מצוות קריאת שמע מוגבלת לשעות מסויימות

משניות ברכות פרק א משנה ב במשנה זאת נלמד כי מצוות קריאת שמע מוגבלת לשעות שדווקא בהן הזמן לקרוא קריאת שמע, וכל המאחר הפסיד המצווה מתוך סדרת שיעורי משניות מפי הרב יונה פיינהנדלר

מצווה

פרק א' משנה ב'

 

כל יהודי צריך לקרוא 'קריאת שמע' בכל יום שני פעמים, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב.

במשנה הקודמת למדנו, באיזה שעות יש מצוה לקרוא קריאת שמע בערב, ועכשיו אנחנו נלמד

באיזה שעות יש מצוה לומר קריאת שמע בבוקר.

דרך אגב, הטעם שהקדימה המשנה והביאה את ההלכה של הקריאה בערב, לפני ההלכה

של הקריאה בבוקר, הוא בגלל שלפי לוח השנה היהודי, היום מתחיל מהלילה שלפניו,

וכמו שכתוב בתורה בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" – התורה הקדימה

את בריאת הלילה לבריאת היום.

נקרא יחד את המשנה ונסביר:

אומרת המשנה: מאימתי קורין את שמע בשחרית? – מתי אפשר להתחיל לקרוא 'קריאת שמע' בבוקר?

יש בזה שתי דעות שאמרו גדולי ישראל, התנא הראשון אומר: משיכיר בין תכלת ללבן! – 

 שכאשר האדם יכול להבחין לאור השחר הבוקע ועולה, בחוטי ציציותיו – בין החוטים הלבנים

ובין החוטים הצבועים בצבע 'תכלת', אז נחשב הזמן ל'בוקר' והוא יכול להתחיל לקרוא 'קריאת שמע'.

ונסביר: בזמן חכמי המשנה, היו כל היהודים לובשים בגד שהיו בו ארבע פינות, ובכל אחד

מהפינות היו קושרים ארבעה חוטים, והם נקראים 'ציציות', ויש מצוה ששלשה מתוך ארבעת

החוטים האלו יהיו מצמר בצבע לבן, וחוט אחד מצמר לבן הצבוע בדם של חילזון מסויים

שהצבע שלו דומה לתכלת.

ונחזור למשנה: רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי! – רבי אליעזר סובר שרק בשלב מאוחר

יותר, שאז אפשר להבחין גם בין שני צבעים הדומים זה לזה – תכלת וכרתי [שהוא צבע ירקרק

שדומה לתכלת], אז אפשר לקרוא קריאת שמע, אבל לפני כן, הבוקר עדיין לא הגיע, ולכן אי אפשר

לומר 'קריאת שמע' של בוקר.

 

עכשיו המשנה מבארת עד איזה שעה אפשר לקרוא קריאת שמע בבוקר, וממתי עבר הבוקר

וכבר אין מצוה לומר את הקריאת שמע, וגם בזה ישנם שתי דעות שאמרו חכמי ישראל:

התנא הראשון אומר: וגומרה – צריך לגמור את הקריאת שמע, עד הנץ החמה! – שהבוקר הוא

זמן מאוד קצר, ממתי שמתחיל להאיר בחוץ, כמו שלמדנו למעלה, ועד שהשמש יוצאת ומאירה בראשי ההרים.

רבי יהושע אומר: עד שלש שעות! – לפי רבי יהושע מחלקים את היום לארבעה חלקים והבוקר

נמשך עד סוף הרבע הראשון של היום.

והוא מסביר למה הוא סובר כך: שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות – שמה שצריך לקרוא

קריאת שמע בבוקר, הוא בגלל שכתוב בתורה 'ובקומך' , שצריך לקרוא קריאת שמע בזמן שהבני

אדם נוהגים לקום.

ובגלל שבני המלכים תמיד קמים הכי מאוחר, כי אין להם עבודה שבשבילה הם צריכים להזדרז לקום,

ורק בסוף הרבע הראשון של היום הם מתעוררים וקמים, לכן עד אז אפשר להחשיב את הזמן ל'בוקר'

ואפשר לקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע.

 

המשנה מסיימת בהלכה נוספת:

הקורא מכאן ואילך – גם מי שקרא קריאת שמע אחרי הזמן של הבוקר, בין לפי מה שאומר תנא

קמא ובין לפי מה שאמר רבי יהושע.

לא הפסיד! – עדיין כדאי שיאמר קריאת שמע, ואפילו שהוא לא יקיים את המצוה של 'קריאת שמע',

בכל זאת הוא יקבל על כך שכר גדול.

כאדם הקורא בתורה – כמו השכר שיקבל אדם הלומד תורה, שהשכר שיקבל בעולם הבא הוא גדול

ועצום מאוד.

 

הלכה בימינו

v     ומה שאנחנו לומדים ממשנתינו למעשה הוא, שהזמן של קריאת שמע בבוקר הוא,

מהזמן שמתחיל היום להאיר, כשבן אדם יכול כבר לזהות אדם אחר שהוא מכיר כשהוא

עומד במרחק שני מטרים ממנו.

והמצוה ממשיכה עד סוף הרבע הראשון של היום. שמחלקים את השעות של היום לארבעה

חלקים, מזריחת השמש ועד שקיעתה, והרבע הראשון הוא הזמן של המצוה.

ויש מצוה מיוחדת, שכל יהודי יזדרז לקרוא מיד בזמן המוקדם ביותר, עוד לפני זריחת השמש,

וכאשר הדבר לא מתאפשר, יכול לקרוא עד סוף הרבע הראשון של היום.

אבל יש הבדל בין אם בן אדם קורא בתחילת הזמן, שבגלל שזה מצה מובחרת, מותר לו להומר

קריאת שמע גם אם הוא בביתו ואינו יכול לבוא לבית הכנסת בשעה זו. אבל אם הוא מתעכב וקורא

מאוחר יותר, צריך להמתין שיתאספו עשרה אנשים שזה 'מנין', ויקרא ביחד איתם.

הרחבה (אפשר להוסיף בתוך המשנה כהסבר)

[הזמן הזה שאומר התנא 'משיכיר בין תכלת ללבן', הוא כשהאדם מסוגל להבחין ולזהות את חבירו

כאשר הוא רחוק ממנו שני מטרים.

והטעם שהתנא אומר סימן של הבחנה בין תכלת ללבן, ולא אומר את השיעור הפשוט יותר שיזהה

את חבירו, הוא בגלל שבמצוות לבישת 'ציצית' כתוב בתורה "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות

השם" , ומכך למדו חכמי ישראל, שלא מקיימים מצוות ציצית אלא רק ביום – שאז יכול האדם לקיים

את מצוות "וראיתם" – שזה זמן שבו הוא יכול לראות את חוטי הציצית, אבל בלילה שהוא לא רואה

את החוטים, אין מצוות.

ואפשר לומר, שלכן התנא הביא את ההבחנה בחוטי הציצית כסימן לזמן של הבוקר, שהרי גם מצוות

ציצית אינה נוהגת אלא ביום].