אני חוזר בתשובה, והחברים לועגים לי…
שלום כבוד הרב. אני בן 15, גר בדרום, ולומד בתיכון. התחלתי להתחזק ביהדות, אני מתקרב לדת,
חובש כיפה מתפלל וגם משתדל מאוד לשמור שבת. הבעיה שהחברים לא תמיד מעודדים את הצעד
שאני עושה, לפעמים הם רק אומרים לי "רד מזה, עזוב, מה זה חסר לך", וכל מיני כאלו משפטים
שמרפים את ידיי, ולפעמים ממש לועגים לי ועושים צחוק מכל הנושא של שמירת המצוות ומהרבנים והתורה.
אני מצדי מנסה לקרב אותם, להסביר להם שבשביל זה נברא האדם וזה התפקיד שלנו בעולם הזה,
ושאי אפשר לחיות בעולם בלי משמעות רוחנית ובלי רצון להתקרב לקדוש ברוך הוא ולקיים את רצונו.
אבל לפעמים הדיבורים שלהם מחלחלים וגורמים לי לחשוב פעם נוספת מי יודע אם אני אצליח בכלל
להיות דתי ולשמור מצוות כל החיים.
אשמח לקבל עצה והדרכה מכבוד הרב.
תודה מראש
דניאל מהדרום.
תשובה
שלום וברכה דניאל היקר.
אין ספק שברוך השם בדורנו יש צמאון ורצון עז לחזור בתשובה, ומה שאתה מעודד ודוחף את חברך
הוא דבר גדול מאד, חשוב לזכור מהנסיון שלנו, כשמישהו צוחק ולועג על הדת, זה סימן שהוא מחובר מאד,
וקשה לעשות את המעבר, ולהרגיע את נקיפות המצפון הוא צוחק ולועג על הדת, הבעיה שלנו הוא דווקא
אם האדישים והמכבדים, הם פשוט מנותקים יותר, ולכן אין להם בעיה לכבד.
כמשמדברים אם בחור ככל שהוא צוחק ולועג יותר אנחנו יודעים שהעבודה קלה יותר לקרב אותו.
אך כמובן חייב שיהיה בחירה ונסיון, הבורא רוצה שיהיה לנו ניסיון נתגבר עליו ואז נקבל שכר בזכות ולא בחסד.
והניסיון בימינו הוא להתגבר על לעג והצחוק על הדת.
הדבר המדהים ביותר הוא שהדברים נכתבו לפני קרוב לאלפים שנה, וכך כותבת הברייתא (סוטה דף מט עמוד ב)
על התקופה שלפני ביאת המשיח: 'בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות
תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר
ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים
יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב
הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים'.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א