קריאת שמע – בישיבה, בעמידה, בהליכה, בשכיבה?

קריאת שמע

פרק א' משנה ג'

במשניות הקודמות למדנו מהו ה זמן שבו אפשר לקיים מצוות 'קריאת שמע' בערב ובבוקר,

ובמשנה שלנו אנחנו נלמד באיזה אופן ובאיזו צורה צריך לקיים מצוה זו, האם בעמידה,

בשכיבה, או בכל צורה שהאדם יבחר.

ויש בהלכה זו שתי שיטות שאמרו התנאים הקדושים.

 

נראה ביחד את לשון המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: בית שמאי אומרים: בערב, כל אדם יטו ויקראו – לפי 'בית שמאי',

שהם התלמידים של שמאי הזקן, אדם שקורא קריאת שמע שמעל המיטה בערב, צריך להטות את הגוף

ולהישען על איזה דבר ורק אז לקרוא, אבל לא יקרא כשהוא עומד על הרגלים בלבד,

ובבוקר יעמדו – וכשהוא קורא בבוקר, הוא צריך דוקא לעמוד על הרגלים בשעת הקריאה,

שנאמר 'ובשכבך ובקומך' – שבפסוק שבו התורה אומרת את המצוה לקרוא קריאת שמע,

היא גם מורה לנו את הצורה של הקריאה, בערב בצורה שדומה לשכיבה, וזה בהטית הגוף

כשהוא נשען, ובבוקר בצורה של קימה מהמיטה, וזה בעמידה.

זו שיטת 'בית שמאי'. אבל ובית הלל אומרים – לפי 'בית הלל', שהם התלמידים של הלל הזקן,

כל אדם קורא כדרכו – בין בערב ובין בבוקר, יכול כל אחד לקרוא בצורה שהוא בוחר לעצמו,

ואין צורה מיוחדת לאמירת קריאת שמע,

שנאמר 'ובלכתך בדרך' – שהרי בפסוק של מצוות קריאת שמע כתוב שאפילו בשעה שאדם

הולך בדרך, הוא יכול לומר קריאת שמע,

ומסבירה המשנה את שיטת בית הלל: אם כן – לפי השיטה שלהם, למה נאמר 'ובשכבך ובקומך'? –

למה התורה אומרת במצות קריאת שמע 'ובשכבך ובקומך', לכאורה יש מזה ראיה לשיטת בית שמאי

שהצורה של הקריאה משתנה בין הערב לבוקר?

מתרצים 'בית הלל': בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים – התורה לא מתכוונת

במילים האלו לצורת הקריאה, אלא רק לזמן שבו צריך לקרוא – בבוקר ובערב.

 

עכשיו המשנה מביאה מעשה שהיה, שממנו אנו למדים שצריך לעשות כפי דברי בית הלל:

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך – רבי טרפון סיפר לחביריו התנאים, שפעם אחת היה בדרכו ממקום למקום,

והטיתי לקרות כדברי בית שמאי – שבקריאת שמע של הערב הוא החמיר וקרא קריאת שמע בהטית הגוף כשיטת בית שמאי,

וסכנתי בעצמי מפני הלסטים – שעל ידי כך הוא גילה את עצמו לשודדי הדרכים והוא כמעט נהרג על ידם, ולבסוף ניצל מהם בנס.

אמרו לו – השיבו לו חביריו: כדאי היית לחוב בעצמך! – שבגלל שהחמיר לנהוג כדברי בית שמאי, ראוי היה שיענש ויהרג,

שעברת על דברי בית הלל – שמאחר וההלכה כבית הלל היה אסור לו להחמיר ולנהוג כבית שמאי!

הלכה בימינו

 

v     ואנחנו לומדים שתי הלכות למעשה ממשנתינו:

ההלכה הראשונה – שאפשר לקרוא קריאת שמע, בבוקר ובערב, בין בעמידה ובין בישיבה,

ואפילו כשהוא רוכב על בהמה (ובימינו – כשהוא יושב ברכב או באוטובוס…).

וכאשר האדם שוכב במיטה, כשהוא שוכב על הגב אסור לקרוא, שזה צורה של גאוה, אבל

כשהוא שוכב על צידי הגוף מותר לקרוא, שזה לא דרך גאוה. וכדאי להחמיר שלא לקרוא

בשכיבה בכלל, ורק אם הוא כבר שכב וקשה לו לעמוד, אז מותר לקרוא בשכיבה על הצד.

וההלכה השניה – שמי שיושב בשעת התפילה, ורוצה להחמיר לעמוד בקריאת שמע של

הבוקר כדי לעשות כשיטת בית שמאי, אסור לו לעמוד, והוא נקרא 'עבריין',

כי בזמן התנאים 'בית שמאי' ו'בית הלל', הם נחלקו בהרבה הלכות שבתורה, והיתה מחלוקת

גדולה בעם ישראל, עד שהתורה נהיתה כמעט כמו שתי תורות, וגדולי ישראל שבאותו דור

החליטו, שכדי שהתורה תישאר עם הלכה אחת ברורה, בכל הלכה שנפסקה בה ההלכה כבית

הלל, אסור לעשות כבית שמאי,

ולכן אם הוא הוא עבר על דברי חכמים שהלכה כ'בית הלל', ועשה כדברי 'בית שמאי', הרי הוא

עבריין שהוא עובר על דברי התנאים גדולי ישראל.