הבוקר בתפילתי בבית כנסת, קראו בתורה בפרשת 'ואתה תצווה', שבו התורה נותנת הוראות על שמן הזית הטהור שרק בו מותר להדליק את המנורה בבית המקדש, ואז נזכרתי בסיפור שהייתי שומע בכל שנה מסבי, רבי חיים לובאן זכרונו לברכה, בפרשה זו .
הסיפור התרחש לפני כשבעים שנה בארה"ב. לאחר סיום מלחמת העולם, התחילו להגיע בחורי ישיבת 'מיר' מגלותם בעיר שנחאי,לשם נמלטו מאימת המלחמה. מטבע הדברים התרגשות אחזה בליבות צעירי הבחורים המקומיים בשומעם על אנשים גדולים ומיוחדים, אריות בתורה שהגרו לסין, ואיתם הגיעו ראשי ישיבת 'מיר' הידועה וגם הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, שהיה ידוע בשיחות ההדרכה המחכימות. סבי חשק בכל מאודו לשמוע את השיחה המיוחדת שנמסרה ע"י הרב לוינשטיין, מדי שבת אחה"צ במסגרת ה'סעודה השלישית' שאוכלים מדי שבת. יחד עם חבר הם מצאו מקום להתארח במרחק נסיעה של 40 דקות, ממקום מושבה של הישיבה. עם צאת השבת עלו על הרכב והזדרזו להגיע למקום משכנה של הישיבה, נפשם כספה להשתתף כאחד הבחורים בחדר האוכל ולשמוע דברי אלוקים חיים. לצערם הגדול מיד כשהגיעו ראו את כל בחורי הישיבה, יוצאים מחדר האוכל לכיוון בית המדרש והבינו מיד את ההפסד הגדול. נחמה קטנה הייתה בליבם שראו את פני הצדיק ואת בחורי הישיבה, שלצעיר אמריקאי זה היה משהו מרומם במיוחד.
בסיום התפילה ניגשו ביראת כבוד להגיד 'שבוע טוב" להרב לוינשטיין, שהתעניין בהם ולמטרת בואם, הם סיפרו לו איך רצו לשמוע את השיחה של הרב, וההפסד שלהם. וכששמע זאת הרב לוינשטיין בטובו הגדול ענה לסבי בא והכנס לחדרי ואחזור באוזניך את עיקרי דברי השיחה. וכך אמר : כתוב בתורתנו הקדושה 'ויקחו אליך שמן זית זך', אתה יודע, פונה המשגיח איך מייצרים את הדבר הזך והטהור הזה – שמן זית זך? שמן למנורה שמאירה את כל העולם ? ע"י הכאה! כתישה!
אז תלמד מזה, שכך גם האדם. אם הוא רוצה להיות זך וטהור, אדם השלם המאיר בתורתו יראתו ומידותיו הוא צריך לכתוש עצמו על דברי תורה ויראה.
אי אפשר להיות אור המאיר בלא ויתור. צריך לוותר על תענוגי העולם הזה, ואז תצליח.
למדנו משהו..