ברכת המזון – נוסח אשכנז

ברכת המזון – נוסח אשכנז

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.


בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר
לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן
לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה.
וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.
וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד.
בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

 

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד
לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

 

רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם.
כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה.
שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ
וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ
וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים
לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה
בשמיני עצרת: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶה
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה
וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.


וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.
יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל
יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד
לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.

וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת

יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ.
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד
בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

 

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי.
וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:


בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

ביום טוב: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה

בראש השנה: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בסוכות: הַרָחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.


הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:
הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ:
נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

ברכת המזון

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

לפני הברכה יאמר:

אֲבָרְכָה אֶת אֲדֹנָי בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת
הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֶּר פִּי.
וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי אֲדֹנָי:

זימון:
אם מברכים בזימון המברך אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
המסובים עונים: שָׁמַיִם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא,
וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

סדר ברכת המזון:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.

כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו

אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה

חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ

בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

וּבֵרַכְתָּ אֶת-אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן

מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ

שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ

מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם.

וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה.

יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת

בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ.
זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה.
לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם:

בראש חודש – רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה:
בפסח – חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשבועות – חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשמיני עצרת – שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בראש השנה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים.
בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש: אָמֵן):

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.

קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם

הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ

לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים: הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד

וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר: הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה

קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ

בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ

אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנאמַר אָמֵן:

הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

ברכת האורח:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל
אַבְרָהָם אָבִינוּ (עָלָיו הַשָּׁלוֹם), כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל
טוּב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:  
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזּאת.
הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ אֲדֹנָי חֵילוֹ וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה.
וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא
וְהִרְהוּר עָוֹן. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא
יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי

הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדרְשֵׁי אֲדֹנָי לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב: נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי

וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם: כָּל-הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:

מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה

לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר אֲדֹנָי: בְּרוּכִים אַתֶּם לַאֲדֹנָי.

עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי. וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטָחוֹ:

אֲדֹנָי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

כמה דברים שכדאי לדעת:

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב.

חשוב לזכור שהברכה נאמרת לפני בורא העולם, ולכן יש לומר אותה במתינות,

ועם מחשבה על המילים שאנחנו מוציאים מהפה. גם כשמתרגלים לברך, צריך

להיזהר שברכה לא תיאמר באופן אוטומטי ובלי מחשבה. אנחנו צריכים לנצל כל

הזדמנות שיש לנו לשבח את בורא העולם, כך אנחנו ממשיכים על עצמנו שפע גדול

משמי מרומים. כמו ילד שמודה להוריו בכל פעם שהם נותנים לו ממתק או משחק,

וכך הוא מגביר אצלם את הרצון לתת לו עוד ועוד. כך גם אנחנו נודה ונשבח את

הקדוש ברוך הוא על מה שהוא כבר נתן לנו, וגם נבקש ממנו עוד ועוד. כי בשונה

מהוריו של אותו ילד שצריכים לשמור על איזון כלכלי, לקדוש ברוך הוא לא חסר בעולמו כלום.

יש לו אוצרות ענקיים, והוא מוכן לתת מהם בחינם למי שמתפלל לפניו ומשתדל לשמור את מצוותיו.

זכור!

הקדוש ברוך הוא מאזין לכל מילה היוצאת מהפה שלנו.

איך מברכים ברכת המזון ספרד ?

ברכת המזון

נוסח ברכת המזון ספרד

ברכת המזון הינה ברכה חשובה ביותר והיא למעשה היחידה מדאורייתא שמברכים על המזון. זוהי למעשה ברכה שהאדם מברך לאחר שאכל ושבע ממזונו ומודה לה' על כך. רק על לחם שנאפה מאחד מחמשת מיני דגן ניתן לברך את ברכת המזון, והם – חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, כוסמין ושיפון. לברכת המזון יש 3 ברכות מהתורה, ועוד ברכה אחת מדרבנן. ברכת "הזן את הכל" שבה מודים על עצם האכילה והשובע, ברכת "על הארץ ועל המזון" בה מודים לה' על הארץ שנתן לנו, וברכה שלישית "בונה ירושלים".וישנם נוסחאות שונות בברכות אלו, נוסח ספרד- עדות המזרח, ואשכנז.

 

ברכת המזון ספרד – הלכות ומנהגים

כל אדם מגיל מצוות מחויב בברכת המזון מהתורה. להלן כמה פרטים בעניינים אלו-

  • על פי דין תורה, אדם מחויב לברך רק אם אכל לחם מחמשת מיני דגן המוזכרים לעיל והגיע לשביעה. אמנם חז"ל קבעו שמי שאכל בכמות מסוימת ("כביצה") יהיה מחויב גם אם לא ממש שבע מהאוכל.
  • ברכת המזון נאמרת רק על לחם שנאפה מחמשת מיני דגן. אם הם טוגנו או בושלו יצא מהם דין לחם ומברכים על מיני מאכל אלו ברכה ראשונה "מזונות" בראש ו"על המחייה" כברכה אחרונה.
  • לפני שמברכים נהוג בכמה קהילות ישראל לעשות "מים אחרונים" שזה בעצם ניקוי הידיים במעט מים, שכן כך היה מקובל בעבר להעביר את הזוהמה מהידיים לאחר האוכל. ישנם גם טעמים קבליים למים אחרונים המובאים בספר הזוהר הקדוש.

 

ברכת המזון ספרדי מלא

  • ברכת המזון לנשים – גם נשים מחויבות בברכה, ולכל הפחות מחויבות בברכת מזון מקוצרת אם הן עסוקות בהנקה ובגידול הילדים באופן שמקשה עליהן לומר את כל הנוסח.
  • ברכת המזון ספרד מקוצר – ישנו נוסח מקוצר לברכת המזון לאנשים מסוימים שניתן להם היתר מיוחד, בהם חולים, זקנים ונשים בהריון שאינם יכולים או שמתקשים בקריאת הנוסח המלא, שכן הוא ארוך.
  • ברכת המזון ספרדי יחיד – אדם שאכל לבדו או עם חבר אחד אינו מחויב בזימון ולמעשה מברך על עצמו. אדם יכול לשמוע מחברו באופן שהוא יכוון לצאת ידי חובה וחברו גם כן יכוון להוציא אותו ידי חובה, ועל פי דין "שומע כעונה" הוא יוצא ידי חובה.

 

ברכת המזון וזימון באיצטדיון טדי

המזמן

פרק ז' משנה ג'

איך אומרים 'ברכת הזימון'?

במשנה זו נלמד, של'ברכת הזימון' ישנן כמה נוסחאות מעניינות, המשתנות לפי כמות המשתתפים בארוחה.

ככל שמספר המשתתפים בארוחה הוא גדול יותר, כך יש להוסיף ב'ברכת הזימון' כינויי שבח וגדולה לבורא העולם,

ויש כמה דעות בין חכמי ישראל, האם ככל שהכמות עולה, יש להוסיף בשבח השם, או שישנן שתי נוסחאות בלבד,

נוסחה אחת למקרה שבארוחה משתתפים עד עשרה אנשים, ונוסחה נוספת למקרה שהמשתתפים הם רבים יותר מעשרה אנשים.

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

המשנה שואלת: כיצד מזמנין – מהי נוסחת הברכה אותה צריך לומר כשמזמנים?

בשלשה, אומר: נברך – כאשר שלשה אנשים אוכלים יחד, צריך אחד מהם לומר לשנים שאיתו:

'נברך שאכלנו משלו', והם עונים לו 'נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.

בשלשה והוא, אומר: ברכו – שכאשר ישנם ארבעה אנשים האוכלים יחד, אחד מהם אומר לשלשה

ברכו שאכלנו משלו' ולא ' נברך ', שהרי גם בלעדיו הם שלשה הראויים לומר את 'ברכת הזימון'.

 

בעשרה, אומר: נברך לאלוקינו – שכאשר עשרה אנשים אוכלים ומברכים יחד, השבח להשם הוא גדול יותר,

ולכן יש להוסיף את המילה 'אלוקינו' בברכת הזימון,

ולכן המזמן אומר: 'נברך לאלוקינו שאכלנו משלו', וכן שאר המשתתפים עונים לו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.

בעשרה והוא, אומר: ברכו – שכאשר גם בלעדי המזמן ישנם עשרה אנשים האוכלים יחד,

המברך אומר 'ברכו אלוקינו' ולא 'נברך', וכמו בארבעה האוכלים יחד.

אחד עשרה, ואחד עשרה רבוא – כלומר, שההוספה של המילה 'אלוקינו' בעשרה האוכלים יחד,

היא ההוספה החשובה ביותר שיש להוסיף בברכת הזימון, ואפילו אכלו מאה אלף אנשים יחד,

נוסחת הברכה נשארת אותה נוסחה: 'נברך אלוקינו שאכלנו משלו',

והלכה זו היא לפי דעתו של רבי עקיבא, שלא מחלק בין עשרה ליותר מעשרה, וכפי שנראה בהמשך המשנה.

כעת המשנה ממשיכה לבאר את דעתו של רבי יוסי, שככל שמספר המשתתפים גדול,

צריך להוסיף עוד דברי גדולה ושבח לבורא יתברך, [ובהמשך המשנה נראה, על מה סמכו חכמי ישראל לומר את שיטתם] :

במאה, אומר: נברך להשם אלוקינו – שכאשר מאה אנשים אוכלים יחד, צריכים להוסיף כינוי נוסף לשמו של בורא העולם,

ולכן יאמר המזמן 'נברך להשם אלוקינו שאכלנו משלו', ובאמירה זו יש יותר חשיבות וגדולה,

במאה והוא, אומר ברכו – שהמזמן אומר לשאר המשתתפים 'ברכו השם אלוקינו שאכלנו משלו'.

באלף, אומר: נברך להשם אלוקינו אלוקי ישראל – שכאשר אלף אוכלים יחד, צריכים להוסיף ב'ברכת הזימון'

כינוי נוסף – 'אלוקי ישראל', מלבד שאר הכינויים האמורים לעיל.

באלף והוא, אומר: ברכו – שבמקום 'נברך' יאמר המזמן 'ברכו', וכמו שביארנו בכל שאר נוסחאות הברכה,

ברבוא, אומר: נברך להשם אלוקינו, אלוקי ישראל, אלוקי הצבקות, יושב הכרובים, על המזון שאכלנו – 

שכאשר עשרת אלפי אנשים אוכלים יחד, צריכים להוסיף את ההוספה החשובה ביותר,

שבו מוזכר שבח בורא העולם בחמשה כינויים שונים.

ברבוא והוא, אומר: ברכו – שצריך לשנות מ'נברך' ל'ברכו', כמו בשאר המקרים.

כענין שהוא מברך – כמו שאומר המזמן לשאר המשתתפים,

כך עונין אחריו: ברוך השם אלוקינו, אלוקי ישראל, אלוקי הצבקות, יושב הכרובים, על המזון שאכלנו – 

ששאר המשתתפים צריכים לענות לו באותם מילים שהוא אמר להם, ולכן כשיש הרבה משתתפים,

שהמזמן אומר הרבה דברי שבח, גם המשתתפים צריכים לענות לו באותם דברי שבח.

עכשיו המשנה מבארת את שתי הדעות בענין ההוספות שצריך המזמן להוסיף בברכת הזימון כשישנם משתתפים רבים:  

רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל הן מברכין – כלומר, שככל שהמשתתפים בארוחה רבים יותר,

כך צריך להוסיף בדברי שבח לבורא העולם ב'ברכת הזימון',

וכל האמור במשנה, שככל שהמשתתפים רבים יותר, צריך להוסיף בשבח השם,

הוא כפי דעתו של רבי יוסי הגלילי, וכעת הוא מסביר את שיטתו,

שנאמר 'במקהלות ברכו אלוקים, השם ממקור ישראל' – שמפסוק זה הכתוב בתהלים אנו למדים, שכאשר יש 'מקהלות',

כלומר קהילה גדולה של אנשים המברכים יחד, יש לברך את האלוקים לפי רוב הקהל,

ולדעת רבי עקיבא, פסוק זה לא מלמד את ההלכה בברכת הזימון, אלא הלכה אחרת.

אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת – רבי עקיבא מסביר את שיטתו, שכשם שבבית הכנסת,

כאשר מברכים את השם בשעת התפילה, ולצורך כך צריך שיהיה 'מנין' של עשרה אנשים,

אחד מרובין ואחד מועטין – בין אם יש שם עשרה אנשים בדיוק, ובין אם יש שם הרבה יותר מעשרה,

אומר: ברכו את השם – בכל מקרה אינו מוסיף על שבח השם מעבר להזכרת שמו באמירת 'ברכו את השם',

ולכן גם בברכת הזימון, אין להוסיף יותר מהזכרה אחת של כינוי שמו של בורא העולם, באמירת 'אלוקינו',

ואפילו כשיש הרבה מאוד משתתפים, אין להוסיף יותר מהזכרה זו,

רבי ישמעאל אומר: ברכו את השם המבורך – דעתו של רבי ישמעאל היא כרבי עקיבא,

אלא שהוא סובר שבבית הכנסת לא אומרים 'ברכו את השם' בלבד, אלא מוסיפים מילה נוספת בשבח השם,

ואומרים 'ברכו את השם המבורך ', כדי שהמברך לא יוציא עצמו מכלל המברכים,

שאם יאמר 'ברכו את השם' בלבד, נראה מדבריו שהוא אומר לשאר המתפללים לברך, בעוד הוא לא מברך את השם,

לכן יוסיף את המילה 'המבורך', שמשמע שגם הוא מברך את השם.

הלכה בימינו

v     למדנו במשנה, שיש הבדל בנוסח הזימון, בין אם יש שלשה אנשים האוכלים יחד, ובין אם יש ארבעה,

שבשלשה אומר המזמן ' נברך שאכלנו משלו', ובארבעה הוא אומר ' ברכו שאכלנו משלו',

וכמו כן ראינו שיש שתי דעות, האם יש להוסיף כינויי שבח לבורא העולם, ככל שהמשתתפים בארוחה רבים יותר,

או שיש להוסיף רק את המילה 'אלוקינו' כשיש עשרה סועדים, ואין להוסיף יותר גם כשהמשתתפים הם רבים.

להלכה, כשיש ארבעה סועדים יכול המזמן לומר 'ברכו', אבל יותר טוב שיאמר גם באופן זה 'נברך',

שבאמירת 'ברכו' יש משמעות שהוא אומר לשאר המשתתפים לברך לבורא העולם והוא עצמו לא מברך איתם, ולכן יאמר 'נברך' כדי שגם הוא יהיה בכלל המברכים.

וההלכה היא כדעת רבי עקיבא, שבפחות מעשרה מברכים, יאמר המזמן 'נברך שאכלנו משלו', ובעשרה או יותר יוסיף ויאמר

'נברך אלוקינו שאכלנו משלו', ואף אם אלפי אנשים אוכלים יחד יאמר כך.

ומה שכתוב במשנה ש'בעשרה אומר נברך לאלוקינו', להלכה אין לומר 'לאלוקינו' , אלא 'אלוקינו' בלי האות ו' בתחילה,

שהרי בפסוק שהביא רבי עקיבא כסיוע לדבריו כתוב 'במקהלות ברכו אלוקים ' ומשמע שאין להוסיף ו'.

ברכת המזון – 5 דברים שאולי לא ידעת

  1. סגולה גדולה לפרנסה לברך ברכת המזון בקול, בכוונה ובשמחה, ולהשתדל שהברכה תהיה מתוך הכתב ולא לברך בעל פה.  בספרים הקדושים כתבו שמי שמקפיד על כך, מובטח לו שלא יחסר לו מזון כל ימי חייו.

 

  1. ברכת המזון היא מצוה מהתורה (מדאורייתא), ואומרים אותה אחרי שאוכלים 'פת' (לחם, חלה, לחמניה, פיתה, לאפה, בגט וכל סוגי הפת), בכמות של 27 גרם או יותר.

 

  1. ברכת המזון, מורכבת למעשה מארבע ברכות:

הברכה הראשונה נקראת 'ברכת הזן' ובה אנחנו מודים על המזון שאכלנו בסעודה הזאת ובכל יום ימי חיינו.

הברכה השניה נקראת 'ברכת הארץ' ובה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את ארץ הקודש

הברכה השלישית 'בונה ירושלים', בה אנחנו מבקשים מקדוש ברוך הוא שיבנה מחדש את בית המקדש שנחרב לפני כאלפיים שנה.

והברכה הרביעית היא ברכת 'הטוב והמטיב' בה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כל הטובות שעשה עמנו, ומבקשים ממנו שיוסיף ויעשה לנו עוד ועוד טובות.

 

  1. לאחר ארבעת הברכות הללו נוספו תפילות קצרות על עניינים שונים ברוחניות ובגשמיות, כשכל תפילה מתחילה בפתיחה 'הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד' או 'הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא' וכו'.

 

  1. יש עניין מיוחד ליטול את הידיים לפני ברכת המזון, עם מעט מים ששופכים על קצות האצבעות, ועניין זה נקרא 'מים אחרונים'.

בעבר הוא היה בגדר חובה בגלל החשש שנשאר 'מלח סדומית' על האצבעות והוא עלול להזיק לעיניים, אך בימינו שנהוג לאכול עם סכו"ם, אין בכך חובה, אבל זהו מנהג טוב ויש בו סודות גדולים על פי חכמת הנסתר.

אני נמצא בבית קפה עם משפחתי ובאמצע ברכת המזון שואלים אותי משהו, מותר לענות?

שאלה

שלום רב,

אם אני נמצא בבית קפה עם משפחתי (שהם לא יודעים שאני מתחזק חוץ משיעורי תורה שהם יודעים) ובסוף הארוחה אני מברך ברכת המזון (דרך האתר שלכם, בשקט שהם לא שומעים אבל אני שומע את עצמי) ובאמצע הם שואלים אותי משהו. מותר לי לענות? ואם זה חבר, אח, מותר לי לענות? ואם נניח המלצר בא ומביא משהו על חשבון הבית (קורה הרבה) ואני באמצע, מותר לי להודות לו? ואם נניח אחרי שקראתי ברכת המזון, מביאים משהו על חשבון הבית שדורש ברכה אחרונה, מה עושים?

תודה

 

תשובה

דניאל שלום וברכה

תודה לקל זכית להתחזק ולהתקרב לבורא עולם, והנך עושה בחכמה רבה שהנך מתקדם שלב שלב.

בעקרון בזמן ברכת המזון אין לענות עד אמירת 'אל יחסרנו' בסוף ברכה רביעית, לפני תחילת הרחמן.

אך מכיון והנך בשלבים הראשונים והתורה מלמדת אותנו ללכת שלב שלב, אם הנך מרגיש שאם יחשף לבני המשפחה העובדה שהנך מברך, הדבר יגרום לנסיגה, אפשר לסמוך על השיטה הסוברת שבין ברכה לברכה ניתן לענות לשאלה. [גם לשיטה זו אין ליזום שאלה, ואין לענות במקום שאין צורך]. ובצירוף לכך שאם יש דבר המפריע לכונה, ואין ברירה אחרת מותר להפסיק כדי לסלק את המפריע.

בעזרת ה' בהמשך תוכל להקפיד שלא להפסיק כלל בברכת המזון כפי שנפסק להלכה.

בגדול אם זה אפשרי עדיף לדחות את השואל בתנועה עם האצבע של רגע אני באמצע באיפון, ולהמשיך לברך, ואח"כ לחזור לשואל בחיוך רחב הייתי באמצע לקרוא משהו אישי חשוב, מה רצית?

או לחלופין כל פתרון יצירתי אחר, לפי הענין.

לגבי מלצר תוכל להודות לו אח"כ, וכיון שהוא פחות מכיר אותך תוכל להתנצל שהיית באמצע לברך, ואם זה לא שייך מסיבה כלשהו ניתן פשוט להודות לו בחיוך רחב בלי מילים.

חשוב לזכור כי ברכת המזון הוא מצד אחד משהו מוסרי אנושי להודות לאלוקים על האוכל, ומצד שני הוא סגולה ידועה ומוכחת לפרנסה בשפע.

אסיים בסיפור מרתק:

יש יהודי ניצול שואה בירושלים שסיפר שבצעירותו בפולין הוא שמע דרשה מהרב מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הרעיון של הדף היומי, שבו הוא הביא את המקורות שאדם שמקפיד על ברכת המזון זוכה למזון בשפע כל חייו, וקיבל על עצמו לדקדק בברכת המזון. יהודי זה מספר שמאז כולל בשנות השואה האיומות הוא מעולם לא סבל ולו ליום אחד ממחסור במזון. הוא אמנם נלקח למחנות ככל יהודי עירו. אך בכניסה למחנה היהודים עמדו בתור שבו הנאצי ימ"ש שאל אותם מה מקצועם, הוא היה חסר מקצוע ורעד מפחד, ולכן נשא תפילה וביקש כל ימי הקפדתי על ברכת המזון, אלוקים עזור לי גם במקום הנורא הזה, איך שהוא מסיים יהודי מאחוריו לוחש לו 'תגיד שאתה טבח מקצועי ואני העוזר שלך', היהודי אכן אמר לנאצי ימ"ש שהוא טבח מקצועי וזה העוזר שלו, ושניהם נשלחו למטבח. במשך כל שנות שהותו במחנה הוא עבד במטבח, העבודה היתה יחסית קלה, והייתה לו גישה חופשית למוצרי מזון והוא מעולם לא סבל מרעב, ולהיפך בדרך קבע הוא היה מגניב אוכל לחבריו היהודים.

כמובן שהוא היה נראה שונה משאר האסירים בכך שהוא היה מלא, הנאצי האחראי על המטבח יום אחד שם לב לעובדה זו, ואמר לו שזהו הסיפור נגמר, אתה מדי שמן כאן במטבח, הוא לקח אותו לשטח ריק בצד המחנה, ואמר לו או ששאתה חופר כאן בידך ובציפורנך בור של 2 מטר על 2 מטר בעומק 2 מטר, תוך שעה, או שאתה נשלח למשרפות עכשיו. היהודי נשא שוב עיניו לשמים, והתפלל 'כל ימי הקפדתי על ברכת המזון אנא עזור לי לשרוד גם כעת'. עם סיום תפילתו עבר במקום פולני אנטישמי עם עגלה מלאה סלק בצל וגזר בדרך למטבח המחנה, הפולני ראה את היהודי, והחל לקללו 'ז'יד מסריח' בעודו זורק עליו ירקות מתוך שנאה עיוורת, וממשיך בדרכו.

שתי דקות לאחר מכאן עברו במקום קבוצת שבויים פולנים מורעבים שחזרו עם מעדרים על הגב, הם ראו את היהודי עם ערימת הירקות לצידו, ובקשו ממנו מהירקות, היהודי השיב להם שהוא מוכן לתת להם באם הם יחפרו כאן בור 2 מטר על 2 מטר בעומק 2 מטר. הקבוצה הסכימה בשמחה, ותוך כמה דקות הפועלים בעזרת המעדרים חפרה את הבור, טרפו את הירקות, והמשיכו בדרכם.

היהודי ישב ניחוח ורגוע על יד הבור מחכה לנאצי שישוב, לאחר שעה בדייקנות גרמנית הגיע הנאצי ועמד נפעם, 'כיצד עשית זאת, אלוקים שומר עליך', ולא ידע עד כמה הוא צודק. ומאז נמנע האחראי הנאצי מלהציק לו ואף פחד מכוחו העל טבעי, וכך שרד את שנות השואה האיומות עד לרגע השחרור.

בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

מה זה ברכת המזון

בברכת המזון היא מצווה חשובה שבה אנו מצווים על ידי התורה הקדושה ^

יעקב לוסטיג

כתוב בתורה הקדושה: "ואכלת ושבעת ובירכת את השם אלוקיך". כלומר, אחרי שאנו אוכלים לחם והופכים לשבעים, אנחנו צריכים לברך את הקדוש ברוך הוא.
החיוב הוא 'מצוות עשה מדאורייתא', כלומר, מצווה שאנו מצווים לעשות אותה, והיא מפורשת בתורה. המצווה היא רק על אכילת לחם על שלל סוגיו, כולל פיתה, לחמניה, באגט, לאפה, פיתה עיראקית או חלה לשבת.
עם זאת, רק מי שאכל שיעור 'כזית' שהוא 23 גרם – חייב לברך. מי שאכל כמות קטנה יותר מברך ברכת המזון.
הרב אליהו חיים פנחסי, העומד בראש מערך הכשרות במבשרת ציון, מסביר בשיחה עם 'אחינו', שהחשיבות של ברכת המזון היא גדולה מאוד: "בספר 'החינוך' כתוב ש"כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד". ומקובל בשם גדולי הרבנים שיש לברך את הברכה דוקא מתוך סידור וזו סגולה גדולה מאוד להתברך בפרנסה, בבריאות ובעוד דברים טובים".
"בספר 'חסידים' כתוב שצריך מאוד מאוד להיזהר בברכת המזון, וכשמברכים צריך להפנים ולחשוב על המילים שאנו אומרים, ולא סתם למלמל אותן בלי מחשבה. הוא מביא שם מעשה באחד שמת והתגלה בחלום לאחד מקרוביו ואמר לו, "בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכוונת הלב".
החיוב לברך מוטל על גברים ונשים כאחד, ומצווה על ההורים לחנך גם את הילדים הקטנים שלהם לברך ברכת המזון בהתאם לגילם, כשבשלב הראשון מלמדים אותה רק מעט מתוך הברכה, וכשהם גדלים מוסיפים עוד בהדרגה עד שהם מסוגלים לברך את הברכה במלואה כשהם מגיעים לגיל שש או שבע.
למרות שהחיוב לברך הוא בעיקרון על אכילת לחם, יש מקרה נוסף שבו חייבים לברך ברכת המזון: כשאוכלים עוגות או מני מאפה שיש בהם קמח, הם אפויים בתנור או על גבי האש, ורק במקרה שבו אכלתם כמות של 230 גרם או יותר. אם אכלתם פחות, אינכם חייבים לברך עליהם ברכת המזון, אלא אם כן קבעתם על המאפה סעודה, כלומר הפכתם אותו לארוחה העיקרית שלכם ולא רק נשנשתם מעט כדי להשקיט את הרעב. כך למשל, מי שאוכל פיצה בתור ארוחת ערב, יברך עליה ברכת המזון.
אבל כאשר אנו אוכלים דברים מטוגנים בשמן עמוק כגון ביסלי או לביבות וכדומה אף ששיעורן גדול, איננו מברכים ברכת המזון אלא ברכת 'מעין שלוש' – "על המחיה ועל הכלכלה". וכן הדין בכל דבר שהוא מבושל כגון פסטות, אטריות, פתיתים – אף שאכל מהם כמות גדולה מאוד, אינו מברך עליהם ברכת המזון.
מי שאכל במהלך הסעודה מאכלים שונים, ושתה מים או יין, אינו צריך לברך עליהם ברכה אחרונה כמו ברכת 'בורא נפשות' או ברכת 'על המחיה' – כי ברכת המזון כוללת את כל הברכות ופוטרת אותנו מהן.
את ברכת המזון אפשר לברך עד 72 דקות מסיום הסעודה, אבל מי שאכל סעודה גדולה והוא עדיין שבע ממנה, יכול לברך ברכת המזון גם אחרי שעתיים או יותר. עם זאת, רצוי ומומלץ לברך ברכת המזון מייד כשמסיימים לאכול, כדי למנוע מצב של שכחה או מקרה שבו תצטרכו לצאת בדחיפות ולא תוכלו לברך.
כשמברכים ברכת המזון צריך לשבת ליד השולחן עליו אכלתם. מי שנאלץ לצאת בדחיפות יברך במקום שבו הוא נמצא גם אם הוא לא ליד השולחן, אבל יש לעשות רק במקרה של חוסר ברירה מוחלט, ובכל מקרה בו אתם יכולים לחזור למקום בו אכלתם ולברך בישיבה ליד השולחן – יש לחזור ולברך.
בתורה כתוב רק שאנחנו צריכים לברך ולא כתוב כיצד נברך ומה יהיו המילים שנאמר. עם זאת, את המילים של ברכת המזון תיקנו צדיקים גדולים וקדושים: כשהחל ה'מן' לרדת לבני ישראל במדבר, תיקן משה רבינו את הברכה הראשונה "הזן את העולם כולו בטובו" וכו', יהושע בן נון תיקן את הברכה השניה כשנכנסו לארץ ישראל. את הברכה השלישית העוסקת בירושלים ובבית המקדש תיקנו דוד המלך ושלמה בנו, ולאחר חורבן בית המקדש שינו החכמים מעט את הנוסח שלה, בו אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ייבנה במהרה את בית המקדש החרב. את הברכה הרביעית, ברכת "הטוב והמטיב", תיקנו חכמי ישראל לאחר חורבן בית המקדש, כשהמלכות המרושעת הרשתה לקבור את היהודים הרבים שנהרגו בעיר ביתר והגיים לא הרשו לקבור אותם משך זמן רב.
ולסיום: חכמנו זיכרונם לברכה כותבים דבר נפלא: כשיהודים מקפידים ומדקדקים לברך ברכת המזון בכל פעם שהם אוכלים לחם, הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עם ישראל וברכת המזון היא כמו מתנה שאנחנו נותנים כביכול לבורא עולם כדי שידון אותו לזכות בכל פעם שבא השטן ומקטרג עלינו.

מים אחרונים?

שלום כבוד הרב יש לי שאלה:
מה הרעיון מאחורי המנהג של מים אחרונים? האם זה חובה?

 

שלום רב

עיקר התקנה לנטילת מים אחרונים היא מחשש מלח סדומית שהיה נהוג בזמנם
ואינו מצוי בזמנינו, ואכן מטעם זה כתב בשולחן ערוך שיש שאינם מקפידים על מים אחרונים
כיום מפני שאין מלח סדומית מצוי בינינו, ומשום ידים מזוהמות אין חוששין הואיל ועכשיו
אין מקפידין לרחצן מלכלוך המאכל אין זה קרוי זוהמא עבורינו. אמנם כתב המשנה ברורה
שם בשם כמה פוסקים שיש להחמיר וליטול מים אחרונים גם בזמן הזה. וביאר הטעם שיש
לחוש גם בזמן הזה למלח מסוג אחר שטבעו כטבע המלח סדומית. וכך ראוי להחמיר בזה גם בזמן הזה.

בהצלחה

סגולה בדוקה להתפרנס בכבוד

כולם מחפשים סגולות לפרנסה טובה, אשר יסירו מעליהם את הקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" (חומש בראשית).

אנשים שמים בארנק עין של דג, קושרים על היד חוטים אדומים, תולים על הקיר תמונה ענקית של "חמסה"… ולא מודעים לכך שהסגולה הטובה ביותר לפרנסה – זה לברך לפני ואחרי האוכל, ובפרט "ברכת המזון" שלאחר סעודת לחם, וכמו שכתב ספר "החינוך", שכל הזהיר בברכת המזון – מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימי חייו.

בעטרת זקנים (סי' קפ"ה) כתוב שאדם המברך ברכת המזון בכוונה, לא שולטים בו המקטרגים. ובזוהר הקדוש כתוב (תרומה קנ"ג:) שברכת המזון משפיעה על האדם ברכות עצומות מעולם העליון.

וידועים דברי הרב אליעזר שלמה שיק – שהיה עשיר גדול, שאמר שמה שזכה לשפע של עשירות, זה משום שנזהר תמיד לברך ברכת המזון בנחת ומתוך סידור.

הנה לנו סגולה נפלאה לאושר ועושר, סגולה אשר אינה עולה כסף, ולא נמצאת במרחקים או מעבר לים. סגולה המזכה את האדם בשכר בעולם הבא, ובישועות בעולם הזה. אם כן מדוע שלא נאמץ אותה?

מי שפעם בירך "ברכת המזון" ראה איזה פנינים מתגלגלים שם. והנה כמה מהם: אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם… לא נבוש… הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בביזוי… יטע שלום בינינו… ירפאנו רפואה שלמה… יברך כל אחד ואחד ממנו – בכל מכל כל… יטע תורתו ואהבתו בליבנו… זה רק דוגמאות ממה שכתוב שם… ויש עוד הרבה יהלומים שמפוזרים שם. ומי לא חפץ לזכות בכל הממתקים הללו?

אכן, "עולם הברכות" זה נושא מאוד מהותי, ומי שמשקיע בו – הרווח כולו שלו. אומנם ישנה בעיה אחת! שהרי לא תמיד יודעים בדיוק מה לברך על כל דבר. ואם כן, כיצד נמצא את ידינו ורגלינו בעולם מורכב זה?

יהודי יקר, יהודיה יקרה הסירו דאגה מליבכם. דעו לכם שישנה ברכה אחת "מאסטר", ברכה "קולקטיבית" שאפשר לברך אותה על כל דבר, ובכך הבעיה נפתרת. ניתן לברך על כל דבר – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו". פשוט וקל.

אומנם אין ספק שעדיף לברך את הברכה "המדויקת" שיש לכל דבר, אך במקום שהאדם לא יודע מה הברכה, הרי "שהמאסטר" הנ"ל – ברכת שהכל נהיה בדברו זה הפתרון המומלץ שיש לעשות. ובשמים זה עושה נחת רוח לבורא עולם. והאדם יתוגמל על כך בשכר מלא.

יהודי יקר, מי שמברך – מתברך! כל הברכות – הן בשבילנו, והן פותחים בפנינו את צינורות השפע. כל ברכה פועלת בשמים פעולות עצומות, ועושה חשק לבורא עולם לפנק אותנו ולתת לנו "עוד". אם כן, כיצד ניתן להחמיץ את המתנה הזו הנקראת "ברכות"?

(קונטרס 'הצד השני של המטבע')

ברכת המזון – ולהורדה

ברכת המזון – נוסח עדות המזרח

לפני ברכת המזון יאמר:
אֲבָרְכָה אֶת-אֲדֹנָי בְּכָל-עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא
וְאֶת- מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם: תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֶּר פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ
לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי אֲדֹנָי:

אם יש שלושה אנשים יעשו זימון:

אם מברכים בזימון המברך אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
המסובים עונים: שָׁמַיִם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך
(בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

סדר ברכת המזון:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד
בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר
לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכּל
וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ.
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה
חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ
בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. וּבֵרַכְתָּ
אֶת-אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:
רַחֵם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ.
וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ
רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי
אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה
וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ
תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:


בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ.
זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה.
לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם:
בראש חודש – רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה:
בפסח – חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר – טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשבועות – חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בשמיני עצרת – שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
בראש השנה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּיםטוֹבִים.
בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש: אָמֵן):

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקב.
רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל-יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ.
הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל-טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ
לְדוֹר דּוֹרִים:הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים: הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ
בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר: הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח
בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת
מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה
רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף: הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד
מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה
שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנאמַר אָמֵן: הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל-מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ
שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ (עָלָיו הַשָּׁלוֹם), כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יאכַל, וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוּב לָעַד
וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזּאת. הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.
בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ אֲדֹנָי חֵילוֹ וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה. וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר.
וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ.
וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד-עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדרְשֵׁי אֲדֹנָי לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב: נַעַר הָיִיתִי
גַּם-זָקַנְתִּי וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם: כָּל-הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה: מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה
לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר
אֲדֹנָי: בְּרוּכִים אַתֶּם לַאֲדֹנָי. עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי. וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטָחוֹ: אֲדֹנָי עֹז
לְעַמּוֹ יִתֵּן. אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

נוסח ברכת המזון ספרד להורדה קובץ PDF

ברכת המזון עדות המזרח

 

ברכת המזון – נוסח אשכנז

%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%97%d7%9d-large

לפני ברכת המזון יאמר:

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם
שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר אֲדֹנָי, עַל אַדְמַת
נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם
עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי: זְכר אֲדֹנָי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל
הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָמַלְתְּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

אם יש שלושה אנשים יעשו זימון:
אם מברכים בזימון המברך אומר: רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ:
המסובים עונים: יְהִי שֵׁם אֲדֹנָי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּך שְׁמוֹ:

סדר ברכת המזון:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן
לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד.
בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא: בָּרוּךְ
אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ
שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יוֹם
וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב.
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל
הַמָּזוֹן: רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית
דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ
וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר
וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:


בראש חודש ובחגים מוסיפים:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִּכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ
וְזִּכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן
וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם:

לר"ח – רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה:
לפסח – חַג הַמַּצוֹת הַזֶּה:
לשבועות – חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה:
לסוכות – חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה:
לשמ"ע ולש"ת – שְּׁמִינִי חָג הָעֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה:
לראש השנה – בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה:
ילדים האוכלים ביו"כ – הַכִּפּוּרִים הַזֶּה:

זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ
וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם: אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ
קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא
יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה
וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים.
וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן
הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת
הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת
טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת
הַזֶּה. אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר: הָרַחֲמָן הוּא
יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם
יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי. וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ.
וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ
עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי
אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ: נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי
וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: אֲדֹנָי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

נוסח ברכת המזון להורדה קובץ PDF

ברכת המזון אשכנז

ברכת המזון – נוסח ספרד

%d7%9c%d7%97%d7%9d-8-large

לפני ברכת המזון יאמר:

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ
שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר אֲדֹנָי, עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם
אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל ראשׁ
שִׂמְחָתִי: זְכר אֲדֹנָי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי
שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָמַלְתְּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
אֲבָרְכָה אֶת-אֲדֹנָי בְּכָל-עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת- מִצְוֹתָיו
שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם: תְּהִלַּת אֲדֹנָי יְדַבֶּר פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ
מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:


אם יש שלושה אנשים יעשו
 זימון:

אם מברכים בזימון המברך אומר: רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ:
המסובים עונים: יְהִי שֵׁם אֲדֹנָי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
ומי שלא אכל עונה: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

סדר ברכת המזון:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶחֶם
לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ
הַגָּדוֹל. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב.
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:
רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד
מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ.
וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא
לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:


לראש חודש ויום טוב וחול המועד אומרים:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִּכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ
וְזִּכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה
לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים (טוֹבִים) וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם:
לר"ח – רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה:
לפסח – חַג הַמַּצוֹת הַזֶּה:
לשבועות – חַג הַשָּׁבֻעוֹת הַזֶּה:
לשמ"ע ולש"ת – שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה:
לראש השנה – הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה:
ילדים האוכלים ביו"כ – הַכִּפּוּרִים הַזֶּה:
זָכְרֵנוּ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בּוֹ לִבְרָכָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ בּוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס
וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:


וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ
קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב
הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה.
בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים.
וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן
הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת
הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת
טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת
הַזֶּה. אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ
אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק
וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי. וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ.
וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ
עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי
אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי י לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ: נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי
וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: אֲדֹנָי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן אֲדֹנָי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

נוסח ברכת המזון להורדה קובץ PDF

ברכת המזון ספרד