בברכת המזון היא מצווה חשובה שבה אנו מצווים על ידי התורה הקדושה ^
יעקב לוסטיג
כתוב בתורה הקדושה: "ואכלת ושבעת ובירכת את השם אלוקיך". כלומר, אחרי שאנו אוכלים לחם והופכים לשבעים, אנחנו צריכים לברך את הקדוש ברוך הוא.
החיוב הוא 'מצוות עשה מדאורייתא', כלומר, מצווה שאנו מצווים לעשות אותה, והיא מפורשת בתורה. המצווה היא רק על אכילת לחם על שלל סוגיו, כולל פיתה, לחמניה, באגט, לאפה, פיתה עיראקית או חלה לשבת.
עם זאת, רק מי שאכל שיעור 'כזית' שהוא 23 גרם – חייב לברך. מי שאכל כמות קטנה יותר מברך ברכת המזון.
הרב אליהו חיים פנחסי, העומד בראש מערך הכשרות במבשרת ציון, מסביר בשיחה עם 'אחינו', שהחשיבות של ברכת המזון היא גדולה מאוד: "בספר 'החינוך' כתוב ש"כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד". ומקובל בשם גדולי הרבנים שיש לברך את הברכה דוקא מתוך סידור וזו סגולה גדולה מאוד להתברך בפרנסה, בבריאות ובעוד דברים טובים".
"בספר 'חסידים' כתוב שצריך מאוד מאוד להיזהר בברכת המזון, וכשמברכים צריך להפנים ולחשוב על המילים שאנו אומרים, ולא סתם למלמל אותן בלי מחשבה. הוא מביא שם מעשה באחד שמת והתגלה בחלום לאחד מקרוביו ואמר לו, "בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכוונת הלב".
החיוב לברך מוטל על גברים ונשים כאחד, ומצווה על ההורים לחנך גם את הילדים הקטנים שלהם לברך ברכת המזון בהתאם לגילם, כשבשלב הראשון מלמדים אותה רק מעט מתוך הברכה, וכשהם גדלים מוסיפים עוד בהדרגה עד שהם מסוגלים לברך את הברכה במלואה כשהם מגיעים לגיל שש או שבע.
למרות שהחיוב לברך הוא בעיקרון על אכילת לחם, יש מקרה נוסף שבו חייבים לברך ברכת המזון: כשאוכלים עוגות או מני מאפה שיש בהם קמח, הם אפויים בתנור או על גבי האש, ורק במקרה שבו אכלתם כמות של 230 גרם או יותר. אם אכלתם פחות, אינכם חייבים לברך עליהם ברכת המזון, אלא אם כן קבעתם על המאפה סעודה, כלומר הפכתם אותו לארוחה העיקרית שלכם ולא רק נשנשתם מעט כדי להשקיט את הרעב. כך למשל, מי שאוכל פיצה בתור ארוחת ערב, יברך עליה ברכת המזון.
אבל כאשר אנו אוכלים דברים מטוגנים בשמן עמוק כגון ביסלי או לביבות וכדומה אף ששיעורן גדול, איננו מברכים ברכת המזון אלא ברכת 'מעין שלוש' – "על המחיה ועל הכלכלה". וכן הדין בכל דבר שהוא מבושל כגון פסטות, אטריות, פתיתים – אף שאכל מהם כמות גדולה מאוד, אינו מברך עליהם ברכת המזון.
מי שאכל במהלך הסעודה מאכלים שונים, ושתה מים או יין, אינו צריך לברך עליהם ברכה אחרונה כמו ברכת 'בורא נפשות' או ברכת 'על המחיה' – כי ברכת המזון כוללת את כל הברכות ופוטרת אותנו מהן.
את ברכת המזון אפשר לברך עד 72 דקות מסיום הסעודה, אבל מי שאכל סעודה גדולה והוא עדיין שבע ממנה, יכול לברך ברכת המזון גם אחרי שעתיים או יותר. עם זאת, רצוי ומומלץ לברך ברכת המזון מייד כשמסיימים לאכול, כדי למנוע מצב של שכחה או מקרה שבו תצטרכו לצאת בדחיפות ולא תוכלו לברך.
כשמברכים ברכת המזון צריך לשבת ליד השולחן עליו אכלתם. מי שנאלץ לצאת בדחיפות יברך במקום שבו הוא נמצא גם אם הוא לא ליד השולחן, אבל יש לעשות רק במקרה של חוסר ברירה מוחלט, ובכל מקרה בו אתם יכולים לחזור למקום בו אכלתם ולברך בישיבה ליד השולחן – יש לחזור ולברך.
בתורה כתוב רק שאנחנו צריכים לברך ולא כתוב כיצד נברך ומה יהיו המילים שנאמר. עם זאת, את המילים של ברכת המזון תיקנו צדיקים גדולים וקדושים: כשהחל ה'מן' לרדת לבני ישראל במדבר, תיקן משה רבינו את הברכה הראשונה "הזן את העולם כולו בטובו" וכו', יהושע בן נון תיקן את הברכה השניה כשנכנסו לארץ ישראל. את הברכה השלישית העוסקת בירושלים ובבית המקדש תיקנו דוד המלך ושלמה בנו, ולאחר חורבן בית המקדש שינו החכמים מעט את הנוסח שלה, בו אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ייבנה במהרה את בית המקדש החרב. את הברכה הרביעית, ברכת "הטוב והמטיב", תיקנו חכמי ישראל לאחר חורבן בית המקדש, כשהמלכות המרושעת הרשתה לקבור את היהודים הרבים שנהרגו בעיר ביתר והגיים לא הרשו לקבור אותם משך זמן רב.
ולסיום: חכמנו זיכרונם לברכה כותבים דבר נפלא: כשיהודים מקפידים ומדקדקים לברך ברכת המזון בכל פעם שהם אוכלים לחם, הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עם ישראל וברכת המזון היא כמו מתנה שאנחנו נותנים כביכול לבורא עולם כדי שידון אותו לזכות בכל פעם שבא השטן ומקטרג עלינו.