היום אני מתחתן ואין לי זמן לקריאת שמע בכוונה

קריאת שמע

פרק ב'   משנה ח'

במשניות הקודמות למדנו את ההלכה שחתן פטור מהמצוה לקרוא קריאת שמע בימים שאחרי חתונתו,

בגלל שהוא טרוד ומבולבל בקיום מצוות הנישואין. ורבן גמליאל החמיר וקרא קריאת שמע ביום שנכנס

לחופה, בגלל שרצה לקיים את המצוה של קבלת עול מלכות שמים, והוא הכיר בעצמו שיוכל לכוון בה כראוי.

היום נלמד במשנה, האם מותר לחתן לקרוא קריאת שמע ביום חתונתו אפילו שהוא לא חייב במצוה, כמו שקרא

רבן גמליאל, או שאין לו לקרוא, ורק לאדם חשוב ותלמיד חכם כרבן גמליאל מותר להחמיר ולקרוא אפילו שהוא פטור מהמצוה.

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

חתן – אדם ביום חתונתו,

אם רצה לקרות קריאת שמע – שאפילו שהוא פטור מלקרוא קריאת שמע, הוא בכל זאת רוצה לקיים את המצוה,

לילה הראשון – בלילה הראשון שאחרי החתונה,

קורא – מותר לו לקרוא קריאת שמע, אם הוא יודע שיוכל לכוון כראוי בקריאתו,

כמו שרבן גמליאל קרא קריאת שמע בליל חתונתו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר – בנו של רבן גמליאל – רבי שמעון אומר, שאין

לסתם אדם שאינו תלמיד חכם גדול, לקרוא קריאת שמע ביום החתונה,

בגלל ש לא כל הרוצה ליטול את השם – שלא כל אדם שרוצה לקחת לעצמו שם של אדם חשוב, יטול,

כלומר, שאין לסתם אדם, להחשיב את עצמו ולהחמיר כמו שמחמירים על עצמם חכמי ישראל,

שזו הנהגה של יהירות וגאוה, שעל ידי כך הוא מתגאה ומחשיב את עצמו יותר ממה שהוא באמת,

ורק חכמי ישראל העסוקים בעבודת ה', ובאמת יכולים לכוון גם תוך כדי טירדת החתונה,

יכולים לקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע.

  •  ראינו במשנה שתי דעות בדינו של חתן: הדעה הראשונה, שמותר לכל אדם לקרוא
    קריאת שמע ביום החתונה, ודעתו של רבי שמעון, שרק לתלמידי החכמים מותר לקרוא,

וההסבר בזה הוא, שלדעת התנא הראשון, החכמים לא תיקנו תקנה שחתן לא יקרא ביום שמתחתן,

אלא הם רק אמרו שהוא פטור מהמצוה, ולכן אם הוא רוצה להחמיר ולקרוא, הוא יכול לעשות כך.

אבל רבי שמעון סבור, שהחכמים תיקנו תקנה שכל החתנים לא יקראו קריאת שמע ביום החתונה,
בגלל שהם לא יכולים לכוון כל כך בקריאתם, ולכן גם אם ירצו לא יקראו, שאם הם יקראו יבואו לידי
גאוה, חוץ מתלמידי החכמים שעליהם לא היתה תקנה שלא יקראו, בגלל שהם יכולים לכוון.

הלכה בימינו

v     ההלכה היא כמו התנא הראשון, שכל חתן פטור מלקרוא קריאת שמע, גם תלמידי החכמים,

וחתן הרוצה לקרוא קריאת שמע, אפילו אם הוא לא תלמיד חכם מותר לו לקרוא, ואין הוא צריך לחשוש שעל ידי כך הוא מתגאה.

אבל למעשה, בגלל שבימינו אף אחד לא מכוון כל כך בקריאת שמע כמו שהיו מכוונים בימי חכמי המשנה, כל החתנים חייבים בקריאת שמע גם ביום חתונתם,

וגם אם הוא מרגיש טרוד ומבולבל בגלל מצוות הנישואין שהוא צריך לקיים באותו ערב, טירדה זו לא פוטרת אותו מקריאת שמע, שהרי גם בלא הטירדה הוא לא היה מכוון כל כך.

איזה יהודי פטור מקריאת שמע, מתפילה, ומכל מצוות התורה?

קריאת שמע

פרק ג' משנה א'

בפרק הקודם למדנו, שבמקרים בהם האדם טרוד ועסוק בקיום מצוה, וטירדה זו גורמת

שלא יוכל לכוון כראוי בקריאת שמע, הוא פטור מהמצוה לקרוא קריאת שמע.

בפרק זה – פרק ג', עוסקות המשניות בסוגים שונים של אנשים הפטורים ממצוות קריאת שמע ותפילה.

בתחילת הפרק עוסקות המשניות בהלכות אַבֵל שנפטר אחד מקרוביו, לפני

קבורת המת ואחריה ודינם של המשתתפים בהלוויה והעוסקים בקבורה.

במשנתינו נלמד, שכל אדם שנפטר אחד מקרוביו, הוא חייב להתאבל ולהיות טרוד בצערו.

וישנם שני זמנים בהלכות אבילות, הראשון, כל זמן שהמת עדיין לא נקבר, אז

נקראים קרובי המת 'אוננים', והשני, מאחרי הקבורה עד סוף שבעת ימי האבילות,

שאז קרובי המת נקראים 'אבלים', ואז גם   הם יושבים ומקבלים תנחומים.

ובזמן שהאדם 'אונן', הוא לא צריך לקיים את מצוות קריאת שמע ומצוות תפילה,

בגלל שהוא טרוד כולו בעניני הקבורה, ומסיבה זו הוא גם פטור מלקיים את כל המצוות שבתורה.

גם שאר האנשים העוסקים בקבורת המת והמשתתפים בהלויית המת, אפילו שאינם

קרובי הנפטר, פטורים מלקיים את מצוות קריאת שמע ותפילה.

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:  

מי שמתו מוטל לפניו – שאחד מקרוביו נפטר, ועדיין לא קברו אותו.

פטור מקריאת שמע – הוא לא צריך לקרוא קריאת שמע, בגלל שהוא טרוד בקבורת המת.

מן התפלה – שגם להתפלל הוא לא חייב.

ומן התפילין – שכשם שהוא פטור מקריאת שמע ותפילה שצריך לכוון בהם והוא

טרוד ואינו מסוגל לכך, כך הוא גם פטור מלהניח תפילין על ראשו ועל ידו.

בדוגמא השלישית מביאה המשנה דוגמא של מצוה חשובה – מצוות הנחת תפילין,

אבל באמת האבל פטור מלקיים את כל המצוות בתורה, ומצוות תפילין היא רק דוגמא בלבד.

עכשיו המשנה מלמדת אותנו הלכה נוספת – שגם חלק מהמשתתפים בהלווית המת, דינם כקרובי המת:

נושאי המטה – האנשים שסוחבים את המיטה במהלך ההלוויה,

וחלופיהן וחלופי חלופיהן – וגם כל האנשים שאמורים לשאת את המיטה
לאחר שיניחום הסוחבים הראשונים,

את שלפני המטה, ואת שלאחר המטה – בין אם הם אלו שהולכים לפני המיטה
שהמת מונח עליה, ובין אם הם אלו ההולכים מאחורי המיטה.

כל האנשים הללו – הסוחבים והמלוים,

את שלמטה צורך בהן, פטורין – מי שיש צורך בהימצאותו בהלוויה לצורך קבורת
המת, הרי הוא טרוד בעשייתו ולכן הוא פטור מלקרוא קריאת שמע.

ואת שאין למטה צורך בהן, חייבין – מי שאין בו צורך מעשי בהלוויה, אלא הוא רק מלוה
את המת בהליכה אחרי המיטה לבית הקברות בשביל לקיים את מצוות 'הלווית המת',
חייב לקרוא קריאת שמע בזמן ההלוויה, כי הוא אינו טרוד כל כך, ויכול לכוון אז בפסוקי קריאת שמע.

אלו ואלו – בין האנשים שצריכים לעסוק באופן מעשי בהלוויה ובקבורה, ובין האנשים שרק משתתפים בהלוויה,

פטורים מן התפלה – מתפילת 'שמונה עשרה'. יש שתי סיבות למה שגם החייבים בקריאת שמע, פטורים מהתפילה,

הסיבה הראשונה, שבתפילה צריך לכוון יותר מקריאת שמע, וגם טירדה מועטת של
השתתפות בהלוית המת, מבטלת את הכוונה,

והסיבה השניה, שמצוות התפילה אינה מן התורה אלא חכמי ישראל תיקנו להתפלל,
ולכן במקום שיש לאדם אפילו טירדה קטנה, הוא לא חייב להתפלל.

הלכה בימינו

עכשיו נראה דבר 'הלכה למעשה' שאנו לומדים מהמשנה:

v     במשנה למדנו, שה'אונן', פטור ממצוות קריאת שמע ותפילה.

ולהלכה, אין לו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו,

ואפילו אם הוא כבר קרא קריאת שמע בזמן שהוא 'אונן', הוא לא קיים את המצוה,

ולכן אם אחרי הקבורה יש עדיין זמן לקרוא קריאת שמע, שעדיין נשאר זמן ביום שבו יוכל

לקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע ביום, הוא צריך לקרוא שוב קריאת שמע,

v     גם 'אונן' שלא צריך לעסוק בסידורי ההלוויה והקבורה, כמו בזמננו שאנשי

ה'חברא קדישא' עוסקים בכל מה שצריך, הוא פטור ממצוות קריאת שמע ותפילה,

ואם רוצה לקרוא בכל זאת, בגלל שמרגיש שאין לו שום טירדה ויכול לכוון כראוי,

יש הסוברים שהוא יכול לעשות כן ואין להורות לו להפסיק,

ויש הסוברים שאין לו להחמיר, ואפילו אם קרא לא קיים בכך שום מצוה, בגלל שלא היה צריך לקיימה.

מה זה עבד כנעני ולמה לא מנחמים על פטירתו

קריאת שמע

פרק ב' משנה ז'

כמו במשנה הקודמת, משנתינו מוסיפה ומביאה מעשה נוסף, שבו נהג רבן גמליאל

שלא כעיקר ההלכה, בגלל טעם מיוחד שהיה לו בדבר,

המעשה שמובא במשנה, הוא בהלכות אבילות, שכל אדם צריך להתאבל על האנשים הקרובים

לו ביותר, אבא, אמא, אח, אחות, בן ובת, וכן על אשתו.

גם על אדם שיש אליו קירבה נפשית מיוחדת צריך להתאבל, למשל על תלמיד אהוב.

המנהגים של האבילות הם, שבשבעת הימים שלאחר הפטירה, צריכים קרובי המשפחה של הנפטר,

לעשות מעשים שמראים על העצבות וחוסר השמחה שבעקבות הפטירה, למשל, הם יושבים

על כסאות נמוכים, ונמנעים מלהתרחץ כמה שאפשר, ואינם שמחים,

ובימים האלו באים אנשים ומנחמים אותם, על ידי שמראים להם שמשתתפים עמם באבל.

הלכה זו נאמרה רק על אנשים שהם יהודים כשרים, אבל על מי שאינו יהודי כשר, למשל

על עבדים ושפחות, אין לנהוג עליהם מנהגי אבילות.

'עבדים ושפחות' לא נוהגים בזמננו, אבל עד לפני כמאתיים שנה, בכל העולם היה מנהג שאדם

היה קונה   אדם אחר, ממעמד נחות, שיהיה לו עבד, הזכרים היו נקראים 'עבדים' והנקבות

'שפחות', והם היו נחשבים לחלק מהרכוש של האדון.

ויהודי שהיה קונה עבד, היה צריך להטביל אותו במקוה בשביל להתגייר ואחר כך היה העבד

צריך לשמור חלק מהמצוות שכתובות בתורה. העבדים שלהיהודים היו נקראים 'עבדים כנענים'.

ובגלל שהעבדות היא דבר מבוזה, אסור ליהודי כשר להתחתן עם עבד או שפחה,

וחכמי ישראל גם תיקנו תקנה, שאם מת עבדו של האדם, אפילו שהוא מאוד אהב אותו, לא יתאבל עליו,

כי הם חששו, שאם יתאבלו ויקבלו עליהם ניחומים, יהיו אנשים שיטעו לחשוב, שאם מתאבלים

עליו סימן שהוא יהודי כשר, ויתחתנו עם ילדיו, והרי אסור להתחתן עם עבדים ושפחות כנענים.

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

וכשמת טבי עבדו – כאשר מת עבדו הכנעני של רבן גמליאל ששמו היה 'טבי',

קבל עליו תנחומין – שלאחר שקברו אותו, הוא נהג מנהגי אבילות,

כמו שמתאבלים על אחד הקרובים שנפטר,

שהמשתתפים בהלויה עשו שתי שורות של אנשים על יד קברו של 'טבי', וכאשר עבר רבן גמליאל

ביניהם, הם ניחמוהו כמו שנוהגים לנחם את קרובי הנפטר, והוא קיבל את תנחומיהם.

אמרו לו תלמידיו – שאלו תלמידיו של רבן גמליאל את רבם:

לא למדתנו רבינו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים? – הרי מפיך שמענו שאין מקבלים תנחומים על עבד כנעני?

אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים – שבאמת אין לקבל תנחומים על עבד כנעני, אבל על 'טבי' צריך להתאבל,

בגלל ש כשר היה – שהוא היה תלמיד חכם ומדקדק במצוות.

ואפילו ש'טבי' לא היה קרוב משפחה של רבן גמליאל, בכל זאת הוא התאבל עליו בגלל שהוא היה אהוב עליו כמו בן.

הלכה בימינו

v     ממשנתינו אנחנו לומדים להלכה, שאין לנהוג מנהגי אבילות וניחומים על עבדים ושפחות כנעניים.

[בימינו כמעט ואין מקומות בעולם שנוהגים בהם עבדות, אבל ישנם מקומות

(למשל ב'מדינות העולם השלישי' ביבשת אפריקה) שעדיין ניתן לקנות בהם

עבדים ושפחות, ובאותם מקומות נוהגת הלכה זו למעשה].

וכאשר מת עבדו של חבירו, במקום לנחמו יאמר לו 'המקום ימלא חסרונך',

כמו שצריך לומר לו כאשר הוא מאבד את בהמתו או אחד מחפציו.

קריאת שמע מחולקת לשלושה קטעים

קריאת שמע

פרק ב' משנה ב'

במשנה הקודמת למדנו, שאסור לאדם לדבר בשעה שהוא קורא קריאת שמע,

וראינו שלשאול בשלום חבירו או להשיב לו שלום, לפעמים מותר גם תוך כדי קריאת שמע.

ולמדנו הלכה נוספת, שבגלל שבקריאת שמע יש שלשה פרשיות, 'שמע ישראל'…

'והיה אם שמוע'… 'ויאמר ה' אל משה'… , יש הבדל בין אם האדם אוחז באמצע פרשה,

שאז צריך יותר להזהר מלהפסיק בדיבור, לבין אם הוא אוחז בין פרשה לפרשה,

שאז מותר לו להשיב שלום לחבירו ששאל בשלומו.

במשנה שלנו אנחנו נלמד, איזה מקומות ב'קריאת שמע' ובברכות שאומרים לפני הקריאה

ואחריה, נחשבים כ'בין הפרקים'.

וגם נלמד, מה הסיבה שבקריאת שמע צריך לומר קודם את פרשת 'שמע ישראל' ואחר כך

פרשת 'והיה אם שמוע' ורק בסוף את פרשת 'ויאמר'.

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: אלו הן בין הפרקים – המקומות שמבארת המשנה להלן, נחשבים

'בין הפרקים', ובהם מותר לשאול ולהשיב שלום יותר 'מאמצע הפרק' כמו שלמדנו במשנה הקודמת.

המשנה מונה חמשה מקומות, שכאשר האדם אוחז בהם, זה נחשב שהוא 'בין הפרקים':

המקום הראשון: בין ברכה ראשונה לשניה – בין סוף הברכה הראשונה – ברכת 'יוצר אור',

לתחילת הברכה השניה – ברכת 'אהבה רבה'.

המקום השני: בין שניה ל'שמע' – שגם בין סוף הברכה השניה לאמירת 'שמע ישראל', זה נחשב 'בין הפרקים'.

המקום השלישי: ובין 'שמע' ל'והיה אם שמוע' – שבין סוף הפרשה הראשונה לתחילת הפרשה

השניה של קריאת שמע, הוא גם כן בין הפרקים.

המקום הרביעי: בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר' – כלומר, בין סוף הפרשה השניה לתחילת הפרשה השלישית.

והמקום החמישי: ובין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' – לאחר שגמר לומר את כל הפרשיות של קריאת שמע,

ועדיין לא התחיל לומר את הברכה שאחריה – ברכת 'אמת ויציב'.

רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק – לפי רבי יהודה אחרי שהאדם גמר לומר

קריאת שמע, אפילו שעדיין לא התחיל לומר את הברכה שאחריה, זה כמו 'אמצע הפרק' ולא

'בין הפרקים', ולכן צריך להזהר יותר שלא לדבר אז, כמו שלמדנו במשנה הקודמת.

עכשיו המשנה מלמדת אותנו את הסיבה לסדר פרשיות קריאת שמע:

אמר רבי יהושע בן קרחה –   רבי יהושע בא להסביר לנו,

למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? – למה צריך לומר קודם 'שמע ישראל'…

ורק אחר כך את פרשת 'והיה אם שמוע'…?

אלא, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה – שבפרשת 'שמע ישראל'…

כתובה האמונה במלכות ה' בעולם, ולכן צריך לומר אותה קודם,

ואחר כך יקבל עליו עול מצות! – שבפרשת השניה – 'והיה אם שמוע',

כתוב שצריך לשמור את המצוות שציווה אותנו ה'.

ולכן, רק אחרי שאמרנו בפרשה הראשונה שאנחנו מקבלים עלינו את מלכות ה',

אז אנו יכולים לומר שאנחנו גם מקבלים עלינו לקיים את כל המצוות.

מוסיף רבי יהושע ומבאר:

'והיה אם שמוע' ל'ויאמר'? – למה פרשת 'והיה אם שמוע' נאמרת לפני פרשת

'ויאמר' – שבה כתובה פרשת ציצית?

ש'והיה אם שמוע' נוהג ביום ובלילה –   שאת המצוות הכתובות בפרשת 'והיה אם שמוע'

צריך לקיים בין ביום ובין בלילה, ולכן החובה לומר פרשת 'והיה אם שמוע' היא גם כן בין ביום ובין בלילה,

וזאת הסיבה שהיא קודמת לפרשת ציצית, שהרי 'ויאמר', אינו נוהג אלא ביום – שאין צריך

ללבוש ציצית בלילה, ולכן גם לא צריך לומר פרשה זו בלילה.

והסיבה שלא צריך ללבוש ציצית בלילה, היא בגלל שכל המטרה של לבישת הציצית היא כדי

שיראה האדם את החוטים ועל ידי כך יזכור את ה' ואת מצוותיו, ולכן בלילה שאי אפשר לראות

ללא סיוע חשמל וכדומה, אין צריך לקיים מצות ציצית.

 

הלכה בימינו

v        במשנה שלנו ראינו ארבעה מקומות שהם 'בין הפרקים' לכל הדעות, ומקום אחד –

בין סוף פרשת 'ויאמר' לבין ברכת 'אמת ויציב', שלפי 'תנא קמא' שהוא התנא הראשון שלא

מוזכר שמו, גם מקום זה נחשב כ'בין הפרקים', ואילו לדעת רבי יהודה אסור להפסיק במקום זה.

ובאמת, להלכה צריך להחמיר כמו דעת רבי יהודה, ואסור לדבר בכלל בין סוף פרשת 'ויאמר'

לאמירת 'אמת ויציב', וזה יותר חמור אפילו מ'אמצע הפרק' שבו מותר לשאול ולהשיב שלום במקרים מסויימים.

ואחרי שגמר האדם לומר פרשת ויאמר והתחיל את ברכת 'אמת ויציב', והפסיק בין המילה

'אמת' למילה 'ויציב', הרי זה ככל 'אמצע פרק' כמו במשנה הקודמת.

אבל כדאי להזהר אם אפשר שגם בין המילים הללו 'אמת' 'ויציב', לא יפסיק בכלל, בגלל שלשני

המילים האלו ישנה משמעות אחת. אלא כשיש לאדם אפשרות להמתין, ימתין לאחרי שיאמר את

שני המילים הללו 'אמת ויציב', ורק אחר כך יפסיק בדיבור כמו כל 'אמצע הפרק'.

כדי לקיים מצווה בשלמות יש לכוון עליה

קריאת שמע

פרק ב' משנה א'

כל אדם שקורא קריאת שמע, צריך לכוון לקיים מצוות אמירת קריאת שמע, ואם קרא בצורה סתמית ללא שום כוונה לקיום מצוה אלא בשביל סיבה אחרת, אינו יוצא ידי חובתו.

משנתינו באה ללמד אותנו הלכה זו, כפי שנראה להלן.

הלכה נוספת הכתובה במשנתינו: שבשעה שאדם קורא 'קריאת שמע', או מברך את הברכות שאומרים לפני ואחרי קריאת שמע, אין לו לדבר דברים שאינם שייכים ללשון הקריאה או הברכות.

אבל ישנם דיבורים מסויימים שחכמי ישראל התירו לומר בזמן הקריאה והברכות, והם אמירת 'שלום' או כל ביטוי של כבוד שאומר אדם לחבירו כשהוא רואהו.

במשנה שלנו אנחנו נלמד, שיש הבדל בין 'שאילת שלום', כלומר לפתוח בדרישת שלום כשרואה אדם אחר, לבין 'השבת שלום', שלאחר שכבר שאלו אדם בשלומו הוא משיב לו בשלום.

שלפעמים מותר להשיב שלום לאדם שדרש בשלומו, כדי שלא לפגוע בו, אבל אסור לפתוח בדרישת שלום כשלא שאלוהו בשלום.

דבר נוסף נחמד במשנה, שיש הבדל באיזה מקומות נמצא האדם בקריאתו, שבקריאת שמע ובברכותיה ישנם מקומות שהם 'בין הפרקים', כלומר בין שני נושאים, וישנם מקומות הנחשבים ל'אמצע הפרק', שהאדם נמצא באמצע נושא.

וב'בין הפרקים' התירו יותר אמירת שלום מאשר ב'אמצע הפרק'.

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה :

היה קורא בתורה

והגיע זמן המקרא

אם כיון לבו יצא

ואם לאו לא יצא

בפרקים

שואל מפני הכבוד ומשיב

ובאמצע

שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר

ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה

ומשיב מפני הכבוד

בפרקים שואל מפני הכבוד

ומשיב שלום לכל אדם

מצוות ציצית רק ביום, מצוות קריאת שמע גם בלילה

קריאת שמע

פרק א' משנה ה'

ב'קריאת שמע' אנחנו אומרים פסוקים מהתורה שבהם כתובים מצוות חשובות מאוד,

למשל שצריך להאמין בבורא העולם, לאהוב אותו, לדעת שהוא המלך של העולם ואין

אחר שמולך יחד איתו, וכן שצריך לשמור את המצוות, והשכר הגדול המובטח למי

שמקיים את המצוות, ולהיפך העונש הגדול למי שעובר עבירות.

יש פסוקים נוספים שצריך לומר בסוף אמירת קריאת שמע, שבהם אנו מזכירים שני דברים,

הדבר הראשון – הוא מצות 'ציצית', שלכל יהודי יש מצוה ללבוש בגד מרובע בעל ארבע

פינות, שבכל פינה קשורים ארבעה חוטים.

הסיבה שצריך להזכיר מצוות ציצית היא בגלל שעל ידי המצוה הזו נכנסת האמונה

בבורא עולם ללב של כל יהודי.

והדבר השני – הוא זכירת יציאת בני ישראל מארץ מצרים, שיש מצוה לזכור כל יום את

הנס הגדול שעשה הקדוש ברוך הוא לבני ישראל כשהוא הוציא אותם מהעבדות

המשפילה של המצרים בארץ מצרים.

במשנה שלנו אנו נלמד, האם גם בקריאת שמע שאומרים בלילה, צריך לומר את הפסוקים

שבהם כתובים מצוות 'ציצית' ויציאת מצרים,

עכשיו נלמד ביחד את המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: מזכירין יציאת מצרים בלילות – שגם בקריאת שמע שאומרים בערב

צריך כל יהודי לומר את הפסוק שמדבר על יציאת מצרים, שבו כתוב "אני השם אלוקיכם

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים".

 

והמשנה מסבירה: אמר ר' אלעזר בן עזריה – התנא רבי אלעזר בא ללמד אותנו היכן

כתוב בתורה שצריך להזכיר את היציאה ממצרים בערב,

ועל כך הוא אמר: הרי אני כבן שבעים שנה – כלומר, אני נראה כמו זקן בן שבעים שנה,

ובכל זאת, לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות – שעדיין אינני יודע היכן כתוב בתורה

שצריך לומר בקריאת שמע שאומרים בערב את הפסוק של יציאת מצרים,

עד שדרשה בן זומא – עד שבא חכם אחר ששמו 'שמעון בן זומא' והוא לימד אותי היכן זה כתוב,

שנאמר   "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך  " – שבפסוק הזה כתובה המצוה,

שכל יהודי צריך להזכיר בפה את יציאת מצרים בכל יום ויום,

ומהפסוק הזה הוא למד הלכה נוספת: "ימי חייך  " הימים – שמספיק שהיה נכתב בתורה "למען תזכור…

בימי חייך" והיינו יודעים שבכל יום צריך לומר יציאת מצרים, וממה שכתוב     "כל ימי חייך " – בודאי כוונת

התורה לרבות את הלילות – שגם בלילה צריך לומר את הפסוקים של יציאת מצרים.

אגב, הסיבה שרבי אלעזר בן עזריה השתמש במילים 'הרי אני כבן שבעים שנה', היא בגלל שהאמת

היתה שהוא היה באותו זמן צעיר בן שמונה עשרה שנים בלבד, ובגלל שהוא היה חכם גדול, מינו אותו

חכמי ישראל שבאותו דור להיות נשיא ישראל – המנהיג של הדור, אבל בגלל שהוא היה נראה בחור

צעיר לא היו האנשים נשמעים להוראותיו, ונעשה לו נס משמים וצמח לו בלילה אחד זקן לבן עד שהיה

נראה כבן שבעים שנה.

 

המשנה מסיימת, שלא כל חכמי ישראל הסכימו עם ההלכה שאמר רבי אלעזר בן עזריה:

וחכמים אומרים – 

ישנם חכמים שלא הסכימו עם דעתו של בן זומא ורבי אלעזר, והם סוברים שלא צריך לומר בקריאת שמע

של הערב פסוקים שמדברים על יציאת מצרים,

ואת הפסוק שהביא בן זומא הם דורשים כך: "ימי חייך  " העולם הזה – שמהמילים ימי חייך אנו לומדים

שצריך לומר יציאת מצרים כל יום ויום שהאדם חי בעולם הזה,

והתוספת של המילה  "כל ימי חייך  " באה ללמד אותנו להביא לימות המשיח – שגם לאחר שיבוא

המשיח והיהודים יגאלו מהצרות של הגויים, עדיין יצטרכו להזכיר ולומר את פסוקי יציאת מצרים,

שאפילו שתהיה מצוה להזכיר את הגאולה שניגאל על ידי המשיח, בכל זאת עדיין נצטרך לזכור בכל יום

גם את הגאולה מארץ מצרים.

 

הלכה בימינו

v     אנו למדים ממשנתנו הלכה למעשה:

שצריך לומר בכל יום פעמיים, בבוקר ובערב, את פרשת 'ויאמר השם אל משה לאמר', שבה כתובה יציאת עם ישראל מארץ מצרים. ואפילו שהחכמים סוברים שלא צריך לאומרה אלא בבוקר ולא בלילה, ההלכה כרבי אלעזר בן עזריה,

ויש לזה הוכחה ממהלך המשנה, שרבי אלעזר אמר ' ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא', שבהתחלה הוא לא הצליח לנצח את החכמים ולהביא מקור מהתורה לשיטתו שיש מצוה להזכיר יציאת מצרים בלילה, אבל אחרי ההוכחה שהביא בן זומא, נפסקה ההלכה כדבריו.

קריאת שמע בהידור נברך לפניה ואחריה

קריאת שמע

פרק א' משנה ד'

דוד המלך אומר בתהלים לבורא העולם 'שבע ביום היללתיך על משפטי צידקך' , כלומר שהוא היה מהלל כל יום את הקדוש ברוך הוא שבע פעמים על המצוות שהוא נתן לעם ישראל.

'אנשי כנסת הגדולה', שהם גדולי ישראל שחיו בסוף תקופת הנביאים לפני כאלפיים וארבע מאות שנה, למדו מהפסוק הזה, שכל יהודי צריך לומר כל יום שבע ברכות שיש בהם שבח לבורא העולם, בשעה שהוא קורא 'קריאת שמע', שמה שדוד המלך עשה, בודאי היא הנהגה טובה וישרה, וכל יהודי צריך לעשות כך.

לכן הם לימדו וקבעו הלכה לעם ישראל, שבזמן שכל יהודי אומר קריאת שמע בבוקר, הוא יוסיף ויאמר יחד איתה שלש ברכות, ובזמן שהוא אומר קריאת שמע בלילה יאמר גם ארבעה ברכות.

במשנתינו אנו נלמד איך חילקו החכמים את אמירת שבעת הברכות האלו, איזה ברכות צריך לומר לפני קריאת שמע ואיזה אחריה, איזה בבוקר ואיזה בערב.

עכשיו נראה את דברי המשנה ונסביר:

בשחר – בבוקר, מברך שתים לפניה – צריך לברך שתי ברכות לפני שאומרים את הפסוקים של קריאת שמע.

הברכה הראשונה נקראת ברכת 'יוצר אור' ובה אנחנו אומרים 'מה רבו מעשיך השם'! ומודים לקדוש ברוך הוא על הדברים המופלאים שברא בעולם, כמו אור השמש, הירח והכוכבים, וכן על כך שהוא ברא את כל העולם בחכמה גדולה לפרטי פרטים. והברכה השניה היא ברכת 'אהבה רבה', בה אנו מודים לה' על שהוא אוהב אותנו עם ישראל יותר מכל הגויים, ועל שנתן לנו את התורה הקדושה.

ואחת – ועוד ברכה אחת שלישית, לאחריה – אחרי אמירת הפסוקים של קריאת שמע, ובברכה הזו אנו מזכירים את היציאה של עם ישראל מארץ מצרים, ומודים לה' על הניסים שעשה לנו אז, ועל שקרע את ים סוף לשנים כדי שכל היהודים יוכלו לעבור בו ולהכנס לארץ ישראל.

ובערב – גם בקריאת שמע שאומרים בלילה, צריך לברך שתים לפניה – שתי ברכות לפני קריאת שמע, שבראשונה אנו מודים לה' על שקבע זמן קבוע לכל דבר, שבשעה שצריך להיות לילה מסתלקת השמש ומגיע החושך לעולם, ועל שסידר וקבע שיהיו ירח וכוכבים בשמים כדי שיאירו בעולם. ובברכה השניה אנו מודים על האהבה הגדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.

ושתים – ועוד שתי ברכות נוספות, לאחריה – שגם אחרי הקריאה אנו מברכים שתי ברכות, בראשונה אנו מודים על הניסים שהיו ביציאת מצרים, ובשניה אנו מודים על השמירה שה' שומר את עם ישראל כל הזמן ללא הפסקה, ואנו גם מבקשים שימשיך לשמור עלינו וישמור עלינו מכל המחלות והנזקים שבעולם.

 

עכשיו המשנה מתחילה ללמד מהי הצורה של אמירת הברכות:

ששתי הברכות שמברכים לפני קריאת שמע, בין בבוקר ובין בלילה, אחת ארוכה – הראשונה היא 'ארוכה', שבתחילת הברכה צריך לומר 'ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם', והיא גם מסתיימת עם המילים 'ברוך אתה השם'. ואחת קצרה – שבברכה השניה שלפני קריאת שמע, לא אומרים בתחילתה 'ברוך אתה השם', אלא מתחילים מיד בנושא של הברכה (בבוקר 'אהבה רבה אהבתנו השם אלוקינו', ובערב 'אהבת עולם אהבתנו'), ורק בסוף הברכה צריך לומר ברוך אתה השם וכו'.

המשנה מוסיפה ומלמדת אותנו שאין האדם יכול לומר את הברכות כרצונו, אלא דוקא כמו הסדר שקבעו חכמי ישראל:

מקום שאמרו להאריך – שהברכות שבהם קבעו לומר בתחילתם 'ברוך אתה השם', אינו רשאי לקצר – אין לאדם לשנות ולומר את הברכה בלא מילות הפתיחה 'ברוך אתה השם'. וכן לקצר – שבברכות שקבעו שלא לומר בהם את מילות הפתיחה 'ברוך אתה השם', אינו רשאי להאריך – לא יאמר האדם בתחילתם 'ברוך אתה השם'.

מסיימת המשנה ומלמדת אותנו הלכה נוספת, שאינה נוגעת לברכות קריאת שמע, אלא לכל שאר הברכות באופן כללי:

שכל ברכה שהחכמים תיקנו לחתום – כלומר שיאמרו בסוף הברכה 'ברוך אתה השם', אינו רשאי שלא לחתום – אין לאדם לקצר אותה ולהשמיט את המילים של סוף הברכה. ושלא לחתום – הברכות שקבעו שלא לומר בהם 'חתימה', למשל הברכות על אוכל ושתיה שמברכים עליהם 'ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו' או 'בורא פרי העץ' וכן הלאה, שלא אומרים שוב פעם בסוף 'ברוך אתה השם', אינו רשאי לחתום – אין להאריך בהם ולומר בכל זאת 'חתימה' עם 'ברוך אתה השם'.

נסיים בהלכה שאנו יכולים ללמוד מהמשנה לחיים שלנו:

v     כל יהודי חייב לומר קריאת שמע ביחד עם ברכותיה ביום ובלילה. אם לא אמר קריאת שמע בבוקר בזמן, כמו שלמדנו במשנה, שהזמן הוא עד סוף הרבע הראשון של היום, עדיין הוא צריך לקרוא קריאת שמע והוא יקבל על כך שכר כאילו הוא לומד תורה, וגם את הברכות צריך לומר יחד עם הקריאה. אבל אם עבר כבר יותר משליש מהיום, לא יאמר את הברכות שנאמרות עם הקריאת שמע, אלא הוא יאמר רק את הפסוקים של הקריאת שמע. ואם הוא היה אנוס באיחור, למשל כשהוא לא הרגיש טוב כל הבוקר, אז יכול לומר גם את הברכות של הקריאת שמע, עד מחצית היום. אבל אחרי שעבר חצות היום לא יאמר את הברכות.

קריאת שמע – בישיבה, בעמידה, בהליכה, בשכיבה?

קריאת שמע

פרק א' משנה ג'

במשניות הקודמות למדנו מהו ה זמן שבו אפשר לקיים מצוות 'קריאת שמע' בערב ובבוקר,

ובמשנה שלנו אנחנו נלמד באיזה אופן ובאיזו צורה צריך לקיים מצוה זו, האם בעמידה,

בשכיבה, או בכל צורה שהאדם יבחר.

ויש בהלכה זו שתי שיטות שאמרו התנאים הקדושים.

 

נראה ביחד את לשון המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: בית שמאי אומרים: בערב, כל אדם יטו ויקראו – לפי 'בית שמאי',

שהם התלמידים של שמאי הזקן, אדם שקורא קריאת שמע שמעל המיטה בערב, צריך להטות את הגוף

ולהישען על איזה דבר ורק אז לקרוא, אבל לא יקרא כשהוא עומד על הרגלים בלבד,

ובבוקר יעמדו – וכשהוא קורא בבוקר, הוא צריך דוקא לעמוד על הרגלים בשעת הקריאה,

שנאמר 'ובשכבך ובקומך' – שבפסוק שבו התורה אומרת את המצוה לקרוא קריאת שמע,

היא גם מורה לנו את הצורה של הקריאה, בערב בצורה שדומה לשכיבה, וזה בהטית הגוף

כשהוא נשען, ובבוקר בצורה של קימה מהמיטה, וזה בעמידה.

זו שיטת 'בית שמאי'. אבל ובית הלל אומרים – לפי 'בית הלל', שהם התלמידים של הלל הזקן,

כל אדם קורא כדרכו – בין בערב ובין בבוקר, יכול כל אחד לקרוא בצורה שהוא בוחר לעצמו,

ואין צורה מיוחדת לאמירת קריאת שמע,

שנאמר 'ובלכתך בדרך' – שהרי בפסוק של מצוות קריאת שמע כתוב שאפילו בשעה שאדם

הולך בדרך, הוא יכול לומר קריאת שמע,

ומסבירה המשנה את שיטת בית הלל: אם כן – לפי השיטה שלהם, למה נאמר 'ובשכבך ובקומך'? 

למה התורה אומרת במצות קריאת שמע 'ובשכבך ובקומך', לכאורה יש מזה ראיה לשיטת בית שמאי

שהצורה של הקריאה משתנה בין הערב לבוקר?

מתרצים 'בית הלל': בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים – התורה לא מתכוונת

במילים האלו לצורת הקריאה, אלא רק לזמן שבו צריך לקרוא – בבוקר ובערב.

 

עכשיו המשנה מביאה מעשה שהיה, שממנו אנו למדים שצריך לעשות כפי דברי בית הלל:

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך – רבי טרפון סיפר לחביריו התנאים, שפעם אחת היה בדרכו ממקום למקום,

והטיתי לקרות כדברי בית שמאי – שבקריאת שמע של הערב הוא החמיר וקרא קריאת שמע בהטית הגוף כשיטת בית שמאי,

וסכנתי בעצמי מפני הלסטים – שעל ידי כך הוא גילה את עצמו לשודדי הדרכים והוא כמעט נהרג על ידם, ולבסוף ניצל מהם בנס.

אמרו לו – השיבו לו חביריו: כדאי היית לחוב בעצמך! – שבגלל שהחמיר לנהוג כדברי בית שמאי, ראוי היה שיענש ויהרג,

שעברת על דברי בית הלל – שמאחר וההלכה כבית הלל היה אסור לו להחמיר ולנהוג כבית שמאי!

הלכה בימינו

 

v     ואנחנו לומדים שתי הלכות למעשה ממשנתינו:

ההלכה הראשונה – שאפשר לקרוא קריאת שמע, בבוקר ובערב, בין בעמידה ובין בישיבה,

ואפילו כשהוא רוכב על בהמה (ובימינו – כשהוא יושב ברכב או באוטובוס…).

וכאשר האדם שוכב במיטה, כשהוא שוכב על הגב אסור לקרוא, שזה צורה של גאוה, אבל

כשהוא שוכב על צידי הגוף מותר לקרוא, שזה לא דרך גאוה. וכדאי להחמיר שלא לקרוא

בשכיבה בכלל, ורק אם הוא כבר שכב וקשה לו לעמוד, אז מותר לקרוא בשכיבה על הצד.

וההלכה השניה – שמי שיושב בשעת התפילה, ורוצה להחמיר לעמוד בקריאת שמע של

הבוקר כדי לעשות כשיטת בית שמאי, אסור לו לעמוד, והוא נקרא 'עבריין',

כי בזמן התנאים 'בית שמאי' ו'בית הלל', הם נחלקו בהרבה הלכות שבתורה, והיתה מחלוקת

גדולה בעם ישראל, עד שהתורה נהיתה כמעט כמו שתי תורות, וגדולי ישראל שבאותו דור

החליטו, שכדי שהתורה תישאר עם הלכה אחת ברורה, בכל הלכה שנפסקה בה ההלכה כבית

הלל, אסור לעשות כבית שמאי,

ולכן אם הוא הוא עבר על דברי חכמים שהלכה כ'בית הלל', ועשה כדברי 'בית שמאי', הרי הוא

עבריין שהוא עובר על דברי התנאים גדולי ישראל.

מצוות קריאת שמע מוגבלת לשעות מסויימות

מצווה

פרק א' משנה ב'

 

כל יהודי צריך לקרוא 'קריאת שמע' בכל יום שני פעמים, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב.

במשנה הקודמת למדנו, באיזה שעות יש מצוה לקרוא קריאת שמע בערב, ועכשיו אנחנו נלמד

באיזה שעות יש מצוה לומר קריאת שמע בבוקר.

דרך אגב, הטעם שהקדימה המשנה והביאה את ההלכה של הקריאה בערב, לפני ההלכה

של הקריאה בבוקר, הוא בגלל שלפי לוח השנה היהודי, היום מתחיל מהלילה שלפניו,

וכמו שכתוב בתורה בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" – התורה הקדימה

את בריאת הלילה לבריאת היום.

נקרא יחד את המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: מאימתי קורין את שמע בשחרית? – מתי אפשר להתחיל לקרוא 'קריאת שמע' בבוקר?

יש בזה שתי דעות שאמרו גדולי ישראל, התנא הראשון אומר: משיכיר בין תכלת ללבן! – 

 שכאשר האדם יכול להבחין לאור השחר הבוקע ועולה, בחוטי ציציותיו – בין החוטים הלבנים

ובין החוטים הצבועים בצבע 'תכלת', אז נחשב הזמן ל'בוקר' והוא יכול להתחיל לקרוא 'קריאת שמע'.

ונסביר: בזמן חכמי המשנה, היו כל היהודים לובשים בגד שהיו בו ארבע פינות, ובכל אחד

מהפינות היו קושרים ארבעה חוטים, והם נקראים 'ציציות', ויש מצוה ששלשה מתוך ארבעת

החוטים האלו יהיו מצמר בצבע לבן, וחוט אחד מצמר לבן הצבוע בדם של חילזון מסויים

שהצבע שלו דומה לתכלת.

ונחזור למשנה: רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי! – רבי אליעזר סובר שרק בשלב מאוחר

יותר, שאז אפשר להבחין גם בין שני צבעים הדומים זה לזה – תכלת וכרתי [שהוא צבע ירקרק

שדומה לתכלת], אז אפשר לקרוא קריאת שמע, אבל לפני כן, הבוקר עדיין לא הגיע, ולכן אי אפשר

לומר 'קריאת שמע' של בוקר.

 

עכשיו המשנה מבארת עד איזה שעה אפשר לקרוא קריאת שמע בבוקר, וממתי עבר הבוקר

וכבר אין מצוה לומר את הקריאת שמע, וגם בזה ישנם שתי דעות שאמרו חכמי ישראל:

התנא הראשון אומר: וגומרה – צריך לגמור את הקריאת שמע, עד הנץ החמה! – שהבוקר הוא

זמן מאוד קצר, ממתי שמתחיל להאיר בחוץ, כמו שלמדנו למעלה, ועד שהשמש יוצאת ומאירה בראשי ההרים.

רבי יהושע אומר: עד שלש שעות! – לפי רבי יהושע מחלקים את היום לארבעה חלקים והבוקר

נמשך עד סוף הרבע הראשון של היום.

והוא מסביר למה הוא סובר כך: שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות – שמה שצריך לקרוא

קריאת שמע בבוקר, הוא בגלל שכתוב בתורה 'ובקומך' , שצריך לקרוא קריאת שמע בזמן שהבני

אדם נוהגים לקום.

ובגלל שבני המלכים תמיד קמים הכי מאוחר, כי אין להם עבודה שבשבילה הם צריכים להזדרז לקום,

ורק בסוף הרבע הראשון של היום הם מתעוררים וקמים, לכן עד אז אפשר להחשיב את הזמן ל'בוקר'

ואפשר לקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע.

 

המשנה מסיימת בהלכה נוספת:

הקורא מכאן ואילך – גם מי שקרא קריאת שמע אחרי הזמן של הבוקר, בין לפי מה שאומר תנא

קמא ובין לפי מה שאמר רבי יהושע.

לא הפסיד! – עדיין כדאי שיאמר קריאת שמע, ואפילו שהוא לא יקיים את המצוה של 'קריאת שמע',

בכל זאת הוא יקבל על כך שכר גדול.

כאדם הקורא בתורה – כמו השכר שיקבל אדם הלומד תורה, שהשכר שיקבל בעולם הבא הוא גדול

ועצום מאוד.

 

הלכה בימינו

v     ומה שאנחנו לומדים ממשנתינו למעשה הוא, שהזמן של קריאת שמע בבוקר הוא,

מהזמן שמתחיל היום להאיר, כשבן אדם יכול כבר לזהות אדם אחר שהוא מכיר כשהוא

עומד במרחק שני מטרים ממנו.

והמצוה ממשיכה עד סוף הרבע הראשון של היום. שמחלקים את השעות של היום לארבעה

חלקים, מזריחת השמש ועד שקיעתה, והרבע הראשון הוא הזמן של המצוה.

ויש מצוה מיוחדת, שכל יהודי יזדרז לקרוא מיד בזמן המוקדם ביותר, עוד לפני זריחת השמש,

וכאשר הדבר לא מתאפשר, יכול לקרוא עד סוף הרבע הראשון של היום.

אבל יש הבדל בין אם בן אדם קורא בתחילת הזמן, שבגלל שזה מצה מובחרת, מותר לו להומר

קריאת שמע גם אם הוא בביתו ואינו יכול לבוא לבית הכנסת בשעה זו. אבל אם הוא מתעכב וקורא

מאוחר יותר, צריך להמתין שיתאספו עשרה אנשים שזה 'מנין', ויקרא ביחד איתם.

הרחבה (אפשר להוסיף בתוך המשנה כהסבר)

[הזמן הזה שאומר התנא 'משיכיר בין תכלת ללבן', הוא כשהאדם מסוגל להבחין ולזהות את חבירו

כאשר הוא רחוק ממנו שני מטרים.

והטעם שהתנא אומר סימן של הבחנה בין תכלת ללבן, ולא אומר את השיעור הפשוט יותר שיזהה

את חבירו, הוא בגלל שבמצוות לבישת 'ציצית' כתוב בתורה "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות

השם" , ומכך למדו חכמי ישראל, שלא מקיימים מצוות ציצית אלא רק ביום – שאז יכול האדם לקיים

את מצוות "וראיתם" – שזה זמן שבו הוא יכול לראות את חוטי הציצית, אבל בלילה שהוא לא רואה

את החוטים, אין מצוות.

ואפשר לומר, שלכן התנא הביא את ההבחנה בחוטי הציצית כסימן לזמן של הבוקר, שהרי גם מצוות

ציצית אינה נוהגת אלא ביום].

כל מצווה והזמן שלה

מצווה

פרק א' משנה א'

לפני אלפיים שנה (בסוף התקופה הרומאית), לאחר חורבן בית המקדש השני,

נשיא ישראל היה החכם הגדול רבי יהודה הנשיא. הוא אסף את ההלכות שמסר

בורא העולם למשה רבינו בהר סיני, וכתב אותם בספרים לפי נושאים, ולכל נושא הוא קרא 'מסכת'.

אנו נתחיל ללמוד עכשיו את ה'מסכת' הראשונה שקוראים לה 'מסכת ברכות', שבה

מפורט איך צריך כל יהודי להתנהג במשך היום, מהרגע שהוא קם מהשינה ועד הרגע

שהוא הולך לישון. למשל, איך צריך כל יהודי להתפלל להשם שברא את העולם, ומה

צריך לומר בתפילה, וגם שצריך לברך לפני שאנחנו אוכלים ושותים, ועוד כל מיני סוגים

של ברכות שצריך יהודי לברך בכל יום.

 

המסכת שלנו מחולקת לכמה 'פרקים', כשבכל פרק יש כמה 'משניות'. בכל משנה אנחנו

נלמד הלכה אחת. הנושא הראשון שנלמד, הוא הנושא של 'קריאת שמע'.

כל יהודי מכיר את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" , שבו כתובה האמונה בבורא

העולם, ושהוא המלך היחיד השולט בעולם, ושאנחנו היהודים הילדים שלו. בכל יום צריך כל

יהודי לומר 'קריאת שמע' שתי פעמים, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, כמו שכתוב בתורה

 'ודברת בם… בשכבך ובקומך' , בזמן שקמים בבוקר, ובזמן שהולכים לשכב לישון בערב.

המשנה שנלמד עכשיו מלמדת אותנו מתי צריך לומר קריאת שמע בערב, כלומר מתי אפשר

לקיים את המצוה, ומתי עובר הזמן שלה וכבר אי אפשר לקיים את המצוה החשובה הזו.

עכשיו נקרא את המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: מאימתי קורין את שמע בערבית? – באיזה שעה כבר אפשר להתחיל לומר

'קריאת שמע' בלילה? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן! – שבשעה שכבר התחיל

להחשיך בחוץ והכוכבים מתחילים לנצנץ, אז כבר אפשר לקרוא 'קריאת שמע' של הלילה. שבזמן

הזה הכהנים שנטמאו וטבלו במקוה כדי להיות טהורים יכולים כבר לאכול תרומה טהורה.

[ונסביר: לפני שנחרב בית המקדש, הכהנים שהיו עובדים בבית המקדש ומקריבים בו קרבנות

להשם, היו מקבלים כמה מתנות משאר היהודים שלא היו כהנים, אחד מהמתנות האלו היה

ה'תרומה' שהיו היהודים מפרישים מהתבואה שגדלה להם בשדה ונותנים אתה לכהנים, והכהן

היה צריך לאכול אותה בטהרה. ואם אם הוא נהיה טמא על ידי שהוא נגע באדם מת או בבהמה

שמתה וכדומה, הוא לא יכול לאכול תרומה עד שיטבול במקוה כשר ויטהר. וגם לאחר הטבילה,

הוא צריך להמתין ביום שהוא טבל עד שיחשיך היום ורק אחר כך מותר לו לאכול תרומה.

ועל כך אומרת המשנה, שבאותו זמן שמותר לכהנים שנטהרו מטומאתם לאכול תרומה טהורה,

אז אפשר גם לקרוא קריאת שמע של הלילה. הזמן זה הוא גם כן בשעה שמתחיל היום להחשיך

והכוכבים מתחילים לנצנץ בשמים].

ממשיכה המשנה ומבארת עד איזה שעה יש מצוה לקרוא קריאת שמע בלילה:

עד סוף האשמורה הראשונה, דברי ר' אליעזר – רבי אליעזר אומר, שמחלקים את הלילה

לשלשה חלקים, ועד סוף השליש הראשון של הלילה אפשר לקרוא קריאת שמע, אבל אחר כך

אין כבר מצוה לקרוא. וחכמים אומרים עד חצות – הם סוברים שאפשר לקרוא גם יותר מאוחר,

עד מחצית הלילה. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר – הוא אומר שיש מצוה לקרוא

'קריאת שמע' כל הלילה, עד שמתחיל היום להאיר.

 

עכשיו המשנה מביאה סיפור:

מעשה שבאו בניו מבית המשתה – הבנים של רבן גמליאל חזרו באמצע הלילה אחרי חצות

מאירוע שהם השתתפו בו, אמרו לו: לא קרינו את שמע! – הם אמרו לאבא שלהם שהם שכחו

לקרוא קריאת שמע, ושאלו אותו האם יש להם עדיין מצוה לקרוא את הקריאת שמע של הלילה.

השיב להם רבן גמליאל: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות! – שאפילו שעבר חצות

הלילה, עדיין יש לכם מצוה לומר 'קריאת שמע'.

ולא זו בלבד – ולא רק אני חושב שאתם צריכים לומר קריאת שמע עד הבוקר, אלא כל מה שאמרו

חכמים עד חצות – אפילו החכמים שראינו למעלה, שהם אומרים שאחרי חצות אין מצוה לקרוא קריאת

שמע, גם הם מודים לי ש מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ועוד מעט נראה למה הם בכל זאת אמרו

שרק עד חצות צריך לומר קריאת שמע.

 

עכשיו המשנה מבארת הלכה נוספת:

הקטר חלבים ואברים – שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים בהמות לקרבן, ובמהלך

הלילה היו הכהנים לוקחים את האיברים של הקרבנות ומניחים אותם על האש שנמצאת במזבח

עד שהם ישרפו היטב, הפעולה הזאת נקראת 'הקטרה'. ומשנתינו מלמדת, שההקטרה של האיברים

האלו, מצותן עד שיעלה עמוד השחר – שכל הלילה אפשר לקיים את המצוה הזו, עד 'עלות השחר'

שזה בערך שעה ורבע לפני שהשמש יוצאת ומאירה בראשי ההרים. ואפילו רבי אליעזר שאמר למעלה

שאת הקריאת שמע של הלילה צריך לקרוא רק עד השליש הראשון הראשון של הלילה, הוא מודה

שבנושאים אחרים שיש מצוה לעשות אותם בלילה, אפשר לקיים את המצוה עד סוף הלילה

המשנה ממשיכה ומביאה עוד דוגמא של הלכה שאפשר לקיים אותה כל הלילה:

וכל הנאכלין ליום אחד – שבבית המקדש היו קרבנות שהיתה מצוה לאכול את בשרם במהלך יום

הקרבתם ובלילה שלאחר מכן. ואומרת המשנה, שהקרבנות האלו, מצותן – שהאוכל אותם בלילה

מקיים מצוה, עד שיעלה עמוד השחר – עד הבוקר כמו בדין הקודם.

המשנה מסיימת את דבריה ומבארת למה חכמים אמרו שיש מצוה לקרוא קריאת שמע בלילה

עד חצות הרי הם סוברים כרבן גמליאל שאפשר לקרוא עד הבוקר, כמו למדנו למעלה:

אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? – למה חכמים אמרו שיש מצוה לקרוא קריאת שמע עד חצות

הלילה ולא עד הבוקר, כדי להרחיק את האדם מן העבירה! – שבשביל ששום אדם לא ישכח לקרוא

בלילה קריאת שמע, אמרו החכמים שצריך להקדים ולקרוא קריאת שמע עד חצות הלילה, שהם ידעו

שכאשר האדם יודע שיש לו עוד זמן לקרוא עד הבוקר, הוא מתעצל ומחכה ויש חשש שהוא ישכח ולא

יקרא בכלל קריאת שמע בלילה.

הלכה בימינו

v     ההלכה בדין קריאת שמע בלילה הוא כשיטת חכמים הסוברים שזמן קריאת שמע של הלילה היא

עד חצות הלילה. ולכן כל אדם צריך להזדרז ולקרוא 'קריאת שמע' מיד כשמתחיל להחשיך וכבר יצאו

הכוכבים להאיר. וכאשר הדבר אינו מתאפשר, צריך לקרוא לכל הפחות עד חצות הלילה.

גם כשעבר זמן חצות ועדיין לא קרא קריאת שמע, יכול לקרוא במשך כל הלילה עד הזמן שעולה השחר

ויקיים את המצוה. אבל כמובן שכל אדם צריך להשתדל שלא יגיע למצב כזה. ומי שמקיים מצוה זו כראוי

בודאי יקבל שכר גדול מאוד בעולם הבא.

v     דבר נוסף שאנחנו צריכים לדעת: בימינו, יש אנשים שנוהגים להתפלל תפילת ערבית בסוף היום,

כשעדיין יש אור בחוץ, ויוצא שהם קוראים קריאת שמע של הלילה כשעדיין לא הגיע הלילה.

מי שנוהג לעשות כך, צריך אחרי התפילה, להמתין שיחשיך היום והכוכבים יתחילו לנצנץ בשמים, ואז

יקרא שוב 'קריאת שמע', ובקריאה השניה הוא יקיים את המצוה החשובה של 'קריאת שמע' בלילה, שבמה

שהוא קרא בתפילה, הוא לא קיים את המצוה עדיין, כי צריך לקרוא דוקא בלילה כשחשוך בחוץ.

משנה מתי במשך היום אניח תפילין?

שלום כבוד הרב

רציתי לשאול האם זה משנה אם אני מניח תפילין בבוקר או בצהריים כיוון שלא תמיד אני מספיק להניח תפילין בבוקר.

איתי

 

איתי שלום וברכה

האיכפתיות להקפדה על הנחת תפילין כהלכתה מידי יום ראויה להערכה, התפילין הוא הקשר שלנו עם בורא עולם, על יום ללא תפילין אמר שלמה המלך 'מעוות לא יוכל לתקון'.

זמנה של מצות תפילין הוא מעלות השחר עד שקיעת החמה. ועל מנת לקיים מצות תפילין יש להניחה פעם אחת במהלך שעות היום.

אולם ישנם שתי סיבות להקפיד להניח תפילין דוקא בבוקר:

הזמן הראוי להנחת תפילין הוא יחד עם אמירת קריאת שמע, שמצותה בשעת הבוקר, ובכך זוכים לקיים גם את מצות התפילין וגם את מצות קריאת שמע בצורתם המושלמת. וכמובן אם ניתן להתפלל את כל תפילת שחרית עם תפילין זו הצורה הראויה והמושלמת ביותר.

אולם צריך לזכור כי הנחת תפילין קריאת שמע ותפילת שחרית אלו 3 מצוות נפרדות, וכאשר אין אפשרות לקיים אותם יחד יש לקיים כל מצוה בפני עצמה. בעוד שמצות קריאת שמע ושחרית הם בשעות הבוקר בלבד, מצות תפילין כאמור זמנה במשך כל היום מעלות השחר עד שקיעת החמה.

ישנו סיבה שמחמתה יש להניח תפילין בשעות הבוקר, כיון שיש איסור לאכול או להתעסק בעיסוקים שונים לפני הנחת תפילין, ועל כך נאמר 'זריזים מקדימים למצות'.

אך בשעת הדחק כאשר אדם אנוס ואינו יכול להניחו בבוקר, יש להניח את התפילין בצהריים מתי שמתאפשר.

יהי רצון שבזכות דקדוק ההלכה וקיום המצות תזכה לשפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה היא קריאת שמע? מתי קוראים אותה, ומי מחויב בכך?

מה היא קריאת שמע? מתי קוראים אותה, ומי מחויב בכך?

  • קריאת שמע היא אמירת פרשת 'שמע ישראל' הכתובה בספר דברים, בה אנו מחויבים על פי התורה.
  • על פי ההלכה אנו קוראים 'קריאת שמע' שלוש פעמים ביום:
    בשעות הבוקר – בתוך תפילת שחרית. בשעות הלילה – בתוך תפילת ערבית, ופעם שלישית לפני שהולכים לישון – 'קריאת שמע שעל המיטה', אלא שהחיוב בקריאת שמע שעל המיטה הוא מדברי חכמנו זכרונם לברכה לעומת קריאת שמע בוקר וערב בה אנו מחויבים 'מדאורייתא' – כלומר זו מצווה שנכתבה במפורש בתורה.
  • 'קריאת שמע' היא גם הצהרת אמונים של יהודי לבורא עולם. לכן נהגו יהודים לקרוא קריאת שמע בעת שמסרו נפשם על קידוש ה'. כך נהגו יהודי אירופה כשנרצחו במסעי הצלב שהובילו הנוצרים הארורים, כך נהגו יהודי המזרח כשנטבחו על ידי מוחמד ומאמיניו ימ"ש, וכך נהגו מיליוני הקדושים שנרצחו בשואה הנוראה.
  • כשאדם חולה ונוטה למות, מתכנסת משפחתו סביבו, ובעת שהוא מוסר את נפשו בחזרה לבורא עולם, קוראים הסובבים את מיטתו 'קריאת שמע', כדי ללוות את נשמתו בבואה לתת דין וחשבון לפני  בית הדין של מעלה.
  • פרשת שמע כתובה גם במזוזה הקבועה בדלתו של כל בית יהודי, וכן גם בתפילין שעל היד ובתפילין שעל הראש. קריאתה ידועה גם כסגולה להינצל מהפחד למי שסובל מפחדים, וגם כסגולה להינצל מהיצר הרע שמנסה לפתות את האדם לדבר עבירה.

להחתים כרטיס על שחרית מנחה ערבית

להחתים כרטיס על שחרית מנחה ערבית

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 24 במשניות מסכת ברכות פרק ד משנה ד

במשנה זאת נלמד כי לתפילה לא באים להחתים כרטיס אלא צריך לבוא בשמחה ובהתחדשות חדשה כל יום מחדש

כך תתפלל כשאין לך סידור

כך תתפלל כשאין לך סידור

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 23 במשניות מסכת ברכות פרק ד משנה ג

במשנה זאת נלמד כי במקרים מסוימים בהם אין באפשרותנו להתפלל את כל תפילת שמונה עשרה ישנו מתכון תפילה מיוחד עבורנו

מה אתה עושה אחרי תפילת שחרית?

מה אתה עושה אחרי תפילת שחרית?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 22 במשניות מסכת ברכות פרק ד משנה ב

במשנה זאת נלמד על החשיבות של עשיית מצווה לאחר התפילה ע"מ להמשיך את סדר המצוות ועבודת ה' על היום כולו

קמתי מאוחר עד מתי אוכל להתפלל שחרית?

קמתי מאוחר עד מתי אוכל להתפלל שחרית?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 21 במשניות מסכת ברכות פרק ד משנה א

במשנה זאת נלמד מה הן הזמנים שנקבעו לתפילות היום

מצות קריאת שמע נקראת בטהרה

מצות קריאת שמע נקראת בטהרה

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 19 במשניות מסכת ברכות פרק ג משנה ו

במשנה זאת נלמד על טומאה וטהרה בנשים וגברים שצריכים לטבול כדי לקיים מצוות קריאת שמע

קריאת שמע תתבצע אך ורק מתוך טהורה ונקיות

קריאת שמע תתבצע אך ורק מתוך טהורה ונקיות

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 18 במשניות מסכת ברכות פרק ג משנה ה

במשנה זאת נלמד כי על קריאת דשמע להיקרא במקום נקי ומתוך טהרה

על קריאת שמע בלב שמעתם?

על קריאת שמע בלב שמעתם?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 17 במשניות מסכת ברכות פרק ג משנה ד

במשנה זאת נלמד כי במצבים מסויימים אסור לקרוא קריאת שמע בפה ויש להרהר אותה בלב בלבד

למה נשים לא מניחות תפילין?

למה נשים לא מניחות תפילין?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 16 במשניות מסכת ברכות פרק ג משנה ג

במשנה זאת נלמד כי נשים עבדים וקטנים פטורים ממצוות קריאת שמע וממצוות נוספות

מה יותר חשוב ניחום אבלים או קריאת שמע?

מה יותר חשוב ניחום אבלים או קריאת שמע?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 15 במשניות מסכת ברכות פרק ג משנה ב

במשנה זאת נלמד את ההלכות החשובות הנוגעות למתעסקים עם קבורת מת וניחום אבלים, האם מצוותם קודמת לקריאת שמע?

איזה יהודי פטור מקריאת שמע, מתפילה, ומכל מצוות התורה?

איזה יהודי פטור מקריאת שמע, מתפילה, ומכל מצוות התורה?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 14 במשניות מסכת ברכות פרק ג משנה א

במשנה זאת נלמד כי מי שנפטר לו אחד מקרוביו ל"ע פטור מכל מצוות התורה וגם מקריאת שמע

היום אני מתחתן ואין לי זמן לקריאת שמע בכוונה

היום אני מתחתן ואין לי זמן לקריאת שמע בכוונה

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 13 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ח

במשנה זאת נלמד על מחלוקת תנאים האם חתן ביום חופתו חייב בקריאת שמע או פטור בגלל היותו טרוד בהכנות לחתונה

מה זה עבד כנעני ולמה לא מנחמים על פטירתו

מה זה עבד כנעני ולמה לא מנחמים על פטירתו

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 12 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ז

במשנה זאת נלמד כי להלכה לא מקבלים תנחומים על עבדים כנעניים וזאת משום שלא יבואו לחשוב שהיה יהודי ויתחתנו עם ילדיו

7 ימים ללא מקלחת חמה

7 ימים ללא מקלחת חמה

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 11 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ו

במשנה זאת נלמד כי אומנם לפי ההלכה אסור להתרחץ כל שבעת ימי אבלות, אבל רבן גמליאל עצמו היה מרשה לעצמו להתקלח בימי האבלות

חתן בליל החתונה פטור מקריאת שמע?

חתן בליל החתונה פטור מקריאת שמע?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 10 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ה

במשנה זאת נלמד כי כאשר אדם טרוד במצווה אחרת רוצה המשנה לפטור אותו ממצוות קריאת שמע, אך להלכה נהגו היום לקרוא קריאת שמע גם בליל החתונה

פועל בניין? כך תקרא קריאת שמע

פועל בניין? כך תקרא קריאת שמע

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 9 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ד

חכמים נתנו לו הנחיות ברורות כיצד לקיים כל מצווה ומצווה, גם לפועל בניין שמטפס על פיגומים ישנם הנחיות כיצד לקרוא קריאת שמע תוך כדי עבודה

קריאת שמע נקראת בקול רם

קריאת שמע נקראת בקול רם

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 8 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ג

במשנה זאת נלמד כי על מנת לקיים את מצוות קריאת שמע צריך לאומרה בקול רם, אם רק לחשתם ולא שמעתם עצמכם לא תצאו ידי חובה

קריאת שמע מחולקת לשלושה קטעים

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 7 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה ב

במשנה זאת נלמד כי מצוות קריאת שמע מחולקת לשלושה קטעים נפרדים,

ובמקרים מסויימים ניתן יהיה להשיב לשלום דווקא בין קטע לקטע ולא בקטע עצמו

כדי לקיים מצווה בשלמות יש לכוון עליה

כדי לקיים מצווה בשלמות יש לכוון עליה

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 6 במשניות מסכת ברכות פרק ב משנה א

במשנה זאת נלמד האם מצוות צריכות כוונה או הביצוע מספיק גם ללא כוונה מיוחדת לשם המצווה

מצות ציצית רק ביום, מצוות קריאת שמע גם בלילה

מצות ציצית רק ביום, מצוות קריאת שמע גם בלילה

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 5 במשניות מסכת ברכות פרק א משנה ה

במשנה זאת נלמד על מחלוקת תנאים האם חייבים לקרוא את קריאת שמע ופרשיותיה גם בלילה

לקריאת שמע בהידור נברך לפניה ואחריה

לקריאת שמע בהידור נברך לפניה ואחריה

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 4 במשניות מסכת ברכות פרק א משנה ד

במשנה זאת נלמד כי קריאת שמע בשחרית ובערבית נקראת עם שתי ברכות לפניה ושתי ברכות לאחריה

קריאת שמע – בישיבה, בעמידה, בהליכה, בשכיבה?

קריאת שמע – בישיבה, בעמידה, בהליכה, בשכיבה?

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 3 במשניות מסכת ברכות פרק א משנה ג

במשנה זאת נלמד האם צריך דווקא לעמוד בשעת קריאת שמע או שאם רוצים אפשר אפילו בשכיבה

מצוות קריאת שמע מוגבלת לשעות מסויימות

מצוות קריאת שמע מוגבלת לשעות מסויימות

הרב יונה פיינהנדלר בסדרת שיעורים מעניינים בששה סדרי משנה
שיעור מס' 2 במשניות מסכת ברכות פרק א משנה ב

במשנה זאת נלמד כי מצוות קריאת שמע מוגבלת לשעות שדווקא בהן הזמן לקרוא קריאת שמע, וכל המאחר הפסיד המצווה

שלוש דקות ביום עם ה'אלף בית' של היהדות

קריאת שמע – ה'אלף בית' של היהדות אלף בית
יעקב לוסטיג

התורה הקדושה מצווה אותנו לומר בכל בוקר ובכל ערב את 'קריאת שמע' – "שמע ישראל אדני אלוהינו אדני אחד".
אמירת קריאת שמע היא ה'אלף בית' של הדת היהודית. בכל הדורות מסרו יהודים את נפשם על קידוש השם, כשהגויים אילצו אותם לבחור בין המרת הדת ובין מוות מיידי. בעת שהועלו על המוקד והלהבה החלה ללחך את בשרם, עצמו הקדושים הללו את עיניהם וזעקו בקול גדול: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".
בתאי הגזים, כשאלפי יהודים נדחפו באכזריות אל ה'מקלחות' שפלטו אדי גז רעילים, הם זעקו את אותה קריאה בקול גדול, וגם חיילי צה"ל הנאבקים מול האויב הערבי קראו לא פעם את קריאת הנצח של העם היהודי, כשהרגישו שחייהם עומדים להסתיים.
מה כל כך חשוב באמירת קריאת שמע?
פרשת 'שמע' היא פרשה שמבטאת בצורה הברורה ביותר את הקשר בין היהודי ובין בורא העולם. היא מבטאת את האמונה בכך שהקדוש ברוך הוא הוא "אחד", ואין שני לו. הוא הכח היחיד שמשפיע עלינו ועל כל דבר אחר בעולם. כל מה שקורה כאן, נעשה תחת השגחתו הקפדנית, שום דבר אינו בורח מנגד עיניו, ואף מקרה אינו קורה מבלי שהוא מאפשר לו לקרות.
בהמשך הפסוקים אנו מבטאים את האהבה שלנו לקדוש ברוך הוא, את הנכונות שלנו למסור את הנפש ולמות למענו, לאבד את כל הכסף והרכוש שלנו אם זהו רצונו, ולבטל את כל הרצונות שלנו כדי לעבוד אותו בלב שלם.
צדיקי הדורות, חכמי הקבלה, מלמדים אותנו שכשאדם אומר את 'קריאת שמע', ומתכוון בליבו באמת ובתמים שאם עכשיו הוא יצטרך לבחור בין המרת דת לבין מוות מיידי, הוא יבחר במוות ולא בהמרת דת – בכך נחשב לו הדבר כאילו קיים באותו הרגע את מצוות 'מסירות נפש', ושכרו גדול מאוד כמו שכרם של מי שבאמת מסרו את נפשם ונהרגו על קדושת ה'.

כשאומרים את קריאת שמע צריך לומר את שלושת הפרשות שלה: "שמע ישראל…" "והיה אם שמוע", וכן את פרשת ציצית.
עם זאת, במקרה שאמירת שלושת הפרשיות קשה מדי עבורכם, אפשר להתחיל מהפרשה הראשונה שהיא עיקר המצווה.

בשורות הבאות נביא את הפרשה הראשונה עם הסבר קצר ותמציתי של המילים המרכיבות אותה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל (הבן וקבל, עם ישראל), אדני אֱלהֵינוּ (הקדוש ברוך הוא הוא האלוקים שלנו), אדני אֶחָד (הקדוש ברוך הוא מושל לבד בעולם, ואין שום כח אחר שפועל ללא רשותו ורצונו):
מוסיפים בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד (מבורך יהיה שמו של הקדוש ברוך הוא לעולם ועד):
וְאָהַבְתָּ אֵת אדני אֱלהֶיךָ (עליך, על עם ישראל ועל כל יהודי, לאהוב את הקדוש ברוך הוא שהוא האלוקים שלך). בְּכָל לְבָבְךָ (בכל הלב, עם כל הרצונות והתאוות שלך), וּבְכָל נַפְשְׁךָ (ועם כל הנפש שלך, שתהיה מוכן למות כדי למלא את רצונו ולקיים את מצוותיו) וּבְכָל מְאדֶךָ (ובכל הרכוש שלך, שתהיה מוכן לאבד את כל רכושך כדי לקיים את רצונו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ (את הדברים האלו שנאמרים בתורה הקדושה, אתה צריך לנצור בליבך ולזכור אותם תמיד): וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (תלמד אותם לילדים שלך) וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ (ותעסוק בהם כשאתה יושב בביתך), וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ (וגם כשאתה הולך בדרך תלמד תורה) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (וגם כשאתה הולך לישון או כשאתה קם בבוקר, בכל עת תעסוק בדברי תורה): וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ (את הפרשה הזאת תכתוב בתוך התפילין ותקשור אותם על ידך מדי יום). וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ (וכן תכניס אותם לתפילין שעל הראש שאותם מניחים על גבי השיער מול החלק שבין העיניים): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (את הפרשה הזאת תכתוב גם על קלף שאותו תקבע על מזוזת הפתח של הבית שלך, ובשער של החצר ובכל דלת שיש לך):

עד מתי אפשר היום לקרוא קריאת שמע?

בוקר טוב לך

מדי יום על הבוקר יש לך הזדמנות לזכות במצוה ענקית וחשובה ביותר וזו מצוות קריאת שמע

בכדי לזכות ולקיים את מצוות קריאת שמע בכל בוקר כראוי, יש להקפיד לקרוא אותה בזמן. זמן הקריאה קבעו חכמים שהינו בזמן שאנשים קמים בבוקר משינת הלילה וכפי שנאמר בתורתינו הקדושה 'בשכבך ובקומך'

הקפידו לקרוא מדי יום את פרשת קריאת שמע ותזכו למצווה יקרה מאוד מאוד . להלן סדר הקריאה והזמנים לחודש זה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. (דברים ו, ד)

(בלחש:) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.  וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.  וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו, ה-ט)

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.  וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.  וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.  הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. י וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. י וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.  לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (דברים יא, יג-כא)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.  וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.  לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם.  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (במדבר טו, לז-מא)

קבלו את סוף זמן קריאת שמע לחודש חשוון תשע"ז

יום בחודש יום בשבוע תאריך לועזי סו"ז ק"ש לגר"א סו"ז תפילה לגר"א
א' רביעי 02/11/2016 08:39 09:33
ב' חמישי 03/11/2016 08:40 09:34
ג' שישי 04/11/2016 08:40 09:34
ד' שבת 05/11/2016 08:40 09:34
ה' ראשון 06/11/2016 08:41 09:35
ו' שני 07/11/2016 08:41 09:35
ז' שלישי 08/11/2016 08:42 09:35
ח' רביעי 09/11/2016 08:42 09:36
ט' חמישי 10/11/2016 08:43 09:36
י' שישי 11/11/2016 08:43 09:36
י"א שבת 12/11/2016 08:44 09:37
י"ב ראשון 13/11/2016 08:44 09:37
י"ג שני 14/11/2016 08:45 09:38
י"ד שלישי 15/11/2016 08:45 09:38
ט"ו רביעי 16/11/2016 08:46 09:38
ט"ז חמישי 17/11/2016 08:46 09:39
י"ז שישי 18/11/2016 08:47 09:39
י"ח שבת 19/11/2016 08:47 09:40
י"ט ראשון 20/11/2016 08:48 09:40
כ' שני 21/11/2016 08:49 09:41
כ"א שלישי 22/11/2016 08:49 09:41
כ"ב רביעי 23/11/2016 08:50 09:42
כ"ג חמישי 24/11/2016 08:50 09:42
כ"ד שישי 25/11/2016 08:51 09:42
כ"ה שבת 26/11/2016 08:51 09:43
כ"ו ראשון 27/11/2016 08:52 09:43
כ"ז שני 28/11/2016 08:53 09:44
כ"ח שלישי 29/11/2016 08:53 09:45
כ"ט רביעי 30/11/2016 08:54 09:45

איך אפשר לצוות לאהוב את ה'?

אלון לוי

אהבה קשורה הרי לרגש, אז איך ה' יכול "לצוות" אותנו לקיים את המצוה לאהוב אותו? איך אפשר להחליט שאת זה וזה אוהבים? זה לא אמור להיות קשור להרגשת הלב?

 

הרב יוסף שוויצה, מנהל חינוכי בבני ברק:

הקושיה הזו היא קושיה ידועה אותה כבר שאל הרמב"ם. אך כבר חכמי ישראל תירצו על כך שכמו שיש לנו כח לכוף את היצר שלנו לא לשנוא יהודי אחר, כמו שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכן שלא לנטור, או שיש לנו כח לא לחמוד.

כבר כתב על כך הרבי מגור ה'שפת אמת' שהקושיא היא עצמה התירוץ. כלומר, מזה שיש חיוב לאהוב את ה', מזה נלמד שיש בטבע של כל יהודי לאהוב את ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. אלא מה? שזה טמון בעומק הלב ועל ידי הרצון והתשוקה למצוא את האהבה הזאת על זה נאמר: "יגעת ומצאת תאמין".

ה'סיפרי' אומר שאם אדם רוצה באמת לאהוב את ה' – הוא צריך "שהדברים יהיו תמיד על לבבו, שנאמר: "והיו הדברים האלה על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". וכבר ביארו כי שאם נסתכל היטב על העולם ועל מה שהוענק לנו על ידי ה', תבוא האהבה בהכרח.

לסיכום, אם לא הייתה לנו את האפשרות לעשות זאת, ה' לא היה מצווה אותנו לעשות זאת. אם ה' ציווה עלינו לא לשנוא את אחינו בלבבנו, סימן שיש בכוחנו לעשות כן. ומכאן נלמד שגם לאהוב את ה' בלב יש בכוחנו.

כל אחד מאיתנו מחליט את מי לאהוב ואת מי לא, הכל תלוי בנו. אם נרצה נאהב את כולם ונמחל לכולם. זה לא קל וזו עבודה קשה, אבל זו מדרגה עצומה.

התפילה כתחנות בטיפוס לאלפים

משה ויטמן

היה זה כאשר אוהד, צעיר נתנייתי זכה בהגרלה גדולה שנערכה, לטוס עם שני חברים שיבחר בעצמו לחופשה בחו"ל. לא היתה זו "עוד" חופשה, אלא חלום חיים של הרבה צעירים בעולם – חופשת סקי מדהימה באלפים השוויצריים. היה לו עוד כחודש עד הטיסה והוא נערך לה במרץ ובהתלהבות. כמו בחור יסודי, הוא רכש ציוד סקי מקצועי, ארגן את פרטי הטיול, ארז את המזוודות וביום המיוחל נסע בהתלהבות עם שני החברים שבחר, לעבר נמל התעופה. הטיסה עברה עליהם בשלום והם הגיעו אל מקום ייעדם – מדינת השוקולד- שוויץ. ללא עיכובים יצאו החברים מנמל התעופה לעבר האתר. כבר ממרחק ההתרגשות פעמה בהם בחזקה, מביטים בציפייה מחלונות הרכבת אל ההרים הענקיים שניבטים אליהם מרחוק, פרפורי הבטן הלכו והתחזקו ככל שההרים התקרבו עד שהגיעו סוף סוף אל התחנה הסופית – אתרי הסקי הידועים בעולם. אוהד וחבריו חסו על כל רגע. מיד לאחר הנחת חפצים זריזה במלון, התארגנו עם הציוד ויצאו לעבר האתר. מלאים בציפייה והתרגשות להגיע אל פסגת ההר עלו על הרכבל, הם נדהמו לגלות שהרכבל שבו עלו, עוצר מדי כמה דקות. נוסע ועוצר, שוב נוסע ושוב עוצר. זה היה נראה להם מוזר. סבלנותם כבר עמדה לפקוע. הם לא הצליחו להבין מדוע העלייה הנחשקת מתעכבת. רק לאחר שהגיעו ועמדו על ראש ההר, חשו את הגובה שבו שהו והרגישו אל השוני בלחץ האויר, הם הבינו את פשר הדבר: לגובה כה רב, אי אפשר לעלות בבת אחת. אדם שמגיע מלמטה חייב לעשות זאת שלב אחר שלב. אם ננסה לדלג על השלבים לא נגיע לעולם לראש ההר. העצירות, הם הבינו, לא מעכבות אותנו אלא מקדמות אותנו.

לאחר שנים הפנים אוהד את רעיון השלבים, גם לגבי הטיפוס בהר האלוקים במהלך תפילת שחרית. תפילת שמונה עשרה – תפילת העמידה, היא אכן פסגת התפילה, שיא הקרבה אל אלוקים שיכול לחוש בן אנוש בעולם הזה. למעמד התפילה יש צורך לטפס, להתעלות, להתקרב. אך חייבים לחלק את הטיפוס לשלוש תחנות, שלושה שלבים שבכל אחד מהם אנו מתקדמים במעלה ההר ובקרבת האלוקים. אלו הם שלושת חלקי התפילה שקבעו חכמים: קרבנות, פסוקי דזמרא, קריאת שמע וברכותיה.

הבה ונכיר את התחנות השונות, כדי שנצליח לעלות ולהגיע באמצעותן אל הפסגה  הנחשקת.

(אל שלושת השלבים, מצטרף בסידור חלק מוקדם שבו אנו אומרים את ברכות השחר, הן אינן חלק מהתפילה והן צורפו לסדר התפילה רק כדי להקל על האדם. נעסוק בהן בנפרד. למאמר עליהן לחץ כאן.)

תחנה ראשונה- הקרבנות. בחלק זה של התפילה, אנו אומרים את פרשיות התורה ופרקי המשניות העוסקים באופן הקרבת הקרבנות בבית המקדש. טעם המנהג נעוץ בפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" שפירשו בו חכמים את המילה "ונשלמה" מלשון 'השלמה' ולמדו מכאן שאנו מסוגלים להשלים את חסרון ה"פרים" – קרבנות בית המקדש, על ידי "שפתינו" – אמירת פרשיות ההקרבה שבתורה. לחלק זה מצטרפת אמירת הפרשה העוסקת בעקידת יצחק, כדי להזכיר לעצמינו ולבורא עולם את מעשהו המפעים של  אברהם אבינו ובכך לעורר עלינו רחמי שמיים. בחלק זה גם נשזרת פרשת קריאת שמע לצורך פתרון מצב שבו עד שיגיעו בבית הכנסת לתחנת קריאת שמע, יחלוף זמן המצווה. פרק זה של התפילה, נועד גם להשלים לאדם את שלושת חלקי התורה: מקרא, משנה ותלמוד על ידי אמירת פרשיות מהתורה, משניות מהמשנה וקטעים מהתלמוד העוסקים בקרבנות.

הגענו אל התחנה השנייה –  פסוקי דזמרא (= פרקי שירה). חלק זה כל כולו שירות ותשבחות להקב"ה שאמרם המשורר האלוקי דוד המלך בפרקי התהילים. כה חשובה שירתינו לפני הקב"ה, עד שאמרו חכמים "אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה למטה" ננסה לראות בדמיוננו את הדריכות וההמתנה השוררת בעולמות העליונים בקרב מלאכי השרת הקדושים, שכל תפקידם בעולם הוא לומר שירה, בציפייה שאנחנו כאן למטה נאמר את השירה שלנו – פסוקי דזמרא. את אמירת פסוקי דזמרא נפתח בברכת "ברוך שאמר" ונחתום ברכת "ישתבח" שבהן אנו מודים להקב"ה על הזכות לשיר ולהלל לפניו. בתחנה זו עלינו במדרגת התפילה, אין להפסיק בדיבור במהלך אמירת המזמורים ויש לאמרם בנחת ובשמחה "כאדם המונה מעות". חלקים מסויימים מפסוקי דזמרא יש לומר בעמידה והם: ברכת ברוך שאמר, מזמור לתודה, ויברך דוד וברכת ישתבח.

פסוקי דזמרא מורכבים ממזמורי התהילים שסידרו אנשי כנסת הגדולה בתפילה ויש להקפיד על אמירת כולם. דינים מיוחדים ישנם לאדם שבשל אילוץ נצרך לומר רק חלק מהמזמורים כמו למשל אדם שאיחר לבית הכנסת ואם יאמר את כולם, לא יספיק את תפילת העמידה עם הציבור. להנחיות בצורת הדילוג במקרה כזה ודומיו לחץ כאן

לאחר שטיפסנו במעלה ההר ועברנו את התחנה השנייה הצלחנו להגיע אל התחנה השלישית והאחרונה-

תחנת קריאת שמע וברכותיה. את תחנה זו מצאו חכמים לנכון לקבוע כתחנה סופית במעלה ההר ולהסמיכה לתפילת העמידה, משום ברכת הגאולה שמסיימת אותה וכמאמרם "איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה", אך יש לה משמעות גדולה ומיוחדת בזכות עצמה. בחלק זה אנו אומרים את הפסוק המבטא יותר מכל את האמונה היהודית במהלך כל הדורות "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". פסוק זה, יחד עם פרשת "ואהבת" "והיה אם שמוע" ופרשת ציצית, מרכיבים מצווה מן התורה החלה עלינו פעמיים בכל יום בבוקר ובליל – מצוות קריאת שמע. מצאו חכמים לנכון לחבר ברכות מיוחדות סביב לקריאת שמע, בשחרית שתיים לפניה ואחת אחריה ובערבית שתיים לפניה ושתיים לאחריה. בשחרית – ברכת יוצר המאורות, בה אנו מברכים את הקב"ה על יצירת אור השמש המאירה לנו ביום ועל שירת המלאכים שבעולמות העליונים בכל בוקר. ברכת אהבת עולם,  בה אנו מברכים על התורה ומתפללים שנזכה ללומדה ולקיימה. לאחר קריאת שמע, נברך על גאולת ישראל הן גאולת מצריים שהיתה והן הגאולה השלמה שתבוא במהרה בימינו ומיד אחריה נזכה להגיע סוף סוף אל פסגת הר האלוקים, החלק הגבוה שבתפילה, תפילת העמידה.

כאמור, אמירת קריאת שמע מלבד היותה חלק מההתקדמות בשלבי התפילה, היא גם מצווה לכשלעצמה ולכן יש להקפיד לקיימה כפי הלכותיה:

פרשת קריאת שמע מכילה רמ"ח (=248) מילים כנגד רמ"ח איברי האדם לסמל את הזדהותו השלמה של האדם בכל רכיבי גופו באמונה ובקבלת עול המצוות. אלא שחסרות למספר שלוש מילים, אותן נשלים באמירת "ה' אלוהיכם אמת" פעם נוספת על ידי שליח הציבור, או בהקדמת הפסוק "אל מלך נאמן" למי שאומרה ביחידות.

יש לומר בקול את כל פרשיות קריאת שמע, כדי שישמע הקורא באזניו את מילותיו. אין להפסיק בדיבור או אפילו ברמיזה כמו קריצת עין או סימון ביד לחבר, במהלך הקריאה ואמירת הברכות. ויש להקפיד לומר את כל המילים בשלמותן.

מצוות קריאת שמע נלמדת מהפסוק בתורה "ודברת בם….בשכבך ובקומך" לכן יש לומר קריאת שמע בלילה בזמן "שכיבה" ובבוקר בזמן "קימה" וכפי שלמדונו חכמים שהזמן בלילה הוא לכתחילה עד "חצות" אך בדיעבד עד "עלות השחר" והזמן בבוקר הוא "שעה שלישית" שהיא השעה הזמנית (אחד חלקי שתים עשרה משעות היום, זריחה עד שקיעה) השלישית ביום. כל הזמנים שציינו מופיעים בלוחות השנה.

מנהג ישראל להחזיק בין אצבעות היד, הקמיצה והזרת (אצבעות 4,5) את חוטי הציצית במהלך אמירת קריאת שמע בבוקר. בעת הזכרת המילה "ציצית" ובסיום הקריאה יש לנשקם ובעת אמירת הפסוק "וראיתם אותו" נותנם על העיניים, מסתכל בהם ומנשקם.

אמרת שמע ישראל היום?

שאלה: עד איזו שעה מותר לקרוא קריאת שמע של שחרית?

תשובה: זמן קריאת שמע של שחרית, אמר רבי יהושע במשנה במסכת ברכות (דף ט:), שהוא עד סוף שלוש שעות מהיום. כלומר, מזמן תחילת היום, יש למנות שלוש שעות, ומסוף אותן שלוש שעות, עובר זמן קריאת שמע. הואיל ונאמר בתורה לגבי מצות קריאת שמע, "ובשכבך ובקומך", שהיא שעה שבני אדם שוכבים לישון בערב, ושעה שבני אדם קמים ממטותיהם בבוקר. וזמן זה נמשך בבוקר עד סוף שלוש שעות מהיום.

איך מחשבים שלוש שעות
ושלוש שעות שאמרנו, הם שעות זמניות, כלומר, שיש לחלק את היום מזמן עלות השחר ועד לצאת הכוכבים (ויש אומרים שיש לחשב מזמן זריחת החמה ועד שקיעתה), לשתים עשרה חלקים שוים, וכל חלק הוא שעה אחת. כך שבימות הקיץ הארוכים, כל שעה מתארכת, ובימות החורף הקצרים, כל שעה מתקצרת. ובלאו הכי זמנים אלו מופיעים בלוחות השנה הנמכרים על ידי שומרי התורה בכל מקום שהם.

מאמתי מונים שלוש שעות
ונחלקו הפוסקים מאמתי יש למנות את אותן השלוש שעות. כי יש אומרים שיש למנותם משעה מוקדמת לפנות בוקר, מזמן עלות השחר, שהוא זמן קרוב לשעה קודם זריחת החמה, ומאז יש למנות שלוש שעות שאחריהם עובר זמן קריאת שמע. ושיטה זו ידועה בשם "שיטת המגן אברהם", המחזיק בשיטה זו יחד עם עוד רבים מהפוסקים.

ויש אומרים ששלוש שעות אלו יש למנותן מזמן זריחת החמה. וזו שיטת הרמב"ם בתשובה, ושיטה זו מפורסמת כשיטת הגר"א, המחזיק אף הוא בשיטה זו.

ולהלכה, לכתחילה נכון להחמיר בזה כדעת המגן אברהם, למנות שעות אלו מזמן עלות השחר, ומכל מקום בשעת הדחק, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שיש להקל ולמנות שעות אלו מזמן זריחת החמה, וכשיטת הגר"א.

ובימים אלה בארץ ישראל, סוף זמן קריאת שמע הוא בשעה שמונה ואחת עשרה דקות לשיטת המגן אברהם. ולשיטת הגר"א, סוף זמן קריאת שמע הוא בשעה תשע ושש דקות. וכל ירא שמים, יקפיד מאד לקרוא קריאת שמע קודם סוף זמנה, הואיל והיא מצוה מן התורה, ואף על פי שמתאחר להתפלל אחר כך, יזהר לקרוא קריאת שמע בתחילת התפלה, לצאת ידי חובתה כתיקונה, ואחר כך יקראנה שוב בסדר התפלה, אף על פי שכבר יעבור זמנה.