אבי התינוק התבייש מאוד וכשדמעות חונקות את גרונו ביקש להתנצל
מאת: אוהד אטינגר
פעמים רבות אתה רוצה לעשות מעשה טוב, אבל לא הולך.. התיסכול באותו רגע
מאוד גדול… אבל.. תזכור לפעמים אתה צריך להגיד לעצמיך, 'לא נורא', לא להישבר
ולהמשיך הלאה. הפתגם הברסלבאי הידוע אומר כך: "רבינו אמר, העיקר זה הרצון".
כלומר, לא משנה אם הצלחת או לא הצלחת, העיקר שרצית לעשות מעשה טוב, וזה
מה שהכי חשוב.
ישנו מאמר אחר, מקובל יותר ולפיו "אין דבר העומד בפני הרצון", ומשמעותו, אם אתה
באמת רוצה, אין ספק שגם תצליח להשיג את רצונך, ולהגשים את משאלותיך. לפתגם הזה,
אגב, אין מקור ברור בדברי חז"ל או גדולי ישראל בדורות הקודמים.
חכמי התלמוד הקדושים לימוד אותנו כלל דומה: "צדיקים, מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא
מצרפה למעשה". כלומר: כשאדם רוצה לעשות דברים טובים, ולא מצליח לעשותם, הקדוש
ברוך הוא מחשיב לו את המעשים הללו כאילו נעשו בפועל.
יודע נסתרות
ישנו סיפור חסידי נפלא שמספרים על הרבי הקדוש רבי יעקב יצחק הורביץ מלובלין,
המכונה בפי כל 'החוזה מלובלין', בגלל שברוח הקודש שלו הוא היה רואה למרחוק וידע
את כל הנסתרות. פעם אחת הוזמן 'החוזה מלובלין', לשמש כסנדק בברית לבנו של אחד
מגדולי תלמידיו. התלמיד שהיה חסיד נאמן של החוזה מלובלין רצה שהרבי יהיה הסנדק
בברית, אבל חמיו של אותו חסיד, אביה של היולדת, לא כל כך התלהב מהרעיון, כי הוא
היה מקהילה ה'מתנגדים', שחלקו על תנועת החסידות באותן שנים.
'החוזה מלובלין' יצא לדרך ביום המיועד ובשעה המתאימה, אבל הסוסים לא צעדו בקצב
המתאים, והדרך היתה קצת משובשת, אולי בגלל פגעי מזג האוויר, כך שהגעתו של ה'חוזה'
אל מקום הברית התאחרה מעט. הסבא של התינוק, אבי האם, החליט לנצל את האיחור של
הרבי, והחל להלחיץ את המוהל ואת אבי התינוק שחייבים לעשות את הברית בזמן, כי המוהל
צריך כבר ללכת לבריתות נוספות שיש באזור, ומי יודע אם החוזה מלובלין יגיע בכלל, אולי
הוא שכח שיש עכשיו ברית… אבי התינוק ביקש להמתין, אבל כל הסובבים אותו לחצו עליו
ובסוף הוא ניאות להסכים שהמוהל יבצע את הברית, ולא ימתין לבואו של הרבי שאמור היה
להיות הסנדק.
"אני שמח שאיחרתי"
רק הסתיים טקס הברית, והנה מופיע 'החוזה מלובלין' בפתח האולם, ומגלה שהברית
כבר הסתיימה. תלמידו של ה'חוזה', אבי התינוק, התבייש מאוד מהרבי שהגיע ממרחק
לא קטן ונסע זמן רב כדי לשמש כסנדק לבנו, ולבסוף לא המתינו לו ועשו את הברית בלעדיו.
הוא ניגש אל הרבי וכשדמעות חונקות את גרונו ביקש להתנצל מעומק לבו על התקרית הלא
נעימה. האיר לו ה'חוזה' פנים, ואמר לו בקולו המרגיע והשלו: "אל תצטער תלמידי חביבי,
אל תצטער על כך שלא הספקתי להיות הסנדק. אדרבה, אני דווקא שמח על כך שלא הצלחתי
לבוא בזמן, אני מאוד שמח שלא הייתי הסנדק".
התלמיד הביט לעבר הרבי בתימהון גדול: "אבל להיות סנדק זאת מצוה חשובה, איך הרבי יכול
לשמוח על כך שהפסיד מצוה?". השיב לו הרבי בחכמתו הרבה: "חס וחלילה. אני לא הפסדתי מצווה.
אני התארגנתי לנסיעה ארוכה, התאמצתי מאוד להספיק, ישבתי זמן ממושך בעגלה הרתומה לסוסים
ונסעתי בדרך משובשת כדי להיות סנדק לתינוק שלך, תלמידי חביבי, אבל לא הצלחתי.
"ומה אומרים חכמי התלמוד זכרונם לברכה? "חישב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו
הכתוב כאילו עשאה", כלומר בשמים כתוב שעכשיו הייתי סנדק של תינוק, אפילו שלא באמת הייתי
סנדק בפועל. "ואתה יודע מה?", הוסיף החוזה מלובלין, "אני רוצה לחדד נקודה נוספת. תשמע יקירי,
אם הייתי מגיע בזמן והייתי זוכה להיות הסנדק של הילד, הייתי מרגיש קצת שמחה בלב על כך שהספקתי
להגיע בזמן. הייתי נהנה אולי קצת קצת מהכבוד הגדול שנופל בחלקו של כל סנדק. המצווה לא היתה
מושלמת, כי מצטרפת אליה תחושת שמחה והנאה צדדית. זאת לא מצווה שהיא נטו לשם שמים,
היא לא מושלמת.
"לעומת זאת, כשלא הייתי כאן, לא כיבדו אותי, לא נהניתי ולא היתה לי שום מחשבה צדדית. כשהקדוש
ברוך הוא מחשיב לי כאילו קיימתי את המצווה הזאת, הוא מחשב לי מצווה שנעשתה בשלימות.
בלי שום מחשבה או כוונה צדדית. ולכן אני שמח שלא הצלחתי למרות שרציתי מאוד להגיע
בזמן, כי כך זכיתי שהמצווה הרשומה על שמי – מושלמת!".
אתה באמת רוצה?
כל האמור נכון לגבי מי שרוצה. אם אתה באמת רוצה, סביר להניח שבאמת תשיג את מבוקשך,
וגם אם לא השגת תוכל לומר שהעיקר זה הרצון, ושהקב"ה מחשב לך את המעשה שרצית לעשות,
כאילו באמת עשית אותו. אבל השאלה היא מה זה נקרא לרצות.
כמו אותו ילד שאומר לאמא שלו "אמא, אני רוצה לשתות". מגישה לו אמו כוס מים ואומרת לו "שתה בני".
הוא מסתכל על הכוס ואומר שוב: "אני רוצה לשתות". שתה!! "אבל אני רוצה לשתות".
לא נכון!! אתה לא רוצה!!! אם היית רוצה לשתות היית שותה. העובדה שאתה לא שתית מלמדת
על כך שאתה לא באמת רוצה לשתות. כשמישהו אומר לך "אני רוצה לשמור שבת ולא מצליח",
תשאל אותו, מי הכריח אותך לעשן בשבת? מי הכריח אותך להדליק אור? מי הכריח אותך לנסוע
ברכב בשבת? היה לך לא נעים מהחברים? אוקיי. ומה רצית? למצוא חן בעיני החברים. אז הנה,
השגת את מבוקשך, הם מאוד מרוצים ממך. לא רצית לשמור שבת. או שאולי כן רצית, אבל היה
לך הרבה הרבה יותר חשוב לרצות את החברים או את השכנים שלך.
לסיכומו של נושא, נאמר כך: העיקר זה הרצון, מי שבאמת רוצה לקיים מצווה מעלה עליו הכתוב
כאילו עשה אותה, גם אם בפועל הוא לא הצליח לעשות זאת. אבל קודם כל צריך לבדוק אם אתה באמת רוצה…