הרב בנימין גולד
כמה פעמים, יצא לכם לשמוע איזה דבר תורה קצר ומעניין ברדיו, באוטובוס, וסתם ככה מחבר שפגשתם. אנחנו שומעים מידי יום הרבה דיבורים, קצת פוליטיקה, קצת רכילות, כל פעם משהו אחר כאשר רוב בדברים שאנחנו מקשיבים להם, בדרך כלל לא יעניינו אותנו שעה אחרי ששמענו אותם…
למה הקשבנו? סתם כי "ככה זה" מדברים, מקשקשים, וממשיכים הלאה
אבל ישנם דיבורים שכדאי לנו להקשיב להם בעומק, לסגור אותם ולקשור אותם חזק חזק ללב שלנו
דיבור טוב עם תוכן של מוסר, ערכים, תורה ודרך ארץ, גם אם הוא כזה שהרגע הוא לא ממש מעניין אותנו, תמיד כדאי יהיה להעדיף אותו על דיבורים אחרים, וזו הסיבה למה לא כדאי לנו לוותר אף פעם על שיעור תורה קצר, על דבר תורה ששמענו מחבר, ועל כל הזדמנות להקשיב לדברים מועילים באמת לעולם הזה, וגם לנשמה בעולם הבא.
בסיפור הבא שלפניכם תיחשפו לכוחו של דבר תורה, שבזכותו ניצל אדם ממוות, גם אחרי שעברו שנים מאז ששמע את השיחה
סיפר הרב הירושלמי רבי שבתאי יודלביץ ז"ל, שבדרשות הקבועות שלו בבית כנסת 'זכרון משה' בירושלים, היה מגיע קבוע בחור שקצת ירד מדרך התורה, והוא היה שומע ומעביר את הזמן בליל שבת בשמיעת הדרשה, אבל לא היה נראה שזה עושה לו משהו.
הוא ניגש פעם לרבי שבתאי, ואמר לו: שהוא לא מרגיש שום חיזוק מהדרשות, זה אולי טוב לו להעביר את הזמן, הוא גם נהנה מהסיפורים ולפעמים גם מהבדיחות, אבל לא יותר, זה לא נכנס לו!! נכנס באוזן ויוצא מיד!
אמר לו רבי שבתאי: כתוב בתורה "והיו הדברים האלה על לבבך", על לבבך כתוב ולא בתוך לבבך! מדוע? הרי העיקר מה שהדברים נכנסים בתוך הלב של האדם ולא נשארים בחוץ על מעטפת הלב?!
אלא שזו הדרך של התחזקות האדם, לא תמיד הדברים מיד פועלים את פעולתם, דברים רוחניים יש להם השפעה עמוקה וארוכת טווח, הם נכנסים לאדם ועומדים על לבו, וגם כשנראה לו שזה לא עושה לו כלום שזה לא מחזק אותו, אבל הדברים יושבים על לוח ליבו, בונים אט אט את קומתו ובניינו הרוחני, עד שביום מן הימים זה יחדור ללבו ויתחזק ויתרומם.
עברו כמה שנים, והנה פוגש יום אחד רבי שבתאי את הבחור שלנו, והנה הוא נראה בן תורה רציני וחזק! לתמיהת רבי שבתאי, מה הביאו לכך?
ענה לו הבחור, שבמלחמת יום הכיפורים הוא גויס למלחמה, והיה בצוות טנק באזור תעלת סואץ, כשהם מתקדמים בשדה הקרב בתוך התקפה בלתי נגמרת של פגזים ששרקו ללא הרף…
והנה בום אדיר!!!!…. אש עשן מחנק…. פגז פגע פגיעה ישירה בטנק שלהם! לא רואים כלום, רק זעקות שבר תימרות אש ועשן…
מספר הבחור לרבי שבתאי: הרגשתי ממש ברגעים האחרונים של חיי, ניסיתי להיזכר במילות הווידוי… העשן הלך והחניק, ואין מוצא! ואז משום מקום, נזכרתי בדבריו של הרב שאמר לי, שדברי חיזוק שאדם שומע גם אם נראה לו שלא משפיעים עליו אבל הם יושבים לו 'על' לוח ליבו עד שיזכה ויכנסו לליבו, והחלטתי מיד שאם אני ניצל מהתופת הנוראה אני מיד מתחזק, לוקח את הדברים ששמעתי מהרב כל השנים ומכניסם לליבי…
ואז לפתע נס!! אני מגלה ממש בשניות האחרונות לפני שנגמר לי האויר, חור ענק שנפער בתחתית הטנק מהפגז שעבר מצד לצד, בכוחות אחרונים נשכבתי והתגלגלתי לעבר החור ומשם החוצה לאויר עד שבאו לחלץ אותי בחסדי השם.
אז הבנתי את משמעות לשון התורה 'על לבבך', אדם שומע קונה לעצמו ידיעות וחיזוקים, זה נראה לו שזה לא משפיעה, זה לא נכנס לו ללב, זה לא בונה אותו, אבל האמת זה נמצא זה ממתין זה מצפה, ואז בבת אחת הכלים שקנה לעצמו משפיעים מעוררים ומחזקים את בנינו הרוחני.
אין להתייאש אף פעם מלעורר את האחרים ואת עצמו גם כשנראה שאין השפעה היא בא תבא. עוד חיזוק ועוד שיחה ועוד התעוררות בונים את בניינו הרוחני של האדם.