ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

הרב אהרן ידלר, עם סיפור מיוחד על צעיר שגדל בבית מנותק מהיהדות, וגילה את אור התורה בזכות הברכה על העוגות.

ופתאום הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע. החלטתי לשאול אותם…

 

מאת: אוהד אטינגר

שנים ארוכו כבר מטפל הרב אהרן ידלר בסיוע לצעירים שמעוניינים להתחזק ביהדות וזקוקים להכוונה.

אחד מהסיפורים המיוחדים שהוא נתקל בהם הוא על צעיר שגדל בבית מנותק לחלוטין מהיהדות,

וגילה את אור התורה בזכות הברכה על העוגות. וכך מספר לנו הרב ידלר: 

לפני כחודש וחצי התקבלה באתר 'אחינו' שאלה מבחור שביקש קצת הדרכה בנושאי יהדות.

לא מדובר באירוע חריג, שאלות הלכתיות ובקשות הדרכה בנושאים יהודיים מתקבלות באתר בכל

ימות השנה, בקצב הולך ומתגבר. מה שהיה מיוחד בפניה הספציפית הזאת הוא שהפונה,

בחור בן 18 וחצי מירושלים, כבר הפנה ל'אחינו' מספר שאלות בתקופה האחרונה. החלטתי

ליצור קשר עם הבחור, הוא כל כך שמח לדבר איתי, וביקש לדעת עוד ועוד.

"דיברנו, קבענו להיפגש, והיה לי קשה לעמוד בקצב של השאלות שהבחור המטיר עלי. הוא פשוט

היה להוט לדעת, להבין, לשמוע עוד ועוד, להעשיר את הידע שלו. "שאלתי אותו איך הוא הגיע אלינו,

וממתי התחילה ההתעניינות שלו ביהדות. התשובה שקיבלתי הכתה אותי בתדהמה.

"גדלתי בבית שבו לא היה שום קשר לדת", סיפר לי הבחור. "מעולם לא הייתי בבית כנסת,

לא שמרנו שבת ולא יום כיפור. שום דבר… "אבל כשהגיע יום הבר מצוה שלי, אבא שלי לקח אותי

לכותל המערבי, להניח תפילין ולעלות לתורה. "לרגל השמחה הבאנו קצת כיבוד. בקבוקי שתיה

ועוגיות שקנינו במכולת. כמובן שאבא הקפיד שהעוגיות יהיו עם הכשר של הבד"ץ, כי הוא הבין

שכשבאים לכותל ומכבדים יהודים דתיים במשהו לאכול, זה צריך להיות כשר.

"זה לא היה חדש לי. ידעתי שהדתיים מקפידים לאכול כשר, והיה טבעי לחלוטין שבאירוע דתי

מביאים אוכל כשר. "הגענו לכותל, הנחתי תפילין, נתנו לי סידור והבנתי שיש טקסט שאני צריך למלמל.

"מלמלתי. אלא מה? "מה אכפת לי? זה הרי חלק מהטקס. אחרי התפילה, אבא פתח את חבילות העוגיות

וכיבד את הנוכחים לאכול ולשתות. הפעם הופתעתי לחלוטין. בא דתי אחד, עם זקן ופאות,

מאחל לנו 'מזל טוב', לוקח עוגייה, מחזיק ביד ימין, אומר משהו בשפה שאני לא כל כך מבין, ו… אוכל.

חשבתי שהוא תמהוני. אדם מוזר…  ואז מגיע עוד אחד. גם הוא דתי כמובן, ו… לוקח עוגיה,

אומר משהו ואוכל! "שני תמהונים?! "השלישי, הרביעי והחמישי, כולם היו 'תמהוניים'…

הבנתי שאני התמהוני. הם יודעים מה הם עושים, זה אני שלא יודע.

"שאלתי אותם… "הם הסתכלו עלי בהפתעה, ואמרו לי "אנחנו מברכים, אתה לא רואה לבד?"….

"שאלתי אותם מה אתם מברכים? מה זה בכלל מברכים? "הם הסבירו לי שלפני שאוכלים עוגייה,

מברכים את הקדוש ברוך הוא שהעניק להם אותה… וגם לפני שהם שותים קולה, או מים, או קפה…

"זה תפס אותי! "הרעיון הזה שצריך להודות לקב"ה על כל דבר קטן, וששום דבר שאנחנו מקבלים

אינו מובן מאליו, פשוט הקסים אותי. "התחלתי להתעניין, אבל קצת התביישתי לשאול יותר מדי שאלות.

"כשהגענו הביתה, התיישבתי על יד המחשב והתחלתי לבדוק מה זה "מברכים". הגעתי לאתר 'אחינו',

ושם קיבלתי את התשובה לכל השאלות. אפילו את נוסח הברכות היה שם, הדפסתי, שמרתי בצד,

וכל פעם כשאכלתי עוגיה הייתי מברך… "אחרי תקופה התחלתי להתעניין גם בדברים נוספים,

מה זה פסח, למה אסור לאכול חמץ. מה זה ראש השנה, מה קשור שופר? למה צריך לתקוע בו…

אני מחפש וכמעט תמיד אני מגיע למרכז הממוחשב של 'אחינו'…  הבנתי שפה יש לי תשובה לכל שאלה.

"בהמשך גיליתי את הקטגוריה "שאל את הרב". אני שולח שאלה, וכעבור יום או יומיים מקבל תשובה

שכבוד הרב כתב במיוחד בשבילי… "הופה! זו כבר רמה אחרת לגמרי. התחלתי לשלוח שאלות,

קיבלתי תשובות מפורטות וענייניות. כך לאורך שלוש שנים, כל פעם שהיה לי רצון לדעת עוד משהו

על יהדות, הייתי בודק מה יש 'לאחינו' לומר על כך. "אם לא הייתי מוצא תשובה מספקת,

הייתי שולח שאלה לרב, ומקבל תשובה! "לכן, כשאתה התקשרתי אלי אני כל כך שמחתי,

כי באמת אני מרגיש שהגיע הזמן שאתקדם בצעדים גדולים ומשמעותיים יותר…".

 

כיפה ו… ישיבה

הרב ידלר מסיים את המונולוג ששמע מפיו של הבחור הצעיר, ומספר כיצד הגיע הסיפור אל סיומו,

לעת עתה לפחות. "כשאני נפגשתי עם הבחור הזה בפעם הראשונה, הוא חבש 'כיפת אירועים'.

כיפה לבנה שמחזיקים בבית רק כדי לחבוש אותה כשבאים להלוויה חלילה, או כשהולכים לבית הכנסת

לתפילת נעילה… "הוא לא היה חובש כיפה ביום יום, למרות שקיים מצוות רבות. בפועל הוא עשה

את כל הדרך לבד, רק בהתכתבות עם רבני 'אחינו'. "כשאני הגעתי, הוא כבר היה בשל להרבה יותר מזה.

בקושי הספקתי לדבר איתו והוא כבר הביע רצון עז להיכנס לישיבה! בחור שהולך בלי כיפה…

"ראיתי שיש על מה לדבר. הוא באמת באמת מוכן לעשות את הצעד הזה. כמובן ששאלתי אותו

מה דעת ההורים שלו, והוא ענה שאבא שלו לא כל כך מתלהב, אבל הוא לא ימנע ממנו לעשות את מה שלבו חפץ.

"חודש וחצי לאחר מכן הבחור כבר היה רשום בישיבה, בינתיים אנחנו עושים אתו עבודת הכנה אינטנסיבית,

משלימים מושגי יסוד שהוא עדיין לא נחשף אליהם, אבל רמת המחויבות שלו וגם הידע שלו בנושאים רבים,

כבר מעמידים אותו במצב שהוא בשל ללמוד בישיבה לצעירים מתחזקים.

"לסיום", אומר הרב ידלר, "זה מדהים לראות איך בחור התחיל עם משהו קטן כל כך,

ובחסדי שמים הוא התחזק עוד ועוד, והכל באופן עצמאי לחלוטין, בלי שמישהו יעזור לו,

בלי שמישהו ידע על כך בכלל. "הוא פשוט היה צמא לרוחניות, ליהדות, חשקה נפשו בקיום התורה ומצוותיה,

והקדוש ברוך הוא הוביל אותו לכתובת הנכונה, כדי שנוכל לעזור לו לממש את רצונו העז. מי כעמך ישראל!".

הבנתי שאני התמהוני

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.