10 דברים שכדאי לדעת על הצדיק בעל 'החפץ חיים'

מדוע מכונה רבי ישראל מאיר הכהן בשם 'החפץ חיים', מה היה פעלו הגדול בימי חייו, והיכן שוכן קברו.

10 דברים שכדאי לדעת על הצדיק בעל 'החפץ חיים'

אוהד אטינגר

 

רבי ישראל מאיר הכהן, התגורר בעיר ראדין במשך עשרות שנים. הוא התייתם בגיל צעיר מאמו, והיא התחתנה בשנית עם תושב ראדין שבבלארוס. היתה זו עיירה קטנה ולא נחשבת במיוחד, אבל דמותו המיוחדת של רבי ישראל מאיר, הפכה אותה למפורסמת.

במרוצת השנים, הפך רבי ישראל מאיר למפורסם בכל רחבי העולם היהודי.

כל כך מפורסם הוא היה, עד שכשנפטר, התפרסמה על כך ידיעה בעיתון ה'ניו יורק טיימס' באמריקאי ביום שלמחרת, וזאת, על אף שבאותן שנים, לפני כמעט 90 שנה, התקשורת לא היתה מפותחת ומהירה.

הנה עשרה דברים שכדאי לדעת אודותיו, ושערכנו לפניכם, לכבוד יום הילולא שלו שחל בכ"ד באלול.

  • את עיקר הפרסום שלו קנה רבי ישראל מאיר בזכות ספרו הראשון והחשוב 'חפץ חיים'. ספר זה קיבץ לראשונה בהיסטוריה את כל הלכות 'לשון הרע' לחיבור אחד, והוא עסק בנושא הזה בהרחבה כשהוא מסביר בפרוטרוט מה מותר לומר ומה אסור לומר.
  • חיבור חשוב נוסף שחיבר מלבד ה'חפץ חיים' זה ה'משנה ברורה'. חיבור זה מתפרס על פני שישה כרכים, והוא מבאר את אחד מארבעת חלקי ה'שולחן ערוך'. החלק הראשון של השולחן ערוך, המכונה 'אורח חיים'.
    ה'משנה ברורה' הוא ספר יסוד בכל בית של שומרי תורה ומצוות, ובמיוחד בבתי האשכנזים. עם זאת, הוא מקובל מאוד גם בקרב קהילות הספרדים, בגלל שהוא מפרש את ה'שולחן ערוך', ספר הפסיקה המרכזי הן בקהילות הספרדים והן בקהילות האשכנזים.
  • את ה'משנה הברורה', כתב החפץ חיים בעמל וביגיעה רבה במשך עשרים וחמש שנים!
  • בנוסף חיבר עוד כעשרים חיבורים אחרים, לפי הצורך והשעה. אחד מהחיבורים שחיבר היה 'מחנה ישראל', והוא נועד לחיילים היהודים ששירתו בצבא רוסיה ובצבאות אחרים, שם לא היה להם אוכל כשר, והם היו צריכים להתמודד עם קשיים רבים בקיום המצוות. במיוחד עבורם חיבר החפץ חיים את הספר, ובו הוא פירט עבורם את ההלכות הבסיסיות, ואת התשובות ההלכתיות לסוג הבעיות שאיתן הם התמודדו בתקופת שירותם בצבא.
  • החפץ חיים, למרות שהיה פרוש לחלוטין מהבלי העולם הזה, והיה שקוע יומם ולילה בלימוד התורה, היה נוסע למרחקים גדולים ברכבת, כשהוא סוחב עמו מזוודה עם הספרים שחיבר והדפיס, ומוכר אותם בעצמו בעיירות השונות.
    הוא היה מגיע לעיירה, ניגש לבית הכנסת ואומר דרשה קצרה בין תפילת מנחה לערבית. לאחר מכן היה עומד בחוץ ומוכר את ספריו לכל דורש. כך התפרנס בצמצום, וכך הצליח לממן את הדפסת הספרים.
    כמו כן היה מייסד ובונה מטבחים כשרים בקרבת בסיסים צבאיים, ומפקיד יהודים יראי שמים שיבשלו מדי יום מזון כשר במטבחים הללו, לטובת החיילים היהודיים המשרתים בצבא, שיוכלו לאכול אוכל מבושל, ללא תשלום וללא כל חשש לגבי הכשרות.
  • למרות שהיה פוסק הלכה בעל שם, ועד היום עם ישראל צועד לאורו, סירב החפץ חיים בתוקף לכהן כרב העיירה או רב בית הכנסת. הוא העדיף להישאר מאחורי הקלעים, ולא רצה להשתעבד לעול הרבנות וניהול הקהילה, משום שהעדיף להשקיע את כל מרצו בכתיבת הספרים והפצתם.
  • עם זאת, החפץ חיים הקים בראדין ישיבה, שכמובן הפכה לאחת הישיבות החשובות ביותר, בגלל דמותו המיוחדת והקורנת של החפץ חיים. עם זאת, הוא לא הסכים לכהן כראש ישיבה או בכל תפקיד אחר בישיבה. את התפקידים מילאו תלמידיו וחתניו, והוא עצמו היה יוצא ובא, מדי פעם מסר שיעורים לתלמידים או שיחות מוסר קצרות ונרגשות, אבל לא החזיק בשום תפקיד רשמי.
  • זכה החפץ חיים להגיע לגיל מופלג מאוד, ונפטר כשהיה בן 94 לפי חלק מהגרסאות, ואולי אפילו בן 100 לפי גרסאות אחרות. שנת הלידה שלו אינה ברורה דיה, והוא נפטר בכ"ד אלול תרצ"ג (15 בספטמבר 1933). נטמן בבית העלמין בראדין, ומקום מנוחתו משמש כיום מוקד עלייה לרגל, בעיקר ביום הילולא מדי שנה.
  • אחד התחומים שבהם השקיע כוחות רבים, היה נושא עבודת הכהנים בבית המקדש. ה'חפץ חיים', חי באמונה יוקדת שבכל רגע ייבנה בית המקדש, וכמי שהיה כהן בעצמו היה חשוב לו לדעת היטב את ההלכות של הקרבת הקרבנות כדי שיוכל לשרת בבית המקדש. כמו כן רצה שכהנים רבים נוספים ידעו את ההלכות בצורה מושלמת, משום שבבית המקדש נדרשה עבודה של כהנים רבים. הוא הקים שיעורי תורה וקבוצות לימוד שעסקו במיוחד בנושא זה.
  • עודד רבות את היהודים בתקופתו לעלות לארץ ישראל, והיה ממקימי תנועת 'אגודת ישראל' שעדיין קיימת גם כיום, למעלה מ-100 שנה אחר הקמת, ואף יש לה נציגות בכנסת ובמועצות הערים הראשונות (יהדות התורה). יש הטוענים שהחפץ חיים עצמו אפילו קנה דירה בפתח תקוה, והתכוון לעלות לארץ ולגור בעיר, אך הדבר לא עלה בידו בגלל הטרדות הרבות והנושאים השונים שהיה צריך לטפל בהם באירופה.

נצעד לאורו, נלך בעקבותיו, נתחזק בלימוד ספריו הקדושים אשר הנחיל לנו, ובעיקר נקבל על עצמנו ללמוד מדי יום שתי הלכות מהלכות שמירת הלשון, כדי שנדע לשמור את פינו ולשוננו, וכמו שכתוב בפסוק ב'תהלים', "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".

 

יהי זכרו ברוך, זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.

 

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.