כשנשיא המדינה ויצמן חיפש הדסים…

זהו סיפור מדהים המוכיח לנו על רבות מחשבות בלב איש ועצת ד׳ היא תקום

נשיא המדינה לשעבר, ד"ר חיים ויצמן שהיה כידוע חילוני גמור, הגיע לירושלים בסוף שנת 1918 על מנת לטפל בנושאים שונים שהתעוררו בעקבות הכיבוש הבריטי של ירושלים שנה קודם לכן. מובן שהדאגה לצרכים הרוחניים של תושבי העיר, שרוב רובם המכריע היו שומרי מצוות, הייתה בתחתית סדרי העדיפות שלו.

והנה זמן קצר לפני מועד צאתו מן הארץ, כך מספר ויצמן בספרו, ניגשו אליו שני יהודים זקנים ובפיהם בקשה מוזרה. בהיות וחג הסוכות מתקרב ובחג זה מצווה ליטול הדסים, מבקשים הם מוייצמן שיפעיל את קשריו בצמרת הבריטית על מנת לאפשר אספקת הדסים טריות מחו"ל. אם לא די בכך ביקשו הזקנים שההדסים ישלחו מאיטליה שכן הדסים אלו מהודרים הם במיוחד.

בקשתם של הזקנים נראתה בעיני וייצמן הזויה לחלוטין. הן איטליה הייתה נתונה באותם הימים במלחמה נגד בריטניה ומה פתאום ששלטונות בריטניה ישתפו פעולה עם מדינת אויב לצורך עניין כה שולי כמו משלוח הדסים. ובכלל האם אין הזקנים הללו מבינים שאסור להטריד את ראשי הצבא הבריטי בבקשות קטנוניות   ובנושאים חסרי כל חשיבות. כותב וייצמן ביומנו: "הייתי שרוי בצער על האחריות שיש לי  לכמה אלפי אנשים, שחיו כדוגמת הזקנים הללו בעולם רחוק מעולמנו, שנראה לי מנותק מציאותי"

ואכן וייצמן הניח בצד את נושא ההדסים וכלל לא הזכיר אותו במהלך הפגישות המרובות שקיים בהמשך אותה נסיעה בקהיר. ברם, רגע לפני שעלה על האוניה שתיקח אותו לאנגליה עצר אותו ראש הכוחות הבריטים במזרח התיכון, הגנרל אלנבי, וביקש להזכיר לו דבר-מה.

כסבור היה וייצמן שאיש הצבא הבריטי מבקש לחלוק עימו איזו תובנה אסטרטגית או תחזית גיאופוליטית. מה רבה הייתה הפתעתו כשהגנרל שלף מכיסו מכתב מקומט שהגיע מירושלים ואמר לו: "דרך אגב, בנוגע לאותם ההדסים… אדוני יודע, שזהו עניין חשוב שהרי הוא נמצא בכתבי הקודש. קראתי על כך אתמול בלילה בספר נחמיה. בודאי שאדוני ישמח לשמוע שהסירונו את הסגר, ומשלוח של הדסים לארץ ישראל יגיע בעוד ממועד לחג הסוכות!'…

ועל כך נאמר 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום'

 

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.