קנה מנגו וזכה באוצר, וגם בברכה

סיפור מדהים שסופר על ידי הרבנית קנייבסקי עליה השלום, רעייתו של גדול הדור רבי חיים קנייבסקי

יעקב לוסטיג

 

הרבנית בת שבע קנייבסקי, היתה דמות משפיעה מאוד על רבבות נשים חרדיות ולא חרדיות בארץ ישראל ובעולם כולו. היא היתה רעייתו של גדול הדור הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בתו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק לברכה, ונכדתו של "הרבי של האסירים" הגאון רבי אריה לוין זכר צדיק לברכה.

נשים רבות שמעו מפי הרבנית את הסיפור הבא, שממנו היא השכילה לקחת מוסר השכל חשוב מאוד.

בישיבת 'עץ חיים' בירושלים, היה אברך תלמיד חכם שהיה הוגה בתורה יומם ולילה. הוא היה מחבב מאוד את המצוות, אך במיוחד אהב לברך את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

מתי מברכים את ברכת "שהחיינו"? בחגים ובמועדי ישראל, כשנוטלים לולב בפעם הראשונה בחג הסוכות, כשמדליקים נר חנוכה, וגם כשקוראים את מגילת אסתר.

אבל יש זמן נוסף שבו מברכים שהחיינו: כשאוכלים פרי חדש שעוד לא טעמנו מסוג הפרי הזה בעונת הגידול הנוכחית. בפעם הראשונה בשנה בה אנו אוכלים רימון, נברך עליו שהחיינו, בפעם הראשונה בשנה בה נאכל ענבים, נברך גם עליהם את הברכה הזאת, וכן כל פרי חדש שטרם טעמנו ממנו ומשכמותו בשנה החולפת.

אותו אברך, חיבב כאמור את הברכה המיוחדת הזאת, ולכן היה נכנס אחת למספר ימים לחנות הפירות והירקות של ערבי שהחזיק דוכן בשוק 'מחנה יהודה', הסמוך לישיבת 'עץ חיים' בו הוא למד.

"יש לך פרי חדש"? היה שואל, והערבי היה משתדל תמיד לשמור עבורו פרי חדש, מתוך ידיעה ברורה שהוא יקנה את הפרי כדי לברך עליו ברכת 'שהחיינו', ולא משנה כמה יעלה הפרי.

פעם אחת הגיע היהודי וכהרגלו שאל אם הגיעו פירות חדשים.

"כן, יש לי פרי חדש, מנגו, אבל הפעם מדובר בפרי שהוא באמת יקר, ואני לא חושב שבאמת תרצה לקנות אותו", אמר הערבי במבט מלא רחמים על היהודי העני שמבזבז את כספו עבור ברכה חביבה בעיניו.

היה זה בימים שבהם רק עשירים מופלגים יכלו להרשות לעצמם קניית פירות נדירים, ומנגו בהחלט נחשב אז לפרי נדיר במיוחד.

האברך לא היסס. הוא שולף את ארנקו ושלשל לידי הערבי את מלוא הסכום שביקש עבור הפרי הנדיר.

הערבי נדהם. הוא אפילו קצת כעס על היהודי שמכלה את כספו בעבור ברכה: "בוא ואראה לך משהו, אבל תבטיח לי שלא תספר לאיש", אמר לאברך, "אתה רואה את המרצפת הזאת שנמצאת כאן מאחורי הדלפק? היא נראית תמימה למראה, נכון? אבל שים לב מה קורה כשאני מרים אותה ממקומה, מתחתיה יש סכום כסף גדול במיוחד, עשרות אלפי לירות.

"אתה רואה? אני אדם עשיר, ובכל זאת אני לא מפרגן לעצמי לאכול מנגו. אני לא נוגע בפרי הזה, וקונה ממנו רק כמה יחידות בודדות כדי למכור לעשירים גדולים ממני.

"ואתה? אתה מבזבז את הכסף רק כדי לברכת ברכת "שהחיינו"? זה חוסר אחריות מצדך. יש לך אשה וילדים?".

האברך לא נבהל מהמתקפה של הערבי. הוא גם לא ניסה לשכנע אותו ולהסביר לו כמה חשובה היא ברכת 'שהחיינו' בעיניו ובעיני אשתו וילדיו, עד שהם מוכנים לחסוך בדברים אחרים כדי שיזכו לברך אותה שוב ושוב כל ימות השנה. הוא נפרד מהערבי, והזכיר לו שימשיך לשמור עבורו את הפירות הנדירים, לכשיגיעו, כדי שיוכל לשוב ולברך את הברכה החביבה כל כך.

ימים אחדים עברו, ו… הערבי בעל הדוכן מת פתאום. מוות פתאומי של אדם בריא בשיא כוחו.

שבועות אחדים חלפו, ושלט 'למכירה' נתלה על החנות. היתה זו חנות לא גדולה ולא מטופחת במיוחד, באזור שבאותה העת לא נחשב ליקר במיוחד.

האברך הבין שנקרתה לפניו הזדמנות מיוחדת. הוא לווה כסף מחברים, ומיהר לקנות את החנות. פתח אותה, הרים את המרצפת, שלף את האוצר הכספי ובאותו היום החזיר לחביריו את ההלוואה הכספית, כשהוא נשאר עם סכום כסף גדול בידיו, ועם חנות שאותה יכול היה להשכיר לסוחרים אחרים ולזכות בכנסה חודשית קבועה.

התברר בסופו של דבר, שקנייתו של המנגו הייתה משתלמת במיוחד, והוכח שוב שמי שדבק במצוות ובמעשים טובים מתוך אמונה שלמה בקדוש ברוך הוא הזן ומפרנס את כולנו – אכן זוכה ורואה את ההשגחה הפרטית מאירה לו פנים, ומגלגלת לידיו את שכרו המלא, ועם עודף…

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.