הכותל המערבי – התרגשות מקדושת המקום יחד עם צער מסמר שיער.

מאת: יהושע הכהן רוזובסקי

עם ישראל כבר תקופה 'לא קצרה' נמצא בצער עצום.
מלחמה, חטופים, הרוגים, טילים, משפחות שלימות כבר חודשים רבים מפונים מבתיהם, משפחות שכולות. השם ישמור.
אמנם היו לעם ישראל תקופות רגועות יותר אך לצערנו זו לא הפעם הראשונה שאנו חווים התקפות מאויבינו.
זו לא המלחמה הראשונה בתולדות ישראל.
ואם נלך קצת יותר לאחור –
שואה, עלילות דם, אינקוויזיציה, רדיפות, חטיפות ילדים, רצח ברברי של יהודים קדושים.

כל זה נעוץ בשורש אחד – גלות.

נלך לאחור בגלגל הזמן, תקופת ימי חורבן בית המקדש.
נקדים קודם לכן בכמה מילים מדוע בחרנו לדבר על כך דווקא עכשיו למרות שאנו חייבים לזכור בכל יום ויום במהלך כל השנה שאנו בגלות וכמו שאומר דוד המלך בתהלים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", אם חלילה אשכח את חורבן ירושלים הרי אשכח את הדבר החשוב לי מכל כמו יד ימיני שהיא היד החזקה.

שלשת השבועות:
אנו מתקרבים לתקופה הנקראת "ימי בין המצרים – שלשת השבועות".
בכל שנה מחדש למשך שלשה שבועות, החל מצום 'שבעה עשר (י"ז) בתמוז' ועד לאחר צום 'תשעה (ט') באב' אנו ננהג מנהגי אבילות.

למשל, אסור להתחתן בימים אלו, כמו כן אנו צמים בתאריכים אלו י"ז תמוז וט' באב ועוד הלכות ומנהגים שמבטאים את החסרון הנורא באובדן הבית הקדוש ויציאת ישראל לגלות ארוכה.
תקופה זו של שלשת השבועות משקפת לנו את המצב הכללי בו נמצא עם ישראל כבר קרוב ל 2000 שנה!
נכון. אנו כבר 10 חודשים בתקופה קשה ועצובה, אך זה רק כטיפה מן הים ביחס למצב הכללי.
אנו עדיין בגלות!

הכינוי לתקופה זו "בין המצרים" ניתן על ידי הנביא ירמיה שכתב את מגילת איכה (המתארת את חורבן בית המקדש. את מגילת איכה קוראים בצום תשעה באב) וזה לשון הפסוק, "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
בין המצרים הכוונה היא לימי הצרות, אלו היו ימים מזעזעים.

ממש בתקופה זו של 'בין המצרים' שבאותם ימים החלו העניינים בארץ ישראל להסתבך בצורה דרסטית. האויבים השתלטו על העם היהודי באופן מוחלט וההכרעה במלחמה הגיעה. מה בדיוק אירע שם? מה גרם לאנדרלמוסיה הזו?

לעם ישראל היו שני בתי מקדש. הראשון נחרב על ידי נבוכדנצר הרשע מלך בבל והשני נחרב על ידי טיטוס הרשע קיסר רומי.
חורבן שתי הבתים אירע בהפרש של כ-500 שנים. אך מעניין, שניהם נחרבו באותו היום! תשעה באב!
זה לא קרה סתם במקרה.
זהו סימן ברור מן השמים.
אם כן, מדוע באמת דווקא היום הזה נבחר להיות תאריך של פורענות? כל זה יבואר בעזרת השם.

הבה נתחיל:

הקדוש ברוך הוא מצוה את משה רבינו שיאמר בשמו לעם ישראל שכאשר העם ייטיב במעשיו, דהיינו, יקיים את המצוות, יאהבו אחד את חברו, אזי ייטב להם. הגשם ירד, האדמה תתן את יבולה, האויבים ינוסו מפנינו וכל הברכות יחולו על ראשנו.
אך אם חלילה עם ישראל לא יקיים את המצוות וישנאו אחד את השני, דברים לא טובים יקרו…

הבטיח הקדוש ברוך הוא לעם ישראל את ארץ ישראל וכל זה בתנאי שיתנהגו כראוי, אם חלילה לא, אזי הם יגלו מהארץ והיא לא תהיה בשליטתם. הנה, גם כיום שזכינו לגור בארץ הקודש עדיין אנו בגלות, בגלות מלכות אדום וישמעאל.

טרם נכנסו בני ישראל לארץ, שלח משה רבינו 'מרגלים' שילכו לראות את הארץ המיוחדת שהקדוש ברוך הוא מוריש לנו ושיספרו  בחזרתם את חוויותיהם הנפלאות לשאר העם שעדיין לא ראו את הארץ, לגרות את החושים שעל ידי כך הכניסה תהיה בהשתוקקות יתירה.

למשה רבינו היו כוונות טובות, אך התכנית השתבשה, המרגלים חזרו עם רשמים שליליים מאוד. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה עמדו בגבורה, ראו את יופי הארץ וסיפרו את האמת לאחיהם בני ישראל.
באותו ערב ששמעו עם ישראל את דברי שאר המרגלים הם בכו בכיות נוראיות, הם לא האמינו לדברי יהושע וכלב ששיבחו את הארץ, הם חשבו שבאמת ארץ ישראל היא מקום זוועות.

הקדוש ברוך הוא ראה את כפיות הטובה שלהם ואמר "אתם בכיתם בכיה של חינם אף אני אקבע לכם בכיה לדורות".

אותו הלילה היה – ליל תשעה באב!..

שנים רבות לאחר מכן, עם ישראל יושב על אדמתו, בית המקדש עומד על תילו, אך עם ישראל הרע במעשיו.
העם הגיע לשפל נוראי, רוחני ומוסרי, הם עברו על עבירות חמורות, לא שמעו לקול הנביאים הצדיקים והלכו אחרי נביאי שקר שהוליכו אותם שולל.
כך היה בתקופת בית ראשון ודומה לכך היה בתקופת בית שני, שנאת חינם חמורה שררה בציבור והיו בעם ישראל אנשים רבים שלא הסכימו לציית לקול גדולי ישראל.

במאמר זה נתמקד על השתלשלות החורבן בימי בית המקדש השני.

הסכסוך בין השלטון היהודי לרומאי:
באותה תקופה השלטון הרומאי הלך והשתלט על העולם כולו. כמובן שארץ ישראל גם היא חלק מהכתובות שאליהם מלכות רומי רצתה להגיע. גיאוגרפית ארץ ישראל היא טבור העולם ויתרון רב יש לזה וכמובן חוץ משיקולים פיננסים, כמו תמיד, יש רצון עז לאומות העולם להציק ליהודים…

השלטון הרומאי לא פתח במלחמה ישירה אלא זה התחיל בתחכום ובאורך רוח. הרומאים קראו לעם ישראל לשתף פעולה עימם בכדי להביס יחדיו את השלטון היווני ששלט קודם לכן על העולם ובכך להסיר מעליהם את ההטרדות והגזירות שהביאו עימם.
עם ישראל אישר את השתתפותו למשימה, הוא התפתה להצעה, הרי עם ישראל כבר סבל רבות מהיוונים עד שניצחו אותם החשמונאים בימי חג החנוכה.

אמנם הם הצליחו יחדיו במלחמה, אך אנו היהודים יודעים שעשיו וכל צאצאיו (למעט חסידי אומות העולם שבאמת אוהבים את ישראל) שונאים את יעקב וצאצאיו, עם ישראל, אי אפשר לעשות שיתופי פעולה עם גויים, אי אפשר לסמוך עליהם.

אנו רואים זאת לאורך כל ההיסטוריה.

לאחר תקופה מהנצחון החלו הרומאים להתערב בסדר היום היהודי, בתורתו ובהנהגות הקבועות בבית המקדש. כמובן שגם שחיתויות רבות היו בממשל הרומי והשיא היה בהשתלטותם על כספי בית המקדש ועוד.
זה כבר ממש חרה ליהודים.

מחלוקת ושנאת חינם:
לצערנו זה לא הסתכם במלחמת יהודים ורומאים. מחלוקות נוראיות פרצו בעם ישראל, העם התפלג לכיתות כיתות, רבו על כל כך הרבה נושאים. במקום להתאחד ובפרט בשעת צרה, הם מצאו את הזמן לריב כיצד עליהם לנהוג ביחס לרומאים.
במקום לשמוע לקול גדולי הדור, הצדיקים שרואים למרחקים בעיניהם הטהורות, הלכו אנשים והפיחו בעם שנאה לתלמידי חכמים, השם ירחם.

אותם אנשים טענו שצריך ללחום ברומאים בכל מחיר. גישה זו היתה במילים אחרות סוג של התאבדות, רומא היתה אימפריה, להתגרות ברומי זו סכנה איומה שרק תגרור למרחץ דמים.

אי אפשר לתאר את השפל אליו הגיעו יהודים רבים, כאשר היו הצדיקים משמיעים את עמדתם, כשהיו מוכיחים את הדור על מעשיהם הרעים, היו הרשעים משתיקים אותם. היו גם השתקות שנעשו על ידי רצח, השם ירחם.
לא קשה להבין איך נחרב הבית במצב כזה.

לאותם אנשים היה 'כיסוי' שהם לא מוכנים לציית לגדולי הדור כיון שהם לא מוכנים שהבית הגדול והקדוש יפול בידי גויים טמאים, הם לא יתנו לזה לקרות! אך לגדולי ישראל בקדושתם יש ראיה רחבה ורחוקה יותר, הם ידעו שלא לחינם הבית הולך ליפול ולהישרף בידי הגויים, השנאה שפשתה בעם היא זאת שגרמה לכך! ומכיון שזה המצב, אין מה להתעקש, הבית הולך להיחרב אם זה הרוח בעם ישראל.

גישתם של גדולי הדור:
גדולי ישראל בעיני הקודש שלהם הצופות למרחוק ראו שעדיף לא לנסות להתעקש על בית המקדש בשלב הזה, עדיף להגיע עם השלטון הרומאי להידברות ולהסכם שישאירו ליהודים לכל הפחות את העיר יבנה וחכמיה, שישאירו בחיים את צאצאיו של רבן גמליאל ושירפאו את רבי צדוק.

הוגה רעיון זה היה רבי יוחנן בן זכאי.
בשלשה דברים אלו ראה רבי יוחנן תקווה והמשך לקיום העם היהודי ותורתו.

א. יבנה היתה מוקד לתלמידי חכמים, ממגדל אור זה יצא בעבר ויצא הלאה אור יקרות של תורה ועבודת השם.

ב. רבן גמליאל היה 'נשיא הדור', זהו תפקיד קדוש וחשוב שהיה עובר בירושה לצדיקים ותלמידי חכמים מזרע דוד המלך, בכוחם היה להחליט החלטות הנוגעות לכלל העם. רבי יוחנן ראה גם בזה תקוה, בכך ששושלת זו תמשיך להתקיים יהיה לעם ישראל מעין מלכות וזה יחזיק את העם בקדושתו ובחיבורו לתורה ועבודת השם יתברך.

ג. רבי צדוק היה מגדולי הדור ומרוב תעניות שהתענה בכדי לכפר ולבקש רחמים מריבונו של עולם על מצב העם הוא חלה באופן אנוש.

אם יצליחו היהודים להגיע להסכם שכזה, יהיה לעם ישראל עתיד, הגחלת לא תכבה.
זה עדיף מאשר להתעקש להשאיר את הבית בו בזמן שהעם מקולקל. כל שכן שהמרד בשלטון הרומאי עשוי להרגיז אותם יתר על המידה וחלילה האסון יהיה כפול ומכופל.

יתירה מזו, גם אם יצליחו היהודים במרד והבית אכן יהיה קיים, לא בטוח שזה כדאי!..
עם ישראל עדיין לא יפנים את הקלקול בו הוא נמצא, כל עוד יש לו בית גדול מפואר וקדוש הוא כלל לא ישים לב לנגע שנמצא בליבו.

לפעמים אין ברירה כי אם לנתץ, לשבור את הדבר הגדול ביותר! לזעזע! רק אז האדם יבין וישים לב לאן הוא הגיע, או אז הוא יתקן את דרכיו ואז יהיה משמעות אמיתית לבית המקדש!

לשמוע בקול חכמי ישראל:
במבט ראשון היה יכול להיווצר רושם שאותם אנשים שהתנגדו לגדולי ישראל היו צדיקים, הרי הם רצו את בית המקדש.
אך בתלמוד מכונים האנשים שהתנגדו לגדולי הדור בשם 'בריונים'. הם התנהגו בשימוש בכוח הזרוע ולא בדרכי נועם שהיא דרכה של תורה.

בתלמוד מובא מספר מעשים מגונים שעשו אותם אנשים והכל בכדי לשדל את העם להילחם בשלטון.
למשל, היה אדם עשיר מאוד בירושלים ושמו נקדימון בן גוריון. היו לו מחסני תבואה בכמות כזו שהיתה יכולה לזון את כל תושבי העיר במצור במשך כמה שנים!
הלכו אותם בריונים ושרפו לו את מחסני התבואה, הם חשבו שכך העם יהיה מוכרח להילחם.
מאוחר יותר, כשהעם החל להיות מותש ובכללם הלוחמים, הם ראו כמה פזיזות היתה בפעולה הזו.

רבי יוחנן פוגש את הקיסר:
עד כדי כך גדלה חוצפתם של אותם בריונים וכפי שנראה במעשה הבא.
כאמור, רבי יוחנן בן זכאי היה מגדולי הדור, הוא דאג באמת למצב העם, לא רק לפני החורבן אלא גם לאחר החורבן הוא תיקן תקנות שונות המראות את תקוותו לבנין הבית מחדש, הוא החדיר רוח תקווה בעם שבוודאי בקרוב יבנה הבית.
"מהרה יבנה המקדש" היה רגיל לומר.

כחלק מדאגתו לעם הוא קרא היטיב את ההווה והעתיד ולכן הוא רצה ללכת אל המצביא הרומאי 'אספסיאנוס' ולהגיע עימו להסכם.
ירושלים היתה נצורה, הן מצד היהודים והן מהצד הרומאי, הלוחמים היהודים לא נתנו לאיש לצאת אל מחוץ לחומות בכדי שלא יגיע למגע עם הרומאים. הם לא הסכימו לשום הידברות עימם, גם לרבי יוחנן הם לא הסכימו למרות היותו מגדולי הדור.
כמו כן הרומאים צרו על העיר בכדי להתיש את היהודים.

תלמידיו של רבי יוחנן ראו שעליהם להתל באותם בריונים, הם תכננו להעמיד פנים כאילו נפטר רבם הגדול רבי יוחנן וכך יוציאו אותו בארון כביכול לבית הקברות הנמצא מחוץ לעיר, מחוץ לחומות. כשהגיעו לחומה הם אמרו לבריונים שרבי יוחנן נפטר, הם היו בטוחים שהאישור ינתן מיד להם מיד, מה השאלה בכלל, גדול הדור!! אך לא כן היה, לצערנו.
הבריונים התעקשו שהם רוצים לבדוק האם הוא באמת מת, הם ידקרו אותו ויראו האם הוא מגיב… מזעזע.

מיד אמרו התלמידים הצדיקים לבריונים, "מה יאמרו? שיהודים דקרו את גדול הדור, את רבם!! האם זה נשמע לכם נורמלי?!"
לבסוף הסכימו הבריונים לשחרר את הארון וכך הוציאו אותו אל מחוץ לעיר.
כשהגיע רבי יוחנן לאספסיאנוס אמר לו "שלום עליך המלך!".

פתיחה זו של רבי יוחנן היתה מתמיהה, אספסיאנוס אמנם מצביא דגול אך הוא אינו מלך/קיסר.
אך כפי שאמרנו, גדולי ישראל רואים דברים שאנו לא רואים, צריכים אנו לסמוך עליהם בעיניים עצומות.
השיב אספסיאנוס לרבי יוחנן – התחייבת כעת בעונש מוות משתי סיבות:
א. אם מלך אני מדוע עד עכשיו לא באת אלי.
ב. היאך אתה קורא לי מלך בו בזמן שהמלך חי?! מורד אתה במלכות!

השיב לו רבי יוחנן –
א. אכן מלך אתה! בית המקדש עתיד ליפול בידי מלך והרי הוא יפול בידך, אם כך מלך הנך!
ב. עד עתה לא באתי כיון שהבריונים לא נתנו לי לצאת מן העיר.

אספסיאנוס חשב שרבי יוחנן בא לבקש על בית המקדש ועל כן מיד אמר לו שאין לו מה לנסות להשתדל על כך.
תוך כדי שיחה הגיע שליח מרומא והודעה חשובה בפיו לאספסיאנוס –
"אדוננו המלך מת ברומא וכולם החליטו שאתה המתאים ביותר למלא את מקומו! חזור עימנו כעת לרומא אדוננו המלך החדש!".
אספסיאנוס ראה את חכמתו וקדושתו של רבי יוחנן ושאל אותו – "אם אתם בעלי חכמה מיוחדת שכזו מדוע באמת עד עכשיו לא באתם לדבר עימי?! מדוע נזכרת רק אחרי שהמצב כל כך החמיר?!"

השיב לו רבי יוחנן שהוא כבר ענה לו שהבריונים מנעו זאת ממנו.
הקיסר השיב לו שגם הוא כבר אמר את דברו.. אין לך מה לבקש ממני את בית המקדש! אבל, כעת אני נוסע לרומא, יש לך הזדמנות לבקש ממני בקשה אחת ואמלא אותה.

או אז ניצל רבי יוחנן את ההזדמנות וביקש ממנו את שלשת הבקשות.
אספסיאנוס מילא את בקשותיו של רבי יוחנן ובכך היה המשך לעם היהודי.

זו האכפתיות של גדולי ישראל, הדאגה לעם כולו.

פריצת החומות:
לאחר מצור ממושך, בשבעה עשר בתמוז הובקעה החומה, החיילים הרומאים פרצו בפראות ושחטו כל יהודי שראו, משפחות שלימות נטבחו, גברים ונשים, זקנים וזקנות, חתנים וכלות, תינוקות. כפי שראה רבי יוחנן ברוח קדשו, המרד הכפיל את האסון, הרומאים הושפלו ועקב זה הביאו עימם פורקן נוראי על העלבון שחוו.

חמשת הדברים שאירעו באותו היום:
רבותינו מציינים לחמשה אסונות מזעזעים שקרו באותו היום:

א. הובקעו חומות ירושלים.
ב. פסקו מלהקריב את קורבן התמיד בבית המקדש, קורבן זה היו מקריבים הכהנים בכל יום בוקר וערב.
ג. שרף אפוסטמוס הרומאי ספר תורה.
ד. העמידו פסל בבית המקדש.
ה. ראינו שכבר שנים רבות לפני החורבן, מזמן משה רבינו, תשעה באב נקבע ליום פורענות בגלל תלונתם של המרגלים.
גם ביום זה, שבעה עשר בתמוז אירע דבר נורא בימי משה רבינו.

משה מקבל את לוחות הברית מריבונו של עולם בהר סיני ומתחיל לרדת לכיוון העם ה'ממתינים לכאורה' למטה.
הקדוש ברוך הוא מכין אותו לתוכנית שונה ממה שמשה חושב – "רד כי שיחת עמך.." אומר השם למשה.
יורד משה רבינו ולפתע שומע צעקות מוזרות. לאחר דין ודברים עם יהושע מתברר הגרוע מכל –
עם ישראל הכין עגל, עבודה זרה, כך לאחר מעמד כל כך מרומם, מתן תורה, עם ישראל נפל מטה מטה.
משה רבינו רואה שהעם לא במצב הראוי בכדי לקבל לוחות משמים, מהקדוש ברוך הוא ולכן הוא שובר את הלוחות.

ממש כמו בחורבן הבית, לפעמים צריך לנתץ את הדבר היקר בכדי לזעזע את הנפשות, אולי כך הם יבינו לאן הם הדרדרו.
אך כמובן שמעשה כזה של ניתוץ צריך שיקול דעת רב ביותר.
לא סתם לאחר 40 שנה משבירת הלוחות הקדוש ברוך הוא אומר למשה שמעשה זה באמת היה ראוי בשעתו.
אנו רואים שהיה צריך לזה אישור מיוחד.
כל זה היה בתאריך – שבעה עשר בתמוז! גם יום זה נקבע לצערנו לפורענות כבר מאז כמו תשעה באב.

 

החורבן האישי:
בית המקדש הוא הבית של כולנו, של כל אחד ואחת מאיתנו, עלינו להצטער על הריחוק העצום שנוצר בינינו לקדוש ברוך הוא מאז החורבן. אנו לא זוכים לראות את אור השם כבימי בית המקדש, השכינה הקדושה מייללת ובוכה על כך שהיא הושפלה עד עפר.
אנו בניו של ריבונו של עולם, זה חייב לכאוב לנו!

אי אפשר להגיע לכותל המערבי ולא להצטער על ההשפלה הנוראית, איזה חילול השם, כך הרסו לאבא שלנו את הבית, הגלו את בניו האהובים לכל העולם. שונאי ישראל מרימים ראש, בגאוותם הם אומרים "הנה, הא-להים לא מושיע אותם", חס ושלום.

אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא תמיד שומר עלינו, אך אנו באמת חייבים להתפלל שא-להים יעניש בקרוב את האומות שהרעו לעם ישראל, את האומות שניאצו את שמו, שלא האמינו בו, שיתגלה לכל העולם ואז יודו וידעו כל הגויים כי השם הוא הא-להים אין עוד מלבדו!

נתפלל תמיד מעומק לב שנזכה בקרוב ממש לבנין בית המקדש, שנזכה להיכנס אל מאחורי הכותל המערבי, הכהנים יעשו נאמנה את עבודתם, הלווים ישוררו, ישראל יביאו את קורבנותיהם והשם א-להים ישמח בבניו האהובים
 אמן כן יהי רצון.