מה היא ברכה?
כיהודים, אנחנו מצווים לברך את הקדוש ברוך הוא ברכות שונות ומגוונות, בהזדמנויות ספציפיות שנקבעו על ידי חכמנו זכרונם לברכה.
ישנן ברכות שאנחנו מברכים בתפילה, כמו הברכות שבתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), והן נקראות 'ברכות שבח'. הברכות הללו באות כדי לשבח את הקדוש ברוך הוא בעיתים ובזמנים שנקבעו.
ישנן ברכות שאנחנו מברכים כשאנחנו נהנים ממעשה ידיו של הקדוש ברוך, ואלו נקראות 'ברכות הנהנין', מטרתן היא להודות לקדוש ברוך הוא על ההנאה שגרם לנו במעשה ידיו.
'ברכות המצוות' לעומת זאת, הן ברכות שאנחנו מברכים לפני קיום מצווה, כמו למשל נטילת לולב, לפני אכילת מצה בלילה הראשון של פסח, לפני הנחת תפילין ולבישת ציצית, לפני הדלקת נרות של שבת או של חנוכה ועוד.
נוסח הברכות של ברכת הנהנין וברכת המצוות, מתחיל עם פתיחה זהה: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם", ולאחריו משתנה הנוסח כמו "שהכל נהיה בדברו", או "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו".
לעומת זאת, 'ברכות השבח' מנוסחות באופן שונה, ולא כוללות את הפתיחה האמורה.
הכוונה שאנחנו צריכים לכוון במילות הברכה היא כדלהלן "ברוך" – מקור הברכה והשפע, "אתה ה'", שם ה' נכתב באותיות י' ולאחריה ה', לאחר מכן ו' ובסוף האות ה'. אבל אנחנו לא קוראים את שם השם כפי שהוא נכתב אלא אומרים "אדני". ומכוונים בזה שהקדוש ברוך הוא הוא "אדון הכל", כלומר הוא האדון של כולם ושל הכל, כי העולם כולו שייך לו על כל פרטיו ופרטי פרטיו. כמו כן אנחנו מכוונים באמירת שם ה' שהקדוש ברוך הוא הוא "היה הווה ויהיה", כלומר הקיום שלו נצחי ואינסופי. הוא תמיד היה קיים, תמיד הוא יהיה קיים וגם בהווה הוא קיים, כשהקיום שלו הוא בעצם שלטון מלא שיש לו בכל מה שקורה בעולם, ולכן אנחנו מוסיפים את המילים "מלך העולם".
את הברכות צריך לברך בקצב שלא יהיה מהיר מדי, כדי שנוכל להספיק ולחשוב מה שאנחנו אומרים בפה בזמן הברכה, ולא נסתפק במלמולים חסרי פשר.
כשמברכים על דבר מאכל, יש להחזיק אותו ביד ימין בזמן הברכה. אם מברכים על קיום מצווה, יש לקיים את המצווה מיד אחרי סיום הברכה, וכך גם ב'ברכת הנהנין', יש לאכול את המאכל מיד אחרי הברכה, ולהשתדל שלא יהיה הפסק של זמן מה בין הברכה לקיום המצווה או אכילת המאכל שעליו בירכנו.
כמובן שאסור לדבר בין הברכה לבין האכילה או קיום המצווה, ומי שדיבר בטעות, צריך לחזור ולברך את הברכה פעם שניה.
אסור לברך ברכות ללא צורך, וברכה כזאת שנאמרה ללא צורך נקראת 'ברכה לבטלה'.
ברכת הנהנין עדיף לברך בזמן שאנחנו יושבים, ואת ברכת המצוות יש לברך בעמידה. שונה מהן ברכת הנחת תפילין, שבמהלכה נהגו הספרדים ובני עדות המזרח לשבת, ואילו האשכנזים נוהגים לעמוד גם במהלך ברכה זו. כמו כן, במקרה שאדם אוכל או שותה בעמידה, יכול לברך את ברכת הנהנין כשהוא עומד.