קשה להסביר את זה. זו הרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה
מאת: מוטי קורן
כשמאחוריהם שנת קורונה קשה, ומעליהם גשם של קאסמים, עומדים מאות חקלאים
ומתכוננים לקבל את פניה של שבת הארץ 'שנת השמיטה', על אף כל הקשיים.
תזכורת למי ששכח: התורה מצווה אותנו להשבית את העבודות באדמה מדי 7 שנים,
ושנה זו נקראת 'שבת הארץ', שנת שמיטה.
בעוד כמה חודשים בתחילת שנת תשפ"ב, תחול שנת השמיטה הבאה. צריך הרבה כוחות ועוז ואמונה
לחקלאי לעזוב הכל ולהשבית את המטעים והשדות. שוחחנו עם אביחי קוך – חקלאי ממושב תקומה,
שמפיץ את בשורת השמיטה בעולם כולו.
אצל אביחי קוך שנת השמיטה הבאה, תהיה הפעם השניה בה הוא עתיד לשמור שמיטה כהלכה.
"שנת השמיטה הקודמת היתה השנה הטובה בחיי…" אומר אביחי בהתרגשות אותה ניתן להרגיש אפילו
דרך הטלפון. "זוהי חוויה אדירה ומרגשת שאין לה אח וריע, ואני מחכה לזה כבר מאז מוצאי שביעית שעברה…"
מה כל כך מרגש בלשמור שמיטה? ניסינו להבין. "קשה להסביר את זה. זה מכלול של דברים שמצטרפים יחד.
בראש ובראשונה – זו ההרגשה שאתה עטוף ומחובק בידיו הרחומות של הקב"ה, שמעניק לך פסק זמן
של שנה שלימה, שהוא רוצה אותך פנוי. יחד עם ההרגשה הזו שאתה מיחידי הסגולה בעם היהודי
שזוכה לקיים את המצווה המיוחדת הזו בהידור רב.
ובעיקר ההרגשה שאני אישית חוויתי – החיבור העוצמתי עם אלפי יהודים ברחבי העולם,
שהתחברו אליי דרך מצוות השמיטה, זוהי החוויה העוצמתית והמרגשת ביותר שחוויתי".
מתנה לבר מצוה
כדי להבין איך חקלאי פשוט מדרום הארץ מצליח למלא אולמות שלמים ולהשפיע על אלפי יהודים
מכל העולם, צריך להריץ את ציר הזמן שמיטה שלימה אחורה ולהבין איך בכלל מתחיל חקלאי מסורתי
לשמור שמיטה כהלכה. בו בזמן שהוא צפוי להפסדים של מיליוני שקלים, כאשר לרשותו עומדים
מספיק היתרים מפוקפקים כדי להיתלות בהן.
"נולדתי לתוך בית שהיה מחובר בקשר אמיץ לחקלאות ולאדמה. אבי שיחי' גידל מטעי זיתים במושב חמד,
הממוקם קרוב מאוד לבני ברק, (כיום אני זה שמטפל במטעים האלו) ובמקביל הקמתי גם חממות לגידול ירקות
במקום מגוריי. בכל שנות השמיטה הסתמכתי על היתרים כאלו ואחרים, בכדי להימנע מלהשבית את השדה
השבתה מלאה. בשנה השישית הקודמת עמדנו לחגוג בר-מצוה לבן שלי, ואז יום אחד הוא נתקל בחוברת כלשהי
שהסבירה את מעלת שמירת השמיטה כהלכה, והוא בא אליי ואומר לי: 'אבא, זה המתנה שאני רוצה לבר מצווה –
תשבית את השדה לגמרי. בלי שטיקים בלי טריקים…'
לקח לי זמן לעכל את זה. הלכתי לבדוק את הנושא, ואיכשהו הגעתי ל'קרן השביעית', המסייעת לחקלאים
בשנת השמיטה. יצרתי קשר עם הנציג שלהם, שעודד אותי והמריץ אותי ללכת על זה. וגם הבטיח לדאוג
לצד הכלכלי. וכך קיבלנו את ההחלטה האמיצה הזו. כמובן, שאותו רב המשיך להדריך אותי לכל אורך הדרך
איך לעשות את זה באופן המהודר ביותר. אלא שעדיין חששתי שלא אצליח לעמוד בניסיון הזה.
אנשים לא מבינים מה זה אומר עבור חקלאי להשבית את השדה שנה שלימה.
זה כמו לבוא ולשים שלט על העסק או החנות שלך – החנות סגורה למשך שנה שלימה…
זה אפילו יותר מזה – חקלאי משקיע את הנשמה שלו במטעים ובשדות. זה חלק ממנו.
ופתאום הוא צריך לקום כל בוקר להסתכל על מפעל חייו קמל מול העיניים שלו,
לראות איך הכל מתמלא קוצים, איך חממות שלמות נהרסות, מתבלות, ולשבת מול זה בחיבוק ידיים…
אני אישית לא הרגשתי חזק מספיק כדי לעשות את זה. הבנו שאם אנחנו רוצים להצליח במשימה,
אנחנו חייבים לברוח מהניסיון. החלטנו לטוס לחו"ל ולגור שם במשך כל שנת השמיטה.
כדי שלא ליפול להוצאות מיותרות, פנינו לסוכנות והצענו להם להיות שליחים למשך השנה הקרובה.
אשתי – מורה במקצועה, שובצה כמורה בבית ספר בארה"ב. הבעיה היתה – מה עושים איתי,
לסוכנות אין משרות בעבודות חקלאות בארה"ב.
בסופו של דבר הוחלט להעסיק אותי כמאבטח מטעם חברת 'אל על' בשדה"ת בניו יורק. לקחתי קורס מזורז,
ונרשמתי לעבודה. אלא שאז התברר לי שהמשרה שקיבלתי כוללת גם משמרות בשבת. הלכתי לשאול רב,
והוא הורה לי שרק אם יש בזה משום פיקוח נפש מותר לי לעבוד בשבת, אך אם לא,
אין שום היתר לעבוד בשבת. פניתי לסוכנות, והם אישרו שאכן מדובר במשימות של פיקוח נפש.
משביעית לשביעי
ארזנו את החפצים, נפרדנו בדמעות מהחממות המושקעות, ועלינו על המטוס לכיוון ניו יורק.
רק כשהגעתי לעבודה, התברר לי ששיבצו אותי למשימת שמירה על הכבודה, כלומר מדובר אולי בפיקוח,
אבל ממש לא בפיקוח נפש… הבהרתי למנהל העבודה שאין לי שום כוונה לעבוד בשבת. הוא כמובן,
לא יכול להסכים לתנאי כזה, הם מקבלים תקציב לפי תקנים, ואין לו אפשרות להעסיק עובד נוסף רק לשבתות.
סביר להניח שהם מצידם היו מפטרים אותי לאלתר, אולם העובדה שהועסקתי מטעם הסוכנות,
הקנתה לי מעמד של עובד בישראל, שם ע"פ חוק אין לפטר עובד בשל סירובו לעבוד בשבתות.
לכן הגישו עלי תלונה שאני לא מספיק מקצועי…
עוד באותו יום נשלחתי אחר כבוד בטיסה ישירה חזרה לישראל לפגישה דחופה בסוכנות.
שם הובהר לי שאם לא אסכים לעבוד בשבתות הוא ייאלץ לפטר אותי בשל חוסר המקצועיות שלי…
לא התרגשתי יתר על המידה, ואמרתי לו שאם הוא צריך לפטר, שיפטר. הוא לא האמין שאני מקבל את זה
באדישות כזו, והחל לשאול אם אני לא דואג לילדים שלי, לפרנסה שלי, ואיך אשלם שכירות וכו'.
אבל אני לא התייחסתי לטענות הללו, ידעתי שמשמירת שבת לא מפסידים, וקיבלתי בשמחה את מכתב הפיטורין.
משם יצאתי לשדה התעופה הישר לארה"ב. איך שאני נוחת אני מקבל טלפון מהרב של 'קרן השביעית' שליווה אותי,
והוא שואל אותי אם אני פנוי בימים אלו, משום ש'קרן השביעית' מחפשים חקלאי שיוכל לספר לציבור האמריקאי
בגוף ראשון מה זה להיות חקלאי, ומה זה אומר בשבילו להשבית את השדה לשנה שלימה.
אחרי גילוי כזה של יד ה' לא הייתי צריך יותר. ואכן, במשך שנה שלימה, עסקתי במתן הרצאות בנושא של שמיטה,
דילגתי מהרצאה אחת לשניה, ביקרתי בבתי ספר, בישיבות, בסמינרים ובכל מקום אפשרי.
גיליתי שם את האהבה האדירה של הציבור לארץ ישראל, ואת הצימאון העצום לדעת ולהחכים
בנוגע לחקלאות ולמצוות התלויות בארץ, ובעיקר למצוות השמיטה.
זו הייתה אחת החוויות העצומות ביותר שחוויתי בחיים. אלפי אנשים התחברו אלינו באופן אישי,
ועד היום מאות מהם ממשיכים לשמור על קשר חם איתנו. חלקם הגדול שולח את הילדים שלהם,
שבאים לשנת לימוד בארץ, לבקר ולהתארח אצלנו בשבתות, ואלו מביאים את החברים שלהם,
ויוצרים שרשרת אינסופית של אהבת התורה וחיבור לארץ הקודש.
אולם את ההשפעה שלו לא שומר אביחי רק ליהודים מחו"ל. מעבר לעיסוק שלו כחקלאי הוא משמש גם
כנציג מטעם חברת קנט – הקרן לנזקי טבע, בו הוא מעריך את נזקי הטבע השונים לצורך קבלת פיצויים
מהמדינה ומחברות הביטוח. במסגרת המפגשים שלו עם מאות ואלפי חקלאים, הוא משתדל לשכנע
את מי שהוא יכול להצטרף לחוויה העצומה הזו, של שמירת שמיטה כהלכתה, ומקשר בינו לבין 'קרן השביעית'.
אני מרגיש בזה שליחות גדולה, אומר לנו אביחי לסיום. מי שמתבונן קצת בפסוקים בתורה מבין מיד
שמצוות השמיטה היא לא רק עניין פרטי של כל חקלאי בפני עצמו, מצוות שמיטה זה עניין כללי
של כל עם ישראל, התורה מדברת במונחים של שביתת הארץ, כי רצון הבורא שהארץ כולה תשבות בשמיטה.
ומעבר לכך, מי שקרא את פרשת בחוקותי, מבין מיד שכל זכות קיומנו בארץ – היא רק באופן שהארץ שובתת,
אם חלילה זה לא קורה, אומרת לנו התורה שהארץ תתבע את שבתותיה. קטונתי כמובן מלהיות מוכיח בשער,
אבל מי יודע אם המצב הבטחוני והפוליטי המתמשך בארץ לא בא לאותת לנו שמוטל עלינו כציבור,
כעם שמעוניין לשבת בטח בארצו, לעשות את כל המאמצים האפשריים כדי שכל הארץ תשבות.