השבת הראשונה ששמרתי בחיי, היתה בבית משפחת גריינמן בבני ברק, לפני למעלה מ-30 שנה. אני זוכר שולחן ארוך מאוד, דומני שישבו שם קרוב ל-20 ילדים. בראש השלחן חשבו האמא מצד אחד, והאבא מצד שני, הבנות הגדולות נעו בין המטבח וחדר האוכל עם צלחות, ועגלות וסירים. האבא והאמא יושבים ורווים נחת, מרגישים כמו מלכים ממש.
שאלתי קצת, רציתי לשמוע מעט על גדוד הילדים הזה. התברר לי שנולדו להם לא פחות מ-16 ילדים משלהם בלי עין הרע, שלושה או ארבעה נוספים שהם אימצו, ועוד נער אחד שהתארח אצלם באותה שבת, כשבנוסף לכל אלו גם אני עצמי ישבתי שם.
כשראיתי את הנחת הזאת של ההורים, כשעמתי את ההרגשה של שבת משפחתית כל כך, חשבתי ורציתי שכך תיראה השבת שלי.
ברבות השנים התחתנתי והקמתי בית, לא נולדו 16 ילדים, אלא רק חמישה, אבל עברו שנים, הילדים התחתנו, נולדו נכדים. קורה לא פעם שהם מתארחים אצלי כולם או רובם, הבנים, הבנות החתנים והכלות, יחד עם הנכדים והנכדות, והשולחן ארוך ארוך, אני יושב בראשו ומרגיש כמו מלך, וכך בתוך האושר הגדול הזה, מזדקרת לנגד עיני אותה שבת בני ברקית קסומה וחורפית שלנצח לא תמוש מזיכרוני.
השבתך שלי מורכבת גם מאב ובנו, והפלא ופלא זה דווקא מתחיל בבן ואחר כך באב. ערב שבת קודש יש לי תענוג בלתי נשלט לקרוא שיר השירים שעה או שעה וחצי לפני שפני שבת בניגון חרישי בשפתיים דולקות, זהו שירו של הבן, שלמה המלך בנו של דוד המלך. 'כל השירים קודש ושיר השירים הוא קודש קודשים'. חכמי הנסתר אומרים שהתיקון שבקריאת שיר השירים הוא עצום, ואנחנו לא מסוגלים להשיג את עוצמת המילים הללו ומה שהן מחוללות בעולמות העליונים.
אחרי הקידוש והסעודה וזמירות השבת, ואחרי הסעודה השניה וכו', ואחרי תפילת מנחה, אני יושב כבר למעלה מ-25 שנה, עם קבוצת ילדים שאף פעם לא מתבגרת. כשהחלתי לשבת אתם, זקני שחור היה. עברו שנים והוא הכסיף, עברו שנים נוספות והלבין הזקן, והילדים משום מה נשארים ילדים. יחד אנחנו אומרים תהילים של שבת קודש, שלושים פרקי התהילים המסיימים את ספר התהילים של דוד המלך, אביו הגדול של שלמה המלך. התענוג הזה לומר תהילים בשבת קודש, עולה אפילו על התענוג לומר שיר השירים בערב שבת. ניתן לומר שההרמוניה הזאת לא תיפסק לעולם. זו מנגינה שמנגן אותה דוד בנבל שלו, ושלמה בחכמה שלו. אבות ובנים, צעירים וזקנים, נשים ונערות, לאורך שנות דור.
כך פחות או יותר נראית השבת שלי. מזיכרון של שבת חורפית בבני ברק לפני עשרות שנים, ועם שירה בלתי נפסקת של תהילים ושיר השירים, עד מוצאי שבת קודש.