משה ויטמן
אחד הסימנים החזקים ביותר לכך שאתה יהודי הוא הנטייה הטבעית שלך לנסות לעזור לזולת ולהעניק לו.
הרחמים הפנימיים הללו שבגללן אינך מצליח להתעלם ולהמשיך הלאה, הגיעו אליך מלא אחר מאשר – אברהם אבינו(!) שבמעשי החסד שלו הטביע בעם ישראל לכל הדורות את הנטייה לאכפתיות ונתינה.
לא תמיד נתינה היא דווקא בכסף, אך פעמים רבות היא בהחלט כן. מה לעשות, העולם שלנו פועל על כסף ואם חסר למישהו צרכים חיוניים אין כמו המימון הנכון בזמן הנכון שיושיע אותו ויעמיד אותו על הרגליים.
אין ספור סוגים ואפשרויות למתן צדקה עומדים לפני כל אחת ואחד מאיתנו. אפשר לתת לאגודות ואפשר לעניים ברחוב, אפשר לתרום לבית הכנסת ואפשר לכתיבת ספר תורה ועוד…
אז מה עושים? איך נדע מה המומלץ ביותר עבורנו? מפתיע לגלות כי התורה דירגה בסולם בן שמונה דרגות את סוגי נתינות הצדקה מהמעולה ביותר ועד הנמוך ביותר כאשר העיקרון המוביל הוא – רמת האלגנטיות של נתינת הצדקה או במילים אחרות: כמה כבוד עצמי נותר לנזקק לאחר קבלת הצדקה…
אז איך הכי מומלץ לתת צדקה? בשורות שלפניך (מעובד מתוך ספר חכמת אדם):
הדרגה הגבוהה ביותר: תמיכה באדם שאינו עני אך נמצא בקשייםבעלי סיכון לעוני. "וכי ימוך אחיך והחזקת בו" כותבת התורה על מצוות צדקה. הנוסח "והחזקת" מעיד על עדיפות ברורה למצב בו התמיכה אינה מיועדת להקים את האדם מנפילתו אלא להחזיק בו שלא ייפול כאשר הוא בסיכון לכך, לאור זאת חשיבות עליונה ניתנת לסוג כזה של צדקה. איך תומכים בו? לעיתים בהלוואות, בעזרה במציאת עבודה או בפתיחת עסק ולאו דווקא בנתינת צדקה.
רמה 2: נתינת צדקה בדיסקרטיות מלאה, כאשר הנותן אינו יודע למי הוא נותן והמקבל אינו יודע ממי הוא מקבל. סוג צדקה כזה, מתבצע בדרך כלל על ידי קופות צדקה של מתן בסתר, אך חובה לבדוק לפני הנתינה את מידת נאמנותם של מנהליה.
רמה 3: דיסקרטיות פחותה יותר – כשהנותן יודע למי מיועד הכסף אך המקבל אינו יודע ממי הוא קיבל. צורה כזו מתקבלת באגודות מסוימות הממוענות לצרכים ספציפיים או בהתרמות לאדם מסוים. לעיתים, אתה יודע על מישהו שזקוק לכסף ואתה מאוד מעוניין לתת לו, טוב תעשה אם תשלח אליו שליח או תעביר אליו את הכסף באופן שלא יזהה את עקבותיך.
רמה 4: דיסקרטיות בצורה הפוכה– הנותן אינו יודע למי הולך הכסף אך המקבל יודע. באופן טבעי יתבייש הנזקק מהנותן ולכן דרגה זו פחותה יותר. לא תמיד ניתן לשמור על דיסקרטיות מלאה משני הצדדים אך עדיין עדיף לשמור על רמה זו מאשר הרמה הבאה.
רמה 5: צדקה גלויה. הנותן יודע למי הוא נותן והמקבל יודע ממי הוא מקבל ולעיתים היא ניתנת באופן ישיר, אך הנותן העניק את הצדקה ללא שהעני ביקש זאת ממנו קודם לכן. נתינה כזו אמנם כרוכה בבושה אצל הנזקק, אך פחותה מהרמה הבאה בה הוא הגיע עד למצב שהוא נאלץ לפנות בבקשה לא נעימה.
רמה 6: צדקה המגיעה לאחר בקשת הנזקק. אם חיכית עד שהעני ביקש ממך ולא שמת לב אליו קודם לכן, הצדקה היא בדרגה נמוכה יותר, אבל עדיין כל עוד ואתה עוזר לו ותומך בו באופן המשמעותי עבורו ובסבר פנים יפות, הוא חש שהבקשה שלו התקבלה והצלחת לשמח אותו שהוא לא השפיל את עצמו בחינם.
רמה 7: צדקה בסכום לא משמעותי אבל עם חיוך. החיוך וסבר פנים יפות שווים המון, בייחוד לאדם הנאלץ להשפיל את עצמו ולכן גם אם הנזקק ביקש ממך וגם אם אתה לא מספק לו את מחסורו, החיוך שלך והיחס המכבד מציל את שאריות כבודו ונותן לו תחושה טובה. לכן, הצדקה אמנם אינה ברמה גבוהה כמו הקודמות לה, אבל עדיין יש בה מעשה חסד יפה ו.
רמה 8 והנמוכה מכולן: נתינה במבט קשוח. כאשר הנותן מיצר בליבו על הנתינה והצורך לתת, למרות שאינו מראה זאת לנזקק בצורה גלויה. נתינה כזו משאירה את העני אמנם עם פרוטה ביד, אבל ללא כל תחושת כבוד או אמפתיה כלפיו והוא יחוש רק עוד יותר מסכן. לכן, הנותן אמנם קיים את מצוות צדקה אבל…
חשוב להפנים: נתינת צדקה בפנים זועפות ומזלזלות אינה מהווה מצוות צדקה כלל. חשוב לתורה לראות את האמפתיה והחמלה שאתה מגלה כלפי הנזקקים לכך ולאו דווקא את הכסף שלך מחליף ידיים…
יפה! נכון.. זה קשה לתת בספר פנים יפות כי אתה מרגיש שאתה מוציא ממך וזה לא קל. גם מעצבן אותנו שבאים לגבות צדקה.. כי זה מציק לפעמים התדירות..ובכלל שמתחילים לספר לך את הבעיות.. זה קשה לא עלינו.. לא יודע. אבל זה זכות לתת אפי' פרוטה.
גם יש קטע שאתה מעדיף לא להסתכל בפנים של מי שאתה נותן כי אתה מרגיש לא נעים לתת לו. כאילו אתה מזדהה עם כאבו.. האם זה טוב? אני מניח שכדאי לשלב את זה עם מבט מחזק ומזדהה. שנזכה.