זה קרה בליל שבת בביתו של רבי הלל ליכטנשטיין הרב של העיירה 'קולומייא'
בני הבית כבר נרדמו, והוא עדיין נשאר ער ויושב ולומד ועמל בתורה.
פתאום נשמע רשרוש מהחלון, והנה הוא רואה שגנב משלשל ידו לתוך החלון ומוציא את פמוטי השבת. פנה אליו הרב: יהודי, כיצד אתה מהין לעבור על איסור 'לאו' מהתורה "לא תגנובו", ועל איסור 'מוקצה' דרבנן? ומה עוד כי במעשיך אתה תגרום עגמת נפש לאשתי הרבנית בעצם יום שבת קודש!… אם רעב אתה הכנס לביתי ואאכילך מכל טוב. הגנב מילא פיו צחוק לתוכחתו של הרב. הוא סיים את מלאכתו בזריזות ומיהר להסתלק.
כאן החל הרב לצעוק לעברו: דע לך, שאני מפקיר את כל מה שלקחת… הגנב נעצר לשמע הקריאה, ופרץ בצחוק וקרא לרב: אל תראה את צדקתך כאשר אין לך ברירה. הגנב נעלם עם חבילתו, ורבי הלל חזר ללימודיו.
כעבור זמן מה, נשמעה המולה ברחוב. הרב יצא מהבית לברר מה קרה. והתפלא לראות, והנה שוטר מחזיק בידו של הגנב ומוליך אותו לכלא. הרב ניגש לשוטר ואמר לו: זה לא גנב, החפצים שייכים לו, נתתי לו את הכל במתנה גמורה… השוטר הזמין הרב שיתלווה עמם לתחנת המשטרה.
שם מסר השוטר לקצין החוקר כל פרטי המקרה איך שלכד חשוד זה. הגנב טען, שלקח הכלים מאת הרב והוא יחזיר לו אותם. ואילו הרב מצהיר שנתן לו הכל במתנה…
הקצין שהכיר את אישיותו של הרב נענה לו ושחרר את הגנב יחד עם חבילתו. בחוץ נפל הגנב על צוארי הרב כשדמעות זולגות מעיניו והתוודה: גדול עווני, תמחול לי רבינו! רבי הלל הרגיעו והזמינו לביתו לכל יום השבת. משם יצא כבריה חדשה והפך לבעל תשובה אמיתי.
(מעובד עפ"י הספר מידות והנהגות טובות )