יעקב לוסטיג
"פיקוח נפש דוחה שבת". כולם יודעים את זה. אם לפנינו אדם שנדקר על ידי מחבל בבטנו חלילה, ויש חשש שהוא ידמם למוות, אין ספק שמותר להתקשר למד"א, להזמין אמבולנס ולעשות כל מה שצריך כדי להציל את חייו של הפצוע.
אבל מה קורה כשמדובר בתינוק בן שבועיים שסובל מחום גבוה? ואם בכלל לא מדובר בחשש לחיי אדם אלא רק בילד שהתפרע ושבר יד? ובכלל, אם כואב לי הראש בשבת, אני יכול לבלוע אקמול או שאסור לעשות את זה?
לפני שנתחיל לפרט את ההלכות הקשורות בנושא, נקדים ונחלק את כל הנושא הרפואי בשבת לשלושה חלקים מרכזיים:
- חולה שיש בו סכנה – כלומר חולה שחייו תלויים לו מנגד, ויש חשש שאם לא נטפל בו כראוי נגרום לכך שהוא יהיה במצב של סכנה לחייו.
- חולה שאין בו סכנה – אדם שסובל משפעת לדוגמה. הוא מרגיש רע מאוד, קשה לו לצאת מהמיטה, הוא לא מסוגל לאכול כמעט כלום, אבל לא נשקפת שום סכנה לחייו.
- 'מקצת חולי' – כלומר אדם שאינו מרגיש טוב, אבל הוא יכול לתפקד כרגיל. קצת כואבת לו השן, אבל זה לא מפריע לו לסדר היום, הוא יכול לצאת לבית הכנסת, לסדר מעט את הבית ואפילו לשבת בראש השולחן ולנהל את הארוחה המשפחתית ביד רמה.
המקרה הראשון, של 'חולה שיש בו סכנה', הוא מקרה קלאסי העונה להגדרה 'פיקוח נפש דוחה שבת'. עבור חולה כזה מותר לעשות כל דבר שיגרום לו להרגיש טוב יותר, ובלבד שהדבר קשור למצבו הבריאותי. אסור לנו להדליק לו מוזיקה כדי לשמח אותו, אבל מותר לכבות את המזגן אם קר לו, או לחלופין להדליק לו תנור כדי שלא יסבול מקור. את כל המלאכות האלו מותר לעשות בלי שום חשש, ולא צריך לחפש גוי שיעשה אותן במקומנו.
חשוב שנזכור, שאותו אלוקים שצווה עלינו לשמור את השבת, הוא זה שצווה עלינו לחלל אותה כשצריך להציל חיי אדם. אין לנו שום סיבה לחשוש מביצוע המלאכות הללו ומי שמונע את עצמו מלהזמין אמבולנס בשבת לאדם שנמצא בסכנה – עונשו גדול מאוד.
המקרה השני, של 'חולה שאין בו סכנה', מורכב יותר. אסור לחלל עליו את השבת, אסור להדליק לו מאוורר או מזגן, ואסור גם להתקשר לרופא כדי להתייעץ אתו איך אפשר להקל על סבלו של החולה. אם יש לנו חשש שאולי החולה נמצא במצב של סכנה, אפילו אם זה רק ספק קל – חובה להתקשר לרופא או להזמין אמבולנס כנ"ל, אבל כל עוד ברור לנו שאין כאן סכנת חיים אסור לחלל עבורו את השבת.
עם זאת, מותר לבקש מגוי שידליק עבורו תנור אם קר לו, או אם יש לו צורך בכך שיבשל לו מרק טעים, וכמובן שמותר לתת לו לבלוע תרופות, אם הדבר אינו כרוך בחילול שבת. כלומר, החולה יכול לבלוע אקמול, או אנטיביוטיקה, או כל תרופה אחרת. אבל אסור ללכת לקנות את התרופה בשבת ולבקש מרופא יהודי שיכתוב לו מרשם.
המקרה השלישי, של 'מקצת חולי': אסור לו לבלוע תרופות, אסור אפילו לבקש מגוי שיבצע עבורו מלאכות, ואסור אפילו לעשות מעשים של רפואה כמו למשל לגרגר עם מי מלח בגלל כאב שיניים. מותר לעשות מעשים של רפואה ולקחת תרופות רק כשמדובר במשהו שכך רגילים לעשות, כלומר, אפשר לאכול דבש, גם אם המטרה היא להרגיע את כאב הגרון, וכן אפשר למצוץ פלח לימון יחד עם כוס תה חם.
במקרים של כאב ראש, יש לזה פתרון קל מאוד אם כאב הראש החל כבר לפני השבת: ממיסים כדורי אקמול או אופטלגין וכדו' בכוס עם מים, ובשבת מותר לחולה לשתות את המים הללו, ובתנאי שהדבר אינו ניכר לכולם שהוא עושה את זה לצורך רפואה, ונראה כאילו הוא שותה מים להנאתו.
חשוב לציין שההבדל בין 'חולה שאין בו סכנה' ל'מקצת חולי' נקבע על פי פרמטר קל ופשוט: אם החולה נופל למשכב בגלל החולי או הכאב, כלומר הוא סובל מכאב שיניים שמטריף את דעתו ומחליש את כל גופו עד שהוא לא יכול לצאת ולטייל ברחוב להנאתו, או לשבת על יד השולחן לסעודת שבת, הרי הוא בגדר 'חולה שאין בו סכנה'. אבל אם הכאב הוא כאב קל, או אפילו מציק, אבל לא מחליש את הגוף ולא גורם לו להיכנס למיטה – הרי הוא בגדר ההלכתי של 'מקצת חולי'.
מותר לבלוע משככי כאבים כמו אקמול, אופטלגין וכדו', וכן להתיז ספריי שמטרתו לשכך כאבים. עם זאת עדיף כאמור להכין את התרופה מראש על ידי המסתה במים מערב שבת.
טיפול תרופתי קבוע וטיפול מונע
אדם שלוקח טיפל תרופתי קבוע, בין אם מדובר במשהו קבוע לאורך שנים ובין אם זו קביעות של כמה ימים כמו אנטיביוטיקה שהרופא רשם לו לעשרה ימים וכדו', מותר לו לקחת את התרופה כהרגלו גם בשבת, ואסור להחמיר על עצמו בזה אם יש חשש שהדבר יכניס אותו למצב של סכנה או אפילו אם רק יגרום לו להיות חולה מספר ימים.
כך גם לגבי טיפול מונע, שנועד למנוע ממחלה כלשהי להתפרץ, מותר ואף חובה לקחת את התרופה גם בשבת, למרות שכרגע הוא מרגיש נהדר וגופו מתפקד בצורה מושלמת.
משחות וקרמים
בשבת אסור למרוח משחות וקרמים, אך במקרה של חולה שאין בו סכנה שסובל מאוד מכוויה למשל, ורוצה למרוח משחה שתקל על כאבו, מותר להניח את המשחה על מקום הכוויה, אך לא למרוח אותה, אפשר להניח מעט מעט על פני כל הכוויה, אבל אסור להחליק אותה לאחר מכן על העור, ובוודאי שלא לעסות את העור תוך החדרת המשחה לתוכו.
אסור למרוח וזאלין או שפתון על שפתיים סדוקות בשבת.
ויטמינים ותוספי תזונה
האיסור לקחת תרופה כולל גם נטילת ויטמינים. עם זאת, חולה שאין בו סכנה יכול לקחת ויטמינים ללא חשש כפי שביארנו. בבתים בהם נוהגים לבלוע ויטמינים בסיום הארוחה, בקביעות יומיומית, מותר גם בשבת לבלוע את הוויטמינים.
תוספי תזונה או ויטמינים שבאים כתחליף למזון – כמו למשל בליעת גלולות ברזל עבור מי שנמנע מאכילת בשר, מותר לקחת בשבת ואין בכך איסור.
כדורי שינה והפרעת קשב
מותר לבלוע כדורי שינה כשאינו מצליח להירדם, אך אסור לבלוע כדורים המסייעים לשמור על ערנות.
ילדים ומבוגרים הנוטלים מדי יום כדורי ריטלין ודומיהם, מותר להם לבלוע כדור כזה גם בשבת כאשר יש צורך בכך לשם שמירה על איזון התרופה, או לצורך שמירה על מצב הילד בצורה סבירה, אך כאשר הכדור ניטל באופן כללי רק לשיפור הקשב והריכוז אסור לקחת אותו בשבת.
טיפול בפצעים מוגלתיים וחבישה
אסור לדקור אצבע או איבר אחר במקום שבו יצא דם, אלא אם כן מדובר בפצע מוגלתי או בחולה שיש בו סכנה.
מי שיש לו פצע מוגלתי, מותר לו לדקור את השלפוחית ולאפשר למוגלה לצאת החוצה, גם אם יש חשש שיצא עמה דם. אחרי שדקר את הפצע, אסור ללחוץ אותו ולסחוט את המוגלה החוצה. כמו"כ אסור להשרות פצע מוגלתי במים חמים עם סבון כדי לרכך את הפצע, אך מותר לחטא את הפצע אם יש חשש שהזיהום עלול להתפשט.
כשמסיים את הטיפול בפצע, יכול להניח עליו משחה אנטיביוטית, אך לא למרוח אותה. מותר גם להדביק פלסטר כדי להשאיר את מקום הפצע סגור ולמנוע מהמשחה להימרח על גבי בגדים או כלים.
מותר לחבוש את הפצע בתחבושת או בגזה, אך אסור לחתוך דבק כדי להדביק את התחבושת, וכן אסור לקשור קשר כפול, לכן יש לקשור את התחבושת בקשר לולאה (כמו קשר נעליים), או לחלופין להדביק אותה בעזרת פלסטרים (אספלנית).
טיפולים אלטרנטיביים
אסור לעשות טיפולי מסאז' בשבת, או דיקור סיני וטיפולי 'מח אחד' וכדו'. עם זאת, טיפול פסיכולוגי מותר בשבת, בתנאי שהוא נעשה ללא תמורה כספית ואינו כולל כתיבה או פעולה אחרת האסורה בשבת (למעט מקרים שבהם יש חשש להתפרצות נפשית והפסיכולוג או המטפל חייב להעניק טיפול מונע, וראי להתייעץ עם רב כשהדבר אפשרי).
מחלות מנטאליות
אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות קשות, יכולים לקחת את התרופות הרגילות שלהם ללא כל חשש, ואפילו אם לא מדובר בחשש להתפרצויות אלימות או איבוד קשר עם המציאות. גם חשש לדיכאון קליני מצדיק טיפול בשבת, ואפילו חילול שבת במקרה הצורך. במקרה של התפרצות או קריסת מערכות נפשית קשה, מותר ואף מצווה להזמין אמבולנס בשבת.
תינוקות
צריך לדעת שתינוקות רכים, בפרט בחודשים הראשונים לחייהם, ובכלל עד גיל תשע או עשר, מוגדרים בכל מצב שהם מרגישים לא טוב כ'חולה שאין בו סכנה' אפילו אם מדובר בכאב קל שאינו מאוד מציק לו.
כשרואים תינוק שסובל מכאבי בטן מעבר לרמת הסבירות, או כשחום הגוף שלו עולה בצורה מדאיגה, אסור להתמהמה ויש להתקשר להתייעץ עם רופא או אחות, או לחלופין לגשת אתו לבית החולים.
יולדת
יולדת בתוך שלושה ימים מהלידה מוגדרת כ'חולה שיש בו סכנה'. אחרי שלושה ימים ועד שלושים יום היא מוגדרת כ'חולה שאין בו סכנה', אלא אם כן יש סיבה לחשוש שהיא נמצאת במצב של סכנה, ואז מותר לחלל עליה את השבת ככל שיידרש.
הבהרה חשובה
חשוב לזכור שההיתר של 'פיקוח נפש' האמור בתינוקות ובחולה שיש בו סכנה אינו בא לומר שהשבת 'מתבטלת' כביכול עבור החולה. מותר לעשות רק מלאכות שנועדו להציל את חיי החולה או להקל עליו, ורק אם אי אפשר לעשות אותן בצורה אחרת.
אם למשל החולה סובל ממאוורר הפועל בחדר ומבקש לכבותו, אם אפשר לכסות את המאוורר בשמיכה או לסובב אותו לצד אחר, ובכך תיפסק ההפרעה לחולה – אסור לכבות את המאוורר, וחובה לנקוט בדרכים חלופיות. אם חסרה לנו תרופה שצריך לתת לרופא, ואנחנו יכולים לשאול את השכנים אם יש להם תרופה כזאת, חובה למצות את כל האפשרויות לפני שנפנה לחילול שבת.
אבל, כל זה כשיש לנו זמן וכשהחולה אינו במצב שיש חשש לסכנה מידית. אבל אם הוא במצב של סכנה מיידית – חובה לחלל עליו את השבת מיד, ולא לבזבז זמן בחיפוש פתרונות אחרים.