מה גילתה ד"ר יורזינסקי כשהרכיבה מצלמות על ראשי הזרזירים

את הקדוש ברוך הוא אפשר למצוא בכל מקום ובכל תופעה, אפילו בפעולה הפשוטה והלא רצונית של מצמוץ העין, אפשר למצוא את השם יתברך.

מה גילתה ד"ר יורזינסקי כשהרכיבה מצלמות על ראשי הזרזירים

אוהד אטינגר

 

אחד האינסטינקטים הטבעיים ביותר שנטבעו בכל אחד מבני האדם החיים על פני האדמה,

הוא הצורך למצמץ. כן כן, הצורך לעצום את העין לרגע קל, כדי לספק לגלגל העין מעטפת

לחות והגנה מפני האוויר היבש וחלקיקי האבק שמרחפים על גביו. בטח אתם ממצמצים

עכשיו במרץ רב, כי אתם חושבים על זה. אבל גם בזמן שאתם בכלל לא חושבים על מצמוצי

עיניים אתם ממצמצים, כמו שאמרנו, מכורח האינסטינקט.

בואו נחשוב לרגע מה היה קורה אם לא היה טבוע בנו האינסטינקט הזה, חלילה וחס.

תינוק היה נולד, משאיר את עיניו פקוחות ומתעוור. נסו להביא בקבוק עם דבק לילד קטן

שבחיים שלו לא ראה או שמע על מוצר שנקר 'דבק'. הוא ימרח להנאתו, ידביק גזירי נייר

על דפי בריסטול, ולאחר מכן יניח את הדבק בצד וילך לשחק בצעצועים אחרים. כשהוא יחזור

חזרה, הדבק כבר יהיה יבש ובלתי שמיש. למה? כי אף אחד לא הזהיר את הילד שהדבק

מתייבש אם לא סוגרים אותו מייד. אז איך הוא יודע למצמץ בעיניים? מי לימד אותו?

האינסטינקט הזה שטבעו בדם שלו, מי טבע אותו שם? מי ברא אותו בצורה כזאת,

כשהמוח הקטן והלא בשל שלו כבר מבין ויודע שהוא חייב, אבל ממש חייב למצמץ עם העיניים?

 

לא רק בני אדם

 

חוקרת אמריקאית בשם ג'סיקה יורזינסקי, עוסקת כבר שנים רבות בבחינת האופן שבו בעלי חיים

מקבלים מידע על סביבתם. בין היתר היא תהתה כיצד הציפורים מאזנות בין הצורך למצמץ לבין

הצורך להשיג מידע ויזואלי.

"בני אדם", היא אומרת, "ממצמצים לעתים קרובות, ובאותם שברירי שנייה שבהם עיניהם עצומות

הם מאבדים את הקשר עם הסביבה. תהיתי מה קורה אצל בעלי חיים אחרים".

סיפורה של יורזיסקי הובא ב'ניו יורק טיימס' האמריקאי, בכתבה מפרי עטה של אליזבת פרסטון,

ובהמשך תורגם המאמר לעברית על ידי 'הארץ'. בדומה לציפורים אחרות מבירה כותבת המאמר,

כשזרזירים ממצמצים קרום חצי שקוף מכסה לשבריר שנייה את עיניהם. ד"ר יורזינסקי הרכיבה

על ראשי הזרזירים מצלמות שמכוונות אל פניהן. בצילומים רואים שהזמן שהן משקיעות במצמוץ

פוחת ברגעים מסוכנים במעופן. התגלית פורסמה לאחרונה בכתב העת Biology Letters.

לצורך המחקר פנתה החוקרת לחברה שמייצרת ציוד לניטור פעולה של עיניים והזמינה ממנה

התקן שהותאם במיוחד לראשי הציפורים.

מכיוון שעיניהן של ציפורים ממוקמות בשני צדי הראש, ההתקן כולל שתי מצלמות שכל אחת

מהן מכוונת לעין אחרת, מארז לסוללה שמוצמד לגב הציפור ומשדר. יורזינסקי צדה עשרה

זרזירים ארוכי זנב, עוף נפוץ בטקסס, והרכיבה עליהם את ההתקן. היא הרכיבה את הציוד

רק על גופם של הזכרים, שממדיהם מאפשרים להם לשאת אותו.

"היא שחררה את הציפורים במתחם מגודר ורדפה אחריהם כדי לאלץ אותם לעוף",

נאמר בכתבה. "בזמן שהזרזירים עפו, ההתקן תיעד את תנועת העיניים שלהם. יורזינסקי

חילקה את הסרטונים שהתקבלו לשלבים – עמידה על הקרקע, המראה לקראת מעוף

ונחיתה – וגילתה דפוסים ברורים: בעת המעוף הציפורים מצמצו במהירות רבה יותר

מאשר בזמן ששהו על הקרקע. לפני הנחיתה הם כמעט שלא מצמצו.

"הגיוני לגמרי שהציפורים ימקסמו את המידע הוויזואלי שהן מקבלות בשלבים הקריטיים

של המעוף", אמרה ד"ר יורזינסקי. בזמן מעוף מהיר, התנגשות בעצם אחר עלולה להיות

אסון. בחירת מקום לנחיתה גם היא מסוכנת. חשבו על ציפור שנוחתת על ענף. "אם הציפו

ר תחטיא אותו במקצת, היא עלולה לנחות באוויר וליפול על הקרקע", אמרה ד"ר יורזינסקי.

"היא גם שמה לב שהציפורים מצמצו לעתים קרובות יותר ברגע שהן נגעו בקרקע.

ייתכן שזה נובע מהצורך שלהן למצמץ לאחר שהחזיקו את עיניהן פקוחות, או כדי להגן

עליהן מפני אבק וחלקיקים אחרים. ד"ר יורזינסקי מתכוננת להמשיך בניסויים עם ציפורים

שעפות בסביבות שונות, דוגמת יער שמעמיד מכשולים רבים יותר".

מה שמעניין זה שממצאיה של יורזינסקי דומים לנתונים על מצמוץ של טייסים. מחקר

מ-1996 הראה שטייסים שתרגלו בסימולטורים מצמצו מהר יותר מאשר בטיסות עצמן.

הם מצמצו לעתים רחוקות יותר בעיקר בזמן הנחיתה. מחקר מ-2002 הראה שטייסים

מצמצו פחות בחלקים של הטיסה שדורשים תשומת לב ויזואלית רבה יותר.

"הטייסים אינם מתנהגים בדיוק כמו ציפורים, אבל המקבילות מעניינות", אמרה יורזינסקי.

"בזמן תמרונים מסוכנים הזרזירים עשויים להפיק תועלת מעיניהם הפקוחות. לדעתי,

היכולת שלהם להתאים את המצמוץ באופן כה מדויק, בזמן שמבחינתם חשוב כל כך

להיות ערניים לסביבה שמקיפה אותם, היא לא פחות ממדהימה", אמרה.

 

המסקנה המתבקשת

 

העובדה שהאינסטינקט הזה טבוע בבני אדם מרגע לידתם, ואפילו עופות יודעים לעשות

שימוש נכון במצמוצי העיניים שלהם, גם מבלי שמישהו ילמד אותם, מחייבת אותנו להסיק

מסקנות. מישהו ברא אותנו ככה!

מישהו ברא בדרך הזאת את החיות והעופות.

שום דבר לא קורה מעצמו, ולכל תופעה טבעית יש הסבר, יש לה סיבה ויש מישהו שתכנן

אותה וגרם לה לקרות. אז בואו נודה לקדוש ברוך הוא שטבע בנו את האינסטינקטים הללו

שמאפשרות לנו ליהנות מראייה תקינה, מנשימה סדירה, מזהירות טבעית מפני הסכנה ועוד ועוד.

 

ועוד מצמוץ אחד קטן

 

ואם אנחנו כבר מדברים על מצמוצי עיניים כדאי שניזכר לרגע במה שנאמר בכתוב 'ועוצם עיניו

מראות ברע', ומה שאמרו חכמי המשנה שצריך אדם להיות 'קל כנשר' כלומר מהיר וזריז לעצום

את העיניים שלו כשהוא נחשף לדברים שאסור ליהודי לראות או שלא כדאי לראות.

נשתדל לשמור על העיניים, ולעצום אותם במהירות, בזמנים ובמקומות הנכונים, לקדש שם

שמים ולעשות רצונו יתברך בלבב שלם.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.