כיצד מגיב אדם, כאשר זמן מה לאחר צביעת הקירות בביתו, פורצת דלקה והופכת באחת את הקירות שחורים ומפוייחים?
נקל לשער, שאדם זה יתן ביטוי מילולי לעגמת הנפש שיש בדבר. אדם זה בודאי, יתנה את גודל ההשקעה, את ההפסד הכספי ואת הטרחה המרובה המוטלת עליו כעת, בעל כרחו.
כאלו הם פני הדברים כשבבני אדם פשוטים עסקינן, אולם יהודי שהויות העולם, אינן נחשבות אצלו כלל, וכל שיגו ושיחו, ליבו ומחשבתו אך בתורה – נראה – כי אצלו עולם החומר נשחק עד דק, ואינו נחשב למאומה.
מי אינו מכיר את הבית ה"גדול" והצנוע ברחוב חזון איש 5 בבני ברק. מי לא פקד את מעונו של מרן הגאון רבי אהרן ליב, אם לבקשת עצה, או בקשת ברכה, אין כל צורך להכביר בתאורים. הבית מן המסד ועד הטפחות "עשיר" במושגי פשטות בלתי מצויים. הקירות המקולפים, הארונות העתיקים, הרהיטים הרעועים והמרצפות השבורות – זועקים תדיר "הבל הבלים אמר קוהלת – הכל הבל".
אמת נכון הדבר – הכל הבל, אולם מה עושים, אם מקרה מצוקה של צבע עני מן השכונה מתדפק על דלת הבית? עני מעניי עירך 'אפשר שמצות צדקה מן המובחר היא זו' – סברו בני הבית. הן הדרך המובחרת לנתינת צדקה היא, לתת פרנסה לעני, ובאופן זה אין בנתינה תחושת בושה. נו, אפשר, תהיה זו הזדמנות לרענן את מראה הקירות שלא זכו לצביעה שנים על גבי שנים. כך הוזמן הסייד העני לצבוע את פרוזדור הכניסה לבית.
אך לא עבר זמן רב, והנה באופן פתאומי ומפליא, נעשו קירות הפרוזדור שחורים משחור.
מסיבה בלתי מובנת בעליל, פרצה שרפה ממנורת הנפט, שהיתה שימושית באותם ימים קדומים. "שריפה אינה פרצת סתם כך", אמר מרן הגאון רבי אהרן ליב, "ודאי קרה הדבר משום שצבעו את הקיר בצבע חדש. מנורת הנפט עלתה באש כדי לקלקל את היופי".
המבקר בתל התלפיות ברחוב חזון איש 5, ויצליח לראות קורה מקורות הבית הצבועה ירוק, ידע כי מתחת למעטה הצבע הירוק ספונה מזכרת נצח שחורה משחור אשר באה בשל אפס קצהו של שיפוץ