תמיד רצית לדעת מדוע בבית היהודי משתמשים בשתי מערכות כלים, סכו"ם מטבח בצבעים שונים?

מאת: יהושע הכהן רוזובסקי

 

האיסור מהתורה:

בתורה הקדושה מופיע שלשה פעמים האיסור של בישול בשר בחלב. כך הוא לשון הפסוק, "לא תבשל גדי בחלב אימו".
חכמינו זכרונם לברכה מבארים לנו ששלשת הפעמים הללו באים להשמיע לנו שישנם שלשה דברים האסורים ה
כלולים בזה הפסוק –

א. איסור בישול (עצם הבישול, גם אם אינו אוכל את התבשיל).

ב. איסור אכילה (ואין זה משנה מי בישלו, יהודי, גוי).

ג. איסור הנאה. איסור הנאה כולל (לדוגמה) מכירת התבשיל לגוי והנאה מהממון.

והנה, מהתורה איסור האכילה וההנאה הוא רק כאשר נתבשלו הבשר והחלב יחדיו, מה שאין כן אם עירבם כשהם צוננים, האיסורים הנ"ל אינם חלים.

אך חכמינו זכרונם לברכה ראו שקיים חשש ממשי לתקלות רבות בקרב העם, מכיון שאיסורי תערובת בשר בחלב נאמרו אף על בשר וחלב כשרים למהדרין!
איסור מוחלט הוא לבשל/לאכול/ליהנות מבשר וחלב אפילו כשרים שנתבשלו יחדיו. והרי, מוצרים אלו מצויים בבתים ועלולים חלילה להיכשל ולבשלם יחדיו בשוגג.

למשל, מחוסר שימת לב, אחד מבני המשפחה לא יזכור בדיוק או לא ידע היטיב את ההלכות ויעשה חישוב מוטעה שאם מותר לערב בשר בחלב בצונן,
כנראה שמותר להוסיף קצת חמאה לתבשיל חם בשרי, וזה כמובן איסור חמור מהתורה!

על כן גזרו חכמינו הרחקות נוספות והם חובה גמורה ככל הדינים שקבעו רבותינו שחובה עלינו לקיימם ואל לנו להתחכם ולנסות להקל בהם.
הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו שחייבים אנו לשמוע בקול דברי חכמים. אם חלילה אדם מתחכם ואינו שומע לקול החכמים הרי הוא מסרב פקודה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

טעמי המצוה:

• רבי משה בן מיימון (המכונה הרמב"ם) מפרש שאיסור זה הוא חוק, דהיינו, זו מצוה שהקדוש ברוך הוא העלים מאיתנו את טעמה
  (כמו מצות כלאים לשיטתו של רבינו שלמה יצחקי המכונה רש"י. איסור כלאים הוא לבישת בגד העשוי מצמר ופשתים המעורבים זה בזה).

הערה חשובה. המושג "טעמי המצוות" אינו אומר שזו 'סיבת' המצוה. הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו דווקא במצוות הכתובות בתורה מסיבות הידועות רק לו,
כך עלה ברצונו! אנו נבראים מוגבלים בהשגתנו הרוחנית ואיננו יכולים להשיג את רוממות הא-ל. אך בכדי שנזכה לקיים את המצוות מתוך חיבור ושמחה,
נתן לנו הקדוש ברוך הוא 'טעם' בכל מצוה לפי השגת שכלנו. ונגדיר זאת על ידי משל במילים ספורות – "טעם התפוח אינו סיבת הווייתו".
והנה, ישנם מצוות מסוימות שבהם לא נתן לנו הקדוש ברוך הוא אפילו טעם, אלא עלינו לבטל את עצמנו ולקיימם באמונה שלימה בשמחה
ולזכור שלהשם האחד יחיד ומיוחד יש סיבה מדוע הוא ציווה אותנו בזה גם אם אנו לא יודעים או מבינים.

• על פי הזוהר הקדוש וספר 'החינוך' יש טעם גם למצוה זו. בעולמות העליונים, הרוחניים, הבשר והחלב שורשם משתי מקומות וכוחות שונים.
  הזוהר מבאר שהבשר הוא משורש הדין ואילו החלב שורשו מן הרחמים (גם במציאות אפשר לראות שהחלב עדין יותר מן הבשר).
  בספר החינוך מבאר (בדומה לדברי הזוהר) שלכל דבר בזה העולם יש מזל למעלה שאומר לו גדל. [הקדוש ברוך הוא כמובן מחיה ומנהל את העולם
  בכל רגע. חלילה לנו לחשוב שהוא נתן את הממשלה למזלות.

נמשיל זאת לגלגלי שיניים, הגלגל האחד אמנם מסובב את השני אך באמת זה לא הוא אלא האדם שמסובב את הגלגל הראשון!].
והנה, הקדוש ברוך הוא ברא עולם מושלם, עלינו מוטל התפקיד לעשות רצונו בשלימות ולא לקלקל חלילה את הבריאה.
אדם המערב בין בשר לחלב הרי הוא מערב בין שתי כוחות שונים ומראה כאילו ברצונו לברוא יצירה חדשה שלא ברא הקדוש ברוך הוא,
הוא מראה רצון להתערב במעשה בראשית וזה איסור מן התורה. (רבי משה בן נחמן המכונה הרמב"ן מבאר באופן דומה את איסור הכלאים המוזכר לעייל).

האם כל עירוב של שני דברים נקרא עירוב כוחות ומזלות?
תלוי! מה שהתורה הקדושה וחכמינו אומרים לנו לא לעשות אנו מקיימים את הציווי ולא עושים, ומה שהתורה וחכמינו מורים לנו שמותר לעשות אנו עושים!

הלכות בשר בחלב:

האיסור מהתורה כולל בישול/אכילה/הנאה מבשר שהתבשל בכל חלב שהוא ולאו דווקא שהתבשל בחלב אימו. כמו כן,
האיסור הוא בכל בשר שהוא ולאו דווקא בבשר גדי.

קבעו חכמינו שאסור לאכול וליהנות מבשר וחלב צוננים שנתערבו, למרות שלא נתבשלו יחדיו. איסורים אלו של בשר בחלב
כוללים גם תערובת חלב בעוף. ובמילים אחרות, כל מוצר חלבי אסור באכילה יחד עם כל מוצר בשרי שהוא. יתירה מזו,
כאשר שני מוצרים מתבשלים יחדיו הם נותנים טעם אחד בשני. למשל, תבשיל בשר עם תפוחי אדמה, הבשר נותן טעם
בתפו"א ועל כן אדם שאכל רק מהתפו"א גם כן כלול באיסור אכילת דבר חלבי יחד עם זה. ובהמשך יתבאר שהוא יצטרך
גם להמתין אחר אכילת התפו"א מספר שעות לכשירצה לאכול מאכל חלבי כדין האוכל בשר ממש.

יחוד כלים לכל מין:

המציאות היא שכלים בולעים טעם כאשר הם מתחממים בזמן הבישול. מכיון שכך, אסור לבשל מאכל חלבי בסיר
שבושל בו מאכל בשרי. על כן צריך לייחד כלים לכל מין בנפרד. ונהגו כל ישראל לייחד שתי מערכות כלים, בשרי וחלבי,
גם לכלים ששימושם הם למאכלים צוננים שאינם בולעים את טעם התבשיל. וכאמור לעייל, דינים אלו הם הרחקות
שהנהיגו חכמינו זכרונם לברכה בכדי להרחיק ממכשול.

כיום התקבל בתפוצות ישראל שהצבעים הבהירים כגון כחול או לבן מיוחדים למאכלים חלביים והכהים כגון אדום/כתום/שחור
מיוחדים לבשרי. וכיון שכך התקבל, אין לשנות ממנהג זה בכדי לא לגרום לתקלה חלילה. בכלים העשויים מעץ (לדוגמה כף טיגון)
אפשר לרשום את האות ח' או ב' כסימן לחלבי ובשרי, או לחורר את החלבית או שאר סימונים בגוף הכלי.

דין זה כולל את כל כלי המטבח לרבות תבניות אפיה.

כמובן שתנור ומיקרוגל גם הם מגיעים לחום גבוה ומן הראוי לכתחילה לרכוש שני תנורים ושני מיקרוגלים שישמשו בנפרד למאכלים חלביים ובשריים.

אם הדבר אינו מתאפשר, בתנור – יש לנקותו היטיב מהאפייה האחרונה ולחממו באופן שיגיע לחומו המירבי למספר דקות.
בכך שהתנור התחממם לזמן ממושך הוא פלט את טעמו האחרון (בדומה להגעלת כלים שהכלי פולט את טעמו מחום המים שבהם מטבילים את הכלי).

גם אז עדיף לאפות באופן שהמאכל מכוסה.

בכל מקרה, יש לשאול רב מוסמך היודע היטיב את ההלכות כיצד לנהוג במצב כזה שיש רק תנור אחד.

במיקרוגל – יש לחמם את המאכל בתוך קופסא אטומה.

יש לדעת שמאכלים חריפים גורמים למשיכת טעם מן הכלי כמו ברתיחת הכלי. לכן, אין לחתוך בצל בסכין בשרית
אם ייעודו של הבצל הוא למאכלים חלביים או "בחזקת חלבי". [חזקת חלבי הוא מאכל שלא מעורב בו חלב אך הכינו/בישלו
אותו ב'כלים חלביים' שבעבר בישלו בהם חלב. אותו הדבר הוא "חזקת בשרי"]. עלינו להכין את הארוחה אך ורק על טהרת הכלים
המזדהים עם אופי הארוחה. דהיינו, אם הארוחה היא חלבית, עלינו להכינה אך ורק בכלים חלביים ואסור לנו להשתמש
בכלים בשרים אפילו אם הם נקיים לגמרי מלחלוחית בשר. וכן להיפך אם הארוחה היא בשרית.

וממילא, מאכלים שנשארו מסעודה חלבית (לדוגמה), על אף שהם עצמם אינם חלביים ממש כגון סלט ירקות, אסור לאכול יחד עם סלט זה בשר.

הדבר נוגע גם לחג השבועות! נהגו בבתי ישראל לאכול סעודה אחת חלבית. והנה, פעמים שנשאר מהסעודה החלבית
מאפים או לחמים שונים שהם עצמם 'פרווה' (אינם חלביים או בשריים) אך הם הסתובבו על שולחן חלבי ויתכן שהם התלכלכו
קצת מדברי החלב שהיו על השולחן או אפילו נספג בהם ואינו ניכר לעין ויכשלו באכילתם יחד עם דברי בשר בסעודה הבשרית.
על כן אין לאכול אותם בסעודה בשרית.

שניים האוכלים על שולחן אחד, האחד אוכל בשרי וחבירו חלבי, צריכים הם לעשות היכר כלשהו ביניהם (על השולחן)
בכדי שלא יבואו להחליף מאכלים ביניהם ויכשלו חלילה באכילת בשר בחלב. ההיכר יזכיר להם את הסיבה לכך שהם עשו את הסימן הזה.

המתנה:

חכמים ראו צורך להגדיל את הסייג ולקבוע זמן מסויים של המתנה לאחר אכילת בשר בטרם אכילת מוצרי חלב.

בסיבת ההמתנה ישנן שתי דעות. דעת רבי שלמה יצחקי (רש"י) שטעם הבשר נמשך לפה גם לאחר סיום אכילתו.
דעת רבי משה בן מיימון (רמב"ם) ששאריות הבשר נשארות בין השיניים. ולמעשה אנו מחמירים את שני הטעמים.
דהיינו, גם אם אדם רק לעס בשר והריקו מיד ללא שבלעו, עדיין צריך להמתין. ומצד שני, אם עברו שעות הממתנה
ורואה שנשארו לו חתיכות בשר בין שיניו, יהיה אסור לו לאכול מאכלי חלב עד שיסיר את הלכלוכים ויותר לו מיד אכילת
המוצרים החלביים.

חכמים קבעו ששיעור ההמתנה הוא כשיעור שהיו רגילים בזמנם להמתין בין ארוחה אחת לחבירתה.

נאמרו בשיעור זה כמה שיטות- א. 6 שעות שלימות. ב. 5 שעות ורוב שישית. ג. 5 וקצת. ד. 3 שעות. ה. שעה.

שני הזמנים האחרונים הם מנהג יוצאי גרמניה והולנד.

המנהג הרווח ברוב קהילות אשכנז וספרד הוא להמתין 6 שעות. וכל אחד ישאל את רבותיו כיצד עליו לנהוג.

זמן ההמתנה אמור גם כאשר אכל מאכל שאינו בשר ממש אלא שנתבשל יחד בסיר עם הבשר לדוגמה עוף עם תפו"א.
אם אכל מן התפו"א בלבד גם כן יצטרך להמתין את מס' השעות האמור.

קינוח והדחה:

בדרך כלל זמן ההמתנה הוא אחר אכילת בשר, דהיינו, אם רוצים לאחר מכן לאכול חלב צריך להמתין את הזמן האמור.
אך לאחר אכילת חלב אין צריך להמתין.

אך מה שכן צריך לעשות זה 'קינוח והדחה'. דהיינו לשטוף היטיב את הפה ואם יש צורך אף את הידיים.

יש שמחמירים להמתין חצי שעה לאחר אכילת חלב טרם יאכלו בשר על פי דברי הזוהר הקדוש.

בגבינות קשות יש להמתין את מספר השעות שממתינים (כמו לאחר אכילת בשר) כיון שהם מתעכלים לאחר זמן רב וטעמם בפה נמשך לזמן ממושך יותר.

ידיעה חשובה. כל מה שמותר לאכול מאכלים חלביים ולאחר מכן בשריים זה רק אם לא אוכלים אותם באותה הסעודה.
אך אם נטלו ידיים לסעודת שבת או אפילו סתם ארוחה באמצע השבוע שאוכלים בה לחם, אסור להתחיל את הסעודה
במאכל חלבי או בשתיית קפה גם אם ישטוף לאחר מכן את הפה היטיב.

יהי רצון שנזכה להדר בכל ההלכות ולעשות רצון אבינו שבשמים אמן כן יהי רצון.