אז מה הם המנהגים של ט"ו בשבט?

אז מה הם המנהגים של ט"ו בשבט?

אספנו עבורכם 6 עניינים חשובים על מנהגי ט"ו בשבט

• נהוג לאכול בט"ו בשבט משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל המפורטים בפסוק הבא:

"ארץ חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורימון, ארץ זית ותמר ודבש" (דברים ח').

• חכמי הקבלה אף מהדרים ומוסיפים "סדר" ט"ו בשבט, שמסביר ומרחיב את משמעותם הפנימית של הפירות, וכולל גם ברכות, שירים ולימוד

• מברכים על אכילת פירות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ".

• בט"ו בשבט מקובל לאכול "פרי חדש" (פרי העונה שעדיין לא טעמתם ממנו בעונה הנוכחית), ולומר את הברכה הבאה: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

• בספר בני יששכר מובא: שיש עניין להתפלל על האתרוג, על מנת לקבל אתרוג נאה בשנה שלאחר מכן.

• בהלכה ניתנו ליום זה סממנים מעטים של חג: בתפילה אין אומרים תחנון, ורבינו גרשום מאור הגולה פסק שאסור להתענות בו.

לפניכם גם ענייני הלכה ולימוד על הפירות השונים כפי שמצאנו במקורות היהדות:

תמר

נמשלו ישראל לתמר, מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה,
לולבין לארבעת המינים,ענפים לסכוך,סיבים לחבלים, סנסינים לכברה,
קורות לקרות בהן הבית. כך ישראל אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא,
בעלי משנה, בעלי אגדה, בעלי מצוות, בעלי צדקות" ב"ר, מ"א,א'

נמשלו ישראל לגפן, שנאמר: 'גפן ממצרים תסיע' לומר לך,מה הגפן הוא הרך
שבאילנות אולם פריו הוא המשובח מכל הפירות,כך עם ישראל ,נחשב לחלש
בין האומות, אולם פריים, התורה והמצוות-יקר ונעלה מאד. ועוד מה הגפן, אינו
מקבל הרכבה עם שאר אילנות, כך ישראל אינם יכולים להטמע באומות, כי שרשם
קדוש ונבדל,וסוף כל יהודי שיחזור לשרשו. עוד יוסף חי.וישב.

נמשלו דברי תורה לתאנה שנאמר: נצר תאנה יאכל פריה משלי כז לומר לך, מה
תאנה זו כלומר: העץ עצמו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים משום
שאינן מתבשלות בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט, אף דברי תורה כל זמן
שאדם הוגה בהן, מוצא בהן טעם. (עירובין נד) ועוד רוב האילנות, נלקטים כאחת,
והתאנה נלקטת מעט מעט, כך ד"ת, היום לומד מעט ומחר מעט עד שלומד כולה.
מ"ר. יב,א. ועוד, כל הפירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש
בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכול [שאין לה גרעינים
וקליפין]. כך דברי תורה אין בהם פסולת, שנאמר: "כי לא דבר ריק הוא מכם". (דברים
לב) הרואה תאנה בחלום,תורתו משתמרת בקרבו.

"הנצו הרמונים- אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות
כגרעיני הרמונים" שיר השירים רבה, "כפלח הרמון רקתך" שיר השירים ד, אמר
רבי שמעון בן לקיש: אל תקרי "רקתך" אלא "ריקתך", שאפילו ריקנין שבך מלאים
מצוות כרימון. עירובין עב.

אתרוג

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" [ויקרא כג]. עץ שטעם עצו ופריו שוה,זה
האתרוג. סוכה לה ע"א. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם
תורה, ויש בהם מעשים טובים. (מ"ר ויקרא פרק ל, יב). ובבעל הטורים: "פרי עץ הדר"
בגימטריא אתרוגים. (ויקרא כג)

"סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים" (שיר השירים ב) "סמכוני באשישות"- אלו
ההלכות המאוששות פרוש, החזקות והבהירות." רפדוני בתפוחים"- אלו ההגדות,
שריחן וטעמן כתפוחים. "כי חולת אהבה אני"- אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה:
רבונו של עולם, כל היסורין שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך. מדרש רבה. ועוד
נמשלו ישראל לתפוח שנאמר: "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים"שיר השירים
ב לומר לך, מה תפוח זה פריו קדם לעליו שחניטת פירותיו קדם לצמיחת עליו, אף
ישראל הקדימו "נעשה" לנשמע. שבת דף פח ע"א.

"כל הפירות אדם יכל לטול מהם מתוך שק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיון
שאתה נוטל בידך מעט מהם-כולם מתרגשים. כך ישראל: כיון שנטל אחד מהם ונתן
במחבוש, מיד ניעורים כלם ופודין אותו" רבי עזריה אמר: מה אגוז זה קליפתו משמרת
פריו, כך עמי הארץ מחזיקין בתורה.

חרוב

חוני המעגל פגש איש זקן הנוטע עץ חרוב. שאל אותו: מתי יניב העץ פירות? ענה לו
הזקן: בעוד כ-70 שנה. שאל חוני בפליאה: וכי תחיה עוד 70 שנה, ותהנה מן הפירות?
ענה לו הזקן: כשנולדתי אכלתי מן החרובים שנטעו לי אבותי, ועכשו הנני נוטע לילדי…"

האגסים והקרסתומלין, והפרישים והעזרדים-אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד,
הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה- כלאים זה בזה.
(מסכת כלאים,פרק א משנה ד)

הלקט על הפירות באדיבות הרב יחיאל בוסי שליט"א ראש כולל ברסלב "חסדי ציון"