ניגשתי אל ארון הקודש. בכיתי כמו שלא בכיתי מעודי, וביקשתי מבורא עולם שאמצא את מקומי בזה העולם

אבי סוויסה מספר כיצד הפך ממוכר עגלות מצליח בארה"ב לתלמיד ישיבה שעזב הכל עבור לימוד בישיבה

צעיר אובד נוחת בארץ זרה מבלי לדעת את השפה, אך הופך לאיש מכירות
מיומן וקשוח שמרוויח סכומים גדוליםואז, באמצע קניון הוא פוגש אדם חרדי
שמשנה את חייו משם והלאה מתחיל מסע של גאולה פרטית, אשר מסתיים
בשכונה ירושלמית, ענייה בחומר אבל רוויה ברוח

מאת: עמית זינגר

 

"טיסה 245 יוצאת בעוד מספר דקות", הודיע הכרוז בנמל התעופה הניו יורקי. אבי סוויסה,

צעיר ישראלי, לבוש בקפידה, קם ממושבו בירכתי הטרמינל ההדור והתקדם לעבר המטוס

במהירות. לו ניתן היה לראות את מחשבותיהם של בני האדם, סוויסה היה הופך לבטח לאדם

המסקרן בטרמינל. למזלו, אף אחד בסביבתו לא יכול היה לדעת על סערת הרוחות בה הוא נתון.

אבי עמד בפני שינוי דרמטי בחייו, ולמטרה זו שם את פעמיו בחזרה לארץ אותה עזב שנים קודם לכן,

בלי כוונה לשוב. אך בל נקדים את המאוחר. אבי סוויסה, 27, הגיע לארה"ב לראשונה בגיל 22. עם

הגיעו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא החל לעסוק במכירות. מוקדם יותר, בתקופת מגוריו בישראל,

הצעיר השאפתן, שהרוויח סכומים נאים בעבודתו, התחיל להרגיש כי המדינה הקטנה – קטנה עליו,

והחליט לעבור להתגורר בתפוח הגדול, בעיר ניו יורק.

פגישה בקניון

עם מעט מזומנים בכיסו ומבלי לדעת את השפה האנגלית, נחת סוויסה בניו יורק. כל ההתחלות

קשות, את זה גילה הצעיר הישראלי מהר מאוד. קשיי השפה התערבבו עם קשיי ההתאקלמות.

אולם לאחר תקופה הוא התאקלם. כמו ישראלים נוספים הוא יצא לעבוד במכירות-בעגלות. הוא

שיווק לאזרחים אמריקנים מוצרים שונים והרוויח הון. "הייתי סוגר בין 5 ל-15 אלף דולר", הוא מספר.

בתוך מרוץ החיים הזה לא היה מקום לענייני דת. הדת, בכלל, הייתה רחוקה ממנו. מעולם לא הבין

מה עושים לבושי השחורים ברחובות בני ברק וירושלים. מבחינתו הם בזבזו את זמנם לחנם, בזמן

שהוא סגר כל חודש סכומים נאים. לימים הוא יתקשה להבין כיצד האמין לקמפיין התקשורתי שמתקיים

נגד החברה החרדית הנפלאה. ואז, יום אחד נכנס לקניון שבו עבד יהודי חרדי. בדיוק כמו אותם אלו שצוירו

בתקשורת הישראלית כ"פרזיט" ו"בטלן". אותו אדם נכנס למקום במקרה. "היום אני קורא לזה סייעתא

דשמיא", הוא אומר. האברך החרדי ביקש להחליף חולצות שנקנו לבנו, ונתקל באיש המכירות היהודי.

"פניתי אליו", מספר אבי, "הזדהיתי בפניו כיהודי, ובינינו התפתחה שיחה". החרדי האמריקני התברר

כאיש נעים שיחה ונעים הליכות, ועבור סוויסה שהיה ישראלי בודד בין מיליוני אמריקנים, הייתה זו

הזדמנות ליצור קשר עם יהודי, דובר עברית, ערך שלא יסולא בפז עבור אדם שנמצא רחוק ממולדתו

ומעמו. השניים החליפו מספרי טלפון, והקשר נוצר. זמן קצר לאחר מכן כבר הוזמן סוויסה לשמש

כאורחו של האיש בשבת. אך הוא נתקל בחומה בצורה: חברתו עמה היה בקשר, סירבה לכך בכל

תוקף, וההזמנה המפתה נשמטה מתחת לרגליו של סוויסה. אבל זה לא מנע ממנו לשמר על קשר

עם היהודי החביב שהכיר, ואף לקבוע עמו שיעור תורה קבוע. לאחר כמעט שנה של לימוד, במהלכה

סיימו השניים את המסכת הראשונה בש"ס, אור התורה חדר לליבו של סוויסה ועורר את נשמתו האובדת.

"הרגשתי משהו בתוכי שרוצה להתקדם, להעביר הילוך.

פניתי לאברך היקר הזה ואמרתי לו: 'משהו בנפש שלי מדוכדך, אני רוצה לבוא לשבתות,

להתחזק, אבל היא מונעת זאת ממני'. תגובתו הפתיעה אותי. בנעימות, כדרכו, הוא הצביע

אל ארון הקודש, שם אמר לי נמצא הפתרון עבורך. גש לשם ותשוחח על כך עם בורא עולם.

"המתנתי שיעזבו את המקום אחרוני המתפללים", ממשיך סוויסה, "וניגשתי אל ארון הקודש.

בכיתי כמו שלא בכיתי מעודי, וביקשתי מבורא עולם שאמצא את מקומי בזה העולם. לאחר תפילה

ארוכה שניקתה את ליבי, היה לי ברור כי אין חומה בצורה שאי אפשר לסתור. החלטתי לעזוב אותה".

הקושי האמיתי פקד את אבי לאחר ששב לביתו. "סערת הרגשות הייתה גדולה", הוא מספר, "שבוע

שלם עבר עליה בבכי ובדמעות, בבקשות ובתחנונים. איני יודע מהיכן היה לי את הכוח והעוז

לעמוד מול כל זאת, אבל בסופו של יום היא עזבה את הבית, ובזכות בורא עולם, שנתן לי עזות

דקדושה, הצלחתי לעבור את המכשול הכבד ביותר בדרכי להתקרב לבורא עולם".

חתונה עם כושי

עם הסרת המחסום הקשה מכל, אבי החל להגיע לשבתות לביתו של היהודי, שנקרא לו שמעון.

בשבת הראשונה בביתו של שמעון, אבי מספר כי הביט על הרצפה כדי לחשוב האם אינו מרחף

ביקום אחר, עד-כדי-כך הרגיש מיוחד באותה השבת. "חשתי את האור הזה של השבת, לראשונה

בחיי, כשעוד קודם לכך הלכתי לטבול במקווה כדי להיטהר, וכן למדתי על פרשת השבוע ועוד. ההרגשה

הייתה שלא מן העולם הזה", הוא מתאר. "אומנם בהתחלה היה נראה לי מפחיד לעזוב את הסמארטפון

למשך שבת שלמה, אבל במהלך השבת כמעט שכחתי מהכשיר הסלולארי שניהל את חיי.

רק כשקפצתי למים העמוקים – גיליתי שהם לא כאלו עמוקים".

"ואז אמרתי לעצמי, למה שלא אשתף את האור הזה עם ישראלים נוספים. משום שזאת לדעת, כי יהודים

כאשר הם מגיעים למקומות נמוכים, הם עלולים ליפול למקומות הגרועים ביותר. ראיתי ישראליים רבים

שעבדו בארה"ב, שרבים מהם התרחקו מכל מסורת יהודית. באותה עת אני כבר שמרתי שבת והתפללתי בבית

כנסת. ניצנים ראשונים של תשובה חלפו בליבי. הייתי בין שמאל למדיום מבחינה דתית", מגדיר זאת אבי בחינניות.

ממחשבה למעשה.

אבי החל להפיץ במהירות את אור השבת בין חבריו, וכידוע, טבעו של האור להפריח את החשכה.

אור השבת הופץ חיש מהר בין החברים, בשיתוף פעולה עם הקהילה היהודית של שמעון, עמה

הספיק לערוך הכרות, החלו צעירים ישראליים לנהור בהמוניהם לשבתות בבתי משפחות יהודיות.

עם האירוח בשבתות, אור היהדות והתורה החל לשנות את הצעירים הישראליים שכמעט שכחו

מאין באו. היו גם מקרים מרגשים למדי. כמו החלטה של בחורה ישראלית לסגת ברגע האחרון

מכוונתה להתחתן עם כושי מקומי. באותם ימים, סוויסה נותר כביכול אותו אדם שמוכר מוצרים

בקניונים, אבל מאחורי המעטה של איש המכירות הממולח עמד איש מכירות ערכי, כזה שמוכר

ערכים יהודיים ורוחניים לכל יהודי וישראלי שהוא פוגש. בשני עסקי המכירות הללו הוא עשה חיל.

כיום חלק גדול מהבחורים הללו נמצאים בישיבות. וצעירים וצעירות רבים מצאו את דרכם חזרה לעם

היהודי, רגע לפני נפילה אלי תהום. ואבי עצמו החליט להמשיך את השינוי. באותם ימים אושר ה'גרין

קארד' שלו והוא החליט לשים את פעמיו חזרה לביקור בישראל. על הפרק היה כמובן ביקור בבית הוריו

אותם לא פגש זמן רב, אך עמדה בפניו מטרה נוספת, חשובה אף יותר מבחינתו. "ביקשתי לבדוק האם

חיי תורה מלאים מתאימים לי. לכן, עם נחיתתי בארץ, בעוד אף אחד מבני משפחתי אינו יודע שהנני כאן,

לקחתי מונית ונסעתי לישיבה של הרב הגאון ראובן אלבז, ישיבת "אור החיים".

הגעתי לשכונת הבוכרים בירושלים, משכונות היוקרה והפאר וההדר בהן חייתי בארה"ב, לפתע נחתתי ב

מעין גלקסיה אחרת, שכונת הבוכרים הענייה בירושלים. אולם מהר מאוד התברר לי כי העניים האמיתיים

הם שכני הקודמים. בעוד האושר והשלווה נחים על פניהם של תושבי הבוכרים הירושלמים, בארה"ב ענף

המכירות הפופולרי ביותר הינו תרופה נגד דיכאון… הדבר החשוב ביותר: אושר, אינו קיים בקרבם.

"משהגעתי לישיבה התקבלתי למעונו של הרב אלבז אשר שכנע אותי לעזוב את כל מה שכביכול

היה לי, ולבוא ללמוד בישיבה. שבתי לארה"ב לאחר מספר ימים רק בשביל לחסל את עסקיי, ושבתי

במהירות לארץ. מאז אני נמצא בישיבת "אור החיים" כבר מספר שנים, מונה כל רגע כמטמונים;

יושב מול ספר התורה הפתוח ויודע כי על כתפי וכתף חברי עומד העולם. אומנם ירדו כמה אפסים

מחשבון הבנק, ובמקום זאת אף נותרתי עם כמה אפסים", הוא אומר בחיוך שובב, וממהר לסייג:

"מצבי הכלכלי טוב ברוך השם, אם כי אין לי את העושר הגשמי שהיה לי בעבר, ובמקום זאת אני

נהנה מאוד מעושר רוחני רב, שבו לצערי הייתי עני עד שגיליתי את עולם היהדות הנפלא".

סוויסה התמודד גם עם ביקורת מצד המשפחה. "תחילה הם חשבו שקמתי על הצד הלא טוב שלי.

אמרו שזה יעבור. ולאחר מכן, כשראו שאני מתמיד, התחילו לנשוב רוחות אחרות. שאלו כיצד אני

אתפרנס, הדעות הרווחות בציבור נגד החרדים, לצערי, צצו גם בקרב חלק ממכרי. לשמחתי, היום

גם הם יודעים עד כמה כל זה שקר וכזב. דרכי החלו גם בני משפחתי לראות את האור. לפתע הם

מגלים את האושר ששוכן על פני, את הנעימות, ואת האחריות, ומבינים שהתורה דווקא עושה טוב

לאדם. איני מטיף לאף אחד, ואם מישהו שואל כיצד לעשות שבת, אני מסביר בנועם, בחיוך, מציע

להחליף אווירה בשבת כדי שלא להיסחף, ובעיקר משמש כדוגמה אישית.

אבי הוא אדם ששואף לשלמות, כפי שהוא מעיד. כאשר למד בצעירותו אגרוף תאילנדי, השתתף

בתחרויות וניסה להגיע אל הטופ; כך גם היה כאשר שימש כשחקן כדורגל צעיר. כיום הוא שואף לשלמות

מזן אחר, שלמות רוחנית וערכית הרבה יותר. ואם מישהו מכם יזדמן לארה"ב, לבטח הוא יוכל לשמוע

על שיעור התורה המתקיים במקום לישראליים, שיעור שהוקם על ידי אבי סוויסה לפני מספר שנים

ומאז הפך לאבן שואבת לישראליים מכל הגוונים.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.