צעדתי ברחוב, כאשר לפתע אני שומע צרחות ומבחין באשה נופלת ומאינה מתרחק ממנה במהירות

הזדעזעתי. הזהו ציפור השיר החמוד הזה? אכזר קיצוני... שתלטן מטורף... פולש מסוכן... ומה לא?

אינני חובב טבע מושבע, אף פעם לא תתפסו אותי מסתובב בהרים עם "מגדיר פרחים"… מאינה

מה שכן, כשיש משהו בולט ביופי עולמו של הקב"ה אני משתדל להתבונן בו וליהנות ממנו.

לפני כמה שנים קלטו אוזני ניגון ערב של ציפור שיר. לא ציוצים ידועים, כי אם ניגון שובה לב.

הדבר חזר על עצמו כמה פעמים, וידעתי בוודאות שמדובר בציפור שלא היה כאן – בארץ ישראל – בעבר.

נולדתי כאן. גדלתי כאן. ומעולם לא שמעתי את השיר שהוא יודע להשמיע.

כעבור זמן צד את עיני בעל השיר: ציפור יפה תואר. גזרתו מעוצבת וגמישה. מקורו צהוב בהיר

מזהיר על רקע שחור עז. את כנפיו מעטרים כתמים לבנים בוהקים. מדי פעם היה נוחת פריט שכזה

על מנו המזגן שליד חלוני, אהבתי להסתכל עליו, ובעיקר להקשיב לשיריו היפים…

יהיה מצחיק לומר שנקשרתי לציפור הזה – אני ממש לא הומניסט שמעדיף ציפורים

על בני אדם… – אבל הציפור הזה בהחלט סקרן אותי. ביררתי אודותיו: שמו "מאינה מצויה" או "מאינה הודית".

אין לו את הכישרון של תוכי אך הוא נמנה על העופות החקיינים ומסוגל לחקות קולות.

המאינה מזיק לחקלאות, כגון לכרמי ענבים (הרדיוס הרחב של אזור מגורי משופע בכרמי יין)

והוא מהאחראים להחדרת מלרית העופות לאוסטרליה. הוא מתחרה בהצלחה עם מינים אחרים

על מזון ואתרי קינון. מקורו בכלל מהאזורים הטרופיים של דרום אסיה, והועבר למדינות אחרות בעולם

לשם "הדברה ביולוגית" של מזיקים. בארץ הוא התפשט בטעות: לפני 25 שנה הביאו אותו ל"צפארי"

שבתל אביב, אך הוא מצטיין בבריחה מכלובים וכך התפשט במהירות – על בכל רחבי הארץ.

עם התפשטותו החל המין להיחקר ע"י מחלקות הטבע של אוניברסיטאות בארץ וכד'. במהלך תצפיות

בפארק הירקון בתל אביב, אובחן כיצד הוא משתלט על אתרי קינו של ציפורים אחרים ודוחק אותם החוצה.

כעבור תקופה אכן הידלדלה אוכלוסיית הציפורים בפארק הירקון לטובת המאינה. במקרה אחר הוא נצפה

חוטף ארבעה גוזלים מתוך קן, וכעבור שבוע מקים באותו מקום קן לעצמו. רצחת וגם ירשת. הוא גם לא מפחד

מעורבים ואפילו מחתולים. ציפור השיר הזה לא בוחל בשום מקום לשם הקמת קן – הוא נתפס אפילו מקים

לו בית במטוס אשר חנה במשך שבוע בשדה דב. הוא פיקח ויכולת העברת המידע שלו לחבריו,

מקשה על מיגורו. בקיצור, המאינה הוגדר ע"י האו"ם "אחד מ-100 המינים הפולשים המסוכנים בעולם".

ייבואו לארץ אסור ע"פ חוק, אך מי צריך לייבא מחו"ל כאשר הוא מתרבה ללא מעצור?!

יצא לי פעם גם להיפגש אישית בתוקפנותו. צעדתי ברחוב, סמוך לביתי, כאשר לפתע אני שומע צרחות

ומבחין באשה כורעת ליפול ומאינה מתרחק ממנה במהירות. נעמדתי לתצפת והבחנתי כיצד

מאינה שבנה קן בסמוך תוקף את כל העוברים ושבים. כנראה מישהו לקח לו את הגוזלים והוא מבקש להתנקם.

התקשרתי הביתה, הזמנתי את הילדים שלי למקום. אמרתי להם, חכו כאן ותראו משהו יפה.

חלפתי ליד הקן ללא חשש, שכן הייתי מודע להתקפה הצפויה ותכננתי להתכופף שנייה

לפני הוא יפגע בי אך ברגע האמת גם אני נבהלתי, פתאום הרגשתי חבטה קלה בראש,

והתכופפתי אינסטינקטיבית עד הרצפה… המאינה תקע בי את גחונו וכמו מטוס שיוט נעלם.

הזדעזעתי. הזאת נעמי? הזהו ציפור השיר החמוד הזה? אכזר קיצוני… שתלטן מטורף… פולש מסוכן… ומה לא?

ואז קלטתי: לפעמים זה כך גם בבני אדם. אל תיתן עיניך במראה החיצוני.

יהודי נמוך קומה, בעל כרס ועבדקן, מסורבל ובעל תנועות מגושמות, שלב רחמן פועם בו –

יפה פי מיליארד מאדם מעודן, מנומס וענוג, שלב אכזר משתולל בקרבו!

המאינה ממשיך לשיר ליד חלוני – אבל אני כבר לא כל כך מקשיב לו…

(יתד נאמן – מוסף שבת קודש גליון 38 תשע"ו)

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.