הסתכלת היום לשמיים – מה עשה לי המשפט התמים הזה ואיך הוא שינה לי את החיים.
טור אורח מאת: מענדי
לפני חצי שנה השתנו לי החיים.
עד חודש יולי בקיץ האחרון עבדתי במכון הוצאה לאור של ספרים, ישבתי פנאן על כיסא מסתובב, נשמתי אויר מזגנים, ומידי פעם עבדתי קצת.
היה לי זמן לאכול, להתכתב עם חברים, להציץ בחדשות, ואפילו לעשות את דיאטת 3 השעות שזה אומר לצאת כל 3 שעות להפסקת יוגורט עם שקדים…
בערב הייתי יוצא לבלות, טוחן סדרות, ובקיצור חיים על הכיף כיפאק מה שנקרא.
עד שקרה מה שקרה, ובמעבר חד עברתי לנהל עסק אינטנסיבי מאד, שמונה שעות ביום שירות לקוחות פלוס ניהול עובדים.
לאחר מכן בערב טיפול בהזמנות באספקות ובחשבונאות, ובין לבין עונה בטלפון לכמאה חמישים שיחות ביום.
קִיצֶר, נהיה מצב שאין לי זמן כמעט אפילו להתפנות.
שלא לדבר על לנוח, לעשן, לאכול או לבלות, אני פשוט עובד כמו חמור מצאת החמה ועד צאת הנשמה.
ערב אחד, סיימתי פגישה עם בעל מפעל שאני עובד איתו, וישבתי באוטו בפקק ביציאה מאזור תעשייה בפאתי ירושלים, ובראש רצה לי רשימה של משימות שאני עוד צריך להספיק בשעות הקרובות עד שאצנח למיטה כרגיל בסביבות השעה 1 אחר חצות.
פתאום אני מוצא את עצמי בוהה באויר על גשר שעובר מעלי, ועל הגשר מרוח סטיקר ענקי שבטח כמה נַנַחִים הדביקו, ורשום שם:
"אחי, הסתכלת היום לשמיים ???"
אין לי הסבר הגיוני מדויק למה שקרה אחרי זה, הכל קרה כמו מתוך אינסטינקט, פשוט עצרתי בצד ימין של הכביש, דוממתי מנוע, יצאתי מהאוטו, נשענתי על המכסה מנוע, היה שם נוף יפהפה של הרי ירושלים, הרמתי עינים לשמים, והתחלתי להסתכל…
כן, פשוט ככה
להסתכל על השמיים
דקה, שתי דקות, עשר דקות חולפות ואני עדיין מסתכל, למזלי הטלפון נשאר מודבק על המגנט באוטו ואני לא הרגשתי בכלל שהזמן עובר.
אני רק מתבונן על שמיים יפים מעוננים חלקית, נושם נשימות עמוקות של אויר צח, וזהו.
רוגע
הרפיה
מדיטציה…
ולאט לאט מתחילים לעבור לי בראש מחשבות;
יא בנאדם, לאן אתה רץ? תרגיע אחי, תעצור שניה, תנשום עמוק, תפסיק לרדוף כל היום אחרי הזנב שלך.
הסתכלת היום לשמיים ?
וככה אני מתחיל לשחזר את המירוץ המטורף שאני נמצא בו כבר קרוב לחצי שנה, ואומר לעצמי, הלו מה קורה פה??? איפה אתה חי? אתה על הקרקע או שאתה בללהלנד? מה זה המרדף הזה? תרגיע נשמה תרגיע. כפרה עַלֶק.
נעמדתי מול הוואדי הענק שמולי ונתתי שאגה אדירה אהההההההההההה, ככה כמה פעמים, אהההה אהההה אהההה, מעומק הנשמה, פרקתי את כל הכאב והלחץ שעברתי בתקופה האחרונה והחלטתי בנחישות, לא עוד!
אני הולך לשבור את המעגל הזה, אני עוצר את זה כאן ועכשיו!
מה אומר לכם חברים, עבר מאז חודשיים, זה לא קל, אני עדיין באמצע התהליך, עשיתי כמה שינויים משמעותיים בסדר יום שלי, ואני נלחם עם עצמי לשמור על הסדר הזה, אבל זה עולם אחר.
פשוט התחלתי לחיות.
פתאום יש לי זמן להיות קצת בבית, עם הילדים, לצאת עם אשתי לארוחה, או סתם לשבת על כוס קפה ולחייך קצת…
ולמה אני מספר לכם את כל זה?!
כי אנחנו חיים היום בעולם מטומטם, הכל אינסטנט, המוטו זה לא כאן ועכשיו אלא כאן ואתמול, הכל טס במהירות האור.
אתה פותח את הטלפון לחייג לאשתך ואז קופצות לך שבע עשרה הודעות שלא קראת ואתה שוכח כבר מה רצית, ושעה אחר כך היא מתקשרת לצעוק, אתה עושה לה כזה, 'סורי מאמי הייתי בדרך לצלצל אלייך'.
תודו שזה קורה לכם לפחות פעם בשבוע…
וזה כבר אפילו לא בעיית קשב וריכוז, זה פשוט מערבולת אחת גדולה של מירוץ מטומטם שהמוח שלנו בכלל לא עומד בקצב.
לכן אני ממליץ לכם בחום לנסות גם לפעמים כזה בערב אחרי העבודה לצאת קצת לטבע, לבד, בלי טלפון ובלי כלום, ופשוט להסתכל קצת לשמים, להתבונן…
אם בא לך טוב אתה יכול גם לשוחח קצת עם בורא עולם, אה אבא מה נשמע? הרבה זמן לא דיברנו, נראה לי התגעגעתי קצת, מה ככה? איך החיים?…
דבר ראשון תרגישו הקלה מיידית, תוך רגע מפלס הלחץ והדאגות יורד לאפס, ומפה והלאה הכל בונוס מה שנקרא…
תנסו פעם אחת, אתם עוד תודו לי!…
רבי נחמן מברסלב שאל פעם את תלמידו: "הסתכלת היום לשמיים ?"
השיב האיש: "לא".
קרא לו רבי נחמן אל החלון ואמר: "אמור לי מה אתה רואה".
השיב לו האיש: "אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה".
אמר רבי נחמן: "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד.
רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות אחרות ואנשים אחרים. וגם אני ואתה לא נהיה כאן עוד.
ובכן על מה אתה כל כך בהול וטרוד שאין לך זמן אפילו להסתכל על השמים?"
(כוכבי אור אות ה')
שלום. האם יש לכם תמונה של הכיתוב הזה על הגשר "הסתכלת היום לשמיים"? אשמח לראות. תודה ענקית!