כבוד השופט, תודה רבה ששלחת אותי לבית הסוהר

רבה של מגדל העמק רבי יצחק גרוסמן, מספר על המפגש המיוחד של שופט בית המשפט העליון דב לוין, עם אסיר ששלח לכלא.

כבוד השופט, תודה רבה ששלחת אותי לבית הסוהר

 

שופט בית המשפט העליון דב לוין,  בביקורו במוסדות "מגדל אור" לפני למעלה

מעשור ביקש להחכים בכל הקשור לניכור ולמרחק שבין הציבור החרדי לבית

המשפט. "למה נמנע הציבור התורני מלהביא את סיכסוכיו בפני בית המשפט

במדינה היהודית ששופטיו יהודים?" שאל אותי אז. השיבותיו בעדינות כי אנו,

בני ישראל, זכינו שבנו בחר ה' מכל העמים ונתן לנו את תורתו. התורה שקיבלנו

במעמד הר סיני נצחית היא ונותנת חיים לעושיה, ואינה דומה תורת חיים לכל חוקי

המדינה ואורחותיה. "בכל זאת", התריס בפניי השופט, "את חוקי התורה אני לא תמיד

מצליח להבין. איך זה שאדם שגנב מרעהו, נמכר ונעשה לעבד למשך שש שנים?

בעיניי", כך השופט, "זו דוגמה לעונש מוגזם שמטילים על אדם".

(הפסוק בפרשת שמות: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם")

 

הוא יישן על המיטה – ובעל הבית על הרצפה?!

 

עניתי לו: "שופט נכבד, נגעת בנקודה רגישה, ואשיב לך עליה מנסיוני. עשרות בשנים

אני עוסק בשיקום אסירים בבתי הסוהר בישראל. זכורני: לפני ארבעים שנה, כשהתחלתי

את הפעילות שלי, ראיתי את האווירה הקשה שבין הסוהרים לאסירים. "ראיתי את היחס

המנוכר שקיבל האסיר והבנתי את חוקי התורה. חז"ל מלמדים אותנו (קידושין כ, א) 'כל

הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו,. לומדים זאת מהכתוב 'כי טוב לו עמך – עמך במאכל

ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר,. תוספות שם מביאים

מהירושלמי, שאם אין לו אלא כרית אחת, ייתן אותה לעבד. הלוא מדובר בגנב שנמכר

בגניבתו, כי אין לו מה לשלם. ומדוע זה חלה חובה לתת לו את הכרית? הוא יישן על

המיטה – ובעל הבית על הרצפה?!  "התורה מלמדת אותנו את העומק שבדבר. איך נולד

גנב? אין זאת אלא מפני שהגיע מבית של עניות ודוחק, שפלות ודלות. כתוצאה מכך לא

קיבל חינוך ראוי, והתנהגותו בהתאם. אומרת התורה, מכור אותו לעבד שש שנים, כבד

אותו, תן לו את הכרית שלך ומיטב המאכלים. או אז הוא יראה לנגד עיניו התנהגות ראויה,

יחקה אותה ויאמץ אותה אל לבו. "לא זו אף זו. גם לאחר שהוא עוזב את בית אדוניו חלה

עליך מצוות הענקה, "הענק תעניק לו" (דברים טו, יד), על מנת לבסס לו את החיים ולאפשר

לו לפתוח דף חדש.

"לעומת זאת, בית המשפט הישראלי אכן שופט אותו לתקופת מעצר בת פחות משש שנים,

אבל הדבר משפיע עליו בצורה שלילית. הוא נפגש שם עם אנשים מפוקפקים ולומד מהם

שיטות מתוחכמות. הוא יוצא בלי פרנסה, ולרוב גם חוזר לסורו. המציאות הנהירה לי היטב

מוכיחה היום, כי יותר מ-80% מהאסירים חוזרים לבית הסוהר!"

***

הוא הנהן בראשו כשומע לדבריי, הגם שלא בהכרח הסכים עמם. הוספתי וסיפרתי

לו סיפור מופלא מאת אבי מורי ראש הישיבה, רבי ישראל גרוסמן זצ"ל.

"אמי ע"ה היתה הולכת בכל שבוע לשוק במאה שערים ועורכת קניות לכבוד שבת.

שבוע אחד, בעודה נושאת את הסלים הכבדים בדרך לביתנו, הופיע מולה בחור

צעיר והציע לה עזרה. אמי שמחה והסכימה. כעבור שבוע שוב ניגש הבחור והציע

את עזרתו. אמי הופתעה מנדיבות לבו, הפקידה בידיו את הסלים הכבדים והתעניינה

בזהותו. התברר כי הוא לומד בישיבה באזור.

"כששבה אמי הביתה, הבחינה כי חסר לה שטר של מאה ש"ח בארנקה. היא קישרה

מיד ואמרה לאבי כי בדעתה לפנות לישיבה, שם לומד הבחור, ו'לטפל' בו. אבי הניא

אותה ואמר  לה: 'חס וחלילה! אני רוצה לשוחח עם הבחור'. "הבחור הופיע בביתנו,

ואבי התעניין בו ובמצבו. הוא התייפח בבכי מר וסיפר לאבא כי הוריו מתגוררים באחת

מערי הפיתוח, והבית שבו הוא גדל הרוס לגמרי. כיום הוא מתגורר במאה שערים אצל

אדם שאין לו במה להאכילו, ומרוב רעב עשה מה שעשה.

"אבא הניח יד מרגיעה ומלטפת על הבחור ואמר לו: 'מהיום, זה הבית שלך. כאן תאכל,

כאן תישן'. הבחור, שעד לרגע זה היה מלסטם את הבריות, הפך לבן-בית בביתנו,

אוכל מפתנו וסועד על שולחננו. זו היתה התרופה הטובה ביותר לחוליו, לשלבו בסביבה

בריאה, לכבדו ולהעניק לו חום ואהבה שהיו כה חסרים לו. "לא נרגע אבא זצ"ל עד שמצא

עבורו שידוך הגון, וראה אותו עומד תחת החופה. זהו 'עמו במאכל עמו במשתה' שאמרו

חכמינו", הוספתי לשופט הנדהם.

***

במסגרת הסיור בקמפוס נכנסנו ל"כולל". זה המקום שבו לומדים אנשים שהיו אסירים שנים

רבות, וב"ה חזרו בתשובה והפכו לתלמידי חכמים. בכניסתנו עמד אחד האברכים ומסר שיעור

בפני הלומדים. הוא ישב בכלא יותר מ-11 שנים. בראותו אותנו פסק האברך מלימודו ואמר:

"כבוד השופט, יישר כוח!" "על מה?" תמה השופט. "תודה רבה ששלחת אותי לבית הסוהר.

שם נפגשתי עם מלאכי השיקום, והודות לתוכניתם אני כאן בדרך התורה". היה זה אחד

מחניכיו של רבי חיים גולומבק, ראש הכולל במגדל העמק, שבתקופה ההיא מסר את נפשו

יותר מחמש שנים עבור תכנית השיקום. הוא, עם אחי רבי בנציון, עשו מהפן גדול בבתי הסוהר.

נרגש כולו הסמיק השופט והפטיר: "זו הפעם הראשונה שמישהו מודה, לי על שהענשתי אותו".

ביוצאו מהביקור הפטיר לי בלחישה: "התוודעתי היום לכך שמשפט התורה הוא משפט האמת".

 

(נערך מתוך הספר 'אור השבת')

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.