מאת: מענדי ויזל
7:23 בבוקר, עוד 6 דקות יש לי אוטובוס לעבודה אבל עדיין לא התפללתי.
מהר לוקח את התפילין מניח כמה דקות, קורא קריאת שמע וחולץ.
7:31 אני רואה את האוטובוס מרחוק, עוד שניה אני מפספס, דופק ריצה של החיים והופ ברוך השם מספיק…
מתיישב באוטובוס מתנשף והמצפון שלי מתחיל לעבוד שעות נוספות… ככה יהודי מתפלל?
5 דקות מניח תפילין כאילו רק לצאת ידי חובה וזהו? פעם היו זמנים היית קם כל בוקר מוקדם
מתפלל כמו גבר מהתחלה עד סוף התפילה כולל כמה פרקי תהילים אחר כך. מה נהיה ממך?!
שולף ת'טלפון מנסה להעביר נושא… גולל ימינה שמאלה ואז קופץ לי מול העיניים סטורי…
חתיך יפה, משקפי שמש, בלורית יפה עם ג'ל ועליה תפילין של ראש. מתחת כתוב:
"הטיקטוקר שחורך את הרשת יַא-יַא (יוסף אליהו) סְוִיסַה, (שם בדוי) פותח תַּ'יום עם תפילין. תנו לייק".
ואז אני אומר לעצמי רגע רגע, הרי ה"יַא-יַא" הזה הניח תפילין הבוקר ומרגיש הכי צדיק בעולם,
פותח את היום בכיף ובשמחה ומרגיש שהיום הוא בפלוס אצל בורא עולם…
ממשיך לדרכו שמח ומאושר לעוד יום מוצלח, אז למה אני יושב לי פה בכזה דאון
כאילו עשיתי למישהו משהו רע?? אולי גם אני אעלה עכשיו סטורי "הבלוגר מענדי המכונה מֶענדַלֶה
פתח את היום עם תפילין" למה מה קרה, מה אני עז?!…
אבל המצפון שלי ממשיך את הדו שיח המעצבן שלו, "מה אתה משווה בכלל? אתה גדלת בבית חרדי,
למדת בישיבה, גדלת בתור דוס קשוח, לא הכרת משהו אחר, כל בוקר מתפללים, ואם אתה מבריז
אז מגיע לך מכות. אבל "יַא-יַא"? הוא יודע רק שפותחים את היום עם שייק חלבון וחדר כושר,
אתה יודע איזה כוחות נפש נדרשים ממנו לבוא ככה באומץ מול אלפי העוקבים שלו ולשתף שהוא
מתחזק בדת ובאמונה שרק בורא עולם עושה את הכל, זה תהליך ארוך ולא פשוט שהוא עובר ומגיע לו צל"ש.
ואז עולה לי מהאוב סיפור ישן מהפעמים הראשונות שהברזתי מתפילה במניין,
הייתי בחור צעיר בפנימייה בישיבה והתעוררתי מאוחר, לא ידעתי מה לעשות מרוב לחץ מהאיחור
אז התפללתי בחדר ליד המיטה. פתאום נכנס לחדר ראש הישיבה תפס אותי על חם…
אני זוכר כמו היום איך שהוא הסתכל עלי בזעזוע, מה??? אתה מתפלל יחיד? אתה לא מתבייש?
כל פרחח ברחוב מתפלל במניין. ככה הוא חזר על זה אולי עשרים פעם, אתה לא מתבייש?
כל פרחח ברחוב מתפלל במניין, תתבייש לך, אתה לא מתבייש? כל פרחח ברחוב מתפלל במניין, תתבייש לך…
אז אחרי שקיבלתי כזה חינוך מצוין די מובן איך אחרי 20 שנה אני עדיין בטראומה והמצפון שלי עובד פול טיים…
אבל מה האמת? איך באמת יוצרים את האיזון בין "אני לא שווה כלום כי עשיתי ככה וככה
ולכן אין מה להתאמץ יותר כי הכל כבר קיבינימט" לבין "אני היום הקרבתי משהו מעצמי לבורא עולם
ולכן יש לי אשראי פתוח עם רִבּוֹנוֹ לעשות עכשיו מה בא לי בראש"…
רופא הנפשות הגדול רבי נחמן מברסלב מגדיר את זה מאד יפה וברור. יש "התעוררות" ויש "התחזקות".
"התעוררות" הכוונה, בנאַדם תתעורר על עצמך, אייכה?, היכן אתה בעולם??? עוד רגע
אתה מסובב את הראש ואתה קולט את עצמך שנייה לפני הסוף, צריך להגיש דין וחשבון! העולם אינו הפקר!"
ו"התחזקות" הכוונה, "בן שלי יקר ואהוב, אֵיי לַאב יוּ סוֹ מאַטְש, אני מתגעגע אליך ורוצה בקרבתך,
אני שמח בכל דבר קטן שאתה עושה בשבילי, כל פעם שאתה מתגבר לעשות משהו
אתה עושה לי נחת רוח עצום, אף פעם לא תוכל להבין כמה אני רק רוצה להיטיב לך
כל רגע ורגע וכמה אני מצפה שתרים את עיניך ותתקרב אלי".
הרעיון ברור?! אז קדימה בא נתקדם…
עכשיו רבי נחמן הביא לנו מתכון מאד ברור מבחינת כמויות. וכך אמר לתלמידו רבי נתן:
"על כל כפית קטנה של התעוררות, תן כנגד זה מצקת שלמה של התחזקות".
הבנתם? על כל כפית צריך כנגד זה מצקת!…
אז יאללה חַבֶרִימוֹס, אני שמח ורוקד שזכיתי להניח היום תפילין כי ככה רוצה ממני אבא שלי האהוב
בורא כל העולמות. כל היום הזה אני הולך להיות באנרגיות טובות כי 'פתחתי תַּ'יום עם תפילין'…
בכל תנועה ותנועה שאני עושה לכבוד בורא עולם, כל פעם שאני שם יד על העיניים וקורא 'שמע ישראל',
ואני שומר על העיניים שלי קדושות יותר, כל בִּיס שאני מתאמץ לאכול כשר, כל התאפקות מסתם רכילויות,
אני מַבּסוּט מזה וזה פשוט נותן לי חיים!!
לא משנה מה המצב שלי בדיוק כרגע ומה הסטטוס הדתי שלי במדוייק בימים אלו, "אין רצון טוב שנאבד!!"
כל דבר קטן שאני עושה לכבוד בורא עולם הוא מתפאר בזה בכל העולמות!
כל תנועה שאני נוטה לכיוון שלו כל המלאכים מזמרים בפמליה…
יחד עם זאת אני מקבל על עצמי בלי נדר שמחר אני קם מוקדם והולך להתפלל במניין ראוי לשמו…
סגור העניין?! על כל כפית חמש CC אתה שופך בקבוק חצי ליטר…
ביוש מותק. אוהבים אותך.