ניצל בנס מסירה שנתקעה בג’מייקה בשל הקורונה, וקיבל קבלה להניח תפילין בכל יום
כשהאמן עמית מנדל מירושלים החליט לפני כארבעה חודשים לצאת להרפתקת טיולים בעולם, באמצעות סירות שעגנו מנמל לנמל, הוא לא ידע שהיא הולכת לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה.
מנדל הגיע ראשית למערב הודו, ולקח טרמפים שהובילו אותו לאי לוסיה. משם המשיך לאי מרטיניק שבו פגש ימאי איטלקי שהבטיח להביא אותו לקובה, ושם התחילה ההרפתקה להסתבך.
סופה קשה תקפה את הסירה, והאיטלקי, כך התברר, לא ידע להשתלט עליה.
בנסי ניסים הם הגיעו לבסוף לקובה – רק כדי לגלות שהיא סגרה את הגבולות שלה בגלל הקורונה, ואין יוצא ואין בא.
טוב, מה עושים עכשיו?
מנדל ניסה חזור לחופיה של הרפובליקה הדומיניקנית, אבל נאלץ לעזוב בבושת פנים ובאיומים, לאחר שהחיילים המקומיים שהוצבו לאורך קווי החוף, כיוונו אליו את רוביהם.
מנדל והימאי האיטלקי נתקעו בים הקריבי על הסירה השבורה, כשכל יום הולך ונהיה קשה יותר מחברו. המזון והשתייה שלקחו עמם נגמרו במהירות, וכשביקשו אספקת מזון חדשה מהמשטרה המקומית – כפי שנהוג היה לעשות במקרה שסירה נתקעת בלב ים עם נוסעים שסכנה נשקפת לחייהם, נענו בסירוב.
הסיבה: אין להם איך לשלם.
איך מתקיימים במצב כזה, כשאפילו מזון לא נמצא כדי להשביע את הרעב?
דווקא בלב ים גילו השניים כי כרטיסי האשראי שלהם לא פועלים.
איך מתקיימים במצב כזה, כשאפילו מזון לא נמצא כדי להשביע את הרעב? פה אירע להם נס שעד היום מנדל לא יכול להסביר: הרעב היה כל כך קשה, שמנדל הוצרך לשחות מהסירה בהחבא ולהתגנב לאי קטן שהם 'במקרה' עגנו עליו. אין מקרה – אלא רק מה'.
באי הקטן הזה מצא מנדל בננות, אגוזי קוקוס וגם מנגו למכביר – שבהם השביע את נפשו ונפש חברו האיטלקי.
בכדי להעביר את הזמן, מנדל אף בנה על האי הזה רפסודה מזרדים, שעליה הפליגו השניים הלוך חזור בכל פעם כדי להביא מזון.
בלב ים כמו בלב ים, יש הרבה זמן לחשוב, וזה בדיוק מה שהיה לו למנדל.
בתוך המחשבות הוא לפתע הגה רעיון: הוא יגיד למשטרה המקומית שהוא יהודי ויבקש ממנה לאתר את מנהלי בית חב"ד בג'מייקה, כדי שינסו לעזור לו.
חשב ועשה.
בנקודה זו נשקפה סכנה מוחשית לחייו של מנדל מבחינה נפשית
המשטרה המקומית יצרה קשר עם הרב יעקב רסקין שמנהל את בית חב"ד בג'מייקה ותפסה אותו בניו יורק – אך הרב רסקין מיד יצר קשר עם מכריו בג'מייקה, וביקש שישלחו למנדל אוכל.
גם הרב רסקין, מסתבר, נתקע בניו יורק בגלל שלא קיבל אשרת כניסה לג'מייקה בשל הקורונה.
פסח התקרב, והוריו של מנדל ששהו בארץ – לא הפסיקו לחשוב מה יעלה בגורלו של בנם בתקופה כל כך טעונה. הם יצרו קשר עם שגריר ישראל בג'מייקה ומשרד החוץ, אך אף אחד מהם לא יכול היה לעזור יותר מדי בשלט רחוק.
בנקודה זו נשקפה סכנה מוחשית לחייו של מנדל מבחינה נפשית, והוריו חששו מהגרוע מכל. הם הבינו שחייבים לפעול ומהר, כדי לחלץ את עמית מהמצב אליו נקלע, לפני שיהיה זה מאוחר מדי, והתחננו לרב רסקין שיעשה משהו.
זה למעלה מחודש וחצי שהוא תקוע בסירה השבורה בלי לדעת מתי כל הסאגה הזו תיגמר.
הרב רסקין שהבין גם הוא את חומרת המצב, יצר קשר עם עורך דין שהכיר והלה הצליח לבסוף לשכנע את רשויות ג'מייקה להוריד את עמית ושותפו האיטלקי אל החוף – שם יושם בבידוד עד שיקבל את האישור הסופי להגיע ארצה דרך ניו יורק.
כש יום הטיסה המיוחל הגיע, החליט עמית לעשות עצירה קצרה בניו יורק כדי להודות לרב רסקין על העזרה הרבה שבזכותה ניצל מהסבל בסירה בג'מייקה, וכשהשניים נפגשו, עמית הסכים להניח תפילין ואף אמר בהתרגשות כי הוא מקבל על עצמו להניח תפילין בכל יום – "כדי להחזיר לאלוקים", לדבריו.
קרדיט: הדברות. הסיפור פורסם במקור בחדשות chabad.org