מדוע אלוקים מבקש מאתנו לקיים מצוות?

 הרב יעקב שטיר בהסבר על שאלה שנשאלת הרבה 

רבים שואלים אותנו למה אנחנו מקיימים מצוות, בעצם למה אלוקים צריך שאנחנו נשמור ונקיים את המצוות שלנו?

התשובה היא כך

המצוות שאנו מקיימים לא מוסיפים לאלוקים שום דבר. הוא יתברך נמצא תמיד בשלמות גמורה, ואין שום דבר בו אפשר להוסיף לו משהו.

הפסוק אומר "אם חטאת מה תפעל בו, ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח". (איוב ל"ה, ו'-ז')

אם כך הם פני הדברים, אז יש להבין מדוע אלוקים מבקש מאתנו לקיים מצוות? מהי המטרה בכך?

התשובה היא שהמצוות ניתנו לנו רק עבור התועלת שלנו. התועלת שאנו מקבלים מקיום מצוות היא עצומה, הן בתחום הרוחני והן בתחום הגשמי.

הקדוש ברוך הוא, מרוב אהבתו אלינו, נתן לנו את המצוות, בכדי להיטיב איתנו, וכפי שאמרו חז"ל: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". כשאנו מקיימים מצוות, לקדוש ברוך הוא יש נחת רוח גדולה מהטובה הגדולה שאנו, בניו היקרים, מקבלים באמצעות המצוות.

עוד מצאנו בדברי חז"ל שאמרו: "לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות (לטהר אותם), וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות". (מדרש בראשית רבה מ"ד)

ככל שנרבה יותר בעשיית מצוות, כך יהיה לנו יותר טוב, והשכר שנקבל לעתיד לבוא יגדל עד מאד.

הרמב"ן בפירושו על התורה (דברים כ"ב, ו') מאריך בעניין זה, ונביא בזאת חלק מדבריו:

"אין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם. וזהו 'לצרף בהן', שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד.

ולשון זו האגדה עצמה הוזכרה ב'ילמדנו' (תנחומא שמיני ח') בפרשת 'זאת החיה', וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו, או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל טמאות, אם חכמת חכמת לך (משלי ט' י"ב), הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות, שנאמר (תהילים י"ב ז') 'אמרות ה' אמרות טהורות', ונאמר 'כל אמרת אלו-ה צרופה'. למה? שיהא מגן עליך.

הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה, ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת, כנראה מפשוטיהם. ואפילו ה'זכר לנפלאותיו' שעשה, שצוה לעשות לזכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית, אין התועלת לו, רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות מגן עלינו, כי כבודנו וספרנו בנפלאותיו מאפס ותוהו נחשבו לו.

… הנה בארו שאפילו הלולב והסוכה והתפילין שצוה בהן שיהו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, אינן לכבוד ה' יתברך, אבל לרחם על נפשותינו. וכבר סידרו לנו בתפלת יום הכפורים 'אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך'. וכן אמר בתורה 'לטוב לך', כאשר פירשתי. וכן 'ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים', והכוונה בכולם לטוב לנו, ולא לו יתברך ויתעלה, אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות". עד כאן לשון הרמב"ן.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.