מַעֲלַת הַצְּדָקָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה (מִשְׁלֵי י, ב): "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת".
בְּעִנְיָן זֶה מֵבִיא רַבֵּינוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל מַעֲשֶׂה מֻפְלָא בַּסֵּפֶרו "מְאוֹר יִשְׂרָאֵל " (עַמּוּד קצא) עַל מַר דֹּב אוֹרְנְשְׁטֵיין, הָאִישׁ שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָאִים "בָּתֵּי אוֹרְנְשְׁטֵיין" בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם. הַמַּעֲשֶׂה אֵרַע לִפְנֵי יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנָה, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:
מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּנְדִיב לֵב. כָּל עָנִי שֶׁהָיָה בָּא לְפָנָיו, קִבֵּל מִמֶּנּוּ נְדָבָה בְּעַיִן יָפָה.
בְּעִירוֹ גָּר תַּלְמִיד חָכָם עָנִי מָרוּד, שֶׁבִּתּוֹ הִתְאָרְסָה בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, וּמוֹעֵד הַחֲתֻנָּה קָרַב וּבָא. הוּא הִתְחַיֵּב לָתֵת לָהּ נְדוּנְיָה, אַךְ לֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ.
בְּמַהֲלַךְ נִסְיוֹנוֹתָיו לְגַיֵּס כְּסָפִים, הִצִּיעוּ לוֹ שֶׁיְּנַסֶּה אֶת מַזָּלוֹ אֵצֶל נְדִיב הַלֵּב מַר דֹּב אוֹרְנְשְׁטֵיין, וְכָךְ, בֶּאֱמֶת, עָשָׂה: הוּא סָר לְבֵיתוֹ, דָּפַק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ הַמְפֹאֶרֶת, וְהַלָּה קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
הוּא הֵחֵל לְגוֹלֵל בְּאָזְנָיו אֶת מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה, וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וּמַר אוֹרְנְשְׁטֵיין הִסְכִּים לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת כָּל הוֹצָאוֹת הַחֲתֻנָּה. אוּלָם תְּנַאי אֶחָד הִתְנָה: שֶׁגַּם הוּא יֻזְמַן לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה.
אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם – שֶׁנִּדְהַם מִנְּדִיבוּת לִבּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר – הִבְטִיחַ, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מַרְעִיף עָלָיו בְּרָכוֹת חַמּוֹת, שֶׁכַּמּוּבָן, הוּא לֹא יִשְׁכַּח לְהַזְמִינוֹ לַחֲתֻנָּה.
מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר? הַהֲכָנוֹת הַקַּדַּחְתָּנִיּוֹת לַחֲתֻנָּה, הָעִסּוּקִים הָרַבִּים, הַטִּרְדָּה וְהַלַּחַץ, גָרְמוּ לְכָךְ שֶׁהַתַּלְמִיד חָכָם שָׁכַח לְהַזְמִין אֶת הֶעָשִׁיר.
רַק לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיְּמָה הַחֻפָּה וְהִתְחִילוּ הָרִקּוּדִים – נִזְכַּר…
הוּא הִרְגִּישׁ נוֹרָא וְאָיֹם עַל הֶעָוֶל הַמַּחְפִּיר שֶׁעָשָׂה…
לְלֹא שְׁהִיּוֹת – עָצַר אֶת הָרִקּוּדִים, וּבִקֵּשׁ מֵהַמֻּזְמָנִים שֶׁיִּתְלַוּוּ אֵלָיו, עִם תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, כְּדֵי לְהַזְמִינוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה. "טוֹב מְאֻחָר מִלֹּא כְּלוּם", אָמַר לְעַצְמוֹ…
כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַבַּיִת הֵם רָאוּ מַחֲזֶה מְזַעְזֵעַ: מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ כְּפוּתִים בִּידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם לַמִּטָּה, כְּשֶׁהֵם כִּמְעַט לְלֹא רוּחַ חַיִּים.
מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין סִפֵּר שֶׁנִּכְנְסוּ שׁוֹדְדִים לְבֵיתָם, כָּפְתוּ אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאִיְּמוּ עַל חַיֵּיהֶם אִם לֹא יְגַלּוּ אֶת מְקוֹמָהּ שֶׁל הַכַּסֶּפֶת שֶׁבְּבֵיתָם.
בְּלֵית בְּרֵירָה הוּא נֶאֱלַץ לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַמָּקוֹם, וְהֵם הֵחֵלּוּ לְרוֹקֵן אֶת תְּכוּלָתָהּ: זָהָב וְכֶסֶף, תַּכְשִׁיטִים וְיַהֲלוֹמִים.
הַשּׁוֹדְדִים תִּכְנְנוּ שֶׁלְּאַחַר שֶׁיְּסַיְּמוּ אֶת מְלַאכְתָּם, הֵם יַהַרְגוּ אֶת מַר אוֹרְנְשְׁטֵיין וְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁהַלָּלוּ לֹא יַלְשִׁינוּ עֲלֵיהֶם לַמִּשְׁטָרָה.
לְפֶתַע, בְּעוֹדָם מְמַלְּאִים אֶת שַׂקֵּיהֶם, שָׁמְעוּ קוֹלוֹת שֶׁל תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת, וְסָבְרוּ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה הֵכִינָה לָהֶם מַאֲרָב, וְהִיא בְּדַרְכָּהּ לִתְפֹּס אוֹתָם… מִיָּד עָזְבוּ אֶת הַכֹּל, וְנָסוּ בְּבֶהָלָה כָּל עוֹד רוּחָם בָּם, בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.
הִתְבָּרֵר כִּי חַיָּיו, חַיֵּי אִשְׁתּוֹ, וְכָל מָמוֹנוֹ נִצְּלוּ בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה!
(מתוך הספר משכני אחריך, שמות. שיחות מהגאון רבי ראובן אלבז שליט"א)