מאת: יהושע הכהן רוזובסקי
התשובה מנקה את האדם מכל הטינופת ושיא הניקיון מתקרב ובא – יום כיפור !
ונציין! התשובה אפשרית ונצרכת בכל מעגל השנה, אם חלילה מעדנו עלינו לתקן זאת מיד.
מהות התשובה היא להתוודות להשם ולהתחרט על המעשים הלא טובים שעשינו או על מעשים טובים שהיה מוטל עלינו לעשות ולא עשינו. אף פעם לא מאוחר, גם אם חלילה שכחנו, עדיין אפשר לתקן.
אך יום כיפור הוא היום הקדוש והמסוגל ביותר למחילת עוונות וקירבה להשם יתברך.
עשרת ימי תשובה:
מראש השנה ועד יום כיפור אנו "מטפסים בסולם" בכל יום בכדי להגיע ליום הקדוש הזה מתוך עבודה של תשובה ותיקון המידות.
אם נספור את הימים הללו, החל מיומו הראשון של ראש השנה ועד יום הכיפורים (כולל) נמצא עשרה ימים.
עשרה ימים אלו נקראים במאמרי חכמינו זכרונם לברכה "עשרת ימי תשובה".
אלו ימים המסוגלים ביותר לתשובה.
ישנו פסוק שאמר הנביא ישעיה שרבותינו בתלמוד מסבירים שמרומז בו מסר הממחיש לנו את הקרבה בימים אלו.
לשון הפסוק, "דרשו השם בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב". והסבירו חכמינו, שזמן מיוחד זה נאמר על עשרה ימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים. השם נמצא ממש פה, הוא קרוב.
אם ניקח דוגמא קטנה מעולמנו, זה כמו שתרצה להגיש בקשה למלך/נשיא, אם הבקשה לא רצינית וכתובה על דף ממו,
כבר בסינון הראשון הדף ייזרק. אם הבקשה מוגשת בצורה רצינית, מכובדת וכנה, הבקשה תזרום הלאה לחדרו של המלך וידונו בעניין.
אך ישנם ימים שמחים במיוחד שבו הנשיא יוצא מהרגלו ומסתובב בין התושבים, זה יכול להיות אפילו בעיירה קטנטנה ורדומה שהנשיא מאוד מחבב מסיבותיו האישיות, הנשיא יכול להצטלם עם הסקרנים הנרגשים וכמובן שהוא ייענה לבקשה ספונטנית של השריף הרוצה לבנות מגרש טניס ענק למען התושבים.
ניקח את זה כמשל אלינו, לרוחניות. השם רוצה את הלב של כל אחד, גם במשך השנה הקדוש ברוך הוא רואה ושומע את הרצון שלנו. אבל בתקופה זו, ניצוץ אחד קטן של כל אחד מאתנו יכול להתלקח לממדי ענק ולתת דלק ועוצמה להתקדמות שלנו בעבודת השם, תיקון המידות וכל הדברים הטובים.
אסור לנו לפספס הזדמנות פז שכזאת.
כפרות:
נהגו בכל תפוצות ישראל במהלך עשרת ימי תשובה לקיים את מנהג ה"כפרות", מלשון כפרה (המילה 'כפרה' היא מלשון ניקוי).
מנהג זה מוזכר בספרי ההלכה והקבלה. במעמד זה אנו מבקשים מהשם שאם חלילה נגזרה גזירה רעה, שהחפץ בו אנו עושים את הכפרות ישא במקומנו את גזר הדין ואנו נזכה לחיים טובים ולשלום.
וליתר ביאור: ישנם שלשה אופנים לקיים מנהג זה:
א. תרנגול. אומרים את הפסוקים הכתובים בסדר הכפרות שמודפס בסידורים.
לאחר מכן לוקחים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה ומסובבים מעל הראש שלשה פעמים ואומרים בכל סיבוב –
"זה חליפתי (מלשון "החלפה" דהיינו "זה במקומי") זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". כשמסיימים מביאים את התרנגול לשוחט ירא שמים היודע היטב את הלכות השחיטה והוא שוחט את התרנגול וראוי לקיים לקיים מצות צדקה, הן בכך שהכסף הניתן עבור התרנגול ילך לארגוני צדקה, והן שהעוף הנשחט ילך לאנשים הנצרכים לכך.
ב. סכום כסף. נהגו לקחת לכל הפחות ח"י (18) שקלים ולסובב ולומר "זה הכסף ילך לצדקה" במקום "זה התרנגול ילך למיתה",
שאר הנוסח כרגיל ולאחר מכן נותנים את הכסף לצדקה.
ג. כפרות עם דג. מנהג זה פחות מקובל כי אינו מצוי כל כך להשיג דג חי כשר וכן שאר הפרקטיקה הנלווית אינה מאפשרת קיום אופציה זו .
כשעושה כפרות לאחרים, כמובן שהנוסח משתנה ללשון נוכח "זה חליפתך" "חליפתכם" וכו'.
המכנה המשותף בין כולם כאמור הוא הבקשה שבמעשה הכפרות והצדקה שאנו עושים נזכה לחיים טובים.
כפרות עושים לאו דווקא מגיל בר מצוה אלא גם לילדים, זכרים ונקבות. את מנהג הכפרות אפשר לקיים בכל יום מעשרת ימי תשובה.
פרט חשוב בהליך התשובה: חכמינו בתלמוד אומרים, "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה". משפט זה בא כמענה לאדם שעומד לפניו גירוי לחטא כלשהו וכמובן שהוא מודע לכך שזה מעשה שאינו רצוי, אך הוא אומר לעצמו "מה הבעיה נממש את התאווה ולאחר מכן נעשה על כך תשובה". אומרים רבותינו, אל תסמוך על זה, משמיים לא יסיעהו לך לעשות תשובה.
רבי שניאור זלמן מליאדי (המכונה "בעל התניא" על שם ספרו המפורסם) מבאר שאדם כזה לא יעזרו לו מן השמים לעשות תשובה כיון שהוא השתמש בכוח התשובה לחטוא, התירוץ שלו למעשה הכעור היה שאחר כך יעשה תשובה ואם כן איך דבר שאתו הוא השתמש לחטא, יכפר בעדו?! האדם לא יכול לרמות ולומר מן השפה ולחוץ שהוא עושה תשובה ובסתר ליבו הוא מתכנן דברים אסורים. התשובה צריכה להיות בכנות ורצון חזק לא לחזור יותר למעשים הרעים שעשה.
ומוסיף הרבי מליאדי ואומר שחכמים דייקו בלשונם ואמרו שאין "מספיקין" בידו לעשות תשובה. בדרך כלל כשרואים משמיים שאדם רוצה להתקרב ולחזור בתשובה, יש לו סיוע מן השמיים. אך במקרה כזה שהזכרנו שהוא אומר "אחטא ואשוב", אין לו את אותו סיוע. אך אם לאחר שחטא בכל זאת הוא יתחזק ויעשה תשובה מעומק הלב, וודאי שהשם יקבל את תשובתו וכבר אמרו רבותינו שאין דבר העומד בפני התשובה! כל אחד, על אף שעשה את הדברים הנוראיים ביותר, יכול לחזור בתשובה.
תפילות יום כיפור:
יום כיפור הוא חסד עצום שהשם עשה אתנו. הקדוש ברוך הוא בעצמו, לא על ידי שליח, רוחץ אותנו מכל הלכלוך שעשינו במהלך השנה. אנו מקדימים והולכים לבית הכנסת לתפילת "כל נדרי" וערבית.
נבאר את עניינה של "כל נדרי": התורה מלמדת אותנו שישנן נוסחאות מסוימות המבטאות וגורמות להתחייבות בערבות מלאה למשפט שנאמר על ידי האדם. למשל, אדם יכול לומר לחבירו שיתן לו סכום כסף במתנה. אם הוא לא יקיים את דברו, הן אמת שזה כלל לא יפה, אך הוא לא חייב לתת לחבירו את סכום הכסף מכיון שלא הייתה התחייבות כל שהיא. אך אם הוא אמר אני "נשבע" שאתן לך סכום כסף, כאן התמונה משתנה והוא יהיה חייב לתת לו את הסכום שנקב. כמו כן, אדם שאמר "אני נודר לא לאכול יותר במסעדה הזו", יהיה אסור לו לאכול באותה מסעדה!
ענין זה מבואר בתורה בפרשיית "שבועות ונדרים" שבפרשת "מטות".
אדם שהפר התחייבות כזו שיש עליה שבועה או נדר, נכשל בעוון חילול שבועות ונדרים! ובאמת צריך מאוד לשים לב על זה וליזהר מלהשתמש בנוסחאות כגון "אני נשבע לך שהאוטובוס עבר" וכדומה, אפילו שזה אמת.
בתפילת כל נדרי אנו מודיעים שאם נשבענו או נדרנו, בין ביודעין ובין בשלא יודעין מחוסר שימת לב, אם לא קיימנו את אותה שבועה או נדר אנו מבקשים להפר ולהתיר את אותן שבועות ונדרים שלא יחולו כלל מלכתחילה, כאילו לא נשבענו כלל. כי אם היינו יודעים שלא נעמוד בהם, לא היינו נשבעים. כך לא נעבור חלילה על איסור הפרת שבועות ונדרים.
והנה, התרת שבועות ונדרים במהלך השנה מתאפשרת רק על ידי תלמיד חכם היודע היטב את ההלכות השייכות לענין ואיך גורמים לכך שהשבועה לא תחול מלכתחילה ואף אחד לא יכול להתיר לעצמו את הנדרים והשבועות. שונה הוא יום הכיפורים שבו ניתנה רשות מיוחדת לעם ישראל להפיר את השבועות והנדרים בלא תלמיד חכם השומע את הנדר.
אך יש רובד עמוק יותר בכל נדרי. הוזכר למעלה שנדר יכול להפר רק תלמיד חכם. החידוש הוא שאותו תלמיד חכם גם לא יכול להפר שבועה או נדר לעצמו אלא הוא צריך חכם אחר שיפר לו. וזו כוונתנו בכל נדרי. אם הקדוש ברוך הוא נשבע או נדר שחס ושלום יהיו גזירות על עם ישראל, השם ישמור, אנו (כביכול) מתירים לו את השבועה הזו ובכך הוא לא יוכל לומר שהוא חייב לקיים את הגזירה.
הפעם הראשונה שקרה מקרה שכזה היה עם משה רבינו. לאחר חטא העגל, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו שאחרי חטא כזה נוראי הוא רוצה לכלות את עם ישראל, רחמנא ליצלן. משה רבינו מתחנן שזה לא יקרה. אומר לו הקדוש ברוך הוא, איני יכול לחזור בי כי כבר נשבעתי שאעשה זאת ואיני יכול לעבור על שבועה. אומר משה רבינו אל ריבונו של עולם, אין שום בעיה! אני אעשה לך התרת נדרים! ואז אמר הקדוש ברוך – "סלחתי כדברך"! אשאיר את עם ישראל חיים וקיימים. לא אכלה אותם. אני סולח להם!
כוח מיוחד זה ניתן גם לנו בזמן כל נדרי. ננצל הזדמנות זו לבקש מעומק לב מאבינו אב הרחמן שגם אם חס ושלום כבר נגזרה גזירה, אנו נתיר את השבועה ויגזור עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות, אמן.
לאחר מכן אנו מתכוננים לתפילת ערבית. אך לפני כן אנו מברכים ברכה מיוחדת בשמחה והודאה על היום הזה, ברכת שהחיינו:
"ברוך אתה א-דני, א-להינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
אנו מודים להשם שזיכנו להגיע ליום זה חיים וקיימים, יום של מחילת עוונות ופתיחת דף חדש. חסד עצום.
למחרת נתחיל בתפילת שחרית ולאחר מכן בתפילת "מוסף". בתפילת מוסף תיקנו חכמינו לומר את סדר עבודת הכהן הגדול שלעת עתה חסרה לנו בפועל מפני שאין לנו את בית המקדש. אך על ידי אמירת סדר העבודה יחשב לנו כאילו קיימנו את סדר העבודה, הקרבת הקרבנות וכל הדברים שהיו צריכים להיעשות ובתפילה שנזכה בקרוב לעשותם בבית המקדש.
עבודת הכהן הגדול:
בבית המקדש היו דברים מיוחדים שהתקיימו רק פעם אחת בשנה. ביום זה, יום הכיפורים. הכהן הגדול היה נכנס למקום הנקרא "קודש הקדשים". למקום זה היה אסור לאף אחד להיכנס, זר שהיה נכנס היה מת במקום. היה שם גילוי שכינה בהתגלות הכי גדולה שיכולה להיות בעולם שלנו. לכהן הגדול היה אסור לחשוב מחשבה שאינה קשורה לבקשות שהוא אמור לבקש במקום הקדוש הזה. אפילו כוונה טהורה, אם היא לא קשורה לסיבה שבגללה נכנס, הוא עלול למות חלילה.
ומה היתה בקשתו? שהשם יסלח לעם ישראל ויברך אותם בשנה טובה בגשמיות ורוחניות, שגשמים רבים ירדו ויתברכו כל תנובות הארץ, שנה של שמחות, חיים על מי מנוחות, שכל העמים יפחדו מעם ישראל, ועוד תפלות וברכות!! כך הכהן היה מעורר רחמים על עם ישראל. זה נקודה מאוד חשובה שאנו צריכים ללמוד ממנה. הכהן היה "מסכן" את עצמו להיכנס למקום שאסור לו לחשוב שום מחשבה זרה בו בזמן שזה כרוך בסכנת חיים! אבל הכל הוא יעשה למען עם ישראל, שהשם יסלח להם ויברך אותם. איזו מסירות.
שני השעירים:
בדומה ל"תשליך" בו אנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ישליך את עוונותינו כביכול למצולות ים ולא ישאר מהעבירות שום זכר,
כך ביום הכיפורים מצווה הכהן הגדול להטיל גורל בין שני שעירים (תיישים). שעיר אחד יוקרב כקרבן לפני השם, לעומת זאת השני יושלך מצוק גבוה היישר לתהום הנקרא "עזאזל".
השעיר המושלך לעזאזל נושא את כל עוונות עם ישראל ובכך שמשליכים אותו לתהום נמחקים כל העבירות.זה יקרה רק אם יחד עם זאת עם ישראל שב בתשובה אמיתית ושלימה. פעולת השלכת השעיר גורמת שהעוונות לא ישאירו רושם, אך כמובן שהתשובה היא זאת שגורמת למחילת העוונות !
וליתר ביאור. כאשר אדם חטא לחבירו, הוא יבקש ממנו סליחה ויביע חרטה אמיתית וכנה. חבירו שנפגע ממנו אמנם יסלח לו אך עדיין ישאר לו רושם מאותה פגיעה. ה'לכלוך' עדיין לא ירד לגמרי בכביסה. אם החבר רוצה שהנפגע יתרצה לחלוטין, הוא ישקיע יותר וירצה אותו על ידי קניית משהו נחמד או כל התייחסות כלשהיא קצת מעבר לסטנדרט.
בדומה לכך, התשובה היא עיקר המחילה, אך הניקיון מהרושם שעדיין נשאר פועל השעיר.
בחירת השעירים:
הגורל היה נעשה עם שני פתקים. על האחד היה רשום "להשם" ועל השני היה רשום "לעזאזל".
הכהן היה מעמיד את שני השעירים אחד מימינו ואחד משמאלו והיה שולף פתק אחד מעל כל שעיר. בתלמוד מבואר שבזמן שמעון הצדיק שהיה כהן גדול, הפתק שהיה רשום עליו "להשם" היה עולה בידו הימנית וכנגדו הפתק שרשום עליו "לעזאזל" היה עולה בידו השמאלית וזה סימן טוב.
הכהן היה מתוודה על השעיר ומבקש מחילה מהשם בשביל כל עם ישראל. לאחר מכן היה איש שנתמנה לכך מבעוד יום לוקח את השעיר לעזאזל. לפני כן קשרו לשעיר רצועה אדומה בין קרניו, רצועה נוספת בהיכל בית המקדש ועוד אחת על סלע סמוך למקום השלכת השעיר וכשהיו משליכים את השעיר לעזאזל, הרצועה הפכה את צבעה ללבן וזה סימן שנמחלו העוונות כנאמר בפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים (צמר אדום) כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע(ת) כצמר יהיו".
רבי שניאור זלמן מליאדי זצ"ל (המכונה "בעל התניא") מבאר את הסיבה שכל זה היה נעשה על ידי גורל.
בגורל אין שום ענין של בחירה, רצון, נימוקים והרגשים. כל כולו בלא שום טעם. כך גם בגורל זה. הקדוש ברוך הוא מראה לנו שאהבתו אלינו לא תלויה במעשים. וודאי שעלינו להיטיב לעשות ככל שביכולתנו, לא להתרשל ממעשים טובים, לימוד תורה ותיקון המידות.
אך יחד עם זאת, אהבת השם אלינו היא כל כך עזה שגם אם חלילה אין בעם ישראל מעשים טובים, הוא אוהב אותנו ואנו בניו בכל מצב. גם אם חלילה יש אסונות, זה בא מאכפתיות. אבא לא מעניש את הבן של השכן כיון שזה לא קשור אליו. דווקא הבן האהוב, עלול לחטוף על מעשים שאינם ראויים כדי שיתקן את מידותיו ומעשיו.
לאחר מכן נתפלל תפילת מנחה ומיד לאחר מכן –
תפילת נעילה:
תפילה נעילה היא התפילה החמישית. תפילה זו חותמת את היום המיוחד הזה.
ישנם שני פירושים לשם הניתן לתפילה זו:
א. נעילה, על שם שהשערים ננעלים וזה הזדמנות אחרונה לנצל את הרגעים הקדושים הללו ששערי שמים פתוחים.
ב. על שם שבני ישראל כביכול 'ננעלים' יחד עם הקדוש ברוך הוא במקום כל כך נעלה שאין רשות לאף מלאך להיכנס, אפילו למלאך בעל הדרגה הגבוהה ביותר וכל שכן שאין רשות לאף מלאך רע לקטרג על עם ישראל.
בסוף תפילת נעילה נהגו לתקוע בשופר.
נאמרו כמה טעמים לתקיעה זו.
יש שכתבו שזה כסימן לכך שניצחנו את השטן שרצה לקטרג על עם ישראל על כן אנו מריעים בתרועת ניצחון.
יש שכתבו שתקיעה זו דומה לתקיעות של ראש השנה. בראש השנה אנו תוקעים כדי לערבב את השטן. ביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג וכמו שדרשו רבותינו שהמילה "השטן" הגימטריה שלה היא 364 ובשנה ישנם 365 ימים (בשנה מעוברת שיש בה שני חודשים לחודש אדר), לרמז שישנו יום אחד שאין לשטן שליטה בו. על כן, במוצאי יום כיפור אנו תוקעים בשופר כדי לערבב אותו שחוסר השליטה שלו תמשך לשאר השנה.
ישנו עוד פירוש. בזמן שבית המקדש היה קיים, אם נמכר אדם כעבד לחבירו מחוסר יכולת לפרנס את עצמו או שהוא נתפס על מעשי גניבה שביצע, היה מחזור של פעם בחמישים שנה שכל העבדים היו משתחררים.
הוראה זו מפורשת בתורה עם מסר משותף שמחדיר לאדם המושל בעבד ולעבד עצמו כאחד –
"כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני א-דני א-להיכם".
הקדוש ברוך הוא מבהיר, אני האדון היחיד בעולם, הרי כל בני ישראל עבדים שלי ולא יכול להיות שיש עבדים לעבדים.
תאריך זה היה קבוע פעם בחמישים שנה. כך שיוצא שעבד אחד יצטרך להמתין 49 שנים לשחרורו ולעומת זאת עבד שנמכר חודש לפני הגעת התאריך לא ימתין אלא חודש אחד בלבד ולא יצטרך לספור 50 שנים מיום שנמכר.
יום השחרור הגדול היה במוצאי יום הכיפורים. תקיעת השופר היא האות שהכריזה על כך שכל העבדים משוחררים.
כך גם אנו שחטאנו במהלך השנה והפכנו לעבדי התאוות, שפוטי היצר החמדן, במוצאי יום הכיפורים התנקינו ואנו משוחררים ממנו והופכים לעבדי השם בנים נאמנים לאביהם שבשמים.
נסיים בתפילה שנזכה לעשות נחת לבורא יתברך ונחזור בתשובה שלימה מתוך חרטה על העבר וקבלה לעתיד שלא נחזור למעשים הרעים שעשינו, נזכה לנצל את היום הקדוש הזה לקרבה אלוקית ולשאוב ממנה בכדי שתלווה אותנו לכל השנה, נתפלל על כל אהובינו, משפחותינו, החברים, כל עם ישראל בכל מקום שהם, שיזכו כולם לברכה והצלחה, שתשובתם תתקבל ברצון לפני אבינו שבשמים, שנה מלאה בבשורות טובות, יתרפאו כל החולים, לא יחלו כל הבריאים, יזכה כל אחד בשפע גשמי ורוחני למען יוכל לעבוד את השם מתוך שמחה וישוב הדעת, גמר חתימה טובה, שנזכה לביאת גואל צדק ולבנין בית המקדש במהרה בימינו
אמן כן יהי רצון.