני תשס"ט)

אז למה צריכים להתפלל בבית כנסת

שאלה:
כבוד הרב, יש לי שאלה: למה צריכים להתפלל בבית כנסת? למה אי אפשר להתפלל לאלוקים גם מהבית?

עמית

 

תשובה:

מאת הרב יעקב שטיר

בית הכנסת הינו מקום קדוש. קדושתו כה גדולה, עד כדי כך שחז"ל ביארו לנו שכוונת הפסוק

"ויהי להם מקדש מעט" (יחזקאל י"א, ט"ז) היא לבתי כנסת ובתי מדרש. הלכות רבות נאמרו

לגבי הכבוד והמורא שצריכים אנו לנהוג בבתי כנסיות. לפי זה מובן שלתפילות בבת כנסת יש

כוח וסגולה מיוחדים, ועל כן וודאי שיש להשתדל להתפלל דווקא בבית כנסת.

לדעת האמורא אבא בנימין התפילה בבית כנסת הכרחית, שכן הוא אומר: "אין תפלה של אדם

נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר (מלכים א ח', כ"ח) 'לשמוע אל הרנה ואל התפלה' – במקום

רנה שם תהא תפלה" (מסכת ברכות דף ו ע"א).

עוד מצאנו כתוב שם בגמרא: "אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת?

שנאמר (תהלים פ"ב, א') אלוקים נצב בעדת א-ל".

את החשיבות הגדולה שיש לתפילה בבית כנסת, ניתן לראות גם מדברי הגמרא במסכת ברכות

(דף ח', ע"א) האומרת: אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל

נקרא שכן רע, שנאמר (ירמיהו י"ב, י"ד) 'כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי

את עמי את ישראל', ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר (ירמיהו י"ב, י"ד) 'הנני נותשם מעל

אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם'".

להלכה, אם אין אפשרות להתפלל בבית כנסת, יש להתפלל בבית ולא לוותר על התפילה, והקב"ה

קרוב לכל אשר יקראוהו באמת.

מי שלא יכול ללכת לבית כנסת, והוא נצרך להתפלל בביתו, עליו להשתדל להתפלל בבית באותו זמן

שנערכות התפילות בית כנסת, וכפי שפסק ה"שולחן ערוך" (או"ח סימן צ', ט'): "ישתדל אדם להתפלל

בבית הכנסת עם הצבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים".

 

קובי!!! יא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

קובי!!! יא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

מאת: מענדי

 

מכירים את החבר'ה השרוטים האלה, שמה שהם רק לא יגידו, כולם נשפכים

על הרצפה מצחוק? הם תמיד באים לך כזה באמצע, בוהים בך בפרצוף תמים

של עגל בן יומו, ואז זורקים לחלל האויר את המשפט הכי לא צפוי, ותַּ'ה אפְפַּּם

לא יודע אם הוא משחק אותה, או שדווקא הפעם לשם שינוי הוא אשכרה מתכוון ברצינות.

אני קורא להם ה'הפוכים'. זה ביטוי כזה שהמצאנו לתסמונת הזו, עוד בימי הצבא

העליזים, כשהיינו צעירים… זה הולך בערך ככה, בואנ'ה אחי, מה תַּ'ה הפוך?,

עוד שניה אני מתהפך עליך בהפוכה של ההפוכה… זה הלו"ז פלוס מינוס, הבנתם תַּ'רעיון?

קובי, חבר שלי, הוא בדיוק האב-טיפוס של התסמונת הזו, יותר נכון, הוא משתדל כל

יום להמציא את התואר הזה מחדש, רק בכיוון ההפוך…

תכלס', ערב חורפי אחד, קפצתי לבקר את קובי בדירת מחסן שלו ששוכנת כבוד בסוג של

חניון תת קרקעי, וכבר מחוץ לדלת, איפה שאני קבוע מתחיל להרגיש תַּ'צחנה של הבירה

מעורבת בריח של ספק טחב ספק זיעה, אני שומע תַּ'בן אדם שואג – יש! יש! יש!

איך אני אוהב אותך ריבונו של עולם, איך פינקת אותי עכשיו עם הרעיון הגאוני הזה! איך?! יש! יש!

אני פותח תַּ'דלת של המחסנון, ומגלה את קובי עושה סלטות על המזרון, תוך כדי

שאגות קרב, ובו ברגע שהוא מגלה אותי, (תוך כדי הסלטה הוא זיהה אותי מהחלל בין

הרגלים בהפוכה) הוא שש לעברי, "וואי, אך באת לי טוב עכשיו, אחי, אין דברים כאלה, יֹואוווווווּ".

  • מה כבר קרה הפעם?

תקשיב אחי, נכון כבר חודש שלם שאני שובר תַּ'ראש אחי, אבל מַזֶה שובר אחי, מפוצץ.

מפוצץ פיצוצים אחי, והשאלה מנקרת במוחי בימים, ולא מניחה לי לישון בלילות –

"מה אני הולך להתחפש השנה בפורים???"

  • ברור אחי, אין אחד בשכוּנה (במלעיל) שעוד לא שמע ממך על זה.

יופי. אז הנה עכשיו, תוך כדי שאני חולם על המזרון, עם הנרגילה ביד אחת, הפה

פתוח מוכן להסניף שליכטה, ופתאום! בום! נפל לי רעיון אחי, גאוני אחי, גאוני!,

רק משיח בעצמו היה יכול לחשוב על רעיון פגז כזה.

  • נו בא נשמע, מה הרעיון?, אני שואל את קובי, ובלב כבר מתכונן לגרוע מכל.

תקשיב, זה הולך להיות תחפושת אחי, גם מקורית, גם פשוטה להכנה, גם לא עולה

כסף, והכי חשוב – כל המדינה הולכת לדבר על זה! כל המדינה! שמעת?! זה יעיף

ת'שמים, ירוץ ברשת בטירוף, אין דברים כאלה יֹואווווווּ.

  • נו, מה כבר? מה? שדר אלי, אני עושה לו בחוסר סבלנות משווע בשילוב של סקרנות בוערת.

סבלנות אחי סבלנות, תיכף תשמע הכל, אל תדאג! אתה הראשון שאני

מגלה לך, אתה, חבר אמיתי אתה.

  • אוקיי, עַלֶק חבר אמיתי, בוא נשמע כבר, דַבֶּר צפוף דבררררר.

אוקיי, תקשיב טוב למה שאני הולך להגיד'ך עכשיו, למה כזה רעיון, זה רק

פעם באלף שנה יורד פה לעולם, תַּ'מבין מה אני אומר'ךַ?

  • כן. אלף שנה קטן עליך, חַמשְרֶ'ה אלף לפחות!…

ובכן. בבוקר של פורים, אני קם בבוקר, שם עלי חולצה, שם גם תַּ'ג'ינס,

  • נו ו – ?, תיכף תגיד לי גם מתחיל לצחצח שינים, אה, בעצם תַּ'ה לא יודע מַזֶה בכלל…

שניה אחי, תקשיב, עכשיו אני מגיע לפַּאנְצ'!

אז שוב, אני קם לי בבוקר ככה בפַנַאן, מלביש חולצה וג'ינס, ואז, שים לב אחי,

כאן אני מגיע לפּואנטה, ואז אני עושה שינוי קטן שעושה את ההבדל בענק אחי בענק.

  • לגמרי, אני איתך… רק תגיד כבר מה.

אני לוקח את הגופייה שלי, ומלביש אותה מעל החולצה, כמו כן גם תַּ'בוקסר

(זה האהוב עלי, הירוק עם הלבבות האדומות) אני שם אותו מעל המכנסיים שלי,

וזהו אחי. תחפושת מושלמת! פורים זה "ונהפוך הוא", לא?!

  • אני, לוקח לי איזה שישים שניות לעכל את הרעיון הקרוע הזה, שרק מוח קודח כמו זה של קובי יכול להפיק, רק חולה כרוני בתסמונת ההפוכים יכול לחשוב על זה, וביינתים קובי ממשיך לנאום לי.

לקינוח אני לוקח פוליגל (יש לי מעל המזגן חלון שלי) מקשקש עליו בענק

(עם הטוש של רחמים השכן מהירקות) "ונהפוך הוא", קושר את זה על הגב

שלי (אפשר עם השרוכים) שם תַּ'כובע ליצן (שיש לי עוד משנה שעברה) לוקח את

הבקבוק ויסקי ששמרתי לי במקפיא של המכולת (וואלה, מקווה שאַפְחַד לא הרים

לי אותה) גומע את זה בשלוק אחד ארוך, ויוצא לכבישים אחי, מסטווווּל, אַה? איזה

שמחת פורים זה הולך להיות אחי, אַה? אפשר לקח גם תַּ'קריוקי של שגיא (אני אשבע

לו בְּאימַשְלי, שאני לא שובר לו אותה עוד פעם) שם את דודו פארוק בפול ווליום, וזהו.

מה יותר טוב מזה, אה? מה תַּ'אומר על הרעיון אחי, אַה? "ונהפוך הוא" מושלם, אַה?

כמה פשוט ככה גאוני!… תן קִיף. תןןןןן.

  • אני לוקח נשימה ארוכה, ועוד אחת ארוכה, בסוף עם עינים מפלבלות למחצה אני פולט לו –

"קובי!!! יַא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

מאיפה הבאת את הרעיון ההזוי הזה? אלוקים אדירים, יֹואוּ, אני מסוחרר!".

הבנתם חברים, זה קובי. חבר שלי. תכירו…

אבל עכשיו ברצינות, חברים, איך אִימַשְלי אומרת – "בנימה אישית".

כן, בנימה אישית יַעַנוּ. עוד שבועיים פורים, ויש ענין גדול של "ונהפוך הוא",

להפוך את הכל, הפוך על הפוך על הפוך. ויש גם ענין לשתות יין, 'עד דלא ידע',

וכרגיל, "נכנס יין יצא סוד", האלכוהול נספג והכל מתחיל להישפך החוצה, בלי

המסננת הרגילה שעוצר את מה שאסור לגלות יַעַנוּ, כמו שנאמר "כל האמת בפרצוף"…

ואתם יודעים מה? חברים.

אז מתגלה בשיא היופי, ההבדל בין יהודי לגוי.

למה איך נראה נניח אוקראיני מסטול? איך נראה צרפתי מסטול? מתנדנד

עם הוודקה, צוחק צחוק חלול, מקלל, מגדף ומנבל את פיו.

אבל איך נראה יהודי ששתה קצת (קצת יותר מידי) לכבוד שמחת פורים?

"בוא אחי בוא, תן חיבוק אחי, תןןןןןן. תַּ'ה אוהב אותי? כן? בטוח? למה, אני

לא כל כך… חחחח. סתאאאם. נראה לך? אני חולה עליך! מת עליך! אחי. תן.

תן עוד חיבוק. תתמסר אחי תְּ'מַסֶר, מה תַּ'ה בורח לי באמצע החיבוק יַא שְׁכֶּנַזִי

אחד! וואי וואי וואי איך אני מאוהב בך, אין דברים כאלה, יֹואווווווווּ.

אז תקשיבו חברים. בפסוק המקורי במגילת אסתר כתוב – "ונהפוך הוא אשר

ישלטו היהודים המה בשונאיהם"

עכשיו, מי זה השונא הכי הגדול שלנו, אבו מאזן? נסראללה? חמינאי? עזבו, אלה

קטנים עלינו. השונא הכי גדול של כל אחד ואחת מאיתנו, זה מי שהתורה הכתירה

אותו בתואר המפוקפק הזה "שונא" (יחד עם שבעה שמות נוספים שיש לו) וזה כמובן

מיודעינו ה"יצר הרע".

זה כתוב בגמרא, חברים, זה לא אני המצאתי…

הוא השונא הכי גדול שלנו, הוא מתחנף אלינו בזמנים הטובים, מפתה אותנו לבוא איתו

לדרך עקלקלה ובסוף מעיף אותנו לאלף עזאזל, וצוחק עלינו כל הדרך, איזה פתיים אנחנו.

ופורים זה הזמן של "ונהפוך הוא", "אשר ישלטו היהודים המה – בשונאיהם"! בפורים

אנחנו שולטים בשונא שלנו, וזה דווקא על ידי שאנחנו משחררים את השליטה קצת,

מתמסטלים קצת, ואז מתגלה האמת.

עכשיו, בינינו, מי זה היצר הרע הזה? איזה שד וירטואלי שמסתובב עם חרב ארוכה

וקוטל אנשים? אולי גם זה נכון. אבל אנו מדברים על היצר שמסתתר בנו, זה שנולדנו

איתו, ואנו מתים איתו. הלב שלנו מחולק לשתי חלקים, צד ימין זה נשמה טהורה שרק

כמהה וכוספת להתקרב לאבינו שבשמים.

וצד שמאל – וואי וואי מה שהולך שם, סַפַארי שלם… שבעים סוגים של חיות רעות, כל

יום קופץ איזה נמר אחר או שימפנזה אחרת… יום אחד בא לי ככה, יום אחר-כך בא לי

הפוך, בבוקר לא יוצא מהמיטה, בדיכאון. בערב בפוּל אנרגיות אוֹבר אוֹבר, לא מצליח לישון.

מה שחשוב זה לזכור את המטרה שלנו, שבחג הפורים אנו שותים קצת יין, קצת יוצאים

מהדעת, מתמסטלים. אבל לא כדי לתת ביטוי ליצרים אפלים ונמוכים, שנדבקו בנו

מהאוקראינים והצרפתים, וכל תועבות אומות העולם. אלא אנחנו צריכים מה שנקרא,

קצת 'לצאת מהסרט', לצאת מהבועה היבשה של היומיום שמסתירה מאיתנו את האמת

הפנימית.

וקצת לתת לנשמה הטהורה להשמיע את קולה ממעמקים, לרצון האמיתי שצף ומבעבע,

מהמקום הכי טהור בעומק הנשמה שלנו, הרצון שכוסף וזועק בדממה שחזקה יותר מכל

הרעמים שבעולם –

"אבאאאאא!!! אני אוהב אותך!!! קרב אותי אליך! קרב אותי אל הקדושה!

אני רוצה אבא! צתאמין לי, אני רוצה לשוב אליך! נמאס לי כבר מכל החארטות,

אני מת רק לבוא אליך, אבא יקר!

זה הזדמנות של פעם בשנה! חברים. הזמן הנשגב הזה של פורים, עם המצווה

הנדירה והמיוחדת הזו – להשתכר! נצלו תַּ'מומנטום, ידידיי!

כי לא כל יום זה פורים —

הבנתם? הבנתם!

אז הֶפּי הֶפּי פורים שיהיה לכם

ביי. אוהב אתכם

 

מדוע טוב לומר פרקי תהילים?

שאלה:

מדוע טוב לומר פרקי תהילים?

 

תשובה:

ספר תהילים, אותו כתב דוד המלך עליו השלום, הינו ספר קדוש ונעלה מאד.

הזוהר הקדוש אומר שבשירות ותשבחות שאמר דוד המלך, ישנם סודות ועניינים עילאיים בסוד החכמה, שכן כל המזמורים נאמרו על ידי רוח הקודש ששרתה על דוד המלך. (פרשת וישלח, דף קע"ט)

מובא בדברי חז"ל (ילקוט שמעוני תהילים א') שדוד המלך ביקש מהקב"ה, שאמירת פרקי התהילים שהוא חיבר, תהא חשובה בשמים כלימוד תורה בסוגיות העוסקות בנגעים ואהלות. אמנם לא נאמר לנו מפורשות מה הייתה תשובתו של הקב"ה לכך, אך צדיקים רבים אמרו שאם דוד המלך ביקש זאת, נראה שהקב"ה נענה לבקשתו.

ובאמת מובא בהרבה ספרים שאמירת פרקי תהלים נחשבת כעסק התורה בנגעים ואהלות. (פרי מגדים א"א ש"ו, רחמי אב אות תהילים, דברי שמואל פרשת בחוקותי, אגרא דפרקא פרשת שמות ועוד)

סגולות רבות נאמרו על אמירת תהילים:

בשו"ת "נודע ביהודה" מצאנו כתוב: "ידבק עצמו מאד בשירות ותשבחות של דוד המלך עליו השלום, שזה דבר גדול להלהיב בלב האדם אהבת הבורא ברוך הוא". (מהדורא קמא או"ח, ל"ה)

ובספר "ימלט נפשו" (סימן ה') נאמר: "אמירת המזמורים הם מסוגלים לתקן את נפש האדם ולהישירה ולנהלה הלוך וקרוב אל ה' ולבוא אל מעון קדשו, ולהעלותו במעלת הצלחה – יצליח בכל דרכיו וימצא מזונותיו בריוח ובנחת".

בספר "עמק המלך" (דף ט"ו) כתוב: "הרגיל בתהילים דוחה כל מיני פורעניות וכמה פגעים רעים מעליו ובני ביתו ומשפחתו וכל בני דורו, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע, ברכות טובות והצלחות ורחמים וחסדים". (תהלות יוסף)

על הפסוק "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" (תהילים ק"ו) כתוב בספר "עטרת צבי" ש"ימלל" הוא מלשון מולל מלילות. על כן, מי שרוצה לשבר ולהמתיק כל הדינים, יאמר תהילים בפעם אחת בלי הפסק. (בפירושו על הזוהר פרשת ויחי דף רמ"ט)

וכן בספר "אמרי פנחס" נאמר שהסובל מקשיי פרנסה או צרות אחרות חלילה, יאמר את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו בלי הפסק.

ה"פלא יועץ" (אות תהילים) אומר: "יש קבלה מאנשי שם הקדושים, שמי שיש לו איזה דוחק השעה או צער או שהוא מהלך בדרך או עובר בים או בנהרות, יקרא כל התהילים בכל יום בלי הפסק בכוונה והכנעה, ויראה נפלאות, וזה בדוק ומנוסה".

עוד גילה לנו ה"פלא יועץ" (שם): "מאחר שהתפלל דוד המלך שיהא חשוב כעוסק בנגעים ואוהלות, נראה דמועיל לימודם לתיקון הברית, כמו שכתבו גורי האר"י שלימוד סדר טהרות לתיקון הברית".

משנה מתי במשך היום אניח תפילין?

שלום כבוד הרב

רציתי לשאול האם זה משנה אם אני מניח תפילין בבוקר או בצהריים כיוון שלא תמיד אני מספיק להניח תפילין בבוקר.

איתי

 

איתי שלום וברכה

האיכפתיות להקפדה על הנחת תפילין כהלכתה מידי יום ראויה להערכה, התפילין הוא הקשר שלנו עם בורא עולם, על יום ללא תפילין אמר שלמה המלך 'מעוות לא יוכל לתקון'.

זמנה של מצות תפילין הוא מעלות השחר עד שקיעת החמה. ועל מנת לקיים מצות תפילין יש להניחה פעם אחת במהלך שעות היום.

אולם ישנם שתי סיבות להקפיד להניח תפילין דוקא בבוקר:

הזמן הראוי להנחת תפילין הוא יחד עם אמירת קריאת שמע, שמצותה בשעת הבוקר, ובכך זוכים לקיים גם את מצות התפילין וגם את מצות קריאת שמע בצורתם המושלמת. וכמובן אם ניתן להתפלל את כל תפילת שחרית עם תפילין זו הצורה הראויה והמושלמת ביותר.

אולם צריך לזכור כי הנחת תפילין קריאת שמע ותפילת שחרית אלו 3 מצוות נפרדות, וכאשר אין אפשרות לקיים אותם יחד יש לקיים כל מצוה בפני עצמה. בעוד שמצות קריאת שמע ושחרית הם בשעות הבוקר בלבד, מצות תפילין כאמור זמנה במשך כל היום מעלות השחר עד שקיעת החמה.

ישנו סיבה שמחמתה יש להניח תפילין בשעות הבוקר, כיון שיש איסור לאכול או להתעסק בעיסוקים שונים לפני הנחת תפילין, ועל כך נאמר 'זריזים מקדימים למצות'.

אך בשעת הדחק כאשר אדם אנוס ואינו יכול להניחו בבוקר, יש להניח את התפילין בצהריים מתי שמתאפשר.

יהי רצון שבזכות דקדוק ההלכה וקיום המצות תזכה לשפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מהי ברכה?

מה היא ברכה?

כיהודים, אנחנו מצווים לברך את הקדוש ברוך הוא ברכות שונות ומגוונות, בהזדמנויות ספציפיות שנקבעו על ידי חכמנו זכרונם לברכה.

ישנן ברכות שאנחנו מברכים בתפילה, כמו הברכות שבתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), והן נקראות 'ברכות שבח'. הברכות הללו באות כדי לשבח את הקדוש ברוך הוא בעיתים ובזמנים שנקבעו.

ישנן ברכות שאנחנו מברכים כשאנחנו נהנים ממעשה ידיו של הקדוש ברוך, ואלו נקראות 'ברכות הנהנין', מטרתן היא להודות לקדוש ברוך הוא על ההנאה שגרם לנו במעשה ידיו.

'ברכות המצוות' לעומת זאת, הן ברכות שאנחנו מברכים לפני קיום מצווה, כמו למשל נטילת לולב, לפני אכילת מצה בלילה הראשון של פסח, לפני הנחת תפילין ולבישת ציצית, לפני הדלקת נרות של שבת או של חנוכה ועוד.

נוסח הברכות של ברכת הנהנין וברכת המצוות, מתחיל עם פתיחה זהה: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם", ולאחריו משתנה הנוסח כמו "שהכל נהיה בדברו", או "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו".

לעומת זאת, 'ברכות השבח' מנוסחות באופן שונה, ולא כוללות את הפתיחה האמורה.

הכוונה שאנחנו צריכים לכוון במילות הברכה היא כדלהלן "ברוך" – מקור הברכה והשפע, "אתה ה'", שם ה' נכתב באותיות י' ולאחריה ה', לאחר מכן ו' ובסוף האות ה'. אבל אנחנו לא קוראים את שם השם כפי שהוא נכתב אלא אומרים "אדני". ומכוונים בזה שהקדוש ברוך הוא הוא "אדון הכל", כלומר הוא האדון של כולם ושל הכל, כי העולם כולו שייך לו על כל פרטיו ופרטי פרטיו. כמו כן אנחנו מכוונים באמירת שם ה' שהקדוש ברוך הוא הוא "היה הווה ויהיה", כלומר הקיום שלו נצחי ואינסופי. הוא תמיד היה קיים, תמיד הוא יהיה קיים וגם בהווה הוא קיים, כשהקיום שלו הוא בעצם שלטון מלא שיש לו בכל מה שקורה בעולם, ולכן אנחנו מוסיפים את המילים "מלך העולם".

את הברכות צריך לברך בקצב שלא יהיה מהיר מדי, כדי שנוכל להספיק ולחשוב מה שאנחנו אומרים בפה בזמן הברכה, ולא נסתפק במלמולים חסרי פשר.

כשמברכים על דבר מאכל, יש להחזיק אותו ביד ימין בזמן הברכה. אם מברכים על קיום מצווה, יש לקיים את המצווה מיד אחרי סיום הברכה, וכך גם ב'ברכת הנהנין', יש לאכול את המאכל מיד אחרי הברכה, ולהשתדל שלא יהיה הפסק של זמן מה בין הברכה לקיום המצווה או אכילת המאכל שעליו בירכנו.

כמובן שאסור לדבר בין הברכה לבין האכילה או קיום המצווה, ומי שדיבר בטעות, צריך לחזור ולברך את הברכה פעם שניה.

אסור לברך ברכות ללא צורך, וברכה כזאת שנאמרה ללא צורך נקראת 'ברכה לבטלה'.

ברכת הנהנין עדיף לברך בזמן שאנחנו יושבים, ואת ברכת המצוות יש לברך בעמידה. שונה מהן ברכת הנחת תפילין, שבמהלכה נהגו הספרדים ובני עדות המזרח לשבת, ואילו האשכנזים נוהגים לעמוד גם במהלך ברכה זו. כמו כן, במקרה שאדם אוכל או שותה בעמידה, יכול לברך את ברכת הנהנין כשהוא עומד.

 

התקשרתי לגבי בוסקילה וצעקתי לתוך השפופרת: קרה לי אסון

 מטבע גדול – כמין מדליה – מונח בכיסי בכל עת. קיבלתי אותו בזמנו ממורי ורבי הקדוש רבי משה מרדכי מלעלוב. הוא קרא לי פעם והעניק לי את המטבע הזה, לא לפני שביקש מצורף שיחרוט עליו את המילים: "בעזה"י הצלחה".

בכל ערב שבת אני מוציא את המטבע מכיסי וגונז אותו עד למוצאי השבת. בכל ימות השבוע, זה כארבעים שנה, מלווה אותי המטבע הזה, כסגולה לשמירה.

באחד מימי השישי אני מכניס ידי לכיס להוציא את המטבע, כמנהגי מדי שבוע, ו… אין כלום. המטבע נעלם כלא היה. חיפשתי כאן ושם. הרבנית עזבה את ההכנות לשבת והתגייסה לימיני למצוא את המטבע האבוד.

לבי הלם בפראות. לאן נעלם המטבע? הרגשתי כי עולמי חרב עליי. קראתי פרקי תהילים ולפתע נזכרתי כי באותו שבוע השתתפתי בבר מצווה שעשה ראש העיר שאול עמור לבנו בחוף עתלית על שפת הים. בחגיגה זו הגיעו גם הנשיא וראש הממשלה וכוחות הביטחון הקימו מגנומטר פרוביזורי על שפת הים.

כל באי האירוע היו חייבים לעבור את מחסום הבידוק לפני האולם. ואז נזכרתי, כי כשעברתי התריע המגנומטר ונאלצתי להוציא את המטבע מכיסי. לא היה שם מקום או שולחן להניח את המטבע והנחתי אותו על חולות ימה של עתלית.

מיד כשאני עובר את הבידוק בא מולי ראש העיר כרמיאל וחיבק אותי בחום. הלכנו יחד לאולם, כשהמטבע נותר מאחור. שכחתי אותו על החול. שוד ושבר.

מה עושים? איך אמצא את זה בחולות הים? השעה הייתה קרובה לשבת והחלטתי להרים טלפון לראש העיר, בעל השמחה. שאלתי אותו מה ניתן לעשות. הוא הציע לי לשוחח עם עוזרו, גבי בוסקילה.

• • •

התקשרתי לגבי וצעקתי לתוך השפופרת:  קרה לי אסון. מה קרה? נבהל גבי. סיפרתי לו על אבידתי. מה אני יכול לעזור? שאל בהתעניינות. אמרתי לו, אולי תסע לקריה בתל אביב ותבדוק מי היו אנשי הביטחון שהיו באירוע, אולי מהם תצמח הישועה?

"כבוד הרב, הוא שואל אותי, איזה מטבע זה היה? של שקל? של חצי שקל?" אמרתי לו: זה מטבע גדול כמו מדליה, חרוטים עליו פרחים והמילים "בעזה"י בהצלחה", ואז אני שומע אותו צועק לתוך הפומית: "אני לא מאמין". מה קרה? הגיע תורי להיבהל. "אני לא מאמין. המטבע שלך כאן".

מה? איך זה הגיע אליך? כאן היה תורי להשתומם. מסתבר שרעייתו השתתפה בבר מצווה ולקחה הביתה את השי שחולק, בקבוק ויסקי מהודר. בעודה עורכת את שולחן השבת נזכרה בבקבוק הוויסקי והוציאה אותו מהשקית כדי להניח אותו במרכז השולחן.

ואז, באותו רגע, נופל המטבע מתוך השקית ומתגלגל ארצה. "מה זה?", היא שואלת את בעלה העסוק בדיוק בשיחת טלפון עמי. ואז היא שומעת את הצעקה שאני שומע: "המטבע שלך כאן".

זה היה דקות ספורות לפני כניסת השבת. רצתי כל עוד נשמתי בי לביתו של גבי. הוא עמד בדלת והביא לי את המטבע אותו נישקתי בדחילו ורחימו, כמוצא ידיד קרוב אותו לא ראה זמן רב.

איך זה הגיע אליכם? תחקרתי את גבי ורעייתו שעד היום הזה אינם יודעים את הסוד. אני השארתי את זה על שפת הים. אין ספק שהאדמו"ר הקדוש דאג שזה יגיע לכאן בשעה שאני משוחח עמכם, אמרתי להם.

שבוע לאחר מכן, ביום שישי, מתקשר אליי גבי וקרא לי לסור לביתו. הוא ערך סעודה המונית, כי לא היה לו ספק שהרב מלעלוב ביקר בביתו… רקדו שם עם המטבע כמו עם ספר תורה בשמחת תורה.

מתוך : ב"קהילה"-  ד' תשרי תשע"ט

מאיזה גיל אפשר ללכת לבית הכנסת לסליחות?

מאיזה גיל אפשר ללכת לבית הכנסת לסליחות?

 

שאלה

מאיזה גיל אפשר ללכת לבית הכנסת לסליחות מפני שהילדים הקטנים רוצים?

 

תשובה

שלום וברכה

אין הגבלה מאיזה גיל שהנך חושב שזה נכון חינוכית. וכמובן בגיל שלא

יפריעו לשאר המתפללים. באופן כללי אם מדובר בילדים קטנים שהשהות

הארוכה בסליחות יגרום להם סבל, והם יזכרו זאת כעול, עדיף לתת להם טעימה

מהנה קצרה.

עד בר מצוה המצוה הוא רק חינוך, כלומר להאהיב ולהרגיל את הילד לעשות את

המצוה בהנאה ובחשק. ובעיקר חשוב הפרגון לאחר המאמץ. ופרגון על התקדמות

ולו הזעירה ביותר ממה שהיה אתמול. לדוגמא ילד שראית שמעשמם לו, ובכל הוא

נשאר במקום [להבדיל מאתמול], גם אם הוא חלם רוב התפילה. חשוב לפרגן אח"כ

כמה ההשתתפות שלו יחד עם כולם חשובה, ושה' ראה את המאמץ, אם יש לך יכולת

כדי לתאר בלשון ציורית מה זה עשה בשמים, ואיך בזכותו המון חולים יתרפאו, ובעיקר

המון ילדים שנגזר עליהם לחלות לא יחלו בכלל. ומה אמן יהא שמיה רבה אחד פועל.

תוכל גם להוסיף כל פעם שהיה קשה וחטפת עוד מילה אתה יודע מה עשית. ועל זה הדרך כפי הענין.

 

ברכה והצלחה

גמר חתימה טובה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

ברכה והצלחה

גמר חתימה טובה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות

מה עדיף, ללמוד תורה או להתפלל?

שאלה:

מה עדיף, ללמוד תורה או להתפלל?

תשובה:

התורה והתפילה הן שתי מצוות שקשורות זו לזו והולכות בד בבד. כדי להיות יהודי טוב ההולך בדרך הנכונה, יש למצוא את הזמן גם ללימוד תורה וגם לתפילה.

 אם לומדים תורה ולא מתפללים, לא רק שמפסידים את מצות התפילה, אלא גם הלימוד תורה נפגם. וכן הפוך, אם מתפללים אך לא לומדים תורה, התפילה מאבדת הרבה מכוחה.

 וכך כתב ה"חזון איש" זצ"ל: "הלימוד והתפילה קשורים זה בזה. עמל הלימוד עוזר לאור התפילה, והתפילה עוזרת את הלימוד. תפילה בבחינת קבע (דהיינו שמרגיש שהתפילה היא חוק קבוע, ועליו להתפלל רק לצאת ידי חובתו, ולפי פירוש אחר הכוונה שאינו אומרה בלשון תחנונים – ע"פ הגמרא בברכות כ"ט ע"ב ורש"י שם) מרחיקה את הלימוד, והלימוד בעצלתיים מונע תפילה". (קובץ אגרות, חלק א', ב')

 שלמה המלך עליו השלום אומר: "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח, ט'). מאידך, על הלומדים תורה, אומרת הגמרא במסכת סוטה (דף מ"ט ע"א): "כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק, תפילתו נשמעת".

 ובגמרא במסכת שבת (דף י' ע"א) מסופר: " רבא חזייה (ראה) לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה (שמאריך בתפלתו), אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. והוא סבר זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד".

 גם אדם שצריך ללכת לבית כנסת ואין לו הרבה זמן ללמוד תורה, עליו לנצל את הזמן המועט שבידו, וללמוד בזמן הזה תורה, וכפי שכתוב בספר "אורחות צדיקים" (שער הזריזות), וזה לשונו: "אל יאמר אדם עת ערב הוא כבר, אם אלך ללמוד אצטרך לעמוד מיד להתפלל. כי טובה שעה אחת ללמוד, ואפילו דיבור אחד, מכל דברים שבעולם. ועל זה נאמר 'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה'".

 את הקשר שיש בין לימוד תורה ותפילה, ניתן לראות גם מכך שבגמרא כתוב שהאמוראים נהגו להתפלל באותו מקום בו הם למדו תורה, כמובא במסכת ברכות (דף ח' ע"א): "אמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא (בתחילה הייתי לומד בתוך הבית ומתפלל בבית כנסת), כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא 'מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד', לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא (לא הייתי מתפלל אלא במקום שהייתי לומד)".

ובהמשך הגמרא שם נאמר: "רבי אמי ורבי אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא (למרות שהיו להם שלוש עשרה בתי כנסיות בטבריה), לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי (לא היו מתפללים אלא בין העמודים במקום שהם היו לומדים)".

אמא, תכיני לי צ'יפס בחמש בבוקר

 

 

סיפר לי אחד המרצים הרב יוסף פורטל – כשהוא היה ילד היה מאד אוהב לשחק כדור רגל . ובשלב מסויים כשהוא היה משחק כדור רגל הוא שבר את הרגל. אבל לא סתם שבר את הרגל, הוא ריסק אותה. מהכף רגל עד הירך הוא שכב בבית עם הרגל למעלה תקופה מאד ארוכה. עכשיו תבינו, שלשכב עם גבס ככה בלי לזוז, זה לא קל. התקופה הכי קשה זה הלילה, הוא אומר. זה השעות שהגירודים, הכאבים –אהההה – משגעים אותך.

אמא שלו היא קונדיטורית. היא היתה קמה ב4 לפנות בוקר להכין כבר עוגות, להכין דברים כבר על הבוקר. חמש בבוקר הוא היה מבקש ממנה: אמא, אני מאד אוהב צ'יפס, תעשי לי צ'יפס. ואמא שלו אמא טובה, חמה, מה? הבן שלה הפצוע מבקש צ'יפס, היתה עושה לו צ'יפס, איך שהוא אוהב, עם מלח, בדיוק כמו שהוא רוצה – בחמש בבוקר.

ואז הוא אומר לי – פנגר, תחשוב רגע הגיוני, תתאר  הייתי מבקש מאמא שלי אם אני לא פצוע, סתם,  רגיל, או קיי, היה אומר: אמא, תכיני לי צ'יפס בחמש בבוקר, היא תכין לי?…. שתי סתירות, מה אתה חושב, אני עובדת אצלך, מה קרה? נכון, ברור שלא. אלא מה, אתה פצוע – זה הזמן לבקש. תקשיבו טוב. כשאתה פצוע, זה הזמן לבקש. כשאתה מרגיש פצוע, מרגישה פצועה, מה שנקרא, נפלתי, עשיתי איזה שטות, אני מרגיש, אלוקים, אני פצוע… פצוע…  זה הזמן לבקש מבורא עולם זה הזמן להתחנן אליו, אלוקים אוהב אותך, אוהב אותך, הוא רואה מה שעברת, הוא  רואה מה שעברת, אתה פצוע, אל תתבכיין, זה הזמן לבקש. אולי תקבל דברים שבצורה אחרת לא היית מקבל. לא מכיר  אבל אם אתה פצוע, תבקש.   בהצלחה.

 

אז כמה כסף תקבלו השנה?

 

ביום ראש השנה, בעוד שבוע וקצת יכריזו בשמיים כל אחד, כמה ירוויח בחודש תשרי, חשוון, כסלו…

– כמה ירוויח וכמה חלילה יפסיד, וכדברי רבותינו ז"ל: "כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, כך חסרונותיו קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה" – בעוד שבוע וקצת הקב"ה יחלק משכורות מדויקות לכל אחד מאיתנו למשך כל השנה.

עכשיו זה הזמן לעשות צדקות ולבקש מבורא עולם שישלח לנו פרנסה טובה ומבורכת ללא צער והפסדים.

עכשיו אפשר לבקש על הפרנסה, אך אחר שתיקבע בראש השנה, אומר רבינו בחיי זצ"ל: "אין אדם יכול להרבות-את מה שגזר הבורא שיתמעט, ואין אדם יכול למעט- את מה שגזר להרבות".

כל שקל נקבע בהשגחה, כמה ירוויח האדם וכמה יפסיד.

האדם לא ירוויח שקל אחד יותר ממה שנגזר עליו!

בשכונת 'קרית הרצוג' שבבני ברק שוכנת חנות משקפיים העונה לשם 'גל עיניי' בראשות של הרב ישראל דחבש, אך הסיפור העומד מאחוריה מופלא עד מאוד.

"כשפתחנו את האופטיקה", מספר הרב דחבש, "עבדנו החל משעות הבוקר ועד שעות הערב עם צוות של עובדים: מוכרים, אופטיקאים, וכו'. עשינו השתדלות על מנת להביא פרנסה אל ביתנו.

והנה, יום אחד ישבתי לי בביתי וחשבתי: "הלא ה' הוא זן ומפרנס לכל והוא החותך לכל בריה את מזונה מראש השנה ועד ראש השנה ואין אדם יכול להוסיף שקל על מה שגזר הבורא שירוויח, אם כן מדוע פותח אני את האופטיקה במשך כל שעות היממה?!… די שאצמצם את השעות: לארבע שעות בבוקר, ועוד ארבע שעות אחה"צ, ומה שנגזר עליי שארוויח יגיע ב"ה". היה זה צעד אמיץ וקשה, אך האמנו בה' ועשינו זאת.

במשך שלושה חודשים שהפחתנו את שעות הפתיחה מיום שלם לשמונה שעות ארכנו מאזן הכנסות והוצאות ולא תאמינו למה שגילינו: הרווחים היו זהים בדיוק לרווחים שהיו עד היום, כשהחנות היתה פתוחה כל היום. התרגשנו כל כך לראות את יד ה' אשר מה שנקצב לאדם בראש השנה- הוא זה שירוויח, אלא שאז חשבתי לעצמי: "אם כן שהפרנסה נקבעה לי מראש השנה מדוע שאפתח שמונה שעות ביום?!… אשחרר את כל העובדים בחנות, ואפתח אני בעצמי את החנות שעתיים בצהריים, אחר סיום הלימודים בבוקר בכולל, ועוד שעתיים אחר סיום הלימוד בכולל בצהריים, ומה' תגיע הפרנסה הראויה לי".

היה זה צעד מפחיד- מ-12 שעות ל-4 שעות, אך לאחר כמה חודשי מעקב אירע הפלא- הרווחים שהיו לי זהים לחלוטין לרווחים שהיו כשם שפתחתי כל היום, ואם תשאלו איך?!… לה' הישועה, והוא המפרנס!

התחזקתי בדבר אחד: ה' יתברך מנהל את העולם והוא הקובע פרנסת כל אדם מראש השנה ועד ראש השנה.

אמר מרן הרב קנייבסקי כי יש רק יום אחד בשנה שהוא משתדל לפרנסתו- ראש השנה.

במשך השנה אדם נמצא בלחץ, בכעס: "מה ארוויח? האם אסתדר?", אך הוא אינו מבין שהכל כבר נקבע לך בראש השנה: כמה תרוויח וכמה תפסיד, "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה"- אף אחד לא יכול לקחת לך שקל אחד שלא שייך לו- מה שנגזר שיהיה שלך, יהיה רק שלך ולא יקחו לך.

שבוע וחצי זה ניתן לנו לבקש על פרנסת שנה הבאה לנו ולכל משפחתנו! לעשות צדקות, לבקש חיים ומזונות! ובעיקר להקפיד במצוות המזכות אותנו בפרנסה, והם: נטילת ידיים בשפע ובכוונה, ברכת המזון מתוך סידור ובכוונה, נתינת מעשר המבטיח עושר לבעליו, עשיית צדקות, ובכך תתעורר עלינו מידת השפע והרחמים שנזכה בשנה של פרנסה בריווח ובנחת! אמן כן יהי רצון!

(מתוך גליון חכו ממתקים) פרשת כי תבוא התשע"ח

 

התפילה הכי הארוכה היא בראש השנה, אפילו יותר מיום כיפור

 ראש השנה – הקדמה

ראש השנה הוא לא רק ראשית השנה אלא בו טמונים ומרוכזים כל ימות השנה הבאה. עבודתנו ביום זה – המלכת הקב"ה בעולמו, הוא הרעיון המרכזי אשר ממנו מסתעפות כל המצוות כולן ולשמו מייחסים אנו את כל מעשינו שבשנה כולה. האדם הוא תכלית הבריאה, ביום זה, היום בו  נברא אדם הראשון אנו נותנים אל ליבנו סיבת בריאת האדם – המלכת הבורא בעולם הגשמי.

כדי לזכור את תכליתנו עלינו להיזכר ביום המיתה, המעבר בין עולם המעשה לעולם הגמול, כי על ידו נתייחס לעולם כאל פרוזדור לקראת טרקלין ולא כמציאות בפני עצמה. לדאבוננו, אנו נוטים לשכוח שיגיע היום בו נעמוד לדין נוקב על כל מעשינו, כשעתידנו הנצחי עומד על כף המאזניים. אנו כל כך מעורים בהבלי העולם שאנו פשוט שוכחים את מטרתנו האמיתית. ראש השנה מהווה נקודת עצירה בשטף החיים, זמן לחשוב קצת.

בראש השנה אנו מרבים לבקש חיים, לא כדי להתענג על אכילה ושתיה ולשרוף זמן פנוי. אנו מבקשים על חיים רוחניים מלאי תוכן, שיביא אותנו לחיי עולם הבא. "זכרנו לחיים מלך חפץ  בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים", בקשת החיים היא לא לצרכינו אלא למען ה', כדי לעבדו ולקיים רצונו. ברם, הדין בראש השנה נוגע גם לעולם הבא, הקב"ה מחליט האם האדם מוגדר כ"בן עולם הבא". "בן עולם הבא" פירושו אחד המייחס לעולם הבא, ומביט על עולמנו זה כאל פרוזדור בלבד, לכן כל מעשיו הם כדי לזכות בעולם הבא. כך קובע ה' מי הוא בן עולם הבא, וכמה עולם הבא יקבל האדם עבור מעשיו בשנה החולפת.

והנה כיון שאין בריה יכולה לעמוד בדין שיתף הקב"ה בהנהגת הדין מדת הרחמים, אך היא תפעל רק כלפי אלה אשר נכנעים לפני ה' ומבקשים זאת. אדם החושב עצמו שלם שאינו זקוק לרחמים לא יזכה להם, אך כשהאדם מרגיש חסר אונים, הקב"ה עוזר לו. על כן עיקר עבודתנו ביום זה היא להיכנע לפני ה', להתבטל מפני רצונו ולהאמין שהכל לטובתנו. כל מה שעושה ה' הוא לטובתן של בריותיו, גם אם לא נבין כעת מדוע זה לטובתנו בא יבא הזמן בו תתאמת אמונתנו. זאת ועוד, ביום הקדוש הזה על האדם להשליך מנגד את צרכיו האישיים ולקוות למען רצונו ית' – גילוי מלכותו בבריאה, כשהאדם ידאג עבור הבורא, הבורא כבר ידאג בעבורו. כשיתן האדם אל לבו דברים אלו ויקבל על עצמו להשתדל להבא בעבדותו ית' ככל יכולתו, יזכה בדין. רגשות אלו באים לידי ביטוי בתפילות היום, אין אנו מרבים להתפלל על עצמנו כל התפילות כולן הן כיסופין לגילוי מלכותו יתברך בעולם, ולביעור הרע שבבריאה כתוצאה מחטא אדם הראשון המתכחש למלכותו.

נשמתו של האדם הרחוק מתורה ומצוות ככל שתהיה מוסתרת וחבויה בו, היא עדיין חיה וקיימת, כניצוץ השלהבת הספון בגחלת, וכשיפיח בה רוח תפרוץ החוצה, תבער ותאיר. ביום הקדוש הזה מקבלת הנשמה תעוזה להפגין נוכחות אפילו אצל בעלי עבירות, זאת בצורת נקיפות מצפון. מצפונו של האדם הוא הנשמה המתייסרת ממעשיו הרעים, וכל עוד הוא מרגיש זאת פתח התשובה עדיין פתוח לרווחה. החפץ חיים היה אומר במקום שנכה על ליבנו בברכת "סלח לנו" עדיף לתת ללבנו להכות בנו. אדם שמצפונו מתחיל להכות בו נמצא בדרך הנכונה לקראת התשובה.

עם כל אימת הדין בל נשכח שראש השנה הוא "יום טוב", יום בו מצווים אנו לשמוח, יש לכבד יום זה במאכל במשתה ובכסות נקיה. המטרה בשמחה היא להראות שמחתנו בעת מלכות ה'. יש הבדל בין מלך ושליט, מלך מולך מרצון נתיניו אך השליט שולט עליהם אף שלא ברצונם. ביום בו ממליכים את הקב"ה, חובתנו להראות את השמחה האמיתית שבלבנו הנובעת מרצוננו במלכותו, אחרת יש כאן פגיעה בכבודו של המלך. העידו על גדולי המוסר שעמדו ביום זה כשדאגתם בלבם וצהלתם על פניהם. ואם תאמר כיצד ניתן לשמוח כשיודעים אנו שעתידנו עומד על כף המאזניים? יש לנו לבטוח בה' שיוציא כאור צדקנו ומשפטינו כצהרים. כשאדם החליט בלבו פנימה להשתפר וקיבל על עצמו צעדים מעשיים בנדון, אין לו מה לדאוג, רחמי ה' ליהודי עצומים בהרבה מרחמי האב לבנו. ועוד, אף על פי שישנם אנשים פרטיים אשר לא ינתן עליהם תו חיים ביום הזה, האומה הישראלית ככלל תזכה בדין ותמשיך לעולמי עד, כהבטחת ה' לאברהם. אהבת ה' לישראל המתגלית בהנהגה זו מהווה בפני עצמו סיבה נוספת לשמחת היום. וזו הסיבה מדוע המליצו בעלי המוסר לעסוק בצרכי רבים כעצה לזכות בדין, כי הציבור תמיד זכאי ומי שעובד למענם והם זקוקים לו יזכה לחיים על מנת להמשיך ולשרת אותם אפילו שהוא עצמו אינו זכאי לזה.

 

ראש השנה

התפילה העיקרית ביום הקדוש הזה היא תפילת המוסף. בה אנו מאריכים יותר מכל תפילה אחרת במשך השנה, כולל יום כיפור. בעקרון, מצות היום – תקיעת שופר נתקנה לביצוע יחד עם אמירת שלשת חלקי המוסף, דבר אשר אנו מקיימים ב"תקיעות דמעומד" במהלך חזרת השליח ציבור. חלקי התפילה הם: מלכויות, תפילה לגילוי מלכות הקב"ה בעולם – תכלית הבריאה. זכרונות, בקשה להיזכר ולהיפקד לטובה כבני אברהם יצחק ויעקב. שופרות, תפילה על הגאולה הסופית בהזכרת מעמד הר סיני. במאמר הבא נבאר את שלשת חלקי תפילת מוסף של ראש השנה אשר טומנים בחובם את שלשת העניינים המרכזיים של היום.

מלכויות

באמירת מלכויות אנו מכריזין שהבורא ב"ה הוא המלך בעולמו. נשאלת השאלה הרי הבורא ב"ה אינו צריך לברואיו אלא הם צריכים לו, אז מדוע הוא בכלל רוצה שנמליכהו? ועוד, כיצד מתעלה רם ונישא תכלית השלמות על ידנו – קרוצי גושיו, הרי מלאכי רום זעים וחלים מפניו ומה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? והנה אף על פי שלא ניתן לתת תשובה הולמת לשאלה כי הדבר נקבע בחכמתו האלוקית המוסתרת, ניתן אמנם לברר כמה נקודות מפורסמות בעניין זה, וביאור הדבר כך הוא: הקב"ה ברא את העולם להיטיב לבריותיו, והנה הבורא ב"ה מהווה את תכלית הטוב לכן ההטבה השלמה היא להידבק בו ית'. ענין כל עבודת ה' הוא להידבק בדרכיו על אף הקשיים הקיימים  בעולם הזה, ולכן ה' שם את נשמותינו הקדושות בגופים גשמיים בזה העולם ודוקא מאתנו הרחוקים מתוקף הקדושה, כביכול מקבל נחת רוח. מי שיצליח בזה העולם בתפקידו יזכה להדבק בו ית' בשלמות בעולם הגמול. הדרך לידבק בו היא על ידי מצוותיו (ע"ד רמז מלשון צוותא) קרי קיום התורה שעיקריה ההכרה באחדותו, וההכרה בהיותו מנהיג את העולם כרצונו, וזהו ענין מלכותו מושל יחיד על הכל. נמצינו למדים אם כן שהכל לצרכינו ולטובתנו.

כתוב בנביא "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו' ג'), פירוש אין מקום פנוי ממנו ית' כיון שהוא מקיים את כל המציאות כולה מכוחו בכל רגע, ולולי כוחו היה הכל נהפך לאפס מוחלט. לכן אי קבלת עול מצוותיו היא מרידה במלכותו בפניו, מעשה כזה אף אצל מלך בשר ודם הוא חמור ועונשו דין מות. ברם, אצל הקב"ה חמור הדבר שבעתיים כי יש כאן עלבון גדול יותר, הרי כל כעולם כולו מתקיים מכוחו בכל רגע, ומן הדין היה שכל הממרה את פיו ימות מיד, כי באותו רגע ממש ה' משפיע עליו שפע חיותו והאדם משתמש בכוח זה בניגוד לרצונו, למרוד בו!

הדברים אמנם מעוררים אך האם אנו מקיימים אותם בשפת המעשה? מייסד שיטת המוסר רבי ישראל סלנטר היה אומר שבעת קריאת שמע האדם מכוון להמליך את הקב"ה בארבע קצוות תבל מטה ומעלה, אך הוא שוכח להמליכו על נקודת המרכז, היכן שיושב הוא עצמו! קבלת עול מלכות שמים אינה כלום כל עוד היא איננה מתבטאת במעשים. בעת אמירת פסוקי המלכויות בתפילת המוסף יש לשים לב לדברים הנאמרים, ולכוון ולהעתיקם לחיי היום יום. זה נקרא קבלת עול מלכות שמים. ויש כאן עוד נקודה חשובה בקבלת עול מלכות שמים. כבר הזכרנו לעיל את ההבדל בין מלך לשליט, מלך מושל מרצון נתיניו, אך השליט הוא הדיקטטור, המכניע את אנשי המקום למרותו בכוח הזרוע, "כי לה' המלוכה ומושל בגויים" (תהלים כ"ב כ"ט), דהיינו אומות העולם מקבלים את מרותו בעל כרחם מפחד רעה, אך כלל ישראל מקבלים את מלכותו באהבה ובשמחה.

בהגיעו לראש השנה על האדם לתאר את עצמו כעבד שמרד ונגזר עליו דין מות, אלא כיון שהוא מזרע שלשת אוהבי המלך ושריו החשובים ביותר, יש לו אפשרות לבא לפני המלך ולהתחנן לו על נפשו אולי יזכה בתחינה. כך אנו שכל השנה גילינו אזלת יד במצוותיו וגם עברנו על רצונו חייבים מיתה, אלא מפני שאנו בני אברהם יצחק ויעקב יש לנו זכות להכנס לפני ה' פעם אחת בלבד ולבקש חנינה. רק אם נקבל עלינו את עול מלכותו באמת ויוכח שזה מעומק הלב, ניכתב לחיים ונשוב לשרתו. כמובן, שעכשיו כעבדים בשירות המלך נזכה ממילא למזון, לאכסניה ולסיפוק צרכי החיים בכבוד.

דרכי ה' נסתרים מבינתנו אך עלינו להאמין שהוא מנהיג את העולם בתמידות ושום דבר אינו נעשה בניגוד לרצונו הטוב. אנו אומרים בתפילה "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", דהיינו ה' הנהיג את העולם מאז, הוא מנהיג את העולם כעת והוא ינהיג את העולם בעתיד. למרות שלעתים אנו סובלים צרות ורעות עלינו להאמין שהכל מאתו והכל לטובה. יגיע יום בו הכל יהיה ברור וגלוי, אז נבין מדוע הכל היה לטובה, בינתיים עלינו להאמין בזה כחלק מאמונת הייחוד. אמונתנו שונה מאמונת היוונים על ריבוי אלים חלקם טובים חלקם רעים או מאמונת הפרסים תלמידי זורוס שיש אל טוב ואל רע. אנו מאמינים שיש א-ל אחד ויחיד עושה הכל וכיון שהוא שלמות הטוב ממילא  "כל מאן דעביד רחמנא לטב" (ברכות ס:). החיזוק באמונה זו מנחם אותנו כשאנו עומדים בדין בראש השנה, כי אנו יודעים שאפילו אם פשענו כל מה שלא יגזור עלינו הכל לטובתנו האמיתית, אם קשה הדבר בעולם הזה סימן שטובה נצחית נפיק מזה.

המלכת רבונו של עולם באמירת מלכויות היא מצוות היום. כלולה בזה גם האמונה באחדותו, יסוד התשובה וגם המהלך המתאים לזכיה בדין – קבלת עול מלכותו. כמו כן מונח במלכויות האמונה שהכל מאת ה' והכל לטובה והכניעה לרצונו ית'. על ידי ההתרכזות בנושאים אלו נכתב ונחתם לחיים טובים, אמן!

זכרונות

החלק השני של תפילת המוסף המיוחדת הוא אמירת "זכרונות". בברכה זו  אנו מבקשים מאת ה' שיזכרנו לטובה בזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ע"ה. דגש מיוחד הושם על נושא עקידת יצחק בו מתגלה לעין כל רצונו של אברהם אבינו להקריב לפני ה' את בנו יחידו, ורצונו של יצחק (שהיה אז בן שלושים ושבע שנה) להיקרב לפני ה' כקרבן. בקשתנו מאת ה' שבזכות עקידת יצחק יוציא כאור צדקנו ומשפטינו כצהרים.

אכן הדברים קשים להולמם, האם אנו בני אדם צריכים להזכיר משהו לבורא עולם? האם הוא שוכח? התשובה לשאלה זו מהווה יסוד חשוב ביהדות שהרי בלעדיה כל המושג של תפילה לא מובן, וכי אנו צריכים להזכיר לה' את צרכינו? מי כמוהו יודע מחסורינו, ומי כמוהו מעונין להיטיב לנו. אלא שכל ענינים אלו הם מצדנו ולא מצדו ולצרכו, דהיינו ה' קבע שלטובתנו נצטרך להתפלל. מדוע? כי בזה מתקיימת תכלית הבריאה "שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו" (רמב"ן סוף פר' בא). לכן גם כן קבע שלא נוכל ליהנות מפירות מעשי אבותינו מבלי שאנו נזכור אותם תחילה, תכלית האמירה היא שאנו ניתן אל לבנו זכרון הדברים. בכך לא נטעה בהבנת דרכי ההנהגה, דבר חשוב הוא לדעת סיבת כל השפעה מאתו ית', כי עלינו להעתיק את דרכי ההנהגה שלו ית' בעולם ולחקות אותו בדמיון מה "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו' (שבת קלג:). ברם, יש עוד סיבה בזה והוא שלפי האדם ניתן כח אדיר, עד שקבעה חכמתו ית' שהאמירה עצמה מעוררת את ירידת ההשפעה ממרום, והדברים ארוכים.

רעיון נוסף הטמון בהזכרת עקידת יצחק הוא ענין הנהגת "צירוף מחשבה למעשה". הקב"ה כאמור יודע הכל והוא ידע גם ידע שאילו יבקש מאברהם להקריב לפניו את בנו יעשה כן בשמחה אז מדוע היה צורך בנסיון? אלא כדי לגלות לכל העולם את נאמנותו של אברהם ואת הסיבה מדוע בחר ה' דוקא בו ובזרעו אחריו להיות לעם הנבחר. והנה, בסופו של דבר הרי אברהם אבינו לא הקריב את בנו, אלא שכיון שפעל ועשה למען ההקרבה נחשב הדבר כאילו הקריב ממש. זהו ענין צירוף מחשבה למעשה שהוא אורח ייחודי לעם המיוחד בלבד. אמרו חז"ל "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו.). מעשה מצוה היא אך גילוי חיצוני לרצון הפנימי לכן הוא אינו מעכב בכל מקרה. אנו, כלל ישראל, רצוננו הפנימי הוא לעשות את רצונו ית' בלבד רק שיש לפעמים מעכבים, יצר הרע למשל (ברכות יז.). לכן בהזכרת העקידה אנו מבקשים מאתו ית' שיתנהג עמנו על פי רצוננו הפנימי ולא על פי מעשינו, כי מעשי המרידה שלנו אינם עם כוונה רעה אלא נעשים ברגע של חולשה ואינם אלא לפנים, וכבר אמרו חז"ל (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר (במדבר ה') איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב". אכן, דבר אחד חשוב יש לזכור, למרות שמזכירים אנו מעלותיה של האומה הישראלית הקדושה, צריכים אנו לעמוד בהכנעה גמורה, ברוח נמוכה ובכפיפת קומה, אדרבה מכיון שאנו שייכים לעם כזה מעולה הטענה נגדינו על מעשינו הרעים גדולה יותר.

המגיד מדובנא שאל מה תועלת יש בהזכרת זכות אבות הרי זה עלול להביא עלינו קללה ולא ברכה, המקטרג יטען אבותיהם התנהגו למופת אז מה אתם? מעשיהם יוכיח שיש אכן אפשרות לעמוד ברצון ה' ושום דבר לא קשה מדי. משל למה הדבר דומה לשני אנשים שסרחו, האחד בן לצדיק נשגב השני בן לרשע, האם אין טענות קשות יותר כנגד הבן של הצדיק על שלא למד מדרכי אביו ולא הושפע מהדוגמה האישית הכבירה? הרב דסלר ז"ל עונה לשאלה זו בשאלה נוספת. מה המיוחד בעקידת יצחק? הרי היא לא היתה תופעה ייחודית, במשך הדורות ובפרט לפני כיובל שנים הקריבו יהודים רבים את עצמם ובניהם למען האמונה היהודית. מי ימנה את אותם האנשים אשר עמדו בגבורה מול הנסיון של המרת דת עושר והצלחה מצד אחד ומצד שני מיתה אכזרית מפרי דמיונם של פראי אדם!

אך התירוץ פשוט, את הכוח לעמוד בנסיונות אלו ירשנו מאבותינו, מחמת המעשה של אברהם אבינו קיבלנו את הכוח למסירות נפש. וכך מכל מעשיהם של אבותינו הכבירים ירשנו מידות טובות מעולות אחת מחברתה, את הרחמנות וגמילות החסדים המאפיין את בני התורה עד היום מהם קבלנו, את הבושה והעדינות מהם קיבלנו, וכך הלאה. נמצינו למדים שהזכרת זכות אבות אינה רק בקשת רחמים מחמת מעשיהם אלא הזכרת המעלות שלנו כעם ישראל, ואפילו אם כרגע במצבינו היום אין הן ניכרות בנו כל כך בפועל, הן קיימות בכח, וכדי שנזכה להוציאם לפועל אנו מבקשים חיים. ובזה גם מיושבת טענתו של המגיד מדובנא, הזכרת זכות אבות מגלה אילו מידות טובות יש לנו בפנימיותנו, בגינם בודאי לא ישליכנו הקב"ה מנגד.

שופרות

החלק השלישי והמסכם של חלקי המוסף הוא ברכת "שופרות". הפסוקים מתמקדים בעיקר על מעמד הר סיני והגאולה העתידה, שבשניהם קול השופר תופס מקום מרכזי, אך יש רעיון נוסף המשותף לשניהם גם יחד, הם תלויים זה בזה. התורה ניתנה למען הביא את העולם לתיקון הסופי של חטא אדם הראשון בעת הגאולה האחרונה, והגאולה עצמה תבוא בזכות התורה. "סוף דבר הכל נשמע את האקלים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (סוף קהלת) תכלית הכל היא יראת ה' ויראת ה' באה על ידי לימוד התורה, כשההתעוררות ליראתו באה על ידי תקיעת השופר. אנשי כנסת הגדולה מתקני נוסח הברכה מתארים שלפני מתן תורה "גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצוות" וקול השופר היה הגורם לחרדה ככתוב המובא שם "וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה".

והנה, טעמים רבים נאמרו למצות תקיעת שופר, רבנו סעדיה גאון מביא לא פחות מעשרה, נזכיר בקצרה את המפורסמים שבהם. ראשית הוא כדרך המלכים המודיעים את תחילת מלכותם באמצעות השופר. טעם נוסף הוא המבואר לעיל שקול השופר מחריד ומעורר לתשובה, מה עוד שיש כאן הכרזה והזהרה לשוב בעוד מועד לפני שיחרץ הדין. יש בתקיעת השופר זכרון למעמד הר סיני כדי שנקבל עלינו עול תורה ומצוות מחדש, ותוקעים בשופר של איל דוקא זכר לעקידת יצחק. טעמים נוספים יש בה לזכרון קיבוץ הגלויות, הגאולה הסופית ותחיית המתים. כל הענינים הללו רמוזים בפסוקי השופרות, והאומרם במתינות יוכל להתעשר מהם עושר רוחני רב. אכן עיקר הכוונה בהם היא השאיפה והכמיהה לקבלת עול מלכות שמים ולגאולה הסופית בה יקבלו כל העולם כולו עול מלכות שמים עליהם וייראו מפני ה'.

ראש השנה שחל בשבת

כשראש השנה חל בשבת אין תוקעין בשופר. טעם הדבר מבואר בגמרא (סוכה מג.) "גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים". והענין, כי יש כוח ביד חכמים לבטל דבר מן התורה בשב ואל תעשה כשהם רואים צורך בזה כגון במקרה כזה אשר אנו חייבים מדאורייתא בתקיעת השופר ומפני החשש שמא יבוא מישהו להכשל באיסור שבת ביטלו מצווה מדאורייתא. למדים מכאן שני דברים, ראשית קדושת השבת ויראת חטא, החשש הרחוק שמא מישהו בזמן מן הזמנים יכשל באיסור שבת הוא מכריע יותר ממצות תקיעת שופר לכל כלל ישראל לכל אורך הדורות כשראש השנה נופל בשבת. שנית, אמונת חכמים, הרי אנו יודעים את חשיבותה של מצווה זו ואת סגולתה הייחודית להפך את מדת הדין למדת הרחמים כמבואר בזוהר הקדוש, מצוות תקיעת השופר והשפעתה הם חיוניים לזכיה בדין. ועם כל זה יש לנו אמונת חכמים ואנו מצייתים לגדולים ומבטלים את המצוה תוך סיכון עצמי מוחשי! אין ספק ששני ענינים אלו הם העומדים לזכותנו ביום הדין כך שאין כבר צורך בתקיעת השופר כדי לעורר רחמים. בדרך אגב מכאן תוכחת מגולה לאלו המחללים שבת אך יחד עם זאת משתדלים לבקר בבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר.

ועוד יש לומר, שאין צורך לדאוג על חסרון מצות תקיעת השופר בשבת כי אמרו חז"ל שבזכות שמירת השבת מוחלין לאדם על כל עוונותיו (שבת קיח:) וזה לשונם: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נ"ו) אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו". כי בזכות שמירת השבת והחיזוק באמונת בריאת שמים וארץ ימשיך להתעלות וישוב אל ה' באמת וכך ימחלו לו עוונותיו, וממילא אדם שנמחלו עוונותיו מה לו לדאוג מיום הדין.

אם נשכיל להבין את הלימודים הגדולים של רש השנה וניישם אותם למעשה בהחלטה כנה לשפר את מעשינו ולהתחזק בשמירת תורה ומצוות, בוודאי שנכתב ונחתם לאלתר לשנה טובה ולחיים טובים.

(מתוך הספר דע מה שתשיב )

 

עד מתי אפשר להתפלל שחרית?

שאלה:

עד מתי אפשר להתפלל שחרית?

 

תשובה:

שלום וברכה

בעקרון תפילת שחרית זמנה עד 4 שעות מתחילת היום. הזמן מודפס בלוחות,

וזמין באתרים רבים. [שימי לב שמדובר בשעות שמש ולא בשעות של השעון,

ולכן אין לחשב לבד אלא לבדוק בלוח]. בלוחות מופיעים שני זמנים, אשה בודאי

יכולה לסמוך על הזמן המאוחר יותר [שיטת הגר"א ובעל התניא המחשבת את

השעות משעת נץ החמה – רגע עליית השמש מעבר לאופק].

אולם למעשה נשים המטופלות בילדים יכולות להקל בכך, וטוב להשתדל להתפלל

לפני הזמן, אך ניתן להתפלל עד חצות היום [הזמן המופיע בלוח כחצות היום, ולא 12:00].

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

איך אתפלל על מישהו שיחזור בתשובה שלמה?

שאלה

שלום הרב

רציתי לדעת האם מותר לברך בברכת החזירנו בתשובה שלמה להוסיף הנוסח

פלוני בן פלוני כי ימינך פשוטה לקבל שבים וגם בברכת רפאנו יש בסידור עבודת

השם נוסח ארוך יותר מהרגיל יהי רצון מלפניך שתרפאני פלוני בן פלוני רפואה

שלמה בנפש ובגוף . האם מותר להוסיף את הנוסח המאורך באופן קבוע?

 

תשובה

שלום וברכה

אפשר לומר בקשה פרטית בכל נוסח, אך הנוסחים המקובלים בסידורים

שאני מכיר הם מהשל"ה או מהחיד"א ועדיף לומר אותם, כיון שהם היו גדולי

עולם וידעו לנסח נוסח טוב יותר מאיתנו.

אם כי בסוף התפילה, או סתם במהלך היום כשהנך מרגיש שאתה רוצה לבקש

על משהו מאבינו שבשמים, יש מעלה להתנסח בניסוח האישי שלך, בבקשה מכל הלב.

אין לי מושג מה מקור הנוסח בסידור עבודת השם, אך יתכן ויש לו מקור קדום.

לבקש בקשה בקביעות ראוי לבקש בסוף התפילה לאחר יהיו לרצון.

 

בהצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם נשים חייבות להתפלל?

יעקב לוסטיג

 

את המאמר הבא אנחנו מביאים כאן לאחר שהתקבלו מספר שאלות בנושא, והגענו להבנה שנשים ובנות רבות אכן מבקשות לדעת אם הן חייבות בתפילה ואיך הן צריכות למלא את חובתן בנידון:

לדעת רוב פוסקי ההלכה, נשים חייבות רק בתפילה אחת מדי יום, או תפילת שחרית, או תפילת מנחה. עם זאת, ישנם פוסקים הסבורים כי נשים חייבות בשתי התפילות הללו, וישנם פוסקי הלכה הסבורים שנשים חייבות אף בתפילת ערבית. (יש גם פוסקים הסבורים כי נשים פטורות בכלל מתפילה, וחייבות רק לומר משפט אחד של תחנונים מדי יום. לדוגמה: "אלוקים, עזור לי שיהיה לי היום יום מוצלח").

 

מצוות קריאת שמע

לפי כל הדעות, נשים פטורות ממצוות קריאת שמע, אך ראוי לכל אשה לומר לפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע בבוקר ובערב, ולאחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כמו כן, נשים צריכות לומר מדי בוקר את ברכות התורה ואת ברכות השחר, ובערב כשהן הולכות לישון הן צריכות לומר 'קריאת שמע שעל המיטה', או לפחות את הפרשה הראשונה של שמע. את קריאת שמע שעל המיטה אפשר לומר בעמידה, בישיבה או בשכיבה על המיטה, כל אחת בהתאם לרצונה ולנוחיותה.

בתפילת שחרית יש לומר כאמור את ברכות התורה, ולאחר מכן את ברכות השחר.

אמירת סדר הקרבנות שאחר ברכות השחר אינה חובה לנשים, וכן אמירת הפרקים שב'פסוקי דזמרה' אינה חובה לנשים, והן יכולות לדלג מיד אחר ברכות השחר לתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), אך כאמור ראוי שתאמרנה לפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע.

רצוי לומר גם את הברכה שאחרי קריאת שמע – "אמת ויציב" וכו', כי היא כוללת את הזכרת יציאת מצרים, וישנם פוסקי הלכה הסבורים שנשים חייבות להזכיר את יציאת מצרים מדי יום ומדי לילה. אפשר לצאת ידי חובה זו גם באמירת הפרק השלישי של קריאת שמע "ויאמר ה' אל משה" – פרשת הציצית, שבה גם יש אזכור ליציאת מצרים.

את כל התפילות הללו אפשר לומר בישיבה או בעמידה, בהתאם לרצונה של המתפללת.

בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה) יש לעמוד! אם את מתפללת באוטובוס או ברכב, אפשר לומר את התפילה בישיבה אם אין אפשרות אחרת. פוסקי ההלכה מדגישים שעדיף להתפלל בישיבה מאשר לעמוד באוטובוס מה שגורם להפרעה לאנשים נוספים הנוסעים האוטובוס, וגם מפריע למתפללת עצמה להתרכז בתפילתה.

 

מתי צריך לעמוד?

אם את בוחרת להתפלל את כל התפילה מראשיתה ועד סופה, אלו המקומות שבהן את צריכה לעמוד: בברכת "ברוך שאמר והיה העולם" עד סופה, ולאחר מכן בפרק "ויברך דוד" עד אחר "ישתבח שמך לעד מלכנו…. ברוך חי העולמים". וכמו כן בתפילת העמידה ובסוף התפילה באמירת 'עלינו לשבח'.

בעת אמירת 'תחנון' ("רחום וחנון חטאתי לפניך", כמנהג האשכנזים ו"לדוד אליך ה' נפשי אשא" כמנהג הספרדים ובני עדות המזרח) – יש לשבת, ולא לעמוד.

את כל יתר התפילות אפשר לומר בעמידה או בישיבה, אך לא ראוי לומר אותן בשכיבה אלא אם כן המתפללת חולה או חלשה וקשה לה לשבת.

 

נשים יכולות להפסיק לדברים אחרים בין חלקי התפילה?

שימי לב: אם את עסוקה בשעות הבוקר ואין לך פנאי להקדיש זמן מספיק לאמרית כל התפילה או כל חלקי התפילה שאת צריכה או רוצה לומר – את יכולה בהחלט לחלק את הקטעים, ולומר בתחילה רק את ברכות השחר, לחזור לעיסוקייך ולאחר מכן להמשיך בתפילת העמידה וכדומה.

ואלו המוקמות שבהם אסור להפסיק: בין ברכת 'ברוך שאמר' לברכת 'ישתבח' אסור להפסיק, ואת יכולה לומר ביניהן רק פרק אחד (רצוי לומר את 'אשרי יושבי ביתך' – תהילה לדוד ארומימך') ולסיים בברכת ישתבח, לעשות הפסקה נוספת ולאחר מכן להתפלל את תפילת העמידה.

 

תפילת מנחה

אשה המתפללת תפילת מנחה יכולה להסתפק רק בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), ואינה חייבת לומר לפני כן את סדר הקרבנות ואת 'אשרי', כמו כן אינה חייבת לומר 'עלינו לשבח' אחר התפילה.

אשה הבוחרת כן לומר את כל התפילה מראשיתה ועד סופה כולל הקטעים שבהם אינה חייבת, תבוא עליה הברכה, והיא בוודאי תבוא על שכרה מאת הבורא יתברך.

בהתאם לשמה של תפילת העמידה, יש לומר אותה בעמידה. עם זאת, במקרה שאת מתפללת בדרך, באוטובוס או ברכב, אפשר להתפלל את התפילה הזאת גם בישיבה, אם אין ברירה אחרת.

כמו כן נהוג לומר את תפילת 'עלינו לשבח' בעמידה, וכך ראוי לנהוג.

פורים בפתח! אסור להחמיץ! תתפללו על הדברים החשובים לכם

יעקב לוסטיג

פורים בפתח! אסור להחמיץ! תתפללו על הדברים החשובים לכם.

יום הפורים הוא יום קדוש ונשגב. זהו יום שבו אין מקום להוללות ולהתנהגות פרועה ברחובות העיר. עלינו לשמוח, לחגוג בראש חוצות, אבל לעשות זאת בעדינות המתבקשת מיהודי ירא שמים.

בספרי החסידות זוכה יום הפורים לייחס מיוחד, ונקבע כ"עת רצון" – כלומר זמן שבו התפילות שאנו מתפללים, מתקבלות לרצון לפני בורא העולם.

חשוב לזכור שהתפילה חשובה בכל עת, אבל ישנם זמנים מיוחדים שבהם יש "עת רצון", ומי שזוכה מנצל אותם כראוי כדי לבקש מהקדוש ברוך הוא את כל צרכיו וענייניו.

חכמנו זכרונם לברכה אף אומרים כי בפורים, "כל הפושט יד – נותנים לו". כוונתם המקורית היא בפשטות שכשאנו באים לקיים את מצוות 'מתנות לאביונים", ולתת צדקה לעני, אנחנו לא צריכים לתחקר אותו כמה הוא עני ואם מגיעים לו כספי צדקה, אלא כל מי שפושט יד ומבקש צדקה, אנחנו יכולים לתת לו את ה'מתנות לאביונים' – אלא אם כן ידוע לנו בבירור שהוא לא באמת עני.

בספרדי החסידות ביארו את דברי חז"ל גם באופן נוסף: בפורים, "כל הפושט יד", כל מי שמבקש בקשה מהקדוש ברוך הוא "נותנים לו", הוא מקבל את כל חפצו שהוא מתפלל עליו.

בהקשר זה, אף מובא משל יפה לאדם שהמלך התחייב להכניס אותו לאוצרותיו, ולאפשר לו לאסוף במשך שעה שלמה ככל שיספיק.

כשהתקרב המועד חשש המלך שהאזרח ינצל את ההזדמנות וירוקן את כל אוצר המלך מהכסף האוצרות הטמונים שם, ולכן פיתה אותו המלך לשתות יין חזק ומשכר בזמן שהוא נכנס לאוצר המלך, ומחמת השיכרות הוא שכח לאסוף כסף וזהב, ויצא בסופו של דבר בידיים ריקות.

כך הוא הדבר גם לגבי יום הפורים. זהו יום חשוב כל כך, שבו אנחנו יכולים לפעול גדולות ונצורות בעזרת התפילה שלנו, ולכן יש לנו טרדות רבות ביום זה, מנהגים משונים של ריסוס ספריי שלג ופיצוץ חזיזים, מצווה לשתות יין ולהשתכר, וכל זה כדי שלא נבקש יתר על המידה. אבל החכם עיניו בראשו ומי שרוצה שיתקבלו תפילותיו, דואג לשמור על צלילות מלאה במהלך הפורים, וגם אם הוא שותה יין כדי להשתכר, הוא עושה זאת מתוך מחויבות לקיום ההלכה ולא מתוך רצון לפרוק עול ולהתנהל בצורה חסרת אחריות.

ויהי רצון שנזכה להתפלל כראוי, ושיתקבלו התפילות שלנו לרצון לפני בורא העולם.

מה עושים נגד עין הרע?

שלום
רציתי לדעת מה אפשר לעשות ברגע שיש עין הרע על ילד?
רחלי

 

שלום וברכה

עין הרע פוגע רק במי שחושש לעין הרע
פשוט לא לחשוש לעין הרע ולבטוח בה' יתברך.
אם את מרגישה שקורים לילד יותר מדי דברים לא טובים ח"ו,
זו הזדמנות להרבות בתפילה
ואין כמו תפילה של אמא

בהצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה עושים נגד עין הרע?

איך מתפללים בכוונה?

שלום
ברצוני לדעת איך מתפללים תפילה מעומק הלב, מה השלבים?
אשמח למקורות/יעוץ/עצה
תודה מראש

 

שלום וברכה

התפילה בכוונה כוללת שני חלקים, ההרגשה שאנחנו עומדים לפני מלך, וכוונת פירוש המילים.

ע"פ רוב החלק החשוב ביותר של עמידה בפני מלך נזנח יותר, וחבל כי דוקא בו ראוי להשקיע יותר, ודוקא הוא החלק שמעכב.

צריך לנסות לדמיין שאנחנו עומדים בפני אדם נכבד ביותר, להתלבש כראוי, ולחשוב כל התפילה שאנחנו עומדים בפני מלך.

סבי בן 89 מקפיד כל בוקר לצחצח נעליים לפני התפילה, ללבוש עניבה, הוא אומר לנו תמיד לפני התפילה אני עושה כל מה שהייתי עושה אילו הייתי צריך לפגוש בנשיא ארה"ב, הלוואי שאני אזכה להגיע לדרגתו ביחסו לתפילה.

אפשר גם לנסות לדמיין שאנחנו נשלחנו לשליחות חשובה לכפר פרימיטיבי, ואין לנו עם מי לדבר לענין מלבד אדם אחד שאותו אנחנו פוגשים פעם ביום. כך הוא בדיוק הרגשת הנשמה שבתוכנו שהתפילה היא הזמן היחיד שהיא יכולה לשוחח עם מישהו שמבין אותה.

לא פעם אנחנו מצפים שהלב יתמלא התרגשות, העינים ידמעו, יצא צעקה עמוקה ממעמקי הלב, או כל תיאור ספרותי אחר, בפועל הדברים הללו קורים כשאדם נמצא במצב רגשי חזק [היי], וקשה לתכנן שתמיד בזמן התפילה נהיה במצב רגשי כזה. והוא גם לא נצרך. חשוב לזכור כי במחילה מהמורה לספרות הנשמה אינה מדברת ברגשות אלו, התיאורים הספרותיים מתאימים היטב להתרגשות החלק של הרוח שבתוכנו, הנשמה היא חלק נעלה יותר שאנחנו לא יכולים לחוש אותה כלל. הנשמה מתרגשת מתפילה שנאמרה בדקדוק ומתינות, בנוסח המדויק, ולנסות להבין את פירוש המילה. בספרים הקדושים הנשמה תמיד מתוארת כחלק השכלי של האדם.

יש מעלה עם גם חלק הרוח שבתוכנו הצטרפה לתפילה בכל כוחה, עם כל התיאורים הנ"ל, אך בניגוד למקובל זה לא העיקר.

לעיתים קשה לנו להתחבר לנוסח התפילה, ואנחנו יוצאים עם הרגשה שזה לא היה תפילה מעומק הלב, כדאי לדמיין שכיבדו אותנו לקרוא ברכה לנשיא ארה"ב ברכה שנוסחה לטעמו האישי ע"י טובי היועצים של המדינה שערכו עליו מחקר מקיף, במילים גבוהות ונמלצות השובות את ליבו [המשל לא בהכרח מתאים לנשיא טראמפ…], כך אמורה להראות תפילה.

קל לכתוב קשה לבצע, זה משימה שאורכת 120 שנה, ואני עדיין עובד על זה…

בהצלחה
יהי רצון שיתקבלו כל תפילותיך לרצון

בברכה

הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה זה תפילת שחרית

לפני תפילת שחרית אומרים את 'ברכות השחר', בהן אנו מברכים על הדברים הטובים שנתן לנו הקדוש ברוך הוא: על מערכת העיכול המופלאה שמאפשרת לאדם להתנקות בבוקר מהפסולת שנותרה בגופו מאתמול, על התורה הקדושה שהוא העניק לנו ובכך ייחד אותנו וקידש אותנו מכל העמים, על היכולת לפקוח עיניים להתבונן ביפי הבריאה, על היכולת לצעוד ביציבות על שתי רגליים, בקומה זקופה. ועל עוד דברים טובים שהעניק לנו הקדוש ברוך הוא.

חכמנו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שהתפילות שאנו מתפללים במשך היום הן כנגד הקרבנות הקבועים שהיו מקריבים בבית המקדש. תפילת שחרית היא במקום קרבן 'תמיד של שחר', ולכן אנו אומרים את 'סדר הקרבנות' אחרי ברכות השחר, לפני שמתחילים להתפלל.

שלב נוסף לפני התפילה עצמה הוא 'פסוקי דזמרה'. אומרים פרקים מתוך ספר התהילים שבהם אנו מספרים את שבחו של בורא העולם, את הדברים העצומים שהוא עשה בטבע ובבריאה, ואת הניסים הגדולים שעשה לעם ישראל בהוציאו אותם ממצרים. אמירת 'פסוקי דזמרה' משולה לאדם שפונה למלך גדול כדי לבקש ממנו בקשה חשובה. לפני שהוא יבקש את בקשתו הוא יפנה אליו בתארים כדוגמת 'הוד מלכותו', ידבר מעט על גדולתו של המלך, יפייס את דעתו ורק אחר כך יבוא לבקש את בקשתו האישית.

אחרי 'פסוקי דזמרה' המסתיימים בברכת 'ישתבח שמך לעד מלכנו', אנו מתחילים לומר את ברכות קריאת שמע ואת קריאת שמע עצמה. התורה מצווה אותנו לומר את 'שמע ישראל' בכל בוקר ובכל ערב, וחכמנו זיכרונם לברכה סידרו ברכות שאנו מברכים לפני ואחרי קריאת שמע, בהן אנו משבחים את הבורא על המאורות – השמש והירח שנתן לנו, על היום והלילה ועל עניינים נוספים. החלק החשוב ביותר בתפילה הוא עצם אמירת 'קריאת שמע' – כי זו אחת המצוות היסודיות ביותר בדת היהודית.

מיד אחרי ברכות קריאת שמע אנו עומדים ל'תפילת העמידה' (תפילת שמונה עשרה). זוהי התפילה עצמה וכל השאר זה רק הקדמות אליה (חוץ ממצוות קריאת שמע כנ"ל), לכן חשוב להתפלל עם הלב ולא רק עם הפה. לחשוב על מה שאנחנו אומרים ולהתכוון לבקש מהקדוש ברוך הוא את הבקשות החשובות כל כך.

באמצע תפילת שמונה עשרה, בברכת 'שמע קולנו', או בסוף התפילה במהלך אמירת תפילת 'אלוהי נצור לשוני מרע', אפשר ואף רצוי להוסיף לתפילה בקשות אישיות שאינן כתובות בסידור התפילה. אפשר לבקש להצליח במבחן המתקרב, אפשר להתפלל ולבקש שהיחסים עם ההורים או הילדים ישתפרו, ואפילו לבקש שהתספורת שאת מתכוונת לעשות בהמשך היום תצליח ותצא יפה במיוחד.

אחרי תפילת שמונה עשרה, מסיימים בדברי שבח נוספים לקדוש ברוך הוא, כמו שכשבאים לבקש מהמלך הגדול את הבקשה האישית לא מסיימים לבקש ובורחים החוצה, אלא נשארים עוד קצת כדי להודות לו על ההקשבה, על הרצון לעזור ולשבח אותו על מעשיו הטובים והרחומים כלפי נתיניו.

תפילת שחרית מתפללים החל מזריחת השמש ועד ארבע 'שעות זמניות' (חלוקה של שעות האור בין זריחת השמש לשקיעת החמה ל-12 חלקים יוצרת 12 שעות זמניות שהאורך שלהן משתנה מיום ליום). אם לא הספקתם להתפלל עד ארבע שעות זמניות, אפשר להתפלל שחרית עד חצות היום.

אם אתם לא מספיקים להתפלל את כל התפילה, או שאתם מרגישים שמדובר במשימה כבדה מדי המוטלת עליכם בשלב ההתחלתי של טיפוח הקשר עם בורא העולם, אפשר להסתפק בשלב ראשון באמירת 'קריאת שמע' בוקר וערב, ובתפילת 'שמונה עשרה' שלוש פעמים ביום.
בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רב שמכיר את נפש האדם ויש לו ניסיון עם אנשים שעושים צעדים ראשונים של התקרבות לבורא עולם, כדי שייעץ לכם איך וכיצד להתנהג בנושא זה ובנושאים אחרים.

הטלפון האדום של מלך העולם

הטלפון האדום של מלך העולם

מאת: יעקב לוסטיג

הקדוש ברוך הוא בורא ומנהיג את העולם כולו. שום דבר לא קורה אם הוא לא נתן פקודה שכך יקרה. שום תאונה או 'מזל רע' לא פוקדים אדם, חיה או אפילו חפץ דומם, מבלי שתתקבל קודם לכן החלטה מתאימה, וכמו כן לא קורה שום דבר טוב, לא תרוויחו כסף, כבוד או נחת, אם ה'הוצאה' הזו לא קיבלה אישור חתום על ידי מלך העולם.

אבל יש לכם יכולת משמעותית להשפיע על הליך קבלת ההחלטות, וגם אחרי שכבר התקבלה החלטה, אתם יכולים לפעול בנושא ולגרום לשינויה. אתם יכולים להתקשר אל הטלפון האדום של מלך העולם, ולספר לו מה מציק לכם. אתם יכולים לבקש ממנו שישנה את ההחלטה שהחליט לגביכם ושישפיע עליכם שמחה, אושר, נחת ועושר.

איך?

על ידי תפילה!!

הקדוש ברוך הוא שומע תפילת כל פה. כל תפילה שמופנה כלפיו, מכל אדם או יצור בעולם, נשמעת על ידו ונלקחת בחשבון כשהוא בא לקבל החלטות הקשורות לאותו אדם. אפילו האדם השפל ביותר עלי אדמות יכול וצריך להתפלל לקדוש ברוך הוא.

אף אחד לא מבטיח לכם שכל תפילה תתקבל ותתגשם, אבל הקדוש ברוך הוא כן הבטיח לנו שהוא שומע כל תפילה, מאזין לה ומתחשב בה. יתירה מזאת, ישנם מקרים שבהם הקדוש ברוך הוא מציב בפנינו קושי כלשהו, כי הוא רוצה שנתפלל אליו. הוא רוצה לשמוע את התפילות שלנו.

מדי יום מתפלל היהודי שלוש תפילות: שחרית, מנחה וערבית. התפילות הללו חשובות מאוד, ואפשר לשאת תפילה גם בין לבין. "אלוקים תעזור לי לתפוס את האוטובוס בזמן", "תן לי כח להתמודד עם התינוק שבוכה כל הלילה", "בבקשה תעשה שהילד שלי יהיה בריא ולא יחלה" – כל משפט כזה הוא תפילה בפני עצמה, ולא משנה אם הוא נאמר תוך כדי ריצה חפוזה אל תחנת האוטובוס, או במהלך המתנה ממושכת בתור בקופת החולים.

התפילה היא לא רק 'טריק' כלשהו שנועד לסדר לנו את החיים ולארגן לנו הקלות והנחות מאת בורא העולם. התפילה היא בראש ובראשונה כלי לטיפוח הקשר עם הקדוש ברוך הוא. היא מאפשרת לנו לזכור שהוא קיים, משגיח ומתבונן בנו כל הזמן. היא נותנת לנו את היכולת לזכור שכל מה שקורה לנו – מגיע ממנו יתברך.

כשיהודי מתפלל הוא מקיים את עצם מצוות התפילה שזו מצווה חשובה מאוד, אבל הוא גם ובעיקר מקיים את מצוות האמונה. הוא זוכר ומחזק את ההבנה הפנימית שלו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, מנהיג אותו כל העת, זן ומפרנס את ברואיו בכל רגע ובכל שעה. אפילו חתול אשפתות המתהלך ברחובותיה של עיירה זנוחה ונחשלת בפאתי זימבבואה שבאפריקה השחורה, אינו מוצא מזון לאכול מבלי שהקדוש ברוך הוא החליט שהוא ימצא. על אחת כמה וכמה יהודי, בן לאברהם יצחק ויעקב, 'נזר הבריאה' שבשבילו ובשביל בני עמו נברא העולם כולו, בוודאי שאינו מש לרגע מתחת השגחתו הקפדנית והצמודה של הקדוש ברוך הוא.

אם תרצו, זוהי מהותה של האמונה בקדוש ברוך הוא. זוהי התמצית של הדת היהודית. זוהי תכלית הבריאה כולה: כדי שיהודים יזכרו את האלוקים, יעבדו אותו, יתפללו אליו וישמרו על קשר שוטף אתו.

האם אני יכולה לשנות את סדר הברכות

שלום לכבוד הרב, הסדר

אני מגיעה מרקע חילוני ולאורך שנים רבות מוסיפה לי מצוות והלכות.

לאחרונה ממש התחלתי לבקש את ברכות השחר ומעבר להבדלים הגדולים בין הגרסאות,

הבחנתי שגם הסדר שונה. עדיין, בכל הנוסחים שראיתי הברכה מסתיימת בדברים שיש להישמר מהם'

וזה אישית מעורר בי תחושה לו נוחה. קשה לי למשל לסיים עם הבקשה להצלה מכל הדברים הרעים שמסתיימת במילים "ומדינה של גיהנום".

פשוט כי זה מסתיים במילים קשות כל כך ובאיזכור מה שאנו רוצים להרחיק מעלינו.

האם ניתן להחליף בין הברכות ולמשל לסיים בדברים שהקרן קיימת לעולם הבא? זו ברכה שמאד התחברתי אליה.

תודה רבה!

 

תשובה:

שלום רב לך ואשרייך שאת זוכה להתחזק ולהוסיף לך מצוות וזכויות, ככל שאת מוסיפה יותר את מתעלה ומתקדשת יותר ויותר.

לשאלתך, אינני יודע איזה מברכות השחר מעורר בך תחושה לא נוחה, אולי אינך מבינה את משמעותה האמיתית של הברכה,

מאחר וכל הברכות נועדו כדי לשבח את הבורא על הדברים הטובים שנתן לנו,

ועל כך אנו מסיימים בברכת הנותן ליעף כח ולאחר מכן משבחים את ה' על חסדיו הרבים עמנו בכל יום.

באופן עקרוני יש ברכות שהסדר שלהם מעכב ויש ברכות שהסדר אינו מעכב, אך בכל אופן לא מומלץ לשנות את הסדר,

אך כן כדאי להבין את משמעות הברכות,
תיבות ומדינה של גיהנום, אינם נמצאות בכל הנוסחאות, כי אם בנוסח ספרד והיא תוספת של אחד מראשוני הראשונים לפני כ800 שנה,

וכוונת תיבות אלו היא להתפלל שנזכה במשך היום לעשות רק מעשים טובים שלא נענש בדינה של גיהנום,

אך אם קשה לך עם הזכרת ענין זה, את יכולה לומר כנוסח אשכנז שבו אין אומרים תיבות אלו

ומסיימים את הברכה בתיבות "בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית".

בהצלחה רבה

מותר להתפלל מול מראה ?

שאלה:

קראתי באיזשהו מקום שאסור להתפלל מול מראה, האם זה נכון? והאם הכוונה היא לגבי כל התפילות (ברכות השחר, ברכת המזון, קריאת שמע שעל המיטה וכו')? וכן רציתי לשאול האם מותר לי להתפלל כשאני מפנה את הגב אל המראה? או להתפלל כשמראה היא מהצד שלי ואני לא מסתכלת עליה?

תודה רבה על העזרה

 

תשובה:

שלום רב

אכן אסור להתפלל מול מראה, משתי סיבות: כי זה נראה שהאדם משתחווה לעצמו, ובגלל שאם יראה את עצמו מתפלל, זה יבלבל אותו ויסיח את דעתו מהתפילה.

אבל האיסור הוא רק להתפלל תפילת עמידה (שמונה עשרה) מול המראה.

מותר לומר קריאת שמע או ברכות השחר מול מראה ואין בכך שום איסור.

גם תפילת שמונה עשרה מול מראה אסורה רק כשהמתפלל עומד ממש מול המראה. אבל היא מאחוריו או מצדדיו אין בכך איסור ויכול להתפלל ללא כל חשש.

בהצלחה רבה

מתי צריך להתפלל לאלוקים? ואיך עושים את זה ?

מאת: יעקב לוסטיג

 

התפילה היא אחת המצוות הכי חשובות בסדר היום של היהודי. דרך התפילה מחבר היהודי את עצמו עם הקדוש ברוך הוא, לומד לדבר אליו כמו שבן מדבר עם אביו, לבקש על צרכיו הרוחניים והגשמיים, ואסור לשכוח להתפלל גם על הזולת.

אבל איך עושים את זה בפועל? כמה פעמים ביום צריך להתפלל, ומה מתפללים בכל פעם?

ובכן, יהודי צריך להתפלל שלוש פעמים ביום. תפילת ערבית מתפללים אחרי צאת הכוכבים, כשהשמים משחירים וחושך מכסה את היקום. אפשר להתפלל ערבית גם קצת לפני שתרד החשכה, אבל בכזה מקרה צריך לקרוא קריאת שמע פעם נוספת מאוחר יותר. תפילת ערבית אפשר להתפלל עד שיאיר הבוקר, אבל את קריאת שמע שאומרים בערב צריך לומר לפני חצות הלילה.

התפילה השנייה ביממה היא תפילת הבוקר – תפילת שחרית. אפשר להתחיל להתפלל כשהשמים מאירים ואפשר לזהות אנשים ברחוב באמצעות אור השמש. את תפילת העמידה (תפילת שמנה עשרה) עדיף להתפלל רק כשכבר אפשר לראות את קצהו כדור החמה בעצמו, ולא לפני כן. זמן התפילה הוא עד ארבע שעות אחרי זריחת החמה, ומי שלא הצליח להתפלל בזמן זה, יכול להתפלל עד חצות היום.

התפילה השלישית היא תפילת מנחה ואותה אפשר להתפלל החל מחצי שעה אחרי חצות היום, ועד שתשקע החמה.

מומלץ לקנות לוח שנה או להוריד מהאינטרנט לוח שבו אפשר לראות את זמני היום השונים, כמו שעת זריחת החמה, שעת השקיעה, השעה שבה חל חצות היום והלילה ועוד. הזמנים הללו משתנים מדי יום בגלל שינוי העונות, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם.

כל אחת משלושת התפילות הללו מורכבת ממספר חלקים, כשתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה) היא החלק העיקרי של התפילה, ולכן מתפללים אותה בעמידה, עם רגליים צמודות, עם הפנים לכיוון ירושלים (מי שנמצא בירושלים מכוון את פניו לכיוון הר הבית) ואסור להפסיק בתפילה זו אפילו כדי לרמוז משהו או לסמס בנייד.

בתפילת שחרית ובתפילת ערבית אומרים גם את 'קריאת שמע' לפני תפילת העמידה. זו מצווה בפני עצמה לומר קריאת שמע, וחכמים תיקנו שנצמיד אותה לתפילת העמידה, אך בתפילת מנחה אין צורך לומר קריאת שמע.

החיוב להתפלל שלוש תפילות מדי יום הוא חיוב לגברים. פוסקי ההלכה נחלקו בשאלה האם נשים חייבות גם הן בתפילה כמו הגברים, ורבים מפוסקי ההלכה סבורים שנשים חייבות להתפלל רק תפילה אחת כל יום, והן יכולות לבחור איזו מהן שירצו. כמובן שאשה שיש לה אפשרות ואינה מטופלת בילדים קטנים, ראוי וכדאי שתתפלל את כל שלושת התפילות.

***

בשבת, בראש חודש ובחגים מוסיפים תפילה רביעית שנקראת 'תפילת מוסף' או 'תפילת המוספין'. את התפילה הזאת מתפללים בדרך כלל בצמוד לתפילת שחרית, והיא באה בגלל 'קרבן מוסף' שהיו מקריבים בבית המקדש בחגים, בשבתות ובראשי חודשים, בנוסף על 'קרבן התמיד' שהיו מקריבים מדי יום.

***

חשוב לזכור שהתפילה היא בעצם המהות שלה זמן קבוע שבו אדם מדבר עם הקדוש ברוך הוא, שופך לפניו את לבו, מודה לו על הטובות שגמל עמו עד עתה, ומבקש שימשיך לעשות לו טוב גם בעתיד. לכן יש להזהר שלא ליפול חלילה למצב של הרגל ושגרה בתפילה, כשהשפתיים מלמלות את המילים, אבל הלב והראש נמצאים במקום אחר.

עוד נקודה שחשוב לזכור היא שלמרות שחכמנו זכרונם לברכה תיקנו לנו שלוש תפילות בכל יום, אנחנו יכולים להוסיף על התפילות הללו גם תפילות פרטיות משל עצמנו. אפשר להתפלל על כל דבר, אפשר להתפלל שהבוס יאהב את העבודה שהכנתי לפי בקשתו, אפשר להתפלל שהילדים יהיו יותר ממושמעים ויכבדו את ההורים, אפשר להתפלל שנספיק להגיע בזמן לרציף כדי שלא נאחר את הרכבת ועוד. שום בקשה אינה קטנה מדי, כי הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה לשמוע את התפילות שלנו, הן גורמות לו לנחת רוח גדולה, והוא אוהב את מי שמבקש ממנו על כל דבר, קטן או גדול.

אז למה אנחנו מחכים?

בואו נתחיל להתפלל!

היא היתה על סף המוות, הצלתי את חייה ואפילו תודה לא שמעתי

רק תגיד "תודה"

כבר שנים אני מתנדב במד"א, אני עושה זאת מתוך אהבה, מתוך רצון לעזור לאנשים וכמתנדב אמיתי אני לא מצפה לשום תמורה. אבל את האכזבה מהמקרה הבא לא אשכח שנים. היה זה בלילה חורפי וגשום על כביש החוף, אני נוסע ברכבי הפרטי לכיוון הבית בסיומה של משמרת עמוסה, כאשר לפתע אני רואה את הרכב שלפני סוטה במהירות מהנתיב, מתהפך על גגו ונתקע בגדר הבטיחות. מראה מזעזע שלא רואים הרבה אפילו כשאתה מתנדב. עצרתי את רכבי ורצתי לראות מה קרה ואם ולמי ניתן לעזור. אני רואה את נהגת הרכב ההפוך, לכודה ופצועה, בקושי רב אני מצליח להגיע אליה. לא היה לה דופק. ידעתי מנסיוני, אם לא אתחיל לבצע בה החייאה מיד לא יישאר לה סיכוי. תוך שאני מזעיק עזרה, התחלתי בגשם ובחושך כשמכוניות חולפות בדהרה בסמיכות אלי, לבצע את ההחייאה. זה היה ארוך וממושך, עברו דקות ארוכות עד שהגיעו כוחות העזרה.
ידעתי כי אם לא אעשה את המקסימום היא לא תחיה והתאמצתי ככל יכולתי, הרגשתי שכוחותי אוזלים אבל לא אפשרתי לעצמי מנוחה. גם לאחר שהגיעה הניידת, המשכתי בפעולות ההחייאה, בשלב מסויים כשחזר לה הדופק ליוויתי אותה אל הניידת, אך גם שם לא עזבתיה. הייתי מאוד איכפתי, ליוויתי אותה עד לבית החולים, ניסיתי לאתר את משפחתה וגם לאחר שהגיעו המשכתי להתעניין במצבה.

יום אחד הגעתי אל בית החולים, רציתי לבקרה, לתדמהתי מטתה היתה ריקה. "היא שוחררה" אמרה לי אחות שחלפה שם. ניסיתי להשיג את בעלה בטלפון ו"כן", הוא אומר לי "עברנו את זה, אפשר לומר" להפתעתי הוא מיד המשיך"טוב אני נורא עסוק, ביי". הייתי בהלם, יצאה לי כל רוח ההתנדבות והעזרה מהמפרשים. אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, כל השעות שהקדשתי וכל המאמצים שעשיתי, נתתי לה את חייה במתנה, אפילו את המילה "תודה" הם לא יכולים להגיד לי?

את המשל הזה סיפרתי ליובל, נערה טובה ממשפחה איכותית, שהגדירה את עצמה "לא דתייה אבל מוסרית". שאלתי אותה "את מאמינה באלוקים?" "כן" היא אמרה לי. "ברכות השחר את מברכת?" "לא" היא ענתה "אני לא דתייה". "הקב"ה נותן לך את החיים במתנה" אמרתי לה, "אפילו תודה את לא יכולה לומר לו"?

לצורך אמירת תודה לאלוקים תקנו חכמים את ברכות השחר, בהם אנו מודים על החיים, הקימה בבוקר, חוש הראיה, השמיעה. היכולת הפיזית וגם על מעלותיו של עם ישראל העם הנבחר. פתיחת הבוקר באמירת תודה היא חובה לכל אדם שמגדיר עצמו מוסרי ושמאמין באלוקים.

לברכות השחר הוקדמו ברכת נטילת ידיים על מצוות נטילת ידיים של שחר. ברכת אשר יצר כהודאה על יכולתו הפלאית של גופינו להתנקות מפסולת המזון, ברכה שיש לאומרה כל פעם לאחר עשיית צרכים. ברכת "אלוהי נשמה" שהיא הודאה על החזרת הנשמה לגופינו בקימת הבוקר וכן שלושת ברכות התורה בהם אנו מודים על זכותינו ההסטורית בקבלת התורה ובלימוד התורה, כאשר מיד לאחריהם הוסמכו קטעי לימוד קצרים "יברכך" ו"אלו דברים" בכדי שבוודאות ברכות אלו לא תהיינה לבטלה.

בעקרון היה מן הראוי לומר את ברכות השחר לפי סדר הנאתינו מחסדי השם, לברך על הבגדים כשאנו מתלבשים ועל היכולת המוטורית כשאנו מזדקפים, אלא שראו חכמים לתועלת המתפלל לסדר זאת כפתיחת התפילה ולומר את כולם כסדרם. ישנם הנוהגים לאומרן יחד כל הציבור על ידי שליח הציבור וישנם הנוהגים לברכן כל אחד לעצמו, כך או כך יוצאים ידי חובת ההודאה.

אדם שהיה ער בלילה, ייתכן שאינו יכול לברך את ברכת היקיצה בבוקר "המעביר שינה מעיני" ולכן אין לו לברכה אלא ישתדל לשמעה מאדם אחר ולענות אחריו "אמן". כל ברכות השחר, אם לא אמרן קודם התפילה, יכול לאומרן לאחריה, מלבד ברכת נטילת ידיים ואלוהי נשמה.

נכון, אנחנו עסוקים וממהרים בבוקר, אבל אנחנו מספיק מוסריים בשביל להקדיש כמה דקות לומר למי שנתן לנו את החיים ואת הבוקר הנפלא הזה – "תודה".

 

הנס שמסעיר את בית שמש

בראשית ימי החופש הגדול התלוננה ריני בת השמונה על כאבים בבטנה, רופא המשפחה הפנה אותם לצילום, הממצאים היו בהחלט מדאיגים… הגידול נצפה בצורה ברורה ביותר… השלב הבא היה קביעת תור לניתוח בביה"ח איכילוב בתל אביב. בשלב הראשון הוצא הגידול לצורך בדיקות מעבדה כדי לקבוע האם הגידול ממאיר ומהם דרכי הטיפול הנכונים. הרופא המנתח לא הותיר מקום לתקווה, מניסיונו רב השנים הוא ידע לבשר כי גם בלי מעבדה הוא מכיר כי מדובר בגידול מסוכן ביותר ועליהם להתכונן לגרוע ביותר… אני שולח למעבדה הוא אמר, רק כי הפרוטוקול מחייב אותי, ברור לי שהמצב אבוד.

משפחת ד' ידעה כי שערי תפילה לא ננעלו ובפרט בימי חודש אלול- חודש הרחמים, ובהתאם לכך הם נערכו ופנו לכל בתי הכנסיות בעיר ובקשו מהמתפללים להתפלל לרפואת בתם גם בישיבות ובכוללים התקיימו תפילות מיוחדות לרפואה שלמה.

כעבור מספר ימים הגיעה תשובת המעבדה מדובר בגידול שפיר הסכנה חלפה! הרופא היה ספקן, לדעתי חלה כאן טעות, הוא אמר, ניתחתי מאות חולים אני יודע מה הוצאתי, זה פשוט לא יתכן…. אני מציע ליתר ביטחון שתפנו למעבדה נוספת. ואכן כך עשו בני המשפחה, וגם כאן התוצאה חזרה על עצמה-שפיר.

הרופא הבכיר הסביר לבני המשפחה אמנם אני אתאיסט וכופר גמור, אך ברור לי שמדובר בנס, אין לי שום הסבר אחר.

הוא לא ידע, אומר לנו הרב שמואל- ידיד המשפחה, כי בחודש אלול יש לתפילה כח מיוחד, ימים אלו נקראים "ימי רחמים" דוד המלך אומר בתהילים "ד' מלא רחמים רחם עלי…" מלא רחמים כמו כוס מלאה שצריך רק לנדנד את השולחן והכוס נשפכת הקב"ה מלא ברחמים צריך רק תפילה לנער את כוס הרחמים שבימים אלו מלאה מתמיד….

 

זה הזמן לעשות משהו מעשי!

שלום לכולם,

בסוף הכתבה ישנם רעיונות לחיזוקים! זה הזמן לעשות משהו מעשי!

בימי בין המיצרים , הקב"ה מצפה מאתנו שניקח על עצמנו משהו מיוזמתנו , להתחזק. ובלי להסתכל מי רחוק ומי קרוב , מי מתחזק ומי לא…
בזמן הזה נפתח חלון הזדמנויות לכל אחד ואחד.
לצערנו נכנסנו בימים שמידת הדין מתוחה לעימות חזק עם שונאינו ודווקא מתוך המסירות נפש של החיילים , שהם צבא ה' , הנלחמים על עם ישראל וארץ ישראל , ב"ה ימים אלו יהפכו לימי שמחה וששון עוד השנה ,ב"ה יתברך.

כל מי שמוכן לקחת על עצמו, אפילו ל- 40 יום

ודווקא מה שהכי קשה לך להתחזק בו – תתחזק! "ותשובה ותפילה וצדקה , מעבירין את רוע הגזירה"

מי יודע , איך הזכות שלך תעורר עוד יותר חסדי שמיים ותשמור חזק חזק על כל אחד מהחיילים! וכל ישועה שתבוא עלינו לטובה ולברכה.

בלי נדר , אני מוכן לסייע לכל אחד שירצה להתחזק , להעביר נוסח תפילות , ביאורי התפילה ודרכי תפילה. להדריך אתכם ולהפנות לגורמים שיהיו לכן להכוונה ולהדרכה!

"מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּ-הּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ.
ה' לִי, לֹא אִירָא; מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
ה' לִי, בְּעֹזְרָי; וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.
כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ְה', כִּי אֲמִילַם"
(תהילים קיח , פס' ה-י).

כל מי שלוקח על עצמו משהו , שיגיד: "בלי נדר , אני לוקח על עצמי למען שמירה על כל החיילים ולמען שמירה על עם ישראל ולכל ישועה את הקבלה הזו:_________ ,יהי רצון שה' ,ברוב רחמיו וחסדיו יזכור לי וייתן לנו מתנות חינם , "כי אין לנו על מי להישען , אלא על אבינו שבשמיים".

ð נטילת ידיים בבוקר.
ð לקרוא ברכות השחר בבוקר.
ð לתת צדקה בכל יום ולבקש בקשה.
ð לקרוא 2 פרקי תהילים בכל יום.
ð להשתתף בשיעור תורה לפחות אחת לשבוע.
ð לברך על כל מה שאוכלים ושותים וללמוד את ההלכות.
ð ללמוד בכל יום הלכות שמירת הלשון ולעסוק בלימוד מדרשים ועניינים הקשורים לשמירת הלשון וכוח הדיבור.
ð ללמוד 2 הלכות שמירת שבת בכל יום.
ð לערוך הפרשת חלה אחת לשבוע.
ð להדליק נרות שבת.
ð לשמור שבת.
ð ללבוש יותר צנוע.
ð לגברים: כיפה.
ð לגברים: ציצית.
ð לנשים: כיסוי ראש
ð להחזיק ולתמוך בבני תורה. לתת מעשר לתלמיד חכם שיישב וילמד ויקדיש את הלימוד לכל בקשה שלך.
ð לקרוא את קריאת שמע שעל המיטה מתוך כוונה שהקב"ה ישמור אותך מכל רע.
ð לומר בבוקר בכוונה , לאט ומתוך שמחה שקמת בבוקר : "מודה אני לפנייך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"
ð לקרוא ברכת המזון בקול ובקריאה ברורה- שזו סגולה לפרנסה טובה.
ð להתפלל לפחות תפילה אחת ביום (שחרית , מנחה , ערבית).
ð לשבת עם הילדים ולקבוע "זמן לימוד תורה" ,לפחות אחת ליום.
ð לברך את ברכת "אשר יצר".
ð ללמוד הלכות בטהרת המשפחה בספר ובטלפון מול מדריכה.
ð שיר השירים בכל ערב שבת.
ð לקרוא אגרת הרמב"ן פעם בשבוע.
ð לקרוא בכל יום "13 העיקריים" באמונה.
ð לקבל את השבת כ- 10 דקות לפני הזמן בלוח שנה.
ð לא לדבר דברי חולין בשבת.
ð לא לקרוא עיתונים בשבת
ð ללבוש בגדים יפים בשבת.
ð לקנות כלים יפים להדר את שולחן.
ð לקנות ברכונים למזמורי שבת. ולשיר סביב השולחן בשבת מתוך הברכונים.
ð להקפיד על סעודת "מלווה מלכה" עם פת לחם.
ð לארגן שיעור תורה אחת לחודש
ð לארגן ערב הפרשת חלה עם שיעור תורה.
ð לקרוא במשך 40 יום את תפילת רחל אימנו לעורר את זכותה.
ð ב- 5 דקות כשאת נכנסת הביתה לא מעירה כלום.
ð לחזק את מצוות כיבוד אב ואם.
ð סבר פנים יפות. להשתדל לחייך.
ð לגלות סלחנות
ð לגלות אדיבות
ð לא להתערב בענייני אחרים
ð לעשות מעשה למען הזולת (הורים , סבתא וסבא , אחים, חברה , שכנה , וכל נפש מישראל ששמעת שצריך עזרה).
ð לא לדבר בקול רם , לעשות השתדלות לדבר בנחת.
ð פחות הערות וביקורת.
ð להשתדל לא לפגוע ולא להעליב.
ð לא לדבר בבית כנסת.
ð להשתדל לעמוד בהבטחות.
ð להימנע מקללות וממילות גנאי.
ð לא לספר דבר שנתבקשתי לשומרו בסוד.
ð במקום שיש דיבור לשון הרע לא להשתתף בשיחה.
ð להשתדל לשפוט לכף זכות , להבין את השני כפי שהיית רוצה שיבינו אותך.
ð לעבוד על המידות. (כל אחד יודע איזו מידה עליו לתקן לדוגמא: נעלבות , כעס , ללמוד לבקש סליחה , חוצפה , קנאה , רגשנות יתר , עצבות , מצבי רוח).
ð להשתדל לדבר אמת וכמה שיותר קרוב לאמת. להשתדל לדייק בדיבור.

ה' יברך אתכם!

זכות להפיץ ולהעביר הלאה…

בשורות טובות ,

שעתיים של רווח

כל העובדים שלי יודעים שבשעה שלוש אין עם מי לדבר. אני יכול לשבת עם לקוח על הזמנה של שישים אלף שקל ופתאום באמצע הכל לעזוב, למה? כי יש לנו מנין של תפילת מנחה, ואני אחד מבעלי המניות החזקים במנין.

רבים מבעלי החנויות והמבקרים ב"דיזין סנטר" שבאיזור התעשייה של בני ברק מתאספים באמצע היום בשעות החזקות ביותר מבחינת מכירות, לתפילת מנחה בקומת הכניסה של הקניון.

איך הוקם המנין? אספר לך. לפני כחמש שנים עליתי לארץ מצרפת, בתחילה שלא הייתי מסודר עדיין בעבודה קבועה. הייתי משתדל לפתוח את היום עם שלוש שעות של לימוד תורה, אולם כשהתחלתי לעבוד בצורה קבועה ממש הרגשתי רע עם העובדה ששוב לא יכולתי להקדיש כל כך זמן ללימוד תורה. אך כידוע המח היהודי תמיד מוצא פתרון. גרתי באותם ימים באשדוד. כל בוקר הייתי עובר בתחנת האוטובוס ומציע לאברכים טרמפ לבני ברק שם הוא גם מקום עבודתי, "בתמורה" לכך שאסיע אותם במכוניתי עד למקום חפצם ממש הייתי מבקש מהם שיאמרו לי דברי תורה בדרך. כך נהגתי גם בתום יום העבודה בדרכי לביתי והנה היו לי כשעתיים של לימוד תורה יום יום.

בחודש אוגוסט לפני קצת יותר משנה אספתי אל רכבי בחור ישיבה צעיר בשם משה, כיון שמיהרתי מאוד נסעתי ישירות למקום עבודתי ב"דיזין סנטר". רציתי לארגן לו מונית משם למחוז חפצו, היה יום חם מאוד וממש אילצתי אותו לעלות אלי למשרד שישתה כוס מים קרים לפני שימשיך לדרכו, תוך כדי שיחה אני מסביר לו למה כל כך חשוב לי שיסע איתי וילמד איתי בדרך, והוא מפתיע ומציע לי שעכשיו בימי החופשה שלו הוא יוכל לבוא ללמוד איתי במשרד מידי יום, ואכן ביום ראשון התייצב משה עם גמרא מסכת בבא מציעא אצלי במשרד ובמשך שלושה שבועות ידעו כל העובדים אצלי שבין אחד לשלוש היומן מלא אני בפגישה חשובה ביותר- – -!

ביום הראשון ללימוד המשותף שאל אותי משה היכן מתקיימת כאן תפילת מנחה? הצבעתי על פינת החדר ואמרתי לו כאן… מה לעשות… . משה הביט בי כאינו מאמין, מה הבעיה הוא אמר תן לי עשר דקות ויש לך כאן מנין. הוא עבר בין החנויות וגייס מנין למנחה, הייתה ממש מריבה בין המוכרים בחנותו של מי תתקיים התפילה, והמנין הפך להיות חלק בלתי נפרד מהקניון.

בכל פעם שמשה בחופשה מלימודיו בישיבה אנחנו קובעים לימוד משותף אצלי במשרד, היית יכול לחשוב שאם אני לא עובד בשעתיים הכי "חמות" ביום אני מרוויח פחות, תתפלא אני רואה שיש לי ברכה מיוחדת בימים האלו, אני אומר לכל בעלי העסקים טיפש מי שלא קובע זמן לשיעור תורה…..

קבלו את הסגולה הגדולה לרפואה שלימה! – ברכת 'אשר יצר'

 

נוסח עדות המזרח

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל-בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח עדות המזרח להורדה

 


 

נוסח אשכנז

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח אשכנז להורדה

 


 

נוסח ספרד

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח ספרד להורדה

 


 

קבלו סרט על ברכת אשר יצר

מה טמון בברכה זו?

ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו.

הדבר הראשון שיש להודות עליו, הוא, שהניתוח נעשה באופן הקל ביותר.
הדבר השני, שהוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים.
השלישי, ללא כאבים ויסורים.
הרביעי, אנו ודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך.
הדבר החמישי שהניתוח נעשה חינם אין כסף.

על כל אחד מחמשת הדברים הללו, יש לתת הודיה גדולה לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'.
(מתוך הספר 'ברכי נפשי, המייחס זאת לרבי אליהו' ראטה)

עוד משהו: אם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום sms לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום.
(עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר)

תהילים מנוקד אונליין

תהילים מנוקד אונליין

אז הנה עכשיו בעידן הטכנולוגיה הכל זמין תוכלו להכנס לקישור הבא ולבחור איזה פרק שתרצו

רוצים להתחיל להגיד לפי בחירת פרק לחצו כאן

רוצים לצפות בכל ספר התהילים לחצו כאן

אמרו חז"ל: "אשרי האומר מזמורים והלומד בספר תהילים, שהוא חשוב ומרוצה לפני  הקב"ה עד מאוד. ואמרו חכמינו ז"ל במדרש, התפלל דוד המלך לפני הקב"ה ואמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך", אזכה שיהיו דבריי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויהיו קורין בהם והוגים בהם ונוטלים עליהם שכר כנגעים ואהלות".

מה ניתן לעשות כשהעובר הפוך

שלום וברכה כבוד הרב

שאלה:
בתי בהריון ראשון בתחילת החודש התשיעי שבוע 37 והתינוקת בבטן לא מתהפכת. בבית חולים שערי צדק נתנו לה תור ליום חמישי הקרוב לעשות היפוך חיצוני .מה לעשות?? יש איזו סגולה?

תשובת הרב:
בכל מקרה אין הרבה מה לעשות בכאילו מקרים מלבד להתפלל להקב"ה ולתת צדקה שהכל יצליח וילך כשורה.
ידוע שהגאון רבי חיים קנייבסקי מורה לכל הנשים המבקשות ברכה שהעובר יתהפך ולא יהיו להם סיבוכים, שיבדקו היטב בביתם אם אין איזה ספר קודש העומד הפוך, ואם ימצאו ספר כזה יהפכוהו חזרה, ובכך תהיה סגולה שהעובר יתהפך חזרה.

בברכה להצלחה ובשורות טובות.
שבת שלום.

11כללים לשיחה עם בורא עולם

מאת: יעקב לוסטיג

  • שלוש פעמים ביום מתפלל יהודי לבורא העולם. בבוקר אנו מתפללים תפילת 'שחרית' (מזריחת השמש ועד השעה 9:30 בערך בימות הקיץ, ועד השעה 10:00 בערך בימות החורף), בצהרים תפילת 'מנחה' (משעות הצהרים ועד שהשמש שוקעת), ובערב תפילת 'ערבית' (מתחילת הלילה ועד אור הבוקר). התפילה שלוש פעמים ביום היא חובתו של כל גבר ונער יהודי. גם נשים ונערות צריכות להתפלל מדי יום, אך החובה שלהן מסתכמת בתפילה אחת בלבד.
  • האופציה הטובה ביותר היא שנתפלל את שלושת התפילות בבית הכנסת עם הציבור. אבל מי שאינו יכול להתפלל עם הציבור כי הוא חולה, חלש, או כי הדבר יכול לפגוע בעבודה שלו, יכול להתפלל גם ב'יחידות' בביתו או בכל מקום אחר.
  • בזמן התפילה אפשר לשבת או לעמוד, למעט במקומות הבאים: בתפילת שחרית יש לעמוד באמירת 'ברוך שאמר', 'ויברך דוד', 'ישתבח', ובאמירת 'עלינו לשבח' בסיום התפילה. בתפילת מנחה וערבית יש לעמוד בזמן אמירת 'עלינו לשבח' בסיום התפילה.
  • בזמן 'תפילת העמידה' (תפילת שמונה עשרה) חובה לעמוד עם הפנים לכיוון ירושלים, ומי שנמצא בירושלים יפנה את פניו לכיוון הר הבית. הכיוון צריך להיות משוער, ואין חובה להקפיד על דיוק מלא, והעיקר הוא לכוון בלב שהתפילות שלנו עולות לקדוש ברוך הוא דרך ירושלים. כמו כן התפלל את תפילת העמידה צריך להצמיד את רגליו שיראו כרגל אחת, כמו שלמלאכים יש רק רגל אחת.
  • המצווה להתפלל אינה קשורה למצוות אחרות, ואינה תלויה בהן. אפשר להתפלל גם אם אתה לא לובש ציצית ולא מניח תפילין, ואפילו אם לא זכית לשמור שבת, אתה יכול וצריך להתפלל שלוש תפילות ביום. עם זאת, יש להקפיד על כיסוי ראש נאות בזמן התפילה, ונשים צריכות להקפיד על לבוש צנוע שמכסה את הזרועות ואת הרגליים עד הברך. נשים נשואות, או גרושות ואלמנות, צריכות גם לכסות את ראשן בזמן התפילה.
  • בזמן התפילה חובה שתהיה לבוש בצורה מכובדת, כראוי למי שעומד לפני מלך. אין צורך ללבוש דווקא בגדים יקרים או חגיגיים, והכוונה היא שנתלבש בגדים מכובדים שאתם אפשר להגיע לפגישת עבודה מכובדת. אין להתפלל בפיג'מה או עם גופיה. עם זאת, מי שחולה וקשה לו מאוד להחליף לבגדים מכובדים, יכול להתפלל בבגדי השנה, אך ישתדל ללבוש מעליהם בגד עליון, כמו סוודר וכדו', אם יש לו אפשרות לעשות זאת.
  • במהלך התפילה לא ראוי לדבר עם איש, ואפילו אם אתה מתפלל בביתך ולא בבית הכנסת. בזמן אמירת 'פסוקי דזמרה', ברכות קריאת שמע, ותפילת העמידה – אסור לדבר בשום אופן, אלא במקום שיש בו הכרח רפואי מיידי וכדו'.
  • אסור להתפלל את תפילת העמידה לפני מראה, או בסמוך לתמונת נוף מעניינת, או חלון פתוח לרחובה של עיר. צריך להתפלל במקום שבו נוכל להיות עסוקים רק בתפילה, ולא יהיו דברים צדדיים שיימשכו את תשומת הלב שלנו באמצע התפילה.
  • אסור להתפלל בסמוך למראה לא צנוע, וכן במקום מטונף או שיש בו ריח לא נעים. אם אתה נאלץ להתפלל במקום בו יש כרזה גדולה עם תמונה לא צנועה, יש לעמוד עם הפנים לצד אחר, או לפחות להקפיד לעצום את העיניים במשך כל זמן התפילה. במקרה שיש במקום דבר טינופת, כמו טיטול מלוכלך של תינוק וכדו', יש לפנות את הלכלוך מהחדר לפני התפילה, או לעבור להתפלל בחדר אחר. במקרה שעדיין מרגישים במקום ריח לא נעים, יש לאוורר את החדר ולפזר מטהר אוויר וכדו', עד להעברת הריח הרע, או לחלופין לעבור להתפלל במקום אחר.
  • כמו שצריך להתפלל במקום נקי, צריך להקפיד גם על גוף נקי. מי שגופו מטונף, ועל אחת כמה וכמה אם נודף ממנו ריח לא נעים, חייב להתנקות לפני התפילה כראוי. כמו"כ הבגדים צריכים להיות נקיים.
  • כדאי להקפיד תמיד על תפילה מתוך הסידור, אך חשוב לזכור שהתפילה צריכה לבוא מהלב, ולכן מומלץ תמיד להוסיף לתפילה גם כמה מילים מהלב, שאינן כתובות בסידור. המקום הטוב ביותר להוסיף בקשות אישיות הוא באמצע תפילת העמידה בברכת 'אב הרחמן שמע קולנו', לפני שאומרים 'כי אתה שומע תפלת כל פה' – אפשר וכדאי להוסיף בקשה אישית בכל שפה השגורה על לשונך.

ובזכות המיית הלב שלנו לעבודת ואהבת הבורא, ישמע הקדוש ברוך הוא את תפילתנו ויקבל אותה ברצון. אמן.

כח התפילה במניין

מאת: משה ויטמן

"במחאה החברתית, היית?" שאלתי את יניב שכני, "כן", הוא ענה. "אז תאמר לי, מדוע היה צורך בכל כך הרבה אנשים יחד?, מה היה רע אם כל אחד היה מוחה מהבית? למה צריך לטרוח ולהגיע עד הכיכר"? לא הבנתי את השאלה – "איך זה היה מועיל אם כל אחד היה בבית, הרי כל העניין בהפגנה הוא שכולם ביחד מוחים ועושים רושם של עניין רציני"? הוא ענה

"יפה" אמרתי לו עכשיו אתה מבין את העניין הגדול של התפילה בבית כנסת. והוא היה המום. 'מה הקשר?' הוא שאל. ואני עניתי לו:

"כמו במחאה החברתית, כך זה גם בתפילה. כשכולם מתאספים יחד להביע את אותן בקשות ולומר את אותם דברים, זהו קולה של הקבוצה, לא קולו הבודד של היחיד. אין הקב"ה מואס בתפילתם של ציבור." "אבל לא רק זאת", הוא המשיך, "כשעשרה יהודים מתאספים לדבר קדושה ובפרט בבית כנסת, השכינה שורה עליהם. כך אלוקים ישמע את תפילתך". שלוש פעמים ביום כולנו מתאספים יחד, בקבוצה של לפחות עשרה, לפנות לקב"ה בתפילה ובבקשה. אנחנו לא באים לבקש כל אחד בזכות עצמו, אלא עם כל הכוח של הקבוצה, הכח של הכלל.

מצוות תפילה בציבור נלמדת בתלמוד מהפסוק "אלוה-ים נצב בעדת א-ל" שממנו למדו חכמים שהתאספות של עשרה יהודים הנקראת "עדת א-ל" גורמת להשראת השכינה עליהם. בספר איוב נאמר "הן א-ל כביר ולא ימאס" מכאן למדו שאין הקב"ה מואס בתפילת "כביר" = ציבור. כוחו של הציבור הוא בכך שאף אם היחיד לכשלעצמו אינו זכאי שתתקבל תפילתו, אולם הציבור כקבוצה זכאים לכך ואינם נמדדים לפי מאזנו האישי של כל אחד ואחד הם ותפילתם נשמעת. לפיכך מובן שיש לחזר אחר התפילה ב"מניין" דווקא, כדי שתפילתינו תתקבל.

חלקים מרכזיים בתפילה אי אפשר בכלל לאומרם אלא בציבור המונה עשרה – "מניין". כך: הקדיש, הקדושה, ברכו, ברכת כהנים ועוד. המקור לזה הוא מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" מכאן למדו חכמים, שאמירת דברי קדושה – "ונקדשתי", היא רק "בתוך בני ישראל", כאשר הם מפרשים את מובנה של המילה "בתוך" ל"מניין" עשרה מישראל, באמצעות השוואתה למקורות אחרים בתורה. הזכות שלנו לומר דברי שבח וקדושה לקב"ה היא לא בכח מה שאנו לכשלעצמינו אלא מתוך היותינו חלק מהעם היהודי ובכוחו של כל העם, לכן עלינו להתאסף בקבוצה בכדי לזכות לאמרם.

חשיבות רבה ישנה גם לתפילה בבית הכנסת בדווקא. המקום המקודש לעם היהודי מיום שחרב בית המקדש ובו שורה השכינה. אדם שזוכה להתפלל בתוך בית הכנסת הרי הוא כאדם שהגיע לבית המקדש! לכן אף אם אין מניין עשרה בבית הכנסת ואתה מתפלל ביחידות, ישנה עדיפות לתפילה בתוך בית הכנסת על פני תפילה בבית.

מתוך העניין הגדול להתפלל בעשרה, כאשר קורה לפעמים ואתה מגיע לבית הכנסת באיחור ואם תאמר את כל חלקי התפילה, לא תספיק לומר את תפילת העמידה יחד עם שאר המתפללים. עליך להעדיף לדלג על פסוקי דזמרא, בכדי להספיק לסיים את קריאת שמע והברכות שלפניה ושאחריה ולומר יחד עם הקהל את תפילת העמידה. שמתוך מרכזיותה היא זאת שנדרשת להיות בציבור.

כמובן, אין לאחר את זמן התפילה (רשום בלוחות השנה) לטובת תפילה בציבור ואם אדם רואה שיעבור זמן תפילה לפני שיספיק להגיע להתפלל בבית הכנסת, מוטב שיתפלל יחידי בביתו.

חמישה טיפים לשדרוג התפילה שלך

משה ויטמן
זה אמנם נכון שכשאנו שומעים את המושג תפילה עולה לנו מיד בראש שלושת התפילות שאנו צריכים להתפלל בבוקר בצהריים ובערב, אך זו לא מסתכמת בכך.

תפילה היא הזכות של כולנו, בני עם ישראל, לפנות בכל רגע נתון לבורא עולם ולבקש ממנו, בפה ובלב את בקשתנו האישית. התפילה נושאת בחובה כוח אדיר ועוצמתי הטבוע בה על ידי בורא העולם והיא מסוגלת להזיז עניינים, להשפיע עלינו ברכות והצלחות ולעורר עבורנו ישועות ורחמים.

אבל מה, חשוב שנדע, כי ככל שהתפילה תהיה איכותית יותר וברמה גבוהה יותר, כך לא רק שיש לה סיכוי טוב יותר להישמע ולהתקבל אלא היא תרומם ותגביה אותנו אל מחוזות גבוהים יותר, שאותם נחווה היטב לאחר שנסיים את התפילה ונצטרך לשוב ולהתמודד עם חומריות החיים.
איך משדרגים את איכות התפילה?

חמישה טיפים מהמקורות מוגשים בזאת לפניכם:
1. צדקה לפני התפילה. חכמינו ז"ל ממליצים בתלמוד לתת ולו סכום פעוט לצדקה לפני התפילה, זאת כדי לעורר עלינו חסד ורחמים מלמעלה ולפתוח שערי שמים לתפילתנו. "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים" אמרו חכמים ולכן מומלץ מאוד לעשות זאת כשאנו מצפים לרחמים.
2. תפילה בריכוז ובכוונה. למרות שהבנת פירוש המילים ותשומת הלב אל משמעותן בעת התפילה אינה תנאי הכרחי לקיום חובת תפילה, אינה דומה תפילה הנאמרת עם כל הכוונה הראויה, לתפילה הנאמרת בפה כשהמחשבות נמצאות במקומות אחרים לחלוטין… האמת היא, שהכוונה בתפילה מתחילה עוד לפני התפילה עצמה בהכנה והתארגנות מתאימים. אל תבוא עם החיפזון והבהילות מהעבודה והיומיום אל בית הכנסת, שב רגע ותירגע, תן לראש שלך להתרכז ולהתאפס ורק אז תיכנס, ללא טלפונים וללא מפריעים אחרים אל בית הכנסת.
3. תפילה במניין. אם לכל אחד מישראל יש את הזכות להתפלל והעוצמה להשפיע בתפילותיו, לקבוצה גדולה יש כוח גדול הרבה יותר. על פי המקורות אלוקים משרה את כבודו וקדושתו על קבוצה של עשרה יהודים – "מניין" ולכן ישנה עדיפות ויתרון להתפלל במניין. גם אם משום מה נבצר ממך להתפלל במניין, כדאי שתתאים את שעת תפילתך לשעה בה הציבור בבית הכנסת מתפללים, היא תתקבל הרבה יותר.
4. תפילה בבית כנסת. עם ובלי קשר למניין, כדאי מאוד להתפלל בבית הכנסת. קדושת בית הכנסת המהווה מאז חורבן בית המקדש "בית מקדש קטן" או "מקדש מעט" בז'רגון התורני, משדרגת ומגביהה את רמת התפילה הן בנוגע להשפעתה עלינו – בחיים שאחרי התפילה והן ביחס להשפעתה במרומים. לכן, גם אם אתה מתפלל ביחידות, כדאי שתעשה זאת בבית כנסת. מומלץ בחום.
5. אמונה בבורא עולם. היסוד הפנימי של כוח התפילה הוא האמונה החזקה בבורא עולם המוצאת את ביטויה בכך שאנו פונים ומבקשים על חיינו ממנו. כך לפי הספרים הקדושים. לכן, ככל שהאמונה בליבנו תהיה יציבה ברורה וחזקה יותר, תפילתנו תהיה איכותית יותר. נסו לפני התפילה לחשוב כמה שניות על כך שאלוקים הוא המנהל את העולם ובידיו להגשים את כל תקוותינו ותראו איך התפילה נראית אחרת.

 

 

המפתח לשער השמים

משה ויטמן

 

את גלעד אני מכיר כבר שנים. הוא אדם מאוד רגיש ואכפתי. הוא בוכה כשהוא רואה חתול שנדרס והוא רוקד מאושר כשחבר טוב שלו מתחתן. כזה הוא: יש לו לב. יש לו נשמה. אחד הדברים שמאוד מרגשים אותו זה לראות את השמש מתחילה לזרוח "כשאני יוצא לעבודה בשעה מוקדמת כשעוד חשוך, ורואה מהדרך את השמש מתחילה לזרוח, רואה את העולם מסביבי נקי וריחני, גם אני זורח" הוא אומר תמיד, "זאת השעה שלי. אני חש אז דחף רוחני בתוכי להתפלל מהלב למי שברא את כל היופי הזה, לרצות להתחבר אליו להתקשר איתו". זו החוויה הרוחנית שלו, חוויה של תפילה. "אבל זה נשאר אצלי בתוך הלב, אני לא מבין למה צריך להביע את זה במילים, זה רק הורס, לא?!" תמיד חשבתי שהוא צודק. מדוע יש נוסח לתפילה? מדוע יש לה זמנים? מדוע יש לה סדר וצורה? המילים בסידור הן די קשות ולא תמיד מובנות, מדוע לא נתפלל בשפתינו שלנו על הדברים שדחופים לנו?

תשמעו סיפור:

היתה זו סיטואציה בה נתקלתי לפני כמה שבועות. היינו צריכים להגיע אל אחד מבעלי הסמכות הבכירים בעירייה, לצורך פתרון בעיה מסויימת שהתהוותה בעסק בו אני עובד, בכדי לנסות לשכנעו להגמיש את דרישות העירייה היבשות ולבוא לקראתינו, דבר שלנו היה שווה כסף רב. ניסינו להשיגו בדרכים שונות ומשונות, דרך הטלפון, באמצעות המשפחה, בתיווך חבר בעירייה, על ידי עיתונאי, אך ללא הועיל, לא הצלחנו לקבוע את הפגישה בה היינו מאוד מעוניינים. עד שיום אחד, פגשתי באקראי אדם מבוגר ממני, שידעתי כי בעבר היה לו עסק דומה לשלי. שוחחתי עמו על הבעיה. הוא מיד הגיב "מנסיוני, תדבר עם פלוני בצורה כזו וכזו, תאמר לו כך וכך, תבטיח לו נושא מסויים. זה כבר יעשה בשבילך את העבודה". כך אכן עשיתי, הפגישה נקבעה והעניין הצליח לבוא על פתרונו.

לאחר נסיונותי להפעיל קשרים בעירייה הבנתי את הנקודה. וכתוצאה מכך, הפנמתי את הצורך בתקנה של נוסח התפילה. הנוסח נקבע ברוח הקודש על ידי אנשי "כנסת הגדולה" שחיו בסיום תקופת הנביאים. עד לימיהם כל אדם אכן היה מתפלל בשפה אישית משלו כנאמר בתורה "לעבדו בכל לבבכם" ואמרו חכמים "איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה!" התפילה כעבודת הלב, בוקעת מתוך הלב ורגשות האדם ואף אם היא מובעת במילים היו אלו מילותיו של האדם עצמו. אנשי כנסת הגדולה ראו צורך לקבוע נוסח אחיד ותמידי לתפילות, כך שבכל יום, שלוש פעמים, כל יהודי מתפלל את אותו הנוסח (ההבדלים בין העדות השונות הם מזעריים) ומבקש את אותן הבקשות. הם עשו זאת, בכדי להורות לכל יהודי ויהודי את הדרך בה יצליח להשיג את התוצאה המבוקשת בתפילתו. לחסוך מאתנו את נסיונות השווא כיצד לדבר עם הקב"ה, מה לומר כדי להפעיל את מידת הרחמים כלפינו, מהו העיתוי הראוי לכך ועל אילו צרכים להתמקד, באו אנשי כנסת הגדולה, שברוח חכמתם וקדושתם ידעו מה באמת הופך את מדת הדין למדת הרחמים והורו לנו באצבע: "זה שער השמים!". כך נפרוט על המיתרים הנכונים ונשיג את מבוקשינו.

את נוסח התפילה קבעו החכמים בסדר מסויים. סוג של פירמידה. כאשר מרכז התפילה בכל שלושת התפילות הוא תפילת העמידה (שמכונה כך משום החיוב לאומרה בעמידה ישרה כשהרגליים צמודות זו לזו כדוגמת המלאכים) הנקראת גם תפילת "שמונה עשרה", על שם שמונה עשרה הברכות המרכיבות אותה כשאליהם נוספה בתקופה מאוחרת יותר הברכה התשע עשרה- ברכת "ולמינים ולמלשינים". חלק זה של התפילה הוא החשוב והעקרי, כך שלדוגמא חולה שאינו מסוגל לומר את כל התפילה ונאלץ לבחור בין חלקי התפילה, עליו לבחור לומר את תפילה "שמונה עשרה" מאחר והיא העיקר. תפילה זו היא גם אחידה לשלושת תפילות היום (מלבד הבדלים פרטניים בברכת "שים שלום", הברכה האחרונה, על פי חלק המנוסחאות) והיא משתנית רק בשבתות וימים טובים בהם התפילה מונה רק שבע ברכות.

נשים לב כי תפילת שמונה עשרה בנויה באופן הבא: שבח, בקשה והודאה, בהתאם לעקרון שאמרו חכמים "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום (=הקב"ה) ואחר כך יתפלל", לא חלילה בכדי "להחניף" לבורא עולם, אלא משום שעלינו לבסס את אמונתינו שהכל מגיע ממנו קודם שנבקש את צרכינו. לכן נקבעו בנוסח התפילה שלושת הברכות הראשונות: אבות, גבורות וקדושה לאמירת שבחו של הקב"ה. לאחר מכן מגיעות שלוש עשרה ברכות הבקשה, שש מהן אישיות שבהן אנו מבקשים על הדעת, התורה, הסליחה, הגאולה, הרפואה והפרנסה. אחריהן שש כלליות שבהן אנו מבקשים על קיבוץ גלויות, השבת משפט ישראל, סילוק הרשע, רחמים, בנין ירושלים וביאת משיח. ובסופן ברכה כוללת – ברכת שמע קולינו שבה אנו מבקשים על קבלת התפילה כולה. חלקה האחרון של התפילה הוא שלושת ברכות ההודאה (למרות שמשולבות בהן בקשות, מטרתן הודאה): שיבת ציון, מודים ושים שלום.

לסיום ברכות שמונה עשרה מתלווית תפילה שנסחו חכמי התלמוד (– האמוראים) על עניינים חשובים שונים תפילת "אלוהי נצור", המסתיימת בבקשה "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".

להורדת נוסח התפילה לחץ כאן

את תפילת שמונה עשרה יש לומר בלחש כתפילת חנה שנאמר בה "היא מדברת אל ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" ויש לאומרה ברצינות, בכבוד ובריכוז, כאדם העומד לפני מלך ומבקש ממנו את חייו. מסיבה זו אנו גם פוסעים שלוש פסיעות קדימה בתחילת התפילה ואחורנית בסיום התפילה כאשר מבקשים "עושה שלום במרומיו", לציין את ההתקרבות שלנו אל הקב"ה לצורך התפילה ואת יציאתינו מלפניו בסיומה. נשים לב כי נוסח התפילה בנוי בלשון נוכח "ברוך אתה ה"' כי אנחנו עומדים ומדברים אל מלך מלכי המלכים ישירות! ללא שום גורם מתווך או מקשר. לכן אנו פותחים את התפילה בבקשה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" כי רק ממנו יתברך מגיעה אלינו הזכות והעוצמה לדבר אתו ישירות.

התפילה מנוסחת בלשון רבים "רפאנו ה"' במקום בלשון יחיד "רפאני ה"', משום שכולנו כל עם ישראל יחד באותה סירה ומבקשים אנו בשביל כולנו – כאיש אחד בלב אחד.

העמידה לפני המלך דורשת מאתנו להתעלות מעל עצמינו ולהדמות למלאכי השרת ובכלל זה לעמוד ישרים וזקופים כמו מלאכי השרת שנאמר עליהם "רגליהם רגל ישרה" לכן גם נצמיד את רגלינו זו אל זו כאילו זו רגל אחת ישרה. במהלך התפילה נשלב גם כריעה והשתחוות לפני הקב"ה: בברכת אבות- בתחילתה במילים "ברוך אתה" ובסופה במילים "ברוך אתה" ובברכת מודים – בתחילתה במילים "מודים אנחנו לך" ובסופה במילים "ברוך אתה". הכריעה היא במילה "ברוך" על ידי שנכופף את הברכיים קדימה, ההשתחוות במילה "אתה" על ידי הטיה קדימה של פלג הגוף העליון ונזדקף לחלוטין לאמירת שם השם. ב"מודים" נשתחווה ללא כריעה באמירת המילים "מודים אנחנו לך".

בשל גודל המעמד, אין להפסיק באמצע תפילת העמידה לשום צורך, אין להסתכל לצדדים או למרחב בית הכנסת. אפשר לנצל את הזכות להפגש עם הסמכות הבכירה בכל העולמות כולם ולהוסיף בקשות פרטיות בשפתינו אנו, בשתי תחנות בתפילה: בברכת שמע קולינו לפני אמירת חתימת הברכה – "כי אתה שומע" ובתפילת "אלוהי נצור" לפני אמירת המשפט האחרון- "יהיו לרצון".

לקראת מעמד הפגישה המשמעותית והמיוחדת עם בורא עולם, נקיים את הנאמר "הכון לקראת אלוהיך ישראל" נתלבש בצורה מכובדת ונקיה, נסתדר ונרגע, נסלק מעלינו דברים שיכולים להסיח את דעתינו, נשתיק את הסלולרי וכך ניגש לפני המלך.

אין חובה "להתנדנד" בתפילה, הדבר נתון לשיקולו של כל מתפלל אם זה מסייע לו בכוונה או להיפך. המנהג להתנדנד נלקח מהפסוק "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" שמשמעו שעל כל הגוף להשתתף בברכה.

אני לא מדבר עם עצמי, אני מתפלל!

משה ויטמן

 

מתפללת או מדברת לעצמה?

הוא ראה אותה עומדת צמוד לקיר, מדברת או יותר נכון: ממלמלת לעצמה. היה לו קשה להאמין למראה עיניו – אישה הנראית כמו כולם ושלעולם לא היית משייך אותה לאלו הלוקות בהפרעה נפשית, מתנהגת בצורה ממש הזויה. המחשבה שעלתה בראשו הייתה – היא שיכורה.

הוא החליט לגעור בה, לכאן לא נכנסים שיכורים, חשב. "מדוע נכנסת לכאן שיכורה"? פנה אליה כשסיימה ותגובתה לא איחרה מלהגיע: "אינני שיכורה, אדוני, לא שתיתי יין או כל אלכוהול אחר" אמרה לו, "בסך הכול התפללתי".

הדו שיח הזה לא קרה היום, הוא התרחש לפני שנים רבות, אלפי שנים, כפי שמתואר בתנ"ך והוא התקיים בין עלי שנשא בתפקיד הרוחני החשוב "כהן גדול" לבין חנה, אישה אנונימית עד אז, קשת יום, שהתפללה כי לא התברכה בילדים. חנה שייסדה, על פי התלמוד, רבים מכללי ומאפייני התפילה, התפללה לראשונה בלחש כשרק שפתיה נעות וקולה לא נשמע ולכן עלי היה בטוח כי לפניו שיכורה או הרבה יותר חמור מזה. רק כשהבין שזו תפילה, הוא נרגע.

אז מדוע באמת? איך זה הגיוני להתפלל כשאף אחד – כולל המתפלל – לא שומע את המילים? איך התפילה מגיעה עד אלוקים? מדוע בכלל צריך להתפלל אליו? מה זה עוזר? לא יותר הגיוני- פשוט לקום ולעשות מעשה? הכול על הרעיון העומד מאחורי התפילה, במאמר שלפניכם.

אלוקים מקשיב לך, לי, לנו!

הגיע הזמן לשנות את התפיסה שלנו: אם הרגשנו עד היום שאנו אמורים להתמודד לבד עם החיים, התקוות והציפיות שלנו, ועלינו לנסות להשיג את הכול בכוחות עצמנו, טעינו. יש מישהו שמקשיב לנו. לא סתם "מישהו" אלא מלכו של עולם המחזיק במפתחות המלאים לכל דבר ועניין בחיינו ושבידיו יש את היכולת להגשים את כל צרכינו ומשאלותינו.

התורה מכנה את אלוקים בעשרות מקומות שונים ולגבי מגוון של נושאים – "שומע תפילה" או כינויים דומים שמשמעותם ברורה- אלוקים שומע את התפילות שלנו. הוא שומע אותן כי הוא מקשיב להן, כי הוא מקשיב לך, לי , לנו. היכולת הראשונית להתחבר למושג "תפילה" היא רק על ידי ההפנמה כי אלוקים מקשיב לנו ורוצה לשמוע אותנו ואת רצונותינו.

גם כשאתה לא תקוע, אתה צריך תפילה!

התפילה, מבואר במקורות, אינה רק כלי למקרה שאנו תקועים ורוצים לבקש בדחיפות פיתרון מבורא עולם, אלא היא אמצעי הכרחי לקבלת כל ברכה וטובה בעולם.

לעיתים, מסבירים הפרשנים, אלוקים מחליט כי מגיעה לאדם טובה וברכה כל שהיא בתחום מסוים, בבריאות, בפרנסה או בכל עניין אחר,והטובה תמתין ותתעכב עד שהוא יתפלל ויבקש אותה. רק כשהאדם מתפלל, השפע משתחרר אליו. הסיבה: אלוקים תלה את טובות העולם בתפילה כי הייתה לו מטרה חשובה ביותר במציאותה של התפילה בעולם ובשימוש שבני אדם יעשו בה. מהי המטרה?

המטרה: לעצור את הסחף

כשאנחנו מתפללים, לדוגמה, על בריאות ורפואה. בעת התפילה אנו פונים לאלוקים, מחדדים בקרבנו את ההכרה כי ממנו תצמח הישועה, יוצאים לכמה דקות מהתפיסה הטבעית שלנו כי עלינו להתאמץ בכוחות עצמנו או לחפש אחרי רופאים מוצלחים ובכך מרעננים את האיזון הנכון שאמור להיות בעולם בין המאמצים החומריים לבין האמונה בהתנהלות רוחנית של העולם.

מחד גיסא, כך מסביר הרמח"ל, אלוקים רוצה את ההשתדלות החומרית משום שהבחירה החופשית שהוא מעוניין בה נוצרת בעקבות ההסתבכות, כלשונו, של האדם עם אמצעי העולם החומרי, אך מאידך, כדי לאזן זאת וכדי שהאדם יוכל באמת לעצור את הסחף, הוא נתן ורצה את התפילה.

איך זה באמת עובד?

התפילה, אם כן, מאפשרת לנו לעמוד בתנאים הנכונים כדי לקבל את שפע הברכה והטובה מלמעלה, אך חשוב שנבין גם: איך באמת היא עובדת? איך החלטות של אלוקים יכולות להשתנות רק בגלל שנבקש? הרי אנחנו יודעים את האמת הדי קשה על עצמנו, מודעים למצבנו ביחס לדרישות התורה בקיום המצוות ולא חושבים שיש לנו אפשרות לשכנע את אלוקים כי הטענות נגדנו אינן נכונות. אז איך באמת זה עובד?

לעבור מיחס תקיף ליחס מרחם

הסוד הוא: מידת הרחמים. כמבואר בתורה, בורא עולם מנהל את העולם בשתי צורות הנהגה שונות וקצת סותרות – מידת הדין ומידת הרחמים. השוני בין המידות הללו כה קוטבי, עד שאפילו שמותיו של בורא עולם משתנים בתורה בהתאמה למידה הספציפית בה הוא נוקט באותו עניין – שם הווי"ה למידת הרחמים ושם "אלוקים" למידת הדין. מידת הדין היא המידה בה בורא עולם מנהיג את העולם על פי כללים חדים וברורים של זכאות או חובה אצל בני האדם: אם אדם חייב הוא נענש, אם אדם זכאי הוא מקבל שכר.

מידת הרחמים היא המידה בה העולם מנווט על פי שיקולי רחמים – מי שזכאי לרחמים מקבל ברכה וטובה ומי שאינו זכאי לרחמים, מעמיד את עצמו תחת אושיות מידת הדין. אינסוף עומק ופרטים נידונים בתורה ביחס לשתי המידות הללו, אך דבר אחד ברור: תפילה היא המעורר הגדול של מידת הרחמים וכך התלמוד מדמה את התפילה לכוחה של המחרשה ההופכת את האדמה ואומר כי כוחה של התפילה להפוך ולשנות את היחס לאדם ולזכות אותו ביחס של מידת הרחמים. כשאדם זוכה למידת הרחמים, הוא יכול להרוויח הרבה.

הדרך הטובה ביותר: מילות התפילה

הדרך בה התפילה מובילה את האדם ממידת הדין למידת הרחמים, עוברת דרך מילות התפילה וכלליה. אלו, נוסחו בידי חכמינו ז"ל, במטרה להביע במילים הטובות ביותר את צרכינו השונים הכלליים והאישיים ומילים אלו נבחרו בגלל מדד אחד: מידת היכולת שלהם – על פי הבנתם העמוקה של חכמינו ז"ל בחכמת הנסתר ובדרכי ההנהגה של בורא עולם – לשנות את מידת הדין ולהופכה למידת הרחמים.

כמובן, ניתן להתפלל גם במילותינו שלנו ואף מותר להוסיפם אל תוך נוסח ברכות תפילת העמידה – בכל ברכה כפי עניינה – בין הברכה לחתימה, או בסיום התפילה, ניתן גם להתפלל בלב ובמחשבה במהלך היום שלנו, אך הכרחי לומר את שלושת התפילות הבסיסיות – בדיבור בפה, במילים שאותם ניסחו חכמינו ז"ל ובשעות שנועדו להם: בוקר, צהריים וערב לתפילת שחרית, מנחה וערבית.

לא מאבדים נקודות בדרך

וכשאנו מתפללים חשוב להקפיד על כמה כללים, כדי שהתפילה לא תאבד את כוחה:

 1) להתפלל, גם אם זה בתפילות האישיות שלך או באמירת פרקי תהילים, עם גוף נקי, ידיים רחוצות, לא בקרבת מקומות מטונפים ובכובד ראש הראוי.

 2) להביע את התפילה בפה ואת קריאת שמע וברכותיה – תאמר בקול המגיע לאוזניך.

 3) להשתדל לעשות זאת במניין עשרה ובבית הכנסת.

התהילים… כל מה שרצית לדעת.

משה ויטמן

 

אלפי שנים מלווה ספר התהילים את עם ישראל מאז שכתבו דוד המלך נעים זמירות ישראל ועד ימינו אנו.

אלפי שנים שיהודים בכל התקופות ומכל המקומות מצאו בו את המזון המרגיע לנפשם. בין אם היה זה בעת צרה שנחתה על העם כולו או על האדם הפרטי, כשתפילות במילותיו של ספר התהילים בקעו את השמים ובין אם היה זה בעתות נחמה ושמחה, עת תפילות של הודיה ותהילה נאמרו בהתלהבות מפיותיהם של בני העם היהודי כשמשבחים ומודים הם להשם על הצלתם. מאות הפרקים השונים מצאו את המסילות הנכונות אל הלב היהודי וכך הפך ספר התהילים לספר גדוש דמעות, רגשות, אכזבות ושמחות שנחרתו בהיסטוריה היהודית.
היום, כשהעולם הסוער סביבנו גורר יותר ויותר אנשים למצוא את דרכם אל פרקי התהילים, הגיע הזמן שנעשה סדר:

מהו בעצם ספר התהילים?

מדוע מתפללים ממנו?

מה עושים כשלא מבינים את המילים?

ועוד שאלות מציקות אחרות, שיקבלו את המענה הנכון במאמר שלפניכם.
לשם מה נכתב ספר התהילים?
ספר התהילים נכתב בעיקר על ידי דוד המלך עליו השלום, אך לא רק. במדרש מבואר שעשרה מצדיקי התקופה השתתפו בחיבור פרקי התהילים, אך דוד המלך נבחר להיות הסולן הראשי של התזמורת הזו ומכאן מגיע כינויו המפורסם – נעים זמירות ישראל.

מטרתו של ספר התהילים רמוזה בשמו – תהילים = תהילות (מלשון שבח ותהילה). פרקי התהילים מתארים את הקשר הישיר עם הקדוש ברוך הוא בכל דבר ועניין בחיים. חלקם מספרים על חייו האישיים של דוד המלך, חלקם עוסקים באירועים שאירעו אז לכל עם ישראל וחלקם עוסק בתפילות של בקשות תחנונים או הודאות כלליים האמורים לצאת מפיו של כל אחד שחי בעולם וחווה את החיים.
כמובן, כמו כל שאר ספרי התנ"ך, ספר התהילים לא היה נכתב ונכנס לתנ"ך אלמלא היה לו תפקיד ומטרה לכל דורות עם ישראל. המטרה שלו היא – להיות ספר התפילות של העם היהודי. ספר התשבחות וההודאות לאלוקים מצד אחד והבקשות והתחנונים מאידך. הספר שייתן לכל יהודי באשר הוא את הנוסח והמילים להודות לאלוקים על חסדיו וטובותיו ולהתפלל ולבקש ממנו את בקשותיו.

מדוע בעצם שנאמר תהילים?
אמירת התהילים מלבד היותה מצווה הדומה ללימוד כל חלק אחר של התורה, התקבלה בעם ישראל כאמצעי התפילה הטוב ביותר. בכל מצב, בטוב או חלילה בפחות טוב, בגלות או בארץ ישראל, מהווה ספר התהילים אמצעי התפילה שלנו. פרקי התהילים המגלמים את המגוון העצום של תפילות דוד בן ישי, קולעות למטרה לכל צורך ותפילה אפשריים שלנו.

למה להתפלל דווקא מתוך התהילים?
ספר התהילים אינו רק כתובת לתפילותינו האישיות אלא גם חלקים נרחבים מתוך שלושת התפילות שנקבעו על ידי חכמינו ז"ל להתפלל בכל יום, נלקחו מתוך ספר התהילים. כל פסוקי דזמרה, אשרי יושבי ביתך, שיר של יום, תפילת הלל הנאמרת בראש חודש הם בעצם פרקי תהילים ועוד ביטויים ממנו נשזרו בתוך משפטי תפילה אחרים. כך, שספר התהילים הינו ספר התפילות היהודי וככזה מומלץ מאוד להתפלל מתוכו, למרות שבוודאי שיש להוסיף בסיום אמירת הפרקים תפילה אישית.
בנוסף לכך, סגולה נפלאה וגדולה ידועה לאמירת פרקי תהילים על חולה או בעת צרה אחרת, שבזכות כוחם הרוחני הגדול של פסוקי התהילים והעומק הצפון בהם הם מסוגלים לפעול ישועות גדולות למען המתפלל. בעקבות זאת, התקבלו בעם ישראל פרקים מסוימים לאומרם למען חולה, בעת אזכרת נשמות או על פי ימים.

מה עושים עם המילים הקשות? יש עניין להבין אותן?
חשוב לזכור אמירת תהילים אינה פעולה מכנית שאמירה של פסוקים בלבד יכולה לפעול ישועות, אלא היא כמו תפילה שלנו שעליה נאמר "תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה". לכן ברור כי יש עניין וחשיבות גדולים להבין את פירוש המילים ולהתרכז בהן בעת אמירתן ולא לומר את התהילים בהיסח הדעת.

מה עדיף: ללכת לשיעור או לומר תהילים?
עם כל המעלה הגדולה והסגולה הנפלאה של אמירת תהילים, העיסוק בלימוד תורה מקיף ועיוני מהווה את עיקר העיסוק של העם היהודי מדורי דורות ומקבל את החשיבות העליונה במעלה. העיסוק בתפילה ובתהילים מקבל גם הוא את מקומו וכבודו, אך אם יש לך התלבטות אם ללכת לשיעור תורני או לומר תהילים ויש לך את הכוח והריכוז לשמוע שיעור איכותי, עדיף לעשות זאת מאשר לומר תהילים.