שאלה:
כבוד הרב, יש לי שאלה: ראיתי הרבה בספרים שכתוב, שלא טוב לכעוס, ואני תוהה עם עצמי למה לא לכעוס, אם מישהו פגע בי או יש לי סיבה לכעוס על מישהו, למה שאני לא יכעס, מה הבעיה?
ירון
תשובה:
שלום לך ירון.
שאלת שאלה מעניינית, אשיב לך כמיטב יכולתי
יהודי חייב להאמין שכל מה שקורה לו בחיים נעשה מאת ה' יתברך לטובתו ולתועלתו. אם אדם כועס, זה אומר שהוא לא מאמין שהדבר עליו כועס הגיע אליו מה' וזה לטובתו. אמונה היא יסוד היהדות ועליה נאמר "צדיק באמונתו יחיה". אם כן, ברור שכעס הוא דבר האסור.
חז"ל התייחסו לכועס באופן כה חמור, עד כדי כך שהם אמרו: "כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה". (זוהר הקדוש בראשית כ"ז)
הכועס כעס רב, יכול להגיע בסופו של דבר גם לידי עבודה זרה ממש, כפי שאומרת הגמרא במסכת שבת (דף ק"ה ע"ב): " המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובד. אמר רבי אבין מאי קראה? 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר' (תהילים פ"א, י'). איזהו 'אל זר' שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע".
עוד על ההפסדים שמגיעים לאדם בעקבות הכעס, מצאנו כתוב בגמרא במסכת פסחים (דף ס"ו ע"ב): "כל אדם שכועס, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו. אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו".
ומסכת נדרים (דף כ"ב) נאמר על הכועס שהוא "משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר (קהלת ז') 'כי כעס בחיק כסילים ינוח', וכתיב (משלי י"ג) 'וכסיל יפרוש אולת'".
ובהמשך הגמרא שם: "כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים – מורידין אותו".
וכן נאמר שם בגמרא: "כל הכועס, כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר (קהלת י"א) 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך', ואין 'רעה' אלא גיהנם, שנאמר (משלי ט"ז) 'כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה'".
על הנזק הרוחני העצום שמגיע למי שכועס, כותב ה"ראשית חכמה": "אין לך דבר שיסלק השכינה מהאדם וכן הנשמה אלא הכעס" (שער התשובה פרק ו', מ"ד).
ובאמת על האר"י הקדוש מסופר ש"היה מקפיד בעוון הכעס, יותר משאר כל עבירות". (שער רוח הקודש)
הבאנו כאן רק חלק מדברי רבותינו על חומרת הכעס, אך דברים אלו דים בכדי לעורר אותנו להתאמץ מאד לא לכעוס על שום דבר, ולחיות חיים שלווים מלאים באמונה ובטחון בה' יתברך.
בהצלחה יעקב שטיר