הלב פרפר מאימה עם כל הבזק נוסף של ה'צ'קלקות' האדומות של רכבי ההצלה

הרב יעקב לוסטיגמן בהרהורים על האסון הגדול בהר מירון

הלב פרפר מאימה עם כל הבזק נוסף של ה'צ'קלקות' האדומות של רכבי ההצלה

 

יללות האמבולנסים ורכבי הביטחון החרידו בליל ל"ג בעומר את אזור הצפון, ונשמעו ביתר שאת

בעיר הקודש צפת, בה קבעתי את משכני לסוף השבוע החולף, לרגל שמחת החלאקה לבני יקירי.

הלב פרפר מאימה עם כל הבזק נוסף של ה'צ'קלקות' האדומות של רכבי ההצלה, והיו רבים כאלו, רבים מספור.

מבעד לחשכה העבותה המכסה את העמק שבין צפת ומירון, צפינו באורות האדומים המטפסים במהירות

במעלה הר מירון, ומנגד באלו היורדים ויוצאים ממירון לבתי החולים בצפון, כשהם מלאים בפצועים ובהרוגים רח"ל.

הדיווחים החלו לטפטף באיטיות, השמועות הלכו ונעשו יותר ויותר קודרות, המספרים החלו להיערם,

והלב ממאן להאמין. ביום שישי אחרי שהתאמצנו לפנות מעט מן העצב שבלב להכניס במקומו שמחה

של מצווה בחגיגת החלאקה, החלו לזלוג גם שמותיהם של ההרוגים והפצועים, בהם גם שמות מוכרים

למרבה הצער. וכך, בקירוב הלב ובריחוק מקום, בעיר הקודש צפת, בחצר בית מדרשו

של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זיע"א, המשקיפה אל הציון הקדוש, נגזזו מחלפות ראשיהם

של חתני שמחת החלאקה במעמד צנוע ובלבבות שחוחים. ברגעים קשים אלו נזכרתי בווארט

שהיה רגיל בפיו של הרבי זצ"ל בשם ה'יהודי הקדוש' מפרשיסחא זיע"א, על הכתוב "משפטי ה'… צדקו יחדיו",

שמידתו של מלך בשר ודם שהוא מעניש כל אדם לפי חטאו, ואינו מתחשב בסובביו ואוהביו הסובלים מאותו עונש.

אבל לא כן מידתו של הקב"ה, שאינו מביא את העונש על החייב, עד שכל אחד ואחד מהאוהבים

ובני המשפחה וכל מי שיינזק או יצטער מאותו עונש, יהיו חייבים בכך, וזהו 'צדקו יחדיו', שהצדק

נעשה עם כל המעורבים בדבר ואף לא לאחד מהם נגרם צער שלא התחייב בו בגין מעשיו.

והרי האירועים במירון בליל ל"ג בעומר ציערו כל יהודי באשר הוא. כולם הצטערו לשמע הבשורות הקשות,

רבים מאוד נאלצו לשנות את התוכניות ולא יכלו לנסוע למירון כאשר השתוקקו, רבים כבר היו על אם הדרך

ונאלצו לשוב על עקבותיהם, רבים היו בהר מירון ונאלצו להתמודד עם הכאוס ששרר בהר.

ומי מדבר בכלל על המשפחות השכולות! כל כך הרבה משפחות שספגו מכה מוחצת שלא תירפא לעד!

העיניים דומעות רק מהמחשבה על הכמות הנוראה של היתומים שנותרו ללא אב ואם!

הלב מתפלץ לנוכח הידיעה שעשרות אלמנות איבדו את כל עולמן באותו רגע קטסטרופלי

שבו אירעה המפולת האנושית המחרידה. אבות ואימהות ששכלו את בניהם באותו רגע נורא,

רגע שלא ימוש מלבבם כל ימי חייהם. ומה עם הפצועים שעדיין נלחמים על חייהם? מה עם ההורים

המבוהלים והמאושרים שמצאו את בניהם בריאים ושלמים, לא לפני שחייגו כל הלילה ללא הפסקה

לטלפונים שלא היו זמינים בגלל קריסת קווי התקשורת באזור? מה המשמעות של כל זה?

שכל אחד ואחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל נידון בדין שמים ויצא חייב לעבור את מנת הצער שבאה עליו.

האם לא הגיע הזמן שנביט כל אחד פנימה, את תוך עמקי לבבו, וננסה לחשב את דרכינו ולחקור את מעשינו,

עד שנוכל אולי להבין בשל מי ובשל מה הסער הגדול הזה, כדי שלא יהיה הדם שנשפך על הר הקודש,

כדם שנשפך חלילה לשווא.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.