כשהיתה הטלית מוכנה ניגשה המשלחת של הנשים אל הרב, והגישה לו את הטלית

רבה של כרמיאל רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א על מתנה נפלאה ושמה תפילה

כשהיתה הטלית מוכנה ניגשה המשלחת של הנשים אל הרב, והגישה לו את הטלית

 

התפילה היא אחת המתנות הנפלאות בהן חנן אותנו בורא עולם.

אומר ה'סבא מקלם' אין צורך להמתין לעולם הבא כדי להגיע לקרבת ה'.

אדם יכול להגיע לכך בעולם הזה השפל. ולא עוד, אלא שכאן הדבר נתון בידו.

ככל שיתאמץ יותר, כך יוכל להגיע לקרבה גבוהה יותר לבורא עולם. וכיצד,

על ידי התפילה. אמנם, אנו מביטים ומייחלים לעתיד, רוצים לעשות רצון ה'

כדי להגיע למדרגות רוחניות בעולם הנצחי, למדרגת "יושבים ועטרותיהם בראשיהם".

לא מכבר נסעתי עם יהודי יקר מאחד הישובים בסביבה. על פי חזותו ושיחו

ניתן להגדירו כבעל תשובה. אמר לי האיש, כבוד הרב, מה אני כבר מבקש

מהקב"ה, יהודי פשוט אני, חפצי הוא לעשות מה שביכולתי לפי הממדים שלי.

איני מהלך בגדולות. אני מבקש מהקב"ה שאוכל לסמן 'וי' על מה שבכוחי לעשות.

שעשיתי את המוטל עלי בימי חלדי עלי אדמות. זו שאיפתי.דברים נאים היוצאים מן

הלב. אך כאמור, בזמן התפילה האדם מתחבר לקב"ה ויכול להגיע לדרגת קירבה נפלאה.

 

השולחן ערוך כותב שאדם יכול להגיע בתפילה לדרגת רוח הקודש.

 

רבותינו אומרים ש'תפילה' מלשון 'פתילה'. מהי פתילה? לוקחים כמה חוטים,

שוזרים אותם יחד, וכך נוצרת פתילה. כך בתפילה, האדם מתחבר לקונו.

כתוב בגמרא, שאם האדם נמצא בדרום – יפנה לצפון. אך אין די בכך. כשכוון

לבו לירושלים, יכוין שנמצא בבית המקדש. לאחר מכן, כשחש שהוא בבית המקדש,

יכוין שנמצא בבית קדשי הקדשים. עתה נראה שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר.

אבל, גם כשטיפס והגיע לדרגות אלו, ישנה דרגה גבוהה עוד יותר, שירגיש

שעומד לפני בורא עולם.

הכוזרי כותב, שאצל החסיד 'הלב של היום' הוא הזמן בו עומד הוא בתפילה לפני בורא עולם.

 

טליתו של בעל ה'טורי זהב' תעיד עליו שלא חשב בתפילתו מחשבות זרות.

 

ישנו ספור מרטיט אודות רבי דוד הלוי, בעל הט"ז. רבי דוד היה רבה של

העיר לבוב שבפולין. נשות העיר הצדקניות שמו לבן לכך שטליתו של הרב

בלויה ומרופטת, מצהיבה מיושן, חברו יחדיו וארגו טלית חדשה, מרהיבה

ביופיה,  ואף בקשו מאחד מצדיקי העיר שיטיל בה ציציות. כשהיתה הטלית

מוכנה ניגשה משלחת נכבדה של הנשים אל הרב, והגישה לו את הטלית

בדחילו ורחימו.

הרב התרגש מאד מדאגתן והודה להן בחום. אך המשיך ואמר בנימת התנצלות,

סלחו נא לי, אל תפגענה, אבל אני חפץ להמשיך להתעטף בטליתי הישנה והדהויה.

וכל כך למה, אחרי מאה ועשרים תבוא טליתי ותעיד עלי לפני כסא הכבוד שמיום

עמדי על דעתי לא עלו בי מחשבות זרות בעת התפילה… מה נאמר ומה נדבר,

איפה אנחנו עומדים, האם יכולים אנו להעיד על עצמנו שלא עלו בנו מחשבות זרות

בתפילה אחת במשך חיינו?

 

מסופר, פעם בא יהודי לבעל התניא והתלונן בפניו שעולות לו מחשבות זרות בעת

התפילה. אמר הרבי, הלוואי והיו אלו מחשבות זרות, מחשבות אלו אינן זרות לך,

הן המחשבות האורגינליות שלך… כמובן שהשאיפה צריכה להיות שהתפילה תהיה

נקיה מכל מחשבה חיצונית. תפילה נטו, ללא כל נספחים וספחים.

מספרים, פעם, כאשר יהודי אחד סיים תפלת שמונה עשרה, ניגש אליו חבירו, לחץ

את ידו בחום ואמר לו, שלום עליכם ידידי, ברוך הבא! התפלא הלה ושאל, הלא לא

חזרתי משום מקום. אמר לו, מה אתה מדבר, הרי חזרת זה עתה מנסיעה ארוכה סביב

הארץ… ביקרת בתל אביב במשרדי מס הכנסה, בירושלים, בבטוח לאומי, בבנק, בקופת

חולים, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה הנופלת על האדם דווקא בזמן תפלת שמונה עשרה.

ובאמת זו אחת מעבודות שמקדש, להתפלל תפילה זכה בלא שתכנסנה ותפלושנה אליה

מחשבות זרות.

 

על מה עלינו להתפלל?  

 

בעצם על כל דבר. כל מה שנצרך לאדם.

לדוגמא, אני מתפלל לפני השיעור שהוא יהיה מוצלח, שתהיה סייעתא דשמיא, שלא תבוא

תקלה על ידי, שלא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור, שלא אומר דבר שאינו הגון,

שישמחו בי שומעי השיעור. אך לא רק על עניני קדושה, תורה ותפילה צריך להתפלל. גם

על פרטים קטנים ביותר בחיי היום יום. על כל דבר פעוט אפשר וראוי להתפלל ולהתחנן.

היה יהודי גדול, ענק שבענקים. רבי פנחס מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב. קדוש עליון, גאון

מפורסם. אמרו עליו שלמד את ספרו של רבנו בחיי, חובות הלבבות, יותר מאלף פעמים.

תפילותיו היו פרק מיוחד בעבודת ה'. כלו דבקות בה' יתברך, עד כדי התפשטות הגשמיות.

פעם שמע העומד לצדו, שבסוף התפילה הוסיף וביקש בתחנונים "שהמשרתת תחזור,

שהמשרתת תחזור". מיד לאחר התפלה הלך אותו יהודי אל תלמידיו המופלגים של רבי

פנחס הבקיאים בקבלה ובתורת הסוד, ושאלם לפשר העניין. סברו שבקבלה ישנו מושג

של 'משרתים'. חשבו ויגעו את מוחם, עיינו בספרים עבי כרס, אך לא הגיעו לכלל הבנה.

משכלו כל הקיצין, לא הייתה ברירה, ניגשו לרבם ואמרו , רבינו , תורה היא וללמוד אנו

צריכים. ילמדנו רבינו מה הסוד של 'להחזיר את המשרתת'.

אמר להם, אין כאן כל סוד. לא מדובר במלאכים, לא בגלגלים, לא בשרפים ולא ביחודים.

הענין הוא פשוט. הרבנית אינה חשה בטוב, ובדיוק בתזמון לא מוצלח הודיעה המשרתת

המסורה שהיא עומדת לעזוב את עבודתה. יש לנו מכך צער גדול. היא כבר עובדת אצלינו

שנים, בקיאה בכל צרכי הבית, יודעת את סדרי העדיפויות של הרבנית. לכן אני מבקש

ומתחנן לפני הקב"ה שיסיענו ויעזרנו שהמשרתת תימלך בדעתה ותחזור. על כל דבר, ולו

הקטן ביותר, אפשר וצריך להתפלל. קל וחומר על דברים חשובים וקריטיים לחיי האדם.

 

(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'מפיק מרגליות')

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.