טקס ההבדלה הוא טקס קבוע אותו אנו עורכים עם צאת השבת, ובאמצעותו אנו מפרידים בין קדושת השבת לבין ימות החול. אנו פותחים באמירת פסוקים של הצלחה ושפע, כדי להמשיך עלינו שבוע מוצלח ושופע ברכות, ממשיכים בברכה על היין לכבודה של שבת קודש שעוזבת אותנו, ומסיימים בברכת 'המבדיל בין קודש לחול' שבה אנו מודים לקדוש ברוך הוא על ההבדלה הברורה בין שבת קודש לבין ששת ימי המעשה.
בתווך, בין ברכת 'הגפן' על היין, ובין ברכת 'המבדיל בין קודש לחול', אנו מברכים שתי ברכות נוספות: ברכה אחת על הבשמים, אותם אנו מריחים כדי לחזק את הגוף שמצטער צער רב על צאת השבת. חכמנו זיכרונם לברכה מלמדים אותנו שמדי שבת נכנסת לגוף שלנו נשמה נוספת – 'נשמה יתירה' הם מכנים אותה. כשיוצאת השבת הנשמה היתירה עוזבת את הגוף, וההרגשה שהגוף מרגיש היא מעין ההרגשה שהוא חווה בזמן המוות, כשהנשמה שלנו עוזבת את הגוף.
ברכה נוספת שמברכים בהבדלה היא ברכת 'מאורי האש' שבה אנו מודים לקדוש ברוך הוא על שברא את האש, לטובתנו ולהנאתנו.
עוד לפני עריכת טקס ההבדלה אנו אומרים נוסח קצר יותר של הבדלה, תוך כדי תפילת ערבית, באמצע ברכת 'אתה חונן לאדם דעת' הנאמרת בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה).
עד לשמיעת הבדלה אסור לעשות מלאכה, למרות שהשבת כבר יצאה. עם זאת, אפשר להבדיל בקיצור נמרץ ולומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ולאחר מכן לעשות מלאכה. אבל אסור לאכול שום דבר או לשתות כל משקה (למעט מים) עד שמיעת הבדלה על היין.